The Butterfly Button
לומר ברוך השם?

שאלה מקטגוריה:

שלום לכם,
השאלה הבאה אינה שאלה עמוקה במיוחד, אלא מבטאת דילמה יומיומית שאני נתקלת בה.
אני עובדת כעצמאית מהבית ומבצעת שיחות טלפון רבות ללקוחותי, אנשים אנונימיים שאיני מכירה כלל המשתייכים לכל המגזרים: יהודים ולא יהודים; חילונים ודתיים; נשים וגברים.
שיחות הטלפון הינן בדר”כ קצרות ואינפורמטיביות כשלעיתים השיחה מתפתחת לשיחה ידידותית מעט יותר ומעט יותר ארוכה- מתוך מטרה עסקית כמובן, וסתם בגלל שאני בנ”א נחמד:)
עכשיו לשאלה: כנהוג בשיחות כאלו אנשים שואלים “מה שלומך?” מתוך נימוס או מבוכה. ואני עונה “בסדר, תודה”. במגזר שלנו היה נהוג להוסיף גם “ברוך ד'” אך מכיון שאין לי מושג עם מי אני משוחחת אני לא רואה לנכון להגיד ברוך ד’ מכיון שאני לא רוצה להכניס אלמנטים אישיים לשיחה; בדיוק כמו שאני לא מציגה את דעתי הפוליטית או מצבי האישי. בנוסף האנשים שעונים ב”ה מחוץ למגזר שלנו פעמים רבות אינם משתייכים לסגנון האנשים איתם אני מדברת ואני לא רוצה ליצור רושם כזה.
אני בסדר גמור עם הגישה הזו ולא רואה בה כלל בעיה. הענין הוא שבעלי נמצא בבית בשעות העבודה שלי, שומע את השיחות ומעיר לי עליהן בכל פעם מחדש. לדידו זה שאני לא אומרת ב”ה מראה על מצבי הרוחני. בכל פעם שמישהו חילוני אומר ברדיו/במקום ציבורי ב”ה הוא אומר לי “את רואה? גם את צריכה להגיד ב”ה”.
אשמח לדעתכם, כיצד אכן ראוי לנהוג?
אני מנצלת את הבמה לשאלה נוספת שצצה תו”כ הדברים. כפי שציינתי אני בנ”א נחמד ושירותי מאד. בלי להתכוון אני יוצרת שיחה נעימה באווירה טובה, ובעלי מתלונן אח”כ שאני מידי נחמדה עם גברים בטלפון. מדובר בשיחה שאינה חוזרת על עצמה, טלפונית בלבד ואורכה דקות ספורות.. יש בעיה בלהיות נחמדה ושירותית בטלפון?
תודה רבה

תשובה:

שלום שואלת יקרה

יש משהו מרגש בשאלה שמגיעה מתוך עולם המעשה של 2020. אישה עובדת, יוצרת, מחוברת למעגלים שונים ומציבה סימן שאלה לגבי האופן בו נכון לנהוג כעובדת (וכרעיה) יהודיה. מעריכה!

השאלה התעוררה אצלך בעקבות הערותיו של בעלך, שמציב לפניך את המשוואה: את לא מזכירה שם שמיים בדיבורך= את במצב רוחני ירוד. אך הבה נבחן את הדברים בסדר כרונולוגי ואקווה שהמקום של כל אחד מכם יתבהר:

כשהיית בסביבה חרדית היה אך טבעי בעיניך להשיב לשאלת ‘מה נשמע’ ב’ברוך השם.’

אני משערת שזה השלב בו נמצא בעלך. שלב בו לא נדרשים לחשיבה מה המהות של אותו ברוך ה’ רוטיני, אלא פשוט אומרים אותו כי כך מקובל.

עם כניסתך לתחום עבודה עם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות בהכרח וזו אינה הטרמינולוגיה המובנת מאליה עבורם, את מרגישה אי נוחות מאמירת ברוך ה’ ורואה אותה כמיותרת.

