שלום לך שואל יקר.
קראתי את דבריך, והתרשמתי עמוקות.
אתה מבקר את הציבור החרדי באופן נוקב ביותר, אך אתה עושה זאת מתוך כבוד רב, ובאופן ענייני ומכובד.
לא קל להעביר ביקורת שכזו.
על פי רוב כשמשהו מכעיס אותנו, אנו נעשים עיוורים לתמונה הכוללת, ואנו רואים את הכול מתוך משקפיים משחירים ומכלילים.
היכולת שלך להישאר מורכב, ולהמשיך לראות את התמונה המלאה והחיובית למרות הביקורת אותה אתה מעביר, היא יכולת מופלאה, ומדהימה.
זו יכולת שמעידה עליך כי אתה בחור חכם מאוד ובוגר. אין ספק כי זו יכולת שתשמש אותך רבות בהמשך חייך ועוד תביא הרבה טוב ושלום לעולם.
אתה מעלה תהיות כיצד ייתכן שהציבור שכל כך אמון על שמירת הנפש, נמנע לעיתים מלציית לחוקים הנוגעים לקורונה. כיצד יתכן שהציבור החרדי לא מקפיד מספיק על שמירת חוקי המדינה בכל מה שקשור לחוקים שנועדו לשמור על חיינו.
זהו אכן נושא כאוב מאוד.
כפי שכתבת אין להאשים בכך את כלל הציבור החרדי, אך עלינו להודות ביושר כי בציבור החרדי, זו תופעה דיי רווחת.
ככלל, בכל מה שקשור לציות לחוקי המדינה מגלה הציבור החרדי ספקנות מסוימת, ואכן תופעות של העלמת מיסים היא חזון דיי נפרץ במחוזותינו.
אך יתכן שאם נבין את שורש התופעה נוכל אולי לראות זאת באור שונה.
בקום המדינה הציונות הייתה תנועה אקטיבית מאוד. היא הייתה תנועה שלא רק פעלה להעלות יהודים ארצה, וליישב את ארץ ישראל, אלא גם תנועה שגילתה מעורבות רבה בחייהם של האזרחים עצמם בתוך מדינת ישראל.
היהודים שעלו ארצה הגיעו ממדינות שונות מאוד תרבותית, וראשי הציונות הבינו, כי אם המדינה הצעירה חפצת חיים, והיא רוצה לגבור על האויבים הרבים שמבית ומחוץ, עליה ליצור תרבות אחידה לכלל האזרחים. עליה ליצור תרבות של ישראלי חדש.
וכך קם לו כור ההיתוך הישראלי.
זה היה כור היתוך חילוני מאוד. ודורסני מאוד.
במסגרת הניסיון להביא את כלל אזרחי המדינה לידיי תרבות אחידה, המדינה עשתה כל אשר לאל ידה, בכדי להפוך את האזרחים לצברים חלוציים.
למרבה הצער חלק מהחזון הציוני לישראליות חדשה, היה גם לישראליות חילונית כפרנית שמרוקנת מיהדות, ומכל נכסי הרוח שהיו המרכיב הכי חשוב עבור הציבור הדתי.
וכך נפתחה לה מלחמת עולם. מלחמת הדת והמדינה.
זו הייתה מלחמה עקובה מדם. מלחמה שבה הציבור החרדי נרדף עד חורמה. הציבור החרדי שהיה אז ציבור קטן וחלש, עמד כנגד כוחות אדירים שאיימו לעקור ממנו מסורת בת אלפי שנים.
מטבע הדברים, תחושת הנרדפות יצרה אצל החרדים תחושה של ריחוק וניכור מהמדינה וממוסדותיה. החרדים שחשו כי המדינה איננה מכירה בהם כלגיטימיים, השיבו למוסדות המדינה באותו היחס.
אנשים נוטים לציית לחוקים לא רק בגלל שהם חוששים ממערכת אכיפת החוק. סיבת הציות נובעת בעיקר מתחושת האחריות הקולקטיבית שחש האזרח.
האזרחים מבינים שבכדי לכונן מדינה מתוקנת, עליהם לציית לחוקיה, לשלם מיסים, ולשאת בעול הביטחוני.
אך החרדים שחשו דחויים ובלתי שייכים, לא פיתחו תחושת אחריות המאפיינת אזרחים על אדמתם.
וכך קמה לה תרבות ענפה ומשגשגת של העלמות מיסים ומאכערים [שתדלנים] תחת כל עץ רענן.
זו התנהגות שמאפיינת עמים הנתונים בכיבוש. זו התנהגות גלותית מאוד. והציבור החרדי למרות שכבר קבע לו משכן באדמתו ההיסטורית, חש בגלות תרבותית. גלות של אדם בביתו שלו.
בשנים האחרונות המצב השתנה.
הציונות חדלה מלנסות ולשנות את אורח חיי אזרחיה, וכיום הרוחות הנושבות במשרדי הממשלה הם רוחות של שילוב ולא של הטמעה. רוחות של אינטראקציה ולא של אינטגרציה.
בנוסף, מפנה גדול אחר מתרחש לנגד עינינו. החרדים כבר אינם מיעוט שולי במדינה, והם כבר מהווים נתח משמעותי מאוד מאוכלוסיית המדינה. מלחמת הדת והמדינה כבר אינה מלחמת אדירים, ובוודאי לא מלחמת עולם כפי שהיה בעבר.
אט אט החרדים מגלים יותר זהות עם המדינה וחוקיה. יותר ויותר חרדים מגלים השתתפות ואחריות עם אתגרי המדינה.
אך כמו כל שינוי תודעתי, התהליכים קורים לאט. עקב בצד אגודל.
אינני מסנגר על תופעת אי הציות לחוקים. אך אין היגיון לצפות ששינויי תודעה משמעותיים כל כך יקרו בין לילה. זהו תהליך המתרחש לנגד עינינו שמן הסתם יארך עוד שנים רבות עד אשר יושלם כליל.
אתה שואל כיצד יתכן שהחרדים לא מקפידים על חוקים הנוגעים לפיקוח נפש. התשובה לכך היא, שלמרות שכמובן שהחרדים מקפידים מאוד על קיום מצוות, כשהקיום של המצוות מגיע דרך המדינה, החרדים חשים בסתירה פנימית.
התפיסה הרווחת היא שקיום מצוות וציות לחוקי המדינה הם עניינים סותרים. זו אולי תפיסה שכבר הולכת ודועכת, אך זה הייתה הקונספציה במשך שנות דור. אין היתכנות שתפיסה שהייתה מושרשת כל כך עמוק בהגות החרדית, תחלוף לה מן העולם מהר כל כך.
בעייני זה גם התשובה לשאלה השנייה ששאלת על חבריך לישיבה.
לדבריך החינוך החרדי מלמד לא לחשוב. זה אולי נכון. אבל בעיניי לפחות, זה לא קשור לייחס למדינה. הסיבה שמלמדים לא לחשוב היא בעיקר בענייני אמונה והגות. הסיבות לכך הם כבר דיון ארוך בפני עצמו. דיון שלא קשור לציות לחוקי במדינה.
היחס של חבריך בישיבה למדינה מגיע מאותו מקום של ריחוק וניכור אותו הזכרתי.
אתה כנראה בחור בוגר מאוד, בעל מבט חד שמצליח להסתכל על תמונת המציאות הרחבה, ואתה חש שיש אי התאמה בין המציאות, ליחס החרדים אליה.
אך דע, כי לא כל אחד ניחן ביכולת לראות את כל היקף המציאות באופן רחב כל כך, ולעשות בעצמו את השינוי התודעתי. רוב חבריך עדיין בתוך התהליך הכלל חרדי, וכנראה ייקחו כמה שנים עד שהם יגיעו לתובנות שלך הם פשוטות כבר היום.
מקווה כי לבטיך מצאו ישוב, ומזמין אותך לשוב לשאול ולדון יחד בכל עת שתחפוץ.
דניאל אברהם.
דלג לתוכן
