שלום נערה יקרה ומתוקה!

ראשית, מגיע לך צל”ש ענק על כך שפנית והעלת את שמטריד אותך כל הכתב וחיפשת מענה לתמיהותייך ולא ויתרת והמשכת הלאה, אשרייך שאת מצליחה בימים טרודים אלו לעסוק בעניינים עמוקים וחשובים ברומו של עולם.

אני רוצה לפתוח במקור שאולי את לא מכירה :

”אמר רב קטינא, בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה. ” (יומא נד, עב)

מה בדיוק הכוונה? הכרובים בתורה הכוונה לדמויות, ומעורים זה בזה הכוונה שהם היו נראים כבני זוג שעוסקים בחיבור הכי חזק שיש- קיימו יחסי אישות . הכרובים היו מעל ארון הקודש בתוך קודש הקודשים, במקום הכי הכי קדוש וגבוה שיכול להיות, ושעמישראל היו עולים לרגל היו מגלים להם את הפרוכת כדי שיוכלו להציץ (ולא חלילה להיכנס) ולראות את המוצג הזה של הכרובים , ומדוע? כדי להראות ולהמחיש להם את האהבה של הקב”ה אליהם, כמו שאיש ואישה אוהבים.

רגע! בטוח קראנו נכון? כן! אנחנו במוחנו המצומצם לא יכולים להבין את האהבה העצומה שהבורא רוחש לנו אבל אם הוא מחפש דימוי או משל כדי שנבין מעט הוא בוחר להשתמש דווקא בסוג האהבה המיוחדת הזאת. אפשר ללמוד הרבה מהגמרא הזאת, אבל דבר ראשון – האהבה בין איש לאישה , היא הדבר הכי גבוה ונעלה שקיים בבריאה.

כתבת שאת מתעניינת בנושא של אהבה ומיניות . ואני שמחה שחיברת בין שתי המילים , כי הבסיס של מיניות בריאה וטובה היא כזו שהיא בתוך קשר, בתוך ברית של אהבה ואחווה. ושהיא נעשית מהמקום הזה, אין גבוה ונשגב ממנה.

את לא היחידה שעוסקת בגיל שלך ובכלל בנושא הזה. המיניות היא הבסיס של העולם, היא הקיום שלו. בזכותה אנשים נולדים וישנה המשכיות של הגזע האנושי.

היא גם הכח שמחבר שני הפכים, כמו מגנט עצמתי שאין דומה לו. ולכן זה מעסיק אנשים מכל הגילאים, הסוגים והמינים, זה חוצה יבשות ודתות ותקופות.

כולנו, בני האדם מטבע היותנו ייצורים אנושיים כמהים לקשר, לאהבה ולמגע. למעשה פסיכולוגים מצאו כי אילו צרכים הישרדותיים ובסיסיים ממש כמו אוכל ושינה.

מאחר ומיניות היא כ”כ עצמתית, כ”כ חזקה, מן הסתם שהיא יכולה לחולל טוב ויכולה לזרוע הרס וחורבן.

בהיסטוריה אפשר לראות שני סוגי התמודדות של האנושות עימה: התעלמות והדחקה מיצר המין או לחלופין מתירנות ופריצות מוחלטים .

לא זו ולא זו דרכה של תורה, של היהדות. אך לצערי, אנו תמיד מושפעים גם מהתרבות השולטת סביבנו, וכיום העולם המערבי נמצא בשפל חסר תקדים של פריצות , של התבוססות בסיפוק אינסופי של תאוות שונות ומשונות, ולצערי הזוהמה ממש שוטפת את הרחובות וקשה עד בלתי אפשרי לא לפגוש אותה.

למעשה, תגובה קיצונית זו של העולם המערבי – חילוני סביבנו הוא תגובה למאות שנים של דיכוי המיניות , אותה הטביעה הנצרות. הנצרות מבוססת על סלידה מכל מה שקשור לגוף וליצר, הדרך של הנצרות להתמודד עם הקונפליקט המולד בים גוף לרוח היא על ידי דיכוי מוחלט ותפיסה כי ככל שאדם קדוש ומרומם יותר כך הוא רחוק יותר מענייני הגוף, ולא רק באישות אלא גם באכילה ובשאר תאוות.

לעומת זאת היהדות ובמיוחד בתורה שבע”פ ובכתב יש התייחסות ארוכה ומפורטת כיצד לשלב את הגוף והרוח, כיצד לחבר ביניהם, ואף יותר מזה- חיבור זה אינו פתרון של בדיעבד אלא הוא ודווקא הוא תיקונו של עולם!!

כמו סולמו של יעקב שחיבר בין שמים לארץ. התורה מעודדת את האדם להתחתן ולקיים עם אשתו חיים של אהבה גופנית ונפשית, לשמוח יחד ומתוך הבסיס החזק והאוהב להקים בית יהודי .

הלכות טהרת המשפחה שבעז”ה תעמיקי ותכירי כאשר תבואי להקים בית כל כולן מוקדשות לשמירה וחיזוק התשוקה והמשיכה בין איש לאישה גם שנים אחרי החתונה.

הסיבה שלא תמיד זאת התפיסה שמשודרת גם ברחוב, הוא כי בציבור שלנו יש ריאקציה על ריאקציה, כלומר, ההתעסקות לעיתים מוגזמת בצניעות, העובדה שלא מדברים אפילו ברמיזה על עניינים כאלו עד לחתונה היא תגובת החברה החרדית לפריצות השולטת בחוץ שהיא כזכור תגובה לדיכוי הגוף בתקופה שהדת הנוצרית שלטה בעולם.

אני מסכימה כי קיימים עיוותים הדורשים תיקון בכל הקשור ליחס לגוף וליצרים אך מבט ולימוד מעמיק במקורותינו העשירים מגלים שרוב הדיעות הקיימות ביהדות מדברות על קדושת ומעלת הגוף ועל עבודה נכונה עם היצר ולא נגדו. כל אדם שמאמין בבורא , מחויב להאמין בשלמות בריאתו כך שאין שום יסוד סביר להניח שמשהו בגוף שלנו או בצרכים והרצונות שלנו הוא ”פגום”, ”מלוכלך” או נגד רצונו של הבורא, זה נשמע לי ממש כמו כפירה לומר על בריאתו של הקב”ה כאלו מילים.

הגוף שלנו ברשותנו מהרגע שאנו נולדים ועד יום המיתה. הוא האמצעי בעזרתו אנו עובדים את ד’ ומתקנים את עצמנו ולאף אחד מאיתנו אין כלי אחר. לכו כה חשוב להכיר אותו, לאהוב אותו, לשמור ולטפח אותו ולהכיר לו תודה.

ואת כל אלו לא צריך לחכות עד החתונה או מועד אחר כדי לעשות.

יתירה מזאת, מאחר וחיבור לגוף שלנו הוא תהליך שלא קורה ביום אחד , ישנן אתגרים רבים שמתלווים להיכרות עימו רק סמוך לחתונה.

אתגרים הבאים לידי ביטוי בסופו של דבר גם בקשר הבריא והרצוי בין איש לאישה. תראי יקרה, יש לי מקורות רבים על קדושת וחשיבות ומעלת החיבור הגופני בין איש לאישה אך אני חושבת שבאמת עת לכל זמן, מקווה תסמכי עליי באומרי לך כי הם קיימים . ובינתיים, אל לך להסתכל על אנשים גדולים כפרושים או רחוקים מן העניין הזה. להיפך, הם יודעים לעשות זאת בצורה מוצנעת ומסתורית (שאגב רק מגבירה את החשק. אותם אלו שמחצינים אהבתם ברבים , פעמים רבות החצנה זאת פוגת גם ברמת התשוקה וההתרגשות אחד מהשניה)

אך אין ספק שבית יהודי אמיתי צריך להיות מושתת על קשר קרוב ובריא בין האיש והאישה, ולא רק אלא שאחת ממצוות הדאורייתא הראשונות שאדם חייב להעניק לאשתו היא מצוות עונה- כל מה שקשור בהנאה, עונג וחיבור פיזי.

הסיבה שלא מדברים על זה בפורומים נרחבים טרם החתונה בגילאים שלך היא נובעת לרוב מהמחשבה שאם נדבר על זה ניתן לזה אישור ותוקף והרי זה באמת לא רלוונטי לגילאים שלכן.

בנות כשרות ויראות שמיים לא מתעסקות בפועל עם עניינים של בינו לבינה אז מה הטעם לדבר ולהרחיב על כך שלא בזמן הראוי?