האמירה כי הימנעות מברוך ה’ מצביעה על מצב רוחני ירוד היא אמירה שקשה לי לקבל אותה. כלומר, הזכות והחובה בידייך לבחון את מצבך הרוחני ולתקן את הדרוש תיקון, אך ספציפית לגבי ברוך ה’- אי הנוחות שאת חשה היא אך שלב טבעי במעבר משפה הננקטת בחברה החרדית ומובנת מאליה בחברה זו, לבין דיבור עם אנשים מחוץ לחברה .

הייתי מציעה לך לחבר את אי הנוחות הזו עם סימן השאלה ששלחת הנה, ולראות באלו תהליך רציף אחד שמשמעותו עשיית דברים שעד כה היו מובנים מאליהם, מתוך בחינה מחודשת ומודעות למשמעות.

יש לך התנגדות כפולה לאמירת ברוך ה’: את לא רואה צורך לשתף אחרים באלמנטים אישיים (כלומר, באמונתך?) ולא נוח לך עם ההתבטאות שמקטלגת אותך כשייכת לחברה חרדית.

אין חובה הלכתית לענות לשאלת מה נשמע בתשובת ברוך השם.

יש משמעות לאמירת ברוך השם.

היא מביעה אמונה, שכן היא גורמת לנו להזכיר באופן תדיר את השם, ומביעה את היותנו חלק מחברת עובדי השם, שכן זו צורת ההתבטאות המקובלת בחברה זו.

לעניות דעתי זוהי אכן הכרזה כלפי הפרטנר שלנו לשיחה, כזו ש”מפיצה את הבשורה”, אבל לא פחות מכך כלפי עצמנו, סוג של מנגנון שבמצבו האידיאלי מבטיח אנטי חלודה בגלגלי היהדות- חרדיות שלנו (כרכתי את שתיהן בגלל שתי המשמעויות שמצאתי לאמירה.) השגרה הרוטינית של המנגנון הזה אינה אידיאלית, כמו כל מצוות אנשים מלומדה שמעקרת מאיתנו את הכוונה והמשמעות וממילא את ההשפעה הגלויה עלינו.

האם תרצי לראות בדילמה הקטנה הזו הזדמנות לבחינת דברים קטנים של שגרה במשקפיים של משמעות ויציקת תוכן?

זו עשויה להיות תפיסה שמרוממת אותך ולא משנה מי הפרטנר לשיחה. ושוב, אין כאן חובה, יש כאן מעלה. שאלת מה ראוי וזו בהחלט הנהגה שראוי לשקול אותה כראויה…

אגב לגמרי, ממה שאני חווה וגם שומעת מהסובבים, המענה ברוך ה’ לשאלת מה שלומך הוא נרחב מאוד ונפוץ גם אצל אלו שאינם יוצאים ובאים בשערי שטיבלאך או סמינרים…

לגבי החלק השני של שאלתך:

אני מאמינה שאת הגישה ההלכתית הפשוטה: להיות ענייניים ולשאול לשלום וכו’ כשהנימוס מחייב זאת, ללא ידידות, את מכירה.

יש גם שטחי אפור בתחום שההכוונה הנ”ל יכולה לעזור בהם אך לא באופן אחיד וחד משמעי . מה זו אובר נחמדות? מה זו שירותיות? לי אישית היה קל יותר אם היה ברשותי את המדריך הכתוב לכל הניואנסים הנדרשים בשיחה. אין לי.

לא בטוחה שיש הבדל בין טלפון לבין פנים אל פנים, מצד ההלכה. לא שאלתי פוסק.

הבחינה העצמית לאור ההכוונה ההלכתית, נדרשת בסיטואציה שלך. דווקא כי את לא בגישה של ‘אסור וזהו.’

אולי תאהבי כמו שאהבתי אני לקרוא על התמודדות שונה אך מאותו שדה, ותשובה מאירת עיניים של דבורה המשיבה, כאן:

https://akshiva.co.il/צניעות/צניעות-10/?sa=X&ved=2ahUKEwjK3KLjjaLnAhVE8aYKHXQTB3cQFjAFegQIBBAB

אני מציינת נקודה נוספת: אם הענין עולה מצד בעלך כדאי לשקול אותו גם זוגית ולא רק אישית. זה מפריע לו אז תראו למצוא מענה. גם אם את לא רואה צורך בשינוי אבל כלפי הזוגיות שלכם את מחויבת בהידברות והסברה. וזה יכול להיות הדדי. מה מפריע לו? ומה מפריע לך? מה קורה ביניכם כשמתבצעת שיחת עבודה שלך? מה אפשר לשפר רעיונית ותוכנית ומה פרקטית או כדרך ‘עוקפת מכשולים’?

שאי ברכה וראי שלום

שיהיה שם שמיים שגור על פיך ומתקדש על ידך בדיבור ובמעשה

בלימי

blimizo@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני מרגישה רעה ומלאת ביקורת עצמית
יש לי ביקורת עצמית מאוד גבוה על כל דבר שאני עושה אני מרגישה פשוט רעה מפנים .שהמהות שלי רעה. אני נגעלת מעצמי. וזה קשה לי עם התורה כאילו אני עושה ככ רבה עבירות באמת אינסוף כאילו אז מה הסיכוי בכלל שלא אהיה בגיהנום. אין שום מצווה שאני עושה בשלמות או...
"קיבלתי קבלה ונושעתי"?
אתם בטח מכירים את הסיסמאות של “תרמתי ונושעתי” “הבטחתי ונושעתי” ודומיהן. כל תקופה עוד מישהו צץ עם משהו כזה. ואני לא מזלזל חלילה בכל הקבלות הטובות. אם זה לא לדבר עם תפילין או לא לדבר בבית הכנסת, בשעת התפילה וקריה”ת, קבלת שבת עשר דקות יותר מוקדם, עשרה פרקים ביום ועוד...
איך אוכל לשמור על עצמי כשאני בבית ספר חילוני?
אני בחור דתי אבל ההורים שלי שולחים אותי לבית ספר ממלכתי. נימוקיהם של הורי האהובים הם שאין כזה הבדל בין ממלכתי דתי לממלכתי, וגם אותו הממלכתי נחשב הכי טוב ומתקדם, ובעל אפשרויות. כך שלעומתו, החינוך הממלכתי דתי נראה “מסכן” כביכול. עוד הורי מנמקים, כי בבית הספר הדתי ישנם ילדים שעלולים...
מי שהולך בדרך התורה מפסיד הנאות?
יש לי בת דודה בת 16 גרה בקיבוץ חילוני לגמרי אבא לה לפני כמעט עשור חזר בתשובה אבל כל המשפחה חילונים לגמרי והיא כבר יותר משנה שומרת שבת וממש ממש מתחזקת והיא מבחינתה ממש רוצה להיות חרדית מאוד קשה לה בפן החברתי גם מצד החברים וגם המשפחה והדודים והיא נמצאת...
איך להוציא את עצמי מהבוץ?
שוב אני שואל כי אני מוצא כל כך מקום כאן.. שאלתי היא – כיצד אני יוצא מהבוץ? אני צריך תרופה חזקה לזה.. ואסביר – מגיל 17 התחלתי לחזור בתשובה, במעשי. (מחשבות ודיבורים ומעשים קטנים היו לי עוד לפני ברוך ה׳), ממש פשוט לעזוב הכל וללכת לישיבה. הבעיה שכנראה עשיתי את...
לא אכפת לי מקיים מצוות...
אני “בעל תשובה” כבר שנה רביעית ולא אכפת לי מקיום תורה מצוות. אני מתבייש בעצמי. אני מתבייש שאני אומר את זה. אני מרגיש רע שאני אומר את זה. הכול התחיל מאז אותו משבר. לא מצליח להאמין באלוהים גם בתקופות קשות. אני מכריח את עצמי לקום כל בוקר לתפילה, במניין, להגיד...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן