שלום וברכה.

קראתי את שאלותייך הרבות. לפני שאפתח במענה. אני חייב להקדים, שכאשר יש הוראה מרב, אין לרב אחר לתת מענה שונה. אסור לשאול רב נוסף שאלה ששאלו כבר רב קודם. אך כיון שאני לא מתכונן לשנות מהתשובה שהוא ענה לכם, אלא רק להסביר את דבריו. ואני חושב שחובה להבין את מה שעושים, לכן אני הסכמתי לכתוב את התשובה.

שאלות רבות שאלת, ואנסה לתת מענה לכולם, אך אני בכוונה לא יענה לפי הסדר של כתיבת הדברים, אלא לפי סדר קדימה וחשיבות של היסודות של התשובה על הפרטים.

ובכן, אני רוצה לפתוח דווקא בשאלה שמופיעה כמעט בסוף דברייך, את תוהה מה מקום לקיום יחסי אישות, כאשר אין תכלית המתבקשת מכך שהיא הולדת הילדים. כשאת לא מתערבת ומניחה התקן תוך רחמי את מבינה את תפקיד החיבור כהולדת נשמות הנוצרות מן החיבור, אך אם את מתערבת ומתקינה התקן, לדעתך נשמות לא יוולדו מכך וממילא קיום היחסים הופך בעינייך למעשה בהמה, עד שאת מרגישה כמו נשות דור המבול.

אני פותח בשאלה הזו כי אני חושב שיש כאן נקודה עקרונית חשובה מאד של תפיסה שמנחה אותך, שחשוב מאד לגלות לך סיבה אחרת נוספת פשוטה יותר מאשר יצירת הנשמות הנוצרות מקיום יחסים שלא נוצרים ממנו ילדים [אני לא מבין מדוע ברור לך כל כך שנשמות לא נוצרות כאשר מתערבים ומתקינים התקן תוך רחמי, אך אני בוחר לא לדבר על הטעם הזה כלל, כי לדעתי יש חשיבות לדעת את הטעם הפשוט יותר, הגלוי גם למי שלא בקי בעולם הנשמות המכוסה מעינינו.

ובכן, התפקיד של קיום יחסי אישות, הוא תפקיד פשוט מאד, איש ואשה, הם שני חלקים שונים, כאשר כל אחד מהם חסר, והשלמת ותיקון העולם נעשה על ידי כך שהם נישאו זה לזו, והתחברו זה לזה. החיבור מתממש בכמה פנים, יש את החיבור הרגשי, יש את ההרמוניה המיוחדת שנוצרת מהחיים המשותפים של שני החלקים שמצאו זה את זו, וכל אלו עדין לא מתממשים לחיבור חיצוני מושלם, אלא בשעת החיבור, בשעת החיבור הופכים שני החלקים לחלק אחד ממש. בורא עולם יצר באדם מציאות בה היצר המניע את הרצון להתחבר, יוצר בו תחושה של אחדות מושלמת גופנית ונשמתית אך ורק בשעת החיבור. כמובן שהחיבור לבדו הוא רק תוצר של חיים שלמים משותפים. של הרמוניה של תיקון של כל אחד על ידי החיים זה לצד זו, כשהאיש נותן את חלקו והאשה את חלקה וכך הם מקימים מפעל. לכל אחד יש D.N.A המיוחד רק לו, לא היה לפניו ולא יהיה אחריו עוד איש עם התמהיל שיש בו. וכך נפגשים שני אנשים המיוחדים האלו, שלא היה מבריאת העולם כמותם, והם נפגשים, ויוצרים הרמוניה משותפת. הם מקיימים חיים שיש בהם שילוב של שני הצדדים כשכל אחד מביא את המיוחדות שלו. המפעל שהם מקימים יחד זה עצם חייהם המשותפים. למפעל הזה כמובן צריך להיות גם תוצרת של המשך, והם אלו הילדים שנולדים מהחיים המשותפים הללו.

יש תפקיד לחיבור עצמו לשם חיבור. בהמות לא מקיימות יחסים אלא לשם הולדה, כך מבואר בדברי רש"י (בראשית לב, טו) "ובהמה משנתעברה אינה מקבלת זכר". אך אנשים, בעלי נשמות, מקיימים יחסים לא רק לשם הולדה. אלא לשם החיבור עצמו. הדברים מבוארים גם בדברי המהר"ל (באר הגולה באר השני פרק ט). אני יכול להרחיב את הדברים לעניינים גבוהים של ענין הנסירה ותיקונו. אך אינני רוצה לחטוא בכך, אני רוצה לדבר על מה שמובן לנו, אנשים פשוטים. עניינים גבוהים מכך נשאיר לאנשים גבוהים, למקובלים ויודעי תורת הסוד. אך לתורה יש פשט דרש רמז וסוד. והפשט קודם לכל, ופשט הדברים במשמעות החיבור וקיום היחסים הוא מה שכתבתי.

כאמור ההתאחדות המתהווה בקיום היחסים היא דבר מרומם נשגב וקדוש. חלילה לוותר על עונת תלמידי חכמים. איך אפשר לוותר על קיום ענין נשגב וקדוש כל כך? אני לא מדבר על המחויבות שלך כלפי בעלך, כי אין לדבר על מחויבות בין בני זוג כבעל חוב המבקש לפרוע את חובו. אלא כשותף שמבין היטב מדוע הוא חי חיים שיש בהם את המחויבות הזו. זוג שלא מקיים את מצות עונה, לא רק שלא מקיימים את חובותיהם זה לזו, אלא שהם לא מקיימים את חובתם כלפי בורא עולם, שמבקש עולם מאוחד ולא עולם נפרד.

כעת אני רוצה לדבר על עוד נקודה שכתבת מפורש אך רמוזה על ידייך בעוד שאלות. את כותבת שבורא עולם יודע טוב יותר ממך מה טוב בשבילך ואת לא רוצה להתערב. זו גישה מאד רווחת ויש בה מן האמת, ואני לא תמה על כך שאת כותבת כך. אך אני רוצה שתהרהרי בדברים, האם את לא לוקחת את הדברים באופן קיצוני מידי. ואסביר את דבריי.

ברור כפי שכתבת אין צורך לומר שבורא עולם יודע מה טוב לכל אחד. אך בורא עולם ברא את האדם עם רצון, ובורא עולם יצר את האדם והניח אותו בעולם לא מתוקן וביקש ממנו לתקן אותו. הוא יצר אנשים שונים ומגוונים, כשלכל אחד יש D.N.A המיוחד רק לו, וממילא רצונות שונים, וסביבה שונה ויכולות שונים, וכך לכל אחד יש תפקיד משלו. תפקיד שנועד לו לתקן בעולם, רק לו, לא לאף נשמה אחרת, הוא לא יכול לדעת מה נדרש ממנו, אך הוא צריך לנסות לזהות את הרצון שלו, ולנסות להתהלך בעולם ולבקש לתקן מה שמתאים לו. אם הוא יזנח את זה ויאמר אני יתנהל לי כלאן שתישאני הרוח, הוא עלול להפסיד את שליחותו כאן עלי חלד. בורא עולם יודע מה טוב לנו, אנחנו לא יודעים, אך הוא ברא אותנו עם אופי שמבקש משהו, שרוצה משהו מסוים מאד, שמתאים לו. ובורא עולם רוצה שנבקש את מאוויינו, עד כמה שהם מתאימים למצוות התורה מוסריה וערכיה. כמובן שפעמים רבות בורא עולם מניח לפתחו של אדם את שליחותו ללא שהוא ביקש אותה. אך חלק מתפקידנו כאן בעולם זה לחפש את השליחות שלנו על פי הרצון שהוא נטע בנו. לעבדו בכלל לבבך, דרשו חז"ל הקדושים בשני יצריך, האדם צריך לעבוד את הבורא עם יצר הטוב ועם יצר הרע. אכן כן, יצר הרע שותף פעיל בהנחיית האדם לקיום רצון הבורא. אדם שמוחק את רצונו לא מפתח את אופיו, ולא מנסה לזהות מה מתאים לו, ומה מספק אותו, עלול להפסיד את חלקו כאן בעולם.

יש אנשים שיש להם רצון להתקדם בעבודה. ויש אנשים שאין להם רצון. הרצון להתקדם מביא את האדם למקומות שהוא לא היה בהם לא הרצון הזה, באותו מקום שהוא הגיע מחמת הרצון להתקדם, יתכן ושם נמצאת השליחות שלו! לעומת זאת, זה שברא אותו הבורא ללא הרצון הזה, יתכן והשליחות שלו נמצאת דווקא במקום שבו הוא כבר נמצא ולא במקום אחר. לא לחנם לא ניטע בו רצון להתקדם. כך מרכיבים רבים באישיות של האדם יוצרים את השליחות שלו.

השליחות שלך! היא לא רק שלך! היא של שניכם, שלך ושל בעלך, של המפעל המשפחתי שהקמתם. יש לכם את המפעל שלכם, מה שייעד לכם בורא עולם יחד עם האופי שלכם. יתכן ואם הייתם טיפוסים שטרודים יותר מרצון להביא עוד ועוד ילדים הייתם עושים פעילות ללדת עוד. בורא עולם נטע בכם אופי שלא ביקש את זה. או שהוא גרר אתכם לשמוע את הקול שאומר שלא צריך לעשות כלום בשביל זה. יש אנשים שהיו נוהגים אחרת. למה? כי הם שונים ויש להם שליחות אחרת.

ובכן, בעלך טרוד מהעניין של הולדת ילד מיוחד. יש אנשים שלא טרודים מכך, למה הם לא טרודים? יתכנו כמה וכמה סיבות, יתכן שהעלימו מהם את הטירדה הזו, בכדי שיגיעו לשליחות הזו בעולם ללדת ילד כזה, יתכן שהם לא מוטרדים מכך כי הם אוהבים לגדל ילד כזה. יתכנו כל מיני סיבות. אך במפעל שאתם הקמתם, יש צד שמאד מוטרד מזה. הוא כפי הנראה לא נברא לשליחות הזו. יש אנשים שנבראו לשליחות הזו.

לכן לא נכון לצאת בקריאה ברורה לכולם להפסיק ילודה בגיל מסוים. יש אנשים שלא חוששים מזה. החשש הזה הוא חשש, יש אחוזים יותר גדולים של לידות של ילדים עם בעיות בלידה בגיל מאוחר. אך זה לא הכרחי, יש הרבה שנולדים והם בריאים ושלמים. אין חובה לחשוש לזה. אך מי שחושש לזה לא נכון לו לחיות בפחד וחרדה וללדת ילדים מתוך החרדה הזו.

מי שיש לו ילדים רבים, ולא עצר בגיל מסוים. עושה את תפקידו המתאים לו לפי מידותיו. ומי שעוצר בגיל מסוים בגלל החשש שלו מהולדת ילד לא בריא ל"ע, נועדה לו שליחות אחרת. הוא מקיים את רצון הבורא בזה שהוא לא מוחק את רגשותיו, והוא לא מנסה לחקות אחרים, אלא עושה מזהה את יכולותיו, ואת רגשותיו ופועל לפי זה. איל הוא לא היה שואל רב והיה עושה סתם, מילא, אך הוא שאל שאלת רב. ועושה על פי הוראת רבו. כך עושים רצון הבורא בדיוק, האדם מקשיב לעצמו, הולך לתלמיד חכם ומשמיע לו את מה שהוא שמע, והוא מורה לו אם רגשותיו נכונים על פי התורה או לא.

אלא שכאן את שואלת, ומה איתך? הנה את דווקא רוצה בעוד ילדים? ובכן, אם את היית רוצה עוד, ובעלך לא רוצה, היה צריך לנסות לראות איך ליישב את הרצונות השונים שלכם. אך כיון שגם את לא רוצה, את גם מבינה את החשש שלו, חשוב שאת והשותף שלך במפעל החיים שלכם תהיו מרוצים ביחד.

יש לכם מפעל עם המשכיות, יש לכם ארבעה צאצאים. תשקיעו בהם, תנו להם את צרכיהם, וכך המפעל שלכם יישא פירות ויגרום לכבוד שמיים.

נכון מאד שמה שמגיע לאדם זה מגזירת שמים. אך הבורא יתברך כאמור נתן לאדם לפעול כאן. הוא נתן לו אופי ושכל. סביבה ויכולות. כל אחד לפי שליחותו. אם אדם פועל נגד רצונו, נגד צוו הלב שלו, הוא פועל נגד רצון הבורא. וכך הוא עלול חלילה להביא על עצמו קשיים שהם עונש ולא חלק מתפקידו העיקרי. אדם שקיבל הוראה מרב לעצור את הילודה ולא מקשיב לו פועל נגד רצון הבורא. לעומת זאת אדם שלא חשש מכך ונגזר עליו לגדל ילד מיוחד, יש לו שליחות אחרת בעולם, שליחות קדושה מאד המיוחדת דווקא לו.

את שואלת מה קרה, מדוע בספר טהרת בת ישראל כתוב כל כך בחומרא על הענין של מניעת היריון. ולפתע את שומעת היתר. ובכן, הנושא של מניעת היריון, הוא נושא סבוך. מן התרבות המערבית נושבת רוח שמשאירה את האדם ללא רצון להמשכיות. בעולם יש מקומות שאנשים לא מתחתנים כלל, או שמתחתנים ובוחרים לא ללדת. עולם אגוצנטרי שחי למען עצמו ולא לשם לשיחות, לא מבין מה הורך להמשיך. הוא חי בשביל עצמו ולא מעוניין בילדים. גם םא הוא בוחר ללדת הוא בוחר בתכנון משפחה קטנה לפי מאווייו שלא יפריעו לו לחיו האגואיסטיים. כל זה נוגד את השקפת התורה. יש צורך להבהיר באופן חד וברור לכל אשה שחלק בלתי נפרד מחיי הנישואין זה המשכיות העולם. והאדם לא מתכנן את העולם אלא הבורא. אלא שבתוך כל זה נתן בורא עולם לאדם מקום בו האדם צריך לפעול ולהחליט לפי מה שמתאים לו. ולכן צריך לדעת שלקיחת אמצעי מניעה צריכים להיות תוך בירור עמוק של הסוגיא הזו. לברר מהיכן מגיע הרצון למניעה, האם זה מגיע ממקום אגוצנטרי, המושפע מתרבות המערבית. או שהוא מופיע ממקום של הקשבה עצמית ליכולות, למסוגלות, ולחיים רגועים ושלווים. לחיים שיש בהם כח ומוטיבציה לגדל ולחנך את הילדים ולתת להם את צרכיהם הנפשיים והגשמיים. שיהיה יכולת לגדל אותם לתורה ולמצוות.

בנוסח התפלה המודפס בספר השל"ה הקדוש (תמיד פרק נר מצוה אות קלג) כתוב: "על קיום העולם ועל קיום התורה, בא לנו ממך ה' אלהינו שני צוויים. כתבת בתורתך (בראשית ט, א; ז) 'פרו ורבו'. וכתבת בתורתך (דברים יא, יט) 'ולמדתם אותם את בניכם'. והכוונה בשתיהן אחת, כי לא לתוהו בראת כי אם לשבת, ולכבודך בראת יצרת אף עשית, כדי שנהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי כל עמך בית ישראל יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה". שימי לב, הכוונה בשתיהן אחת! קיום פרו ורבו לא מסתיים בהולדת הילדים, אלא ממשיך בחינוכך והתפתחותם הראויה. שיכולו להיות עובדי ה' ולגרום לכבוד שמים.

מדובר על סוגיא שיש בה הבדל דק מאד של טעות שאפשר לטעות, בין אהבה עצמית מוגברת, לבין הקשבה עצמית ליכולות ולמסוגלות. אנו חיים בעולם שמנשבות בו רוחות זרות. הדרך לברר אם השפעת הרוחות הזרות לא מניעות אותי, תייעשה בדרך כלל אצל תלמיד חכם מובהק שאפשר לשוחח איתו כראוי. אני מבין שבעלך זכה לרב כזה שאפשר לדבר איתו ולברר איתו. את אמנם יכלת לדבר פחות אבל גם איתך הוא דיבר. ביררתם את הסוגיא. הרב פסק לכם שאתם לא מונעים ממניעים של תרבות מערבית קלוקלת. החשש שיש לבעלך הוא חשש מובן ופוסקים רבים מתייחסים לחשש הזה. כך שעשיתם את הבירור הנכון, לא אילכם פונה האזהרה החמורה שכתובה בספר טהרת בת ישראל.

שמעתי מיהודי שהיה בביתו של מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל כשאשה הגיעה לבקש היתר למניעת היריון. ר' משה התיר לה. תלמיד חכם שהיה שם הקשה לפני גאון הדור, איך פסק זה מסתדר עם הכתוב בספרו שלו [אגרות משה] כשהוא כותב נגד שימוש באמצעי מניעה באופן נחרץ מאד. אמר לו ר' משה, וכי על יהודייה כשרה כזו אני מדבר שם? אני מדבר על נשים שקובעות את הילודה שלהם לפי עונות הלימוד והמבחנים באוניברסיטה…

מעבר לכל הדברים האמורים יש עוד כמה משתנים שנוצרו בדור האחרון שבגללם התירו לקיחת מניעה יותר מבדורות קודמים על זה כתבתי בתשובה אחרת אני מציע לך לעיין שם. https://akshiva.co.il/%d7%90%d7%a9%d7%94-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%96%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%9b%d7%9c-%d7%94%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%aa-%d7%99%d7%9c/

ביחס לאפשרות של אמצעי מניעה, הייתי מציע לך לשאול רופא, יתכן ויש אמצעי מניעה אחרים שיכולים לקחת גם לטווח ארוך. לא בטוח שחייבים לקחת דווקא אמצעי מניעה של התקן תוך רחמי. גם ביחס להתקנים, ישנם התקנים טובים יותר ויש טובים פחות, אם תתייעצי כראוי עם אנשים שמבינים בתחום יתכן ותקבלי אפשרות טובה ללא דימומים.

אני מברך אותך שתזכי לקיים כבוד שמים על ידי גידול ילדייך, על ידי שתשקיעי בהם בהתפתחותם, בגידולם הנכון והראוי, כאשר את נותנת להם את צרכיהם הגשמיים והנפשיים. מחנכת אותם לחיים שיש בהם כבוד שמיים. בכך תזכי לקיים את שליחותך יחד עם שותפך למפעל הגדול הלא הוא בעלך היקר.

בברכה מרובה

שלמה

[email protected]