אפשר להסכים ואפשר לחלוק עם הסיבה הזו, אך מה שבטוח הוא שאם את כבר מביעה עניין ורצון ללמוד ולהעמיק בנושא, כדאי וחשוב שתלמדי מהמקורות שלנו ומאנשים כשרים ומנוסים ולא ממקורות שגויים או טמאים (סרטים, אינטרנט, חברות וכו’). לגבי הזעזוע שלך – הוא זעזוע טבעי ומובן. כאשר אנחנו ילדים, יצר המין וכל הקשור בו חבוי ומושתק. לאט לאט עם ההתבגרות הפיזית שלנו, היצר מתחיל להתעורר כמו ניצן של פרח שנפתח באביב. זהו תהליך מבורך וחשוב שהקב”ה טבע בבריאתו על מנת שבבוא העת נוכל להקים בית מתוך אהבה ומשיכה. אבל התהליך הזה מלווה גם בכאב. כמו שיש כאבי גדילה פיזיים ברגליים וכד’, כך ההבנה שהעולם לא מה שחשבנו, ואיבוד התמימות הילדותית שלנו יכולה להיות כרוכה בכאב, בזעם על כך ”שהסתירו ממני” , בתסכול ועוד. אילו רגשות נורמליים ומובנים לחלוטין! והם יחלפו אט אט אם רק תתני להם מקום ולא תנסי להילחם בהם או להכחישם.

לסיכום יקירתי-

1. כל עניין הקשר והחיבור בין איש לאישה הם סוד גדול ויש בהם ברכה ומעלה גדולים כאשר הם נעשים במסגרת של ברית נישואים, קשר ואהבה. הם הדרך היפה ביותר דרכה ניתן להביא ילדים לעולם, חשבי על כך, כמה זה מיוחד שתינוק נולד מתוך אהבה, מתוך קשר , פרי משותף של אנשים שהתחברו והיו לאחד. ואגב כל עניין ההתרבות בטבע הן של צומח והן של חי הוא הפריה של הפכים, זכר ונקבה, מינוס ופלוס, העולם שלנו נברא כולו דרך הפכים, חושך ואור, יום ולילה, ים ויבשה, זכר ונקבה,האדם- סופי מול הבורא שהוא אינסופי, וכאשר ההפכים מתחברים – ישנה שלמות וישנה בריאה, וכמו שהקב”ה ברא את העולם בכח חיבור ההפכים, כך אנחנו יכולים לזכות ממש ליצור ולברוא… בן אדם ! כמה פלאי ומיוחד הוא הגוף האנושי, וגופנו, גוף האישה, שיכול לגדל אדם מושלם ממש בתוכנו!

2. להבין שחלילה אין שום זוהמה בכך, והתפיסה הזו היא בגלל כל הפריצות שמתרחשת סביבנו, כי שם זה באמת לא בתוך קשר ולא בתוך מחויבות ולא בתוך ברית ואז זה באמת יכול להיות נמוך עד לשפל המדרגה. המיניות עצמה היא ניטרלית , היא לא טובה ולא רעה, כאשר מרוממים אותה ומקדשים אותה בתוך קשר היא יכולה להיות גבוהה וכאשר פורצים את הגבולות ומחללים אותה היא יורדת הכי נמוך שאפשר.

3. אם עולה סקרנות, שאלה או תמיהה בעניינים אלו- רצוי ממש לחפש מקור מידע אמין, יהודי ומנוסה על פני מקורות מעוותים ומחוללים.

4. להשקיע בחיבור והיכרות עם הגוף כבר מעכשיו זו המתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לעצמך לקראת החתונה.

5. גם אם ראית מראות בעיתיים- אל תתייאשי, תמיד תמיד אפשר לתקן ולרפא, תמיד יש פתח לתשובה, זה לא אומר עלייך שום דבר ולא אומר על התפיסות שלך שום דבר. בעזרת ד’ עם לימוד נכון של הדברים , התמונות ייעלמו אט אט ולא יתפסו מקום.

6. לגבי הצניעות – הצניעות היא חובה של שני המינים היא מגיעה מאחריות משותפת הן של גברים והן של נשים לקיום עולם נעים ומכבד, עולם שבו המיניות לא מוצפת ומוחצנת ושוטפת הכל. אנחנו לצערי רחוקים משם, אבל זה מה שאמור להנחות אותנו בבחירת בגדים ובכלל- האם המראה שלי יפה ונעים או בוטה ומיני? אני חושבת שהתשובה בד”כ די ברורה. ובעיניי, לא הייתי רוצה לבטל את המתח המיני שאת מדברת עליו. כאשר הוא מאוזן, הוא זה שמאפשר את קיום העולם, את הרצון והסקרנות הטבעיים שקיימים בנו למין השני כדי שנוכל בזמן המתאים להקים בית מתוך התלהבות וחשק.

את מוזמנת להמשיך ולשאול , אשמח להיות לך לאוזן. יש עוד הרבה מה להאריך בעניין ולא עשיתי זאת.

חזקי ואמצי על האומץ לחקור ולשאול! ד’ יברך אותך במסעך.

חג שמח!

נועה.