בחור יקר

וואו, קראתי את דבריך כמה פעמים, ואני יכול לשמוע את קולך מדבר איתי, שאלתך מהדהדת בראשי.

ראשית כל אני רוצה לומר לך שאני מעריך אותך מאוד, המושג 'ערכים' בוער בך, ואתה ממש רוצה לבחור באמת.

אתה אף שולח שאלה שיעזרו לך ולא מסתפק רק במחשבות פנימיות, ועל כך יישר כח גדול לך.

אני מזהה בשאלתך סערה כל שהיא, זה בוער בך, יכולתי לראות זאת ממשפטי הזעזוע דוגמת 'מי שמע כזאת מי ראה אלה?' ומן הסימני שאלה הרבים,

לפני שחשבתי על לענות לך, רציתי לפני כן לא רק להבין את השאלה, אלא גם להרגיש 'אותה', כלומר 'אותך', להבין את הכאב שלך, הרגשתי שרק אחר כך תהיה לי הזכות להשיב לך.

אז באמת קראתי אותה כמה פעמים ונכנסתי איתך למערבולת הזו.

אבל אז הסתבכתי, כי בשביל לענות על שאלה צריך לגשת אליה ממקום של 'שכל' ולא רק מ'רגש' (אני מדגיש- לא רק- גם לרגש יש מקום, הם משמשים בערבוביא).

אז עשיתי לי כוס קפה ושתיתי ברוגע, נשמתי, והתחלתי לכתוב לך.

ולמה אני מספר לך את כל המעשיה הזו?

כי כמו שלא נכון בעיני להשיב לך רק כשהשכל עובד ורציתי להרגיש אותך, ולחילופין כמו שלא נכון בעיני לענות רק ברגש וצריך לנשום ולהירגע, ושניהם משמשים בערבוביא,

כך גם קורא התשובה, כלומר 'אתה', צריך לקרוא אותה ממקום מאוזן ברגשות,

הייתי שמח שתקרא את התשובה לא באותה תנועה בנפש שכתבת את השאלה, אלא לשלב בה גם את כוח הדעת שלך (ומן השאלה התרשמתי שיש בך הרבה מ'כוחות הדעת', אתה בחור עם הרבה שכל, וכנראה גם עם הרבה רגשות).

לך תעשה כוס קפה או כל שתיה אחרת שאתה אוהב, תנשום, ונתחיל…

יופי חזרנו שנינו מהקפה, (מבחינתי אתה יכול לחשוב שאנחנו יושבים ומשוחחים בבית קפה).

אז ככה,

שאלתך עוסקת ב2 נקודות:

מהותית ופרקטית.

מהותית:

אם היינו עכשיו מוזמנים לפאנל, עימות וויכוח בין 2 קבוצות (דיבייט בלע"ז), מן הצד האחד קבוצת חרדים, ומן הצד השני קבוצה מן הציונות הדתית, והיינו צריכים להציג איזה מגזר יותר טוב/שווה/מוצלח/קרוב לאלוקים, אז היינו מתחילים לדון ולהביא ראיות והוכחות לכל צד, אלו ערכים נכונים יותר?, ואיזו צורת חיים נכונה יותר?

יכול להיות שזה היה מעניין, (אני אישית לא אוהב את צורת ההסתכלות הזו של חלוקה לקבוצות והסברים על הקבוצה השניה למה היא לא צודקת, אנסה לפרט לך זאת בהמשך), אבל זה לא המקום שבו אנחנו נמצאים, מי שמעניין פה בסיפור זה לא ה'חרדים' כקבוצה, ולא 'הציונות הדתית' כקבוצה,

'אתה' זה שמעניין פה. לך יש דברים שנוגעים בך. אתה מנסה להבין את המקום שלך.

יכולתי לכתוב לך פה סקירה ארוכה, והרבה מלל על מעלות 2 הקבוצות ולהתפלמס על 'איפה הצדק?', אך מרגיש לי שזה לא נכון לך.

רצונך להיות חרדי מגיע מן הסתם לפני שסקרת את 2 העולמות, הן במובן השכלי של נתונים והבנה של צורת החיים החרדי, והן במובן הרגשי החוויתי,

כלומר, אתה גדלת ועדיין גדל בצינות הדתית, לא גדלת בחברה החרדית, ומשכך לא חווית את ההשתייכות אליה, אתה מדבר על החברה החרדית מ'בחוץ'.

ועדיין אתה קצת מבעט (תרשה לי לקרוא לזה ככה) במקום שבו גדלת, בלא הסקירה הנדרשת, (קראתי את ההיכרות שלך עם הציבור החרדי, הן החבר והן הדוד ועוד בין השורות, לא התעלמתי מכך, ועדיין אני אומר לך שזה לא באותו מקום של להבין את החברה החרדית, זה לא אומר שאי אפשר להגיע לכזו סקירה, אבל יש דרך איך נכון לעשות זאת אם רוצים, בוא ננסה לבדוק אם אתה רוצה).

ולכן לא יעזור וגם לא נכון לנסות להוכיח האם אחד מן המגזרים 'הוא הוא הצודק', כי גם לפני שסקרנו אתה רוצה להיות חרדי.

בשלב זה כדאי לך לשאול את עצמך, "למה אני רוצה להיות חרדי?" "למה מתערער לי השייכות שלי לציבור הציוני דתי (הנפלא)?"

אני רוצה להאיר לך 2 נקודות חשובות על העניין המהותי, 2 צדדים של אותה נקודה.

1. המשפחה. 2. ההשתייכות החברתית.

ונתחיל לברר את זה במושג שנקרא 'זהות':

זהות זהו מונח בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה המתאר את תפיסת האדם את עצמו.

אתן לך דוגמא- כאשר שואלים אדם 'מי אתה?' מה תהיה תשובתו?

כנראה שתלוי מי הוא באמת….

ניקח 3 תשובות כדוגמא, 3 גילאים שונים:

1. "אני יעקב בן 35 עו"ד פלילי, נשוי לאסנת ואבא של תומר והדס".

2. "אני חיים בן 17 בחור מהציונות הדתית, לומד בישיבת הסדר בצפת, חולם לשרת ביחידה קרבית".

3. "אני אורי בן 6, לאבא שלי קוראים מיכאל ולאמא שלי קוראים ציפי, ויש לי מכונית שאני משחק איתה".

מה ההבדל בין התשובות?

כל אחד בעולם מגדיר את עצמו אחרת…

האחד מגדיר את עצמו לפי הסביבה שלו, השני לפי המשפחה, השלישי לפי המקצוע וכן הלאה.

בדוגמאות שהבאתי בחרתי 3 לפי הגיל, ילד בן 6, בחור בן 17, ואיש בן 35.

כיוון שזוהי צורת ההתפתחות של האדם. בגיל קטן אדם תופס את עצמו כחלק מ'קהל', כבן של אבא ואמא, מקושר למשחקים ולחוויות חיצוניות.

בגיל בוגר האדם כבר תופס את עצמו כ'ישות' עצמית, יש לו הגדרה על עצמו ביחס למקצוע שלו ולמשפחתו הקרובה שהוא בנה.

גיל הנעורים, בגילאי ה'עשרה' המאוחרים, האדם בעצם עושה את המעבר מתפיסה בתור ילד לתפיסה המבוגרת.

מטבע הדברים, שבזמן המעבר הזה יש לאדם הרבה שאלות 'זהות', כיוון שהוא בדיוק בונה את הזהות שלו.

כל בני האדם בגיל הזה שואלים שאלות זהות, מי יותר ומי פחות, אפילו נכתבו על כך מחקרים.

השתייכות חברתית

אמנם שאלת ספציפית על לימוד גמרא בעמל התורה, אך היה בשאלה הרבה אלמנטים של ההשתייכות לציונות הדתית בכללי.

אלו שאלות של זהות.

רציתי לכתוב לך רשימה ארוכה מאוד של האנשים שאני מכיר מן הציונות הדתית שעמלים בתורה רבות, אך אתה לא מכיר אותם אז מה זה יעזור? כלומר לא זו השאלה, כיוון שגם אם אתה מכיר אותם אתה בשאלה לא הכרת בהם.

תיכף בעניין הפרקטי נעסוק בעצם רצונך ללמוד יותר גמרא בעיון.

אך לסיכום, השתייכות חברתית היא ההגדרה של רבים מאיתנו, אולי אפילו של כל בני האדם.

אנחנו צריכים לשקול, כמה חלקים מאישיותינו תופסת ה'חברה' וההשתייכות אליה, וכמה תופס אני עצמי, ה'אינדבידואל'.

ראוי להיות שייך לחברה וראוי להשתייך אף לחברה טובה, אך לא כל מי שאנחנו זו החברה,

אנחנו גם 'יחידנים', אנשים פרטיים בתוך חברה.

משפחה

בטח שמת לב שכתבתי 2 נקודות, הראשונה 'משפחה' והשניה השתייכות חברתית, אך משום מה התחלתי עם השנייה.

זה לא סתם.

ראשית התחלתי עם העניין החברתי כיוון שגם המשפחה קשורה למושג הזה של זהות והיה חשוב לי להתחיל להסביר לך אותו.

אך אם כך יכולתי לכתוב את 'משפחה' כסעיף 2, ובחרתי לכתוב אותו כסעיף 1.

כי זה חשוב לי שתבין. המושג משפחה הוא 'ערך', הערך הזה שנקרא משפחה הוא חשוב לאין ערוך.

יש בו כמובן את האלמנט של 'זהות', זה מי שאתה בעצם, הקשר שלך למשפחה.

אך יותר מזה, המשפחה זה קשר שנותן לאדם המון.

זו ההשתייכות הכי עמוקה של האדם, והשפעתה על נפשו של האדם היא עצומה.

זה בהחלט סעיף 1, ראשון במעלה.

המשפחה זה ההורים שגידלו אותנו, זה הדורות הקודמים שהשפיעו עלינו (סבתא), זה אלו שעיצבו את אישיותינו יותר מכל אחד אחר.

לך יעשה טוב מאוד להבין את הקשר שלך למשפחה, כמה הוא מוסיף לך? כמה הוא נוכח בחייך? איזה חלקים בקשר הזה לא יושבים טוב וצריכים שיפור (אולי שיפור של שני הצדדים).

לא לחינם כיבוד אב ואם זהו אחד מעשרת הדברות, זה נמצא כאבן דרך לאדם ששומר מצוות, שזהו אחד מן היסודות. (אני חס ושלום לא מבקר אותך, רק חשוב לי שתבין כמה דבר זה הוא חשוב ויקר ערך, ולא 'עוד דבר').

בני האדם הופכים את העולם כדי להרגיש שייכות למשהו שהוא באמת הם,

ולך אני מגלה שמשפחה זו השייכות הכי גדולה, ברגעים הקשים של האדם המשפחה נמצאת שם, ברגעים השמחים של האדם המשפחה נמצאת שם, לנו נותר להתאמץ שגם בחיי היום יום ולא רק בזמני 'קצה' נמצא את המשפחה ואת הקשר שלנו עם המשפחה.

(אל מקום שאדם בורח בשעת צערו שם שורשו, ר' צדוק הכהן מלובלין).

כל זה כי משפחה זהו קשר דם, זה לא תלוי בבחירתינו, לא בחרנו היכן להיוולד.

ולכן אין לקשר המשפחתי תחליף אחר בעולם.

בשאלתך זיהיתי אי אלו ויכוחים עם המשפחה על בסיס ערך אחר, לימוד הגמרא והשתייכות לציבור החרדי.

חשוב להסתכל ממרחק ומפרספקטיבה מה עומד מול מה, ולכן הצגתי לך גם את ערך המשפחה.

לסיכום 2 הנקודות- הזהות של האדם בשלב זה נגזרת גם מן המשפחה וגם מן ה'קהילה'.

אשאל אותך שאלה רטורית- מי אתה?

היו לי הרבה הגדרות מהשאלה שלך להבין מי אתה,

אבל שים לב איך אתה הצגת את עצמך, "שלום הרב, אני בישיבה תיכונית, נחשבת לבין הטובות בציבור הדתי לאומי אם לא הכי, בקיצור ישיבה עם שם טוב ונחשבת מאוד. אני ממשפחה דתית לאומית (לצערי)."

הקשר של הישיבה התיכונית בציבור הדתי לאומי, וכמובן המשפחה.

ברור ששאלתך היא חלק ממי שאתה, ולכן תבין משהו מעניין מאוד,

הערכים האלו שאתה מדבר אליהם, והשאלה שמראה את השאיפות הגבוהות שלך ברוחניות, מאיפה הם באים? מזה שאתה חרדי? מזה שאתה לומד בישיבה חרדית?

תסתכל על עצמך בהערכה (לפחות כמו שאני מסתכל עליך), ותבין שכל זה זה מאיפה שגדלת ואיך שגדלת.

כנראה שהוריך והחברה שבה גדלת חינכו אותך טוב עד כדי שגדלת להיות מי שאתה עם התובנות והשאיפות האלו לחיים.

האדם הוא המכלול של כל אירועי החיים, לא רק בגלל חבר כזה או אחר, או דוד כזה או אחר. גדלת להיות מי שאתה, גם בגללם, אבל גם בגלל המשפחה והחברה. אתה מכלול כל האירועים והחינוך שקיבלת.

הארכתי לך על עניין המשפחה עקב המילה בסוגריים בתחילת השאלה "(לצערי)".

האמת שזה צרם לי קצת שכבר בהתחלה קָבַלְתָּ על השורשים שלך, ולכן הארכתי לך בזה.

לא כדאי לך לגשת בצורה כזאת. כן אפשר לבקר, אבל לא לקבול על כל ההשתייכות.

פרקטית:

שאלת על לימוד הגמרא יותר בעיון 'עם מפרשים', והזכרת חוויה לא נעימה שהחברים קראו לך 'פראייר' כאשר הלכת באמצע משחק למנחה.

לגבי החוויה, בהחלט חוויה לא נעימה ופוגעת, אני מעריך אותך על זה שאתה "פראייר" (עלאק), אך דע לך שפגיעות חברתיות יש בכל מגזר ועל מגוון תחומים, תחזק את עצמך בכך שאתה עושה את הדבר הנכון, והפוגע עושה את הדבר הלא הנכון בזה שהוא פוגע, תשנן לעצמך את החיזוק הזה אפילו בפה.

פגיעה בעניין רוחני יש לה משקל עודף שמלווה לפגיעה מעבר לפגיעה האישית, עד שאתה שואל את עצמך "למה לי זה?".

נצטט לך את דברי הרמ"א מיד בתחילת השו"ע, סימן א' סעיף א' "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך". בזה בחר הרמ"א לפתוח את הלכות אורח חיים. עיין שם בנושאי כלים.

ראוי אתה להערכה על עמידה איתנה מול הפגיעות. הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שבת פח' גיטין לו').

לגבי לימוד יותר גמרא הייתי ממליץ לך לדבר על זה עם מישהו ולהתייעץ, אולי אפילו עם הרב שלכם, כתבת בסוגריים שזה נושא רק בשיעור אבל אתה מבין שהוא עצמו כן יודע ללמוד גמרא וללמד, אז תתיעץ איתו ותספר לו איך אתה מרגיש בסוף יום כאשר לא למדת כמעט כלום. (סברא שיכולה להיות הגיונית היא- שלא כולם בשיעור באותה רמה לימודית אבל אולי לבד הוא יסלול לך דרך בזה, או ילמד איתך בחברותא לפי רמתך).

רק תבדוק האם אי לימוד הגמרא בעיון בלבד הוא הגורם לריחוק מן החברה והמשפחה שבה גדלת.

אם נעשתה הבדיקה הנוקבת הזו אולי נוכל לדון הלאה. אשמח אם תכתוב לי על זה אח"כ.

פעמים שיש לנו קשיים, תהיות, ושאלות בחיים, ואנחנו נוטים בשביל זה ללכת ל'קצוות',

"אם משהו נראה לא בסדר אז כל המקום שאני נמצא בו הוא לא בסדר".

אנו נוטים אף להאשים את הסובב או את האנשים הקרובים לנו, "אם כך המצב זו החברה אשמה או המשפחה".

כל בני האנוש משתמשים בשיטה הזו. זו שיטה להסרת אחריות, האדם משליך ממנו את השאלות והתהיות ותולה אותם באחרים.

אין ספק שלפעמים הסביבה גם כן 'אשמה', אך פה צריך לגשת בנקיות לב לבדיקה עצמית, רצוי עם חבר או רב קרוב.

אשתף אותך בדקדוק שעלה לי פעם מלשונות הפסוקים בסוף פרשת נצבים, פסוקים המהדהדים בראשו של כל מי שמטה אוזן לשמוע אותם, "כי המצווה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא: לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה: ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה: כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו:" (דברים ל').

לפירוש רש"י הפסוקים מדברים על התורה. (לרמב"ן מדברים בענין מצוות התשובה ואכמ"ל).

2 שאלות שהתקשיתי בלשון הנוסח של הפסוקים:

1. שים לב שבהתחלה התורה מדברת בלשון יחיד, "מצווך, ממך", באמצע עוברת ללשון רבים, "לנו", "ונעשנה", ובסוף שוב חוזרת ללשון יחיד, "אליך", "בפיך ובלבבך לעשותו". אתמהה.

2. כאשר יש דבר שקשה לאדם להשיגו, הוא שואל את עצמו "איך אני משיג את הדבר?", ולא "מי יעזור לי להשיג את הדבר?", היה יותר מתאים שהתורה תכתוב "לא בשמים היא לאמור איך נעלה השמימה", למה שינתה התורה לכתוב שאלת "מי".

להבנתי התורה מדברת פה על מה שדיברנו.

יש דרישה מן האדם לעשות דברים- "מצוות", וקשה לו במקום הזה.

האדם רוצה להתקדם, לעלות בשאיפות שלו, והוא לא מצליח, ואז יש תופעה של 'השלכה' על הסובב, "ההוא לא בסדר" ו"ההיא לא בסדר", ו"ההם לא בסדר".

על זאת דיברה התורה- הריחוק מן הדבר מגיע לאדם כאשר הוא תולה באחרים והופך את עצמו מ"אנכי מצווך" ל"מי יעלה לנו השמימה". האדם משליך ממנו את האחריות, משנה מ"איך" אני יעלה, ל"מי" יעלה "לי".

אומרת התורה, אל תסתכל על הדבר כאילו הוא חיצוני ממך ושייך לכולם, כי קרוב אליך הדבר, בפיך ובלבבך לעשותו, תלוי אך ורק בך.

סיכום:

הדגשנו לגשת לסוגיא משילוב נכון של 'רגש' ו'שכל'. לא רק מסערת רגשות ולא רק מחשיבה קרה. לתת מקום לשניהם.

חילקנו את השאלה למהותית ופרקטית.

מהותית- אנחנו לא עוסקים (בשלב זה) בהצדקת ובחינת מגזר אחד כלפי השני, אלא בך, בדיקה שתעשה עם עצמך מאיפה הרצון להשתייך למגזר אחר.

המגזר הציוני דתי מוכר לך כמקום גדילתך וכמי שאתה, בעוד הציבור החרדי זו הסתכלות 'מבחוץ'.

הזכרנו את המושג 'זהות' שבגיל זה הוא עומד למבחן וזה לגיטימי וקיים אצל כולם.

2 נקודות הם חלק משמעותי בזהות. 1. חברה 2. משפחה.

לגבי חברה הסברנו שבגיל יותר מבוגר גיבוש הזהות של האדם יותר שייך לעצמו ופחות לסובב, בעוד שאצל ילד זה שייך יותר לסובב. ובתווך גיל הנעורים שבו מגבשים את זה.

לגבי משפחה העלינו על נס את חשיבות ערך המשפחה, הן דתית (כיבוד אב ואם וכדו') והן נפשית, חלק בלתי נפרד וללא בחירה היא המשפחה.

בפרספקטיבה כוללת כדאי לבדוק מה עומד מול מה בתוך הסולם ערכים. (כמובן שבחכמה רבה אפשר לשלב את כל הערכים, והם לא צריכים לבוא אחד על חשבון השני).

עקב כל הנכתב הדגשנו את התובנה החשובה, שהאדם הנפלא והחכם שאתה היום, הם פרי תוצר של חינוך ומקום גידוליך. אתה הוא סך כל מה שקרה איתך וכל חוויותיך, אתה הוא המכלול, גם הורים גם חברה וגם חברים חרדים ודודים.

פרקטית– לגבי פגיעה מחברים עקב יראת שמיים תחזק את עצמך בזה בדיבור עצמי על זה, ותדע שאתה בצד הנכון. תבחר לך את החברים הנכונים שמשפיעים עליך טוב.

לימוד הגמרא בעיון- תמצה את האפשרויות הקיימות היום, הן על ידי לימוד לבד יותר, הן על ידי הרב או חברותא ברמתך.

תתייעץ על זה עם הרב או מישהו קרוב. ותנסה לזהות בבדיקה כנה ונוקבת אחרי שעשית כל זאת, האם זו הסיבה שבגינה אתה רוצה להיות חרדי.

כפי שהתחלתי, ריגשת אותי בהתמודדות שלך בבית ובחוץ, והרגשתי את כאבך, ואת החשיפה הכנה שלך למצב. בטוח אני שתמצא מסילות בלבבך לעבוד את ה' בדרך הנכונה לך.

מוקיר ומעריך

שמעון