The Butterfly Button
לידה- חוסר אונים ומצפון מול התינוקת

שאלה מקטגוריה:

תודה על האפשרות לשאול שאלות!!
מצחיק שעצם הידיעה שאפשר לשאול מרגיעה אותי, אני מתכננת מה אכתוב ואיך אולי תענו וזה כבר נותן לי תקווה ואור… הפעם תכננתי את השאלה כמעט חודשיים.
אז ככה:
השאלה שלי מתחלקת לשלושה חלקים:
1. חוסר אונים מול תינוקת וקושי בזיהוי צרכיה
2. פחד שלא מספקת את מה שצריכה לתינוקת ומצפון בעקבות כך
3. הרגשה שכל הבית מתבלבל בעקבות הלידה.
חלק א: חוסר אונים מול תינוקת וקושי בזיהוי צרכיה.
ילדתי לפני חודשיים בניתוח חירום פגית. יש לנו בבית שני ילדים בני חמש ושבע שחיכו לתינוקת מאד. גם אנחנו חיכינו מאד ודמיינתי כל הזמן איך זה יהיה עם תינוקת קטנה ומתוקה.
תכלס זה לא ככה. חוץ מהעניין עם המלחמה שהיא נולדה אליה (ואולי בעקבותיה גם מוקדם ), אני מרגישה שאני לא יודעת מה היא רוצה ולמה היא בוכה כל-כך הרבה. אני רגילה להצליח עם הילדים שלי ולדבר איתם ולהיות אמא טובה בשבילם אבל עכשיו היא בוכה המון. היא רגישה כי היא פגית ואלרגית לחלב ולסויה מה שאומר שאני לא אוכלת את זה כי מניקה והיא אלרגית לזה. היא חייבת להוציא אוויר אחרי כל ארוחה. ויש לי קטע שאני מפחדת שהיא רעבה כל הזמן אז כל הזמן נותנת לה אוכל. ולא תמיד היא צריכה את זה. היא נולדה קטנה, 2.300 ועכשיו היא יותר מכפול, כמו תינוקת רגילה ויותר וזה קצת יותר מידיי… כי התרגלתי על כל ציוץ שלה להניק אותה. לפני הלידה של הגדול שלי שמעתי שחייבים לתת לתינוק אוכל מייד כשהוא בוכה כדי שלא יחכה כדי שלא יהיו לו משקעים לטווח הרחוק שחיכה לאוכל, וככה התרגלתי. עם השנייה היה יותר מורכב כי היא בכתה וחשבתי שאולי זה כי היא אוכלת הרבה, אבל עכשיו זה השיא. אני יודעת בשכל שלפעמים היא לא בוכה כי היא רעבה אבל זה הכי זמין ונוח להניק ואני כל הזמן חוששת שאולי אין לי מספיק חלב. אומרים הנקה לפי דרישה כל היועצות הנקה, אבל השאלה שלי היא מתי הדרישה היא דרישה לאוכל ומתי לשינה או לחיבוק או לטיטול נקי????? אני מרגישה ממש אבודה וחסרת אונים מולה, ובעלי אומר לי שאני מניקה יותר מידיי וצריך לפי שעות אבל לפעמים כן מזהה את הבכי שהיא רעבה ואני אכן צודקת ולפעמים לא ומביאה לה סתם.. ויוצא שאני מניקה הרבה הפעמים ממש עם פחד בלב שאולי אני מזיקה לה ואולי הפעם היא בכלל לא צריכה ואני סתם דוחפת לה אוכל מוזיקה לה?! אני כותבת את זה בדמעות- למה התינוקות לא מדברים?? איך אני אמורה לזהות מתי היא בוכה מרעב ומתי מטיטול ומתי מעייפות ומתי כי כואב לה הבטן?? אני האמא היחידה שלא יודעת לזהות מה הבת שלי צריכה? כל האמהות שסביבי לא נותנות כל הזמן אוכל ויודעות מה התינוק שלהם צריך, ואני מרגישה שאצלי משהו משובש בתדר ואני לא יודעת מה היא רוצה ומתי. לפעמים כן אבל הרבה פעמים לא. ואז נהיה לופ כזה של היא בוכה, אני מביאה אוכל, כואב לה הבטן ואני מזהה שהיא רוצה עוד אוכל ונותנת לה שפועל כאבה לה הבטן וההנקה נוספת הגבירה לה את הכאבים והבכי… וחוזר חלילה ואני לא ישנה נורמלי בכלל כמובן. ולא יעזור להתייעץ עם יועצת הנקה כי הן אומרות לפי דרישה ושוב, לפעמים זה כן כאב בטן בטח בגיל הזה…. זה נורמלי שאני מרגישה חוסר אונים כזה מול הבכי שלה? ותסכול? ולפעמים מרגישה שרוצה לתת אותה למישהו שיטפל בה לכמה ימים ואין לי כוח אליה כי היא כל הזמן על הידיים שלי ואני מרגישה תסכול שאני לא יודעת מה היא רוצה ממני. זה תקין ככה?? כי כל כך חיכיתי שהיא תיוולד ולמה אני מרגישה ככה? אז אני מנסה להתמלא באהבה כלפיה אבל התסכול לפעמים עולה שוב… וגם כאמור, איך אדע לזהות מה היא צריכה? אולי אני אמא לא טובה כי לא יודעת לזהות מה הבת שלה רוצה? ומי כן ידע אם לא אני? אני כותבת את זה ואני בוכה כי אני חושבת שאני כן אמא שמשתדלת להיות טובה ומתאמצת מאד בשביל זה ועל כל ציוץ שלה אני קופצת ונענית, חוץ מהעניין עם האלרגיה שלה שאני לא אוכלת בגלל זה מאכלי חלב סויה וזה דורש ממני הרבה… אז למה אני מרגישה ככה אמא לא טובה שלא נותנת לבת שלה את מה שהיא מבקשת וצריכה?
2. מצפון- כהמשך לנאמר בסעיף א, יש בי ממש פחד שצריך לתת לתינוק מייד את ההנקה. ואם לא זה יהיה לה נזק בלתי הפיך חלילה. בקטע של שתרגיש נטושה . גם ככה ב7 שעות שאחרי ניתוח לא יודעת מה עשו לה שם ומי חיבק אותה מייד כשנולדה, אם בכלל, והיא היתה בפגיה ודקרו אותה מלא, אז לפחות עכשיו אתן לה מייד את האוכל שהיא חייבת. אבל זה לא תמיד ככה. הייתי לדוגמא אצל רופאת נשים וטיפלה בי והתינוקת התחילה לבכות וצרחה במשך כעשר דקות תמימות כשאין לי איך לעזור לה. בכיתי יחד איתה ובשלב מסויים הרופאה הביאה אותה עליי הרגשתי אמא נוראית. או שהיו צריכים לעשות לה בדיקת דם ודקרו אותה בכף רגל והיא היתה רעבה וצרחה ולא היה לי מה לעשות בכלל. והאשמתי את עצמי שלא הנקתי אותה קודם, מצד שני המעבדה כבר הלכה להיסגר ולא היתה ברירה אלא לעשות זאת דווקא אז… או שאני ברחוב ופתאום היא בוכה, כמי שכתבתי היא בוכה הרבה ואני נותנת לה הנקה כל שעה וחצי, לפעמים כל שעה, רק אחהצ היא ישנה יותר טוב וכל שעתיים וחצי שלוש נותנת לה, והיא צורחת ולפעמים היא באמת צריכה לאכול ואני מרגישה חוסר אונים גדול ומצפון שאולי אני חוטאת לה שלא נותנת לה מייד אוכל כי לא יכולה!! ואולי כבר עדיף שלא להניק כי לא תמיד אני יכולה תכף ומיד בכל מקום לעצור ולהניק אותה, אז אולי עדיף בבקבוקים? אפילו שמאד רוצה להניק כי יודעת שזה ממש ממש חשוב ובריא, אבל מה עדיף אוכל בריא אבל לפעמים להתעכב איתו או אוכל פחות בריא אבל מייד?? יש לי חתונה תכף של אחות ויש סידורים וקניות ויוצאת הרבה מחוסר ברירה.. מאמינה שתכתבו על אמא טובה דיה, אני מכרה את זה את טוב, למדתי בקורס פסיכולוגיה בתואר הראשון שלי זאת ,אך למדתי גם שבגיל הקטן יש לספק מייד את הצרכים ואני מפחדת שאולי חלילה תרגישה נטישה או שיהיו לה הפרעות אכילה כי דוחפת לה המון אוכל?! בעלי אומר שלא מתים אם 10 דקות אל נותנים לה אוכל, אבל הלב שלי נקרע ולא מסוגלת לשמוע אותה בוכה אז נותנת לה אוכל שתרגע.. והיא מלא על הידיים ולא רוצה מוצץ ונרדמת רק עליי, ואז אומרת שאני גם אמא לא טובה כי לא מרגילה למוצץ , כי היא לא רוצה, ואין לי לב לשמוע אותה בוכה בעגלה או בעריסה אלא מעדיפה להשכיב ככה ושתישן ככה ואז מאשימה למה את לא יודעת להיות אמא בטוחה בעצמה ונותנת לתינוקות מה שצריכה??.
חלק ג: כל הבית שלנו מתערער בעקבות הלידה. כמו שהבנתם אני עסוקה עם התינוקת מלא, והייתי רגילה מאד להיות עם הגדולים ולשחק איתם ולדבר איתם ופתאום אני הרבה מטפלת בה, אז הם חיכו לה, אמרנו להם וגם אמרנו שזה יהיה עמוס אבל… המלחמה שפרצה, ואנו מהדרום אז לא היו לנם לימודים חודש וחצי בכלל, והגדול שלי התחיל לבכות ולהתלונן על כל דבר והקטנה נהייתה חוצפנית ומרביצה, גם בגן וגם בבית, ואני מרגישה שהכול מתפרק. אמנם יודעת שזה נורמלי אבל לא חשבתי עד כדי כך.. דמיינתי את זה שאני אניק אותה כמה דקות ואוכל להיות עם הגדולים, ןבערב עם בעלי . בפועל כל כך עיפה והיא דורשת מלא התינוקת אז אחהצ הרבה ישנה, בצהריים אני כן רק איתם, וגם מ5 אבל בין לבין לא, ובבוקר בעלי שולח אותם, ובערב בעלי וגם אני משכיבים אותם אבל עדיין.. אני כמעט ולא נמצאת איתך בנוכחות מלאה כמו שהייתי פנויה לפני כן. וכמה שאני מרגיעה את עצמי שזה נורמלי התגובות.. עדיןן לא יודעת אם עד כדי כך, ועד מתי זה יהיה, ואם עד גיל שנה ככה התינוקת תבכה וכל הזמן אהיה סביבה? אז לגדולים שלי לא יהיה אמא שנה??? ומנסה לתת להם זמני איכות רק שלי ושל כך אחד מהם, יצאתי רק עם הגדול, ועם הקטנה אני אומרת שאני אוהבת אותה במיוחד, אבל לפעמים הם מתעצבנים על התינוקת שהיא צורחת להם באוזן כי לא היו רגילים לזה … וגם מרגישה כזה אכזבה מאיך שהיו החלומות לאיך שפועל.. שהכול עיסה של עייפות ובלגן בבית.. ולא מדברת בכלל על הבלגן שבבית שהייתי רגילה שהכול במקום ופתאום הבית ניסע ונאבדים מלא דברים.. אמנם יש רגעים של אושר, גם שלי עם התינוקת וגם שלי עם הגדולים או של כולנו כמשפחה, שאני מאושרת ימתרגשת שנולדה לנו תינוקת, אבל בגדול קשה לי לחשוב אפילו מה לדבר איתם על המצב הזה או להרגיל אותה למשהו חדש כי רק רוצה לשרוד ולישון. וכמובן הקטע של הסוגיות שנפגע.. שבעלי עוזר מלא מלא מהלידה, והמון עם הגדולים, ומרגיש שאני לא איתו , אמנם פעם אחת יצאנו רק שתינו יציאה זוגית אבל היא בכתה כל הזמן ובעלי אמר שהוא מבין שעד גיל שנתיים אי אפשר לצאת איתי.. כי גם כשהיא בעגלה אני שמה עליה עין שהיא בסדר…. אולי אני יותר חרדתית מהרגיל, אבל עד שהיא נולדה לי…
כאילו הלוואי שמישהו היה מגיע אומר לי שככה אני טובה וזה יעבור והם יאהבו אתה בסוף חהבית יחזור למסלול.. משהו כזה.
זהו בינתיים, מקווה שלא מידיי ארוך ומעמיס אבל היא לי חשוב לפרוש את התמונה השלמה וגם זה פרק מעליי. חיכיתי כבר לכתוב לכם ומחכה כמובן לתשובה!!

תשובה:

שלום לך אמא יקרה ומדהימה,

לצערי הרב לא הצלחתי למצוא את הפנאי לכתוב לך קודם, ואני מקווה שבינתיים התאוששת יותר והקושי השתפר עם הימים שחלפו. צורת הניסוח שלך מעידה על חדות מחשבה וניסוח ויכולות תוך אישית גבוהות, כך שהרשיתי לעצמי להיות בטוחה ביכולתך ובכוחותיך להתרומם למצוא פתרונות טובים למצב.

כך או כך חשוב לי שתדעי שהיית בליבי לאורך הזמן הזה, חשבתי והתפללתי עליך ואני מקווה שתמצאי במילותי את המענה המתאים לך ולמשפחתך.

אז תחילה אאחל לך מזל טוב להולדת התינוקת החדשה, ועל כל הלידות החדשות שנולדו יחד עימה. כל ילד שמתווסף למשפחה מערער את הסדר וההרגלים, ובעצם ביחד איתו נולדים עוד המון מציאויות, נולדת אמא חדשה, אמא שעד כה היתה אמא לשניים, וכעת היא אמא לשלושה.

אמא שהורגלה מזה זמן לישון לילות שלמים או לפחות לא להתעורר כל שלוש שעות להנקה, וכעת לוח הזמנים שלה משתנה ומותאם למציאות החדשה ולעוללית קטנטנה שעומדת בראש סדר העדיפויות.

נולדו שני אחים חדשים שצריכים להתרגל למערך החדש בבית, הקטנה מבניהם שכעת מעמדה השתדרג לאחות גדולה, והיא נאלצת לוותר על המעמד הקודם כתינוקת של המשפחה והפינוקים הנלווים אליו, ועל תשומת הלב שלך שמתחלקת עתה לתינוקת קטנה שדורשת את רוב זמנך, ואותו הדבר כמובן האח הגדול, וכמובן גם בעלך.

אז מזל טוב לרגל התרחבות המשפחה, ולרגל השינויים שיחולו בעקבותיה.

ילד חדש במשפחה זו תוספת משמעותית שמשליכה כמעט על כל המערכת – הזוגית וההורית, כי זה לא רק שנולדה לכם תינוקת, אלא הפכתם ממשפחה של ארבעה נפשות – למשפחה של חמישה ב”ה, וכל ההרגלים והמשאבים המשפחתיים שלכם שעד כה היו מחולקים לארבע, יתחלקו מעתה בין חמישה נפשות. והנשמה החדשה והקטנה והמדהימה שקיבלתם כמתנה למשפחתכם זקוקה לך כעת יותר מכולם.

את חווה את החוויה הזאת באופן שונה כשאת משווה אותה ללידות האחרות, או להיותך אם לילד אחד או שניים, אך ברצוני להזכיר לך שאינה דומה אמא בלידת ילד בכור, שכל המשפחה המורחבת דואגת, ומתרגשת סביבה, לאם בלידת הילד השני, השלישי או העשירי. לא דומים הכוחות והפניות שיש לך כאישה שטרם ילדה ועוד כוחותיה במותניה לאמא שגופה כבר עבר מספר לידות, והיא מנהלת בית ברוך ומטופל בילדים.

את כל ההקדמה הזאת הקדמתי משום שהרגשתי במכתבך את הבהילות לחזור לשגרה ולתפקד באופן מושלם בכל החזיתות ולשאר למחויבויות שאת רגילה אליהן, אולי כי כך התרגלת את והתרגלו כולם..

אז לא.

את מעלה תהיות שונות לגבי היחס שלך לבכי התינוקת, ושואלת את עצמך איך יכול להיות שמה שהיה ברור ומובן בלידות הקודמות לא עובד לך עכשיו…

אבל יקירה,

את כבר לא אותה אם לילד אחד, וגם התינוקת החדשה שלך לא מוכרחה להיות העתק של האחים הגדולים שלה, ולכן לפני הכל, אני רוצה לבקש ממך לתת לעצמך תקופת חסד ומנוחה, שבה תרשי לעצמך קודם כל לנוח, ותתני עצמך את הזמן הדרוש ללמוד ולהכיר את ילדתך החדשה, מהם הצרכים שלה ושלך ואיך את – כאם מוצאת את הכוחות והפניות הנפשית בין טיפול לטיפול להתחזק ולהתרגל באיטיות, בהדרגה, ובהבנה שכעת לא הכל חייב להיות מדוייק או מושלם – לסדרים החדשים של הבית.

זה תהליך שיכול לקחת זמן, וכל המשפחה שלכם תתגייס אליו יחד במודע או בדרך אגב. אם תצליחי להרפות אולי תגלי שהגדולים שלך יודעים להפעיל אחד את השני בצורה מעוררת השתאות? אולי הם יפתיעו אותך בארוחת ערב מפנקת או בטיפול בתחומים אחרים שעד כה היו באחריותך הבלעדית?

האם יתכן ששעות ההנקה המרובות לדעת בעלך נובעות מעייפות גדולה שלך וחוסר בשעות שינה? אולי מהירדמות יחד עם התינוקת באופן שלא מאפשר לך להגדיר שעות האכלה מסודרות וברורות?

אמנם איני יועצת הנקה, ותשובתי אינה תשובה מוסמכת מבעלת תעודה בתחום, אך כאמא שב”ה זכתה להניק שמונה ילדים לאורך חודשים ארוכים, חשוב לי לומר לך מניסיוני שלא יקרה שום דבר אם תתני לתינוקת שלך בקבוק אחד של תחליף חלב או חלב שאוב ותפקידי אותה בידיים של מישהו שאת סומכת עליו למספר שעות.

בעצם אולי כן יקרה, תקבלי כוחות גופניים ונפשיים.

המצפון שלך עובד קשה בשבועות האחרונים, את מרגישה לא נעים מילדייך שכבר רוצים את האמא המשקיענית שהיתה להם עד לידת האחות, ולא נעים מבעלך שחושש שלא תוכלו לצאת ברוגע עד שהיא תהיה בת שנתיים.

החזיקי בראש את ההבנה שבני משפחתך ובראשם התינוקת החדשה שלך זקוקים לך מתפקדת ובריאה והרשי לעצמך את המנוחה והצרכים הדרושים לך כדי לחזור לעצמך. אנחנו חיות בדור לא נורמלי שבו נשים נאלצות בחוסר ברירה להשאיר תינוקות קטנטנים ולצאת לעבוד בחוץ שלושה וחצי חודשים לאחר לידה, ולתפקד כאילו לא ילדו רק לפני רגע.

אהובה,

כשאת כל כך עייפה ואפילו לא מרגישה יכולת להכיל בכי בוודאי שהפתרון הזמין ביותר יהיה הנקה ופחות סבלנות לבדיקת אופציות נוספות כמו גזים, שעמום, טיטול מלוכלך או עייפות.

תהני מהמנוחה, הקב”ה נתן לנו את מתנת ההנקה בדיוק בשביל שנאלץ לעצור כל שעתיים או שלוש ולנוח. ואם הקטנה שלך דורשת עוד או עדיין ממשיכה לילל אז כנראה שלא נחת מספיק וזה הזמן למסור את האוצר למישהו שיש לו קצת יותר כוחות ובמידת הצורך ייתן בקבוק ולשלוח את עצמך למנוחה. אפשר לשלב גם את הילדים בעשיה למען התינוקת ובעזרה בבית, כך שירגישו משמעותיים ויקחו חלק בטיפול ובעזרה בבית. הבאת טיטול ובגדים נקיים, נדנוד בעגלה, הכנסת מוצץ וכמובן כל מה שמתאים בהתאם לגיל גם יקלו עליך וגם ישמחו את הילדים שחיכו לאחות ויהיו שותפים בטיפול.

הזכרת את התיאוריה של ויניקוט ואני לא מעוניינת להאריך בזה, אך כן חשוב לי להרחיב לשניה על אלמנט התסכול. ההבנה העיקרית היא שלמרות שאמא אמורה להיות זמינה בצורה מלאה לרך הנולד, שאין לנו דרך לספק באופן מיידי ומושלם את צרכי התינוק. אבל דווקא רגעי החסד האלו שבו היא בוכה ואת מרגיעה ומתווכת לה שאת עוד רגע מתפנה אליה ובעוד מספר דקות תגיעו למקום שיאפשר האכלה, או הבקבוק יהיה מוכן כבר בהיותה קטנה מאד, אלו הם הרגעים שבהם היא מתחילה לייצר נפרדות וליצור עצמי עצמאי שלאט לאט יגדל לאדם עם יכולות של וויסות והתחשבות בסביבה לעומת ילד שלא יחווה תיסכול ויתרגל שהכל מגיע לו מיד כאן ועכשיו. אני מרשה לעצמי לכתוב זאת כאן למרות שהיא עדיין קטנה כל כך כי ברור לי שאת אמא מסורה ולא תתני לה להמתין יותר מהזמן ההכרחי, רק תזכרי שהתסכולים הקטנים הללו הם חיוניים להתפתחות תקינה.

התקופה הזאת נראית כל כך ארוכה ומתישה, אך בעזרת השם בעוד זמן לא רב החיים יחזרו למסלולם, את תחזרי לכוחותיך והבית יחזור להתנהל בסדריו החדשים ובהתאמה למשפחה החדשה שלכם, כך שאפשר להירגע ולהתמקד בדברים הדחופים, ולהזיז להמשך את אלה שאינם.

שמחתי והתרגשתי להיות הכתובת עבורך לתקופה הלא פשוטה הזו, בתקווה ובתפילה שהדברים יהיו עבורך לתועלת.

כאן למענך,

בברכת גידול קל והמון נחת,

מורן.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. היי
    אני אמא לארבעה,
    ודווקא אותי הדריכו כן לעשות ארוחות מסודרות.
    בגיל קטן עד חדשים בערך, כל שעתיים בערך, ואח”כ יותר ארוך. כמובן, הפסקה ארוכה אחת בלילה.
    זה נותן זמן להיווצרות חלב,
    ולא לפתור את כל התסכולים באוכל..
    וכמובן מונע כאבי בטן מיותרים
    כך הילד מגיע עם תאבון לארוחה , אוכל טוב יותר,
    ובדכ יותר רגוע.
    ובינתיים אם בוכה?
    זה לא שאת נוטשת אותו. הוא מרגיש את האמא, אם זה במקלחת, בהחלפה, בדיבור איתו.
    אני מודה לה’ שקיבלתי את ההדרכה הזו ולא מה שאומרים היום.
    אחותי כך נהגה, לפי דרישה, וזה ממש מתסכל וקשה כמו שאת מתארת.
    לא יקרה לקטני שום דבר אם יהיה טיפ רעב עוד רבע שעה.. בינתיים את מטפלת בו והוא לא חווה שום נטישה.
    אח”כ הוא אוכל היטב ומנגנון הרעב והשובע שלו נבנים נכון יותר.
    בהצלחה לך!

  2. אם התינוקת בוכה הרבה, גם אחרי אוכל, יכול להיות שכדאי לבדוק אם יש ריפלוקס. תופעה נפוצה אצל פגים. בהצלחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בזיונות !!!!!!!
תודה מראש,אז ככה…בקצרה: נפשי העדינה מרוסקת לחלוטין,אני שבר כלי ממש,מכיוון ש-ללא גוזמה…”פגעו” בי אנשים,ועדיין,במשך כל חיי (43),וגם פוגעים לחינם כביכול…ואני בסה”כ בנאדם…ואני יודע ומאמין,שהכל משמיים,בצדק,ולטובה,ולכאורה להפגע זו בעצם גאווה סרוחה מצידי,ואני מסכים! כי אין רע יורד מן השמיים כידוע…ועלינו לקבל באהבה,ואני מוחל לכולם,והלוואי שגם ימחלו לי!! ואני גם מודע למעלת...
כיבוד הורים של אמא נרקסיסטית הוא אפשרי?
לי ולאמי מעולם לא היו יחסים טובים. היא מה שמגדירים היום, הייתה הורה נרקסיסטית. כל חיי למדתי לרצות אותה וכשלא עשיתי זאת חשתי אשמה ומצפון עצומים, גם אם הדברים לא קשורים בה בכלל. לפני כעשר שנים היא פיתחה הפרעה פרנואידית ובה היא חושבת שאבא שלי ואח שלי פוגעים בה (מעולם...
קושי גדול עם אמא שלי
אני גדלה בבית איכותי, עם ייחוס טוב וכו׳. בתכלס, השלום בית של הורי לא כל כך מוצלח- מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה קטנה היו ביניהם ריבים ומחלוקות. אני תמיד הייתי בצד של אבא, עודדתי אותו וחיזקתי את דבריו במריבות כי לדעתי אימי לא פעלה נכון. הורי עברו קשיים אמי...
אחרי לידה ראשונה
ילדתי לפני 4 חודשים. מאז הלידה מרגישה ירידה רוחנית. קשה לי להתפלל קשה לי עם הכיסוי ראש בבית וצניעות בבית תפילות ןברכות.. מרגישה שזה בגלל הקושי להתנהל עם תינוק. אני כאילו קצת כועסת על ה’ על האתגר למרות שיש לי הרבה על מה להודות. זה שונה מהחיים של לפני הלידה....
אמונה, חוסר ביטחון וסוף העולם
אני אישה בשנות הארבעים נשואה ואמא. תמיד הייתי דתיה וב- 3 שנים האחרונות התחזקתי יותר יחד עם בעלי. לפני כשנתיים הייתי צריכה לעבור ניתוח גדול, ובעלי לקח על עצמו כיפה. ואני בהחלטה פזיזה של הרגע, לקחתי על עצמי כיסוי ראש! זה משהו שבחיים לא חשבתי שאקפיד כי המראה החיצוני והטיפוח...
דברתי רע על חבר ומרגיש רע עם זה
רוצה לשתף במשהו שקרה לי שלשום ולשאול על זה. התקשר אלי איזה קרוב משפחה לשאול ולברר אצלי על אחד הבחורים בשיעור שלי לצורך שידוכים. אני אישית לא סובל את הבחור הזה, היה לי איתו דברים ממש קשים ניסיתי להתחמק מלתת תשובה ולענות כמו פוליטיקאי ״מסביב״ אבל אז פשוט התפוצצתי וליכלכתי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן