שלום לך בחורה יקרה
קראתי את שאלתך , היא מנוסחת בצורה ברורה ובוגרת, ניכר כי את יודעת מה את רוצה מעצמך ומה את מבקשת מחייך. הצגת את הקושי שלך בתחילת המכתב: "הבעיה שלי זה השידוכים". אך אחרי שקראתי את ההמשך חשבתי לעצמי שלמעשה, הבעיה היא לא השידוכים, הבעיה היא גם לא הרצון שלך בבעל שעובד כזה או אחר. הבעיה היא הרצונות המנוגדים שמתרחשים בך בו זמנית, או בשם "המקצועי ": קונפליקט.
קונפליקט הוא סיטואציה שבה האדם נדרש להכריע בין שתי חלופות שבשניהם הוא מאמין ורואה ערך. כאשר אני לא מצליחה להתמודד ולפתור בהצלחה את הקונפליקט אני מתוסכלת, מאוכזבת ונשחקת.
משאלתך עולה, כי יש בך רצון טהור, חיובי ונפלא לכבד את הורייך ואת מה שהם מאמינים בו. אך מפעם בך, במקביל ממש, רצון חשוב ומבורר לא פחות (מבורר כוונתי שניכר כי ישבת והקדשת זמן ומחשבה לשאלה : באיזה שותף אני מעוניינת לחיים? והבחירה שלך בבחור שמשלב גם לימוד תורה וגם עבודה ופרנסה באה מתוך מקום שהעמיק פנימה וחשב) למצוא בעל, שותף לחיים שמתאים לתפיסת העולם שלך. שני הרצונות האלה כל כך ראויים, מובנים ונכונים.
ואם כן, מה עושים שנראה לנו שהם שני קוים מקבילים שלא יכולים להיפגש לעולם?
תראי יקרה, אני מאמינה כי לא פנית אלי עם שאלה הלכתית/השקפתית, לשם כך יש רבנים וגדולים ממני בחכמה ובתורה.
פנית כדי לעשות מעט סדר בבלאגן ובבלבול, וכאן אני אומרת בענווה רבה: אני מאמינה בלב שלם כי הקב"ה לא מזמן לפתחנו קשיים או התמודדויות בלתי אפשרויות. כוונת הבורא היא אחת: שנצמח ונגדל ושיהיה לנו טוב! הוא אוהב אותנו בלי גבול ומאמין בנו גם שאנחנו מאבדים אמון בעצמנו.
כל בוקר מחדש הוא בוחר להחיות אותנו מחדש, לטעת בנו כוחות ויכולות להתמודד, ומתוך ההתמודדות להפוך לאנשים טובים יותר, ראויים יותר, מתוקנים ושלמים יותר. אני מאמינה שכאשר יש בחיינו קונפליקט שנדמה כבלתי – פתיר, משהו בנו כנראה לא ברור, כי אין התמודדות שאין לה פתרון.
אולי לא פתרון נוח, אולי פתרון לא מושלם, אבל יש פתרון! ודאי שראוי מוסרית וערכית לעשות כל מאמץ לגרום להורייך נחת ושמחה, אך לא פחות חשוב האושר והסיפוק שתחווי בחיי הנישואים שלך, ואת יודעת להגיד בצורה מודעת ובוגרת מאד שלפחות חלק מהאושר הזה תלוי בחצי שלך.
האינטואיציות הבריאות שלך יודעות לדייק אותך מאד יפה לסוג הבעל אותו את מחפשת . אני חושבת שהדבר הנכון לעשות כרגע הוא לחפש דרך לתווך ולשקף להורים שלך את הרצון שלך באופן שיגרום להם לכבד את ההחלטה שלך.
בסך הכל הרצון שלך בבעל שיהיה שותף בפרנסת הבית הוא מעבר לנורמלי ובריא, הוא לא סותר שום ערך תורני (המצב התקין מאז ומעולם היה שהגבר היהודי יוצא לעמל יומו ומפרנס את משפחתו, אינני נכנסת כרגע לסיבות ההיסטוריות וההשקפתיות שיצרו את המציאות בה בדורות האחרונים רוב הבחורים ממשיכים להיות אברכים ולא יוצאים לעבוד, קטונתי מלהביע דעה, אבל שאני מדברת על פרט, על יחיד בתוך החברה שמעוניין לבחור אחרת ממה שמקובל חשוב שלא תרגישי "בעייתית" או פחותה, או שהרצון שלך באיזה אופן לא לגיטימי או נוגד את ערכי היהדות/התורה/ההלכה, כי הוא לא) . אני מוסיפה ומניחה כי הורייך מן הסתם לא נגד בעל שמפרנס את משפחתו עקרונית, אלא הם מאמינים כמו רבים וטובים אחרים ובמידה מסוימת של צדק, שבמציאות של ימינו פעמים רבות גבר שיוצא לעבוד ולא ממשיך בכולל יורד ברמתו התורנית והרוחנית, לא מקדיש מספיק זמן ללימוד התורה, מגלה לעיתים זלזול או חוסר עניין בעניינים שבקדושה ועוד ועוד. חשש זה מבוסס על מקרים שקיימים במציאות וגם אליהם לא ניכנס, כי לא כאן המקום להאריך בסיבות ובגורמים, אבל חשוב עבורך, קודם כל, להבין ולהתחבר לחשש ולפחד של הורייך.
נשמע שהם גאים בך, מאמינים בך ורוצים בטובתך, וחוששים שביתם הנפלאה והמיוחדת ויראת השמיים תחיה את חייה ותקים את ביתה עם מישהו לא מספיק ראוי. שנית, חשוב לשמור על תקשורת פתוחה וכנה ביניכם גם אם זה ידרוש ממך להבהיר להם את רצונותייך . זה בהחלט לא נוח, לא נעים, אף ילד לא אוהב שהוריו מתאכזבים ממנו או מצטערים בגללו, אבל גם מצב של תקשורת לקויה והסתרת מידע היא לא כדאית לאורך זמן , כי בסוף דברים מתבררים , רק בדרך פחות נעימה. חשוב שתבהירי להורים בצורה עדינה ומכבדת ומצד שני ברורה למדי, שחשבת ועשית עבודה פנימית עם עצמך ובחרת במודל מעט שונה ממה שהם רצו בשבילך, ועם זאת, את מבינה את החששות שלהם ואת מבטיחה לעשות כל מאמץ להרגיע אותם ולמצוא מישהו שבערכיו ואורח חייו תואם לחינוך הנפלא שהעניקו לך. אני חושבת שכל הורה בסוף רוצה ושואף לראות את ילדיו מאושרים ומצליחים, פשוט לפעמים הם טועים לגבי מה יעשה את ילדם מאושר. זה בסדר, הם גם בני אדם. במקביל לתהליך מולם, כדאי לעשות גם תהליך פנימי של השלמה וקבלה. ייתכן ולמרות שהחלטת בליבך שאת מעוניינת במשהו אחר, עדיין כמו שאמרת ברמה התת הכרתית את מרגישה אשמה בעקבות כך שבחרת אחרת / פחות טובה /רמה רוחנית פחותה וכו'. הייתי רוצה לומר לך שזה בכלל לא נכון. העבודה הרוחנית שלנו כאן בעולם והקשר עם רבש"ע לא תלוי במה בעלי עושה או לא עושה, הוא תלוי בי ובשאיפות שלי. יכולה להיות אשת אברך, שאין לה שום קשר עם עולם רוחני, עם תפילות, וגם את המצוות וההלכות היא מקיימת בלי לב ונשמה , ואולי אפילו מוותרת על עולמה הרוחני כי בעלה "אחראי על זה". לעומת זאת , יכוליות אישה שבעלה עובד לפרנסתו, והם מנהלים בית של תורה, שבו התורה היא הערך המרכזי, ויש בבית קדושה, צניעות יראת שמיים ועבודת ד' מתוך שמחה וכוונה, וברור לכל אחד שהם לא "פחותים" מאף אחד ואולי להפך. המטרה שלנו בעולם היא לעבוד את ד' , לגלות את המציאות שלו ולקדש שם שמיים, לימוד התורה וקיום המצוות הם האמצעי דרכם ניתן להגיע לשם, וכל אחד ירד לעולם עם תפקיד שונה וייחודי, ואין טובים ורעים, יש כל נשמה והייעוד והמסע שלה. הערך שלנו לא נמדד לפי מספר שעות לימוד או כמות דפים שהספקנו, אלא בחתירה המתמדת להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו, לא לוותר ולא להתייאש מנפילות ותמיד להמשיך ולהתקדם. לכן , כדאי להשקיע את האנרגיות והכוחות בחידוד השאיפות הפנימיות שלי, בחידוד ודיוק השאלה: מה אני מבקשת מהחיים האלה. ופחות בהלקאות עצמיות, בהשוואות מכאיבות לאחרים ובשאלה: מי יותר טוב? ככל שתצליחי להשתחרר מהמקום של האשמה או חוסר הביטחון בצדקת דרכך כך תוכלי לקבל החלטות גורליות על חייך בצורה יותר נקיה ומדויקת.
דרכים אפשריות להיות בטוחה יותר בצדקת דרכך:
1. ידע – ידע הוא כח. קראי ספרים, שמעי הרצאות וחפשי ידע תורני על הדרך שאת רוצה, ככל שתכירי יותר שיטות וזרמים לעבוד את ד' כך יתחדד לך הרצון הפנימי.
2. חיפוש דמויות להשראה – חפשי דמות נשית בעבור ובהווה שהיית רוצה להידמות לה, שהיא יכולה להוות עבורך מורת דרך, נסי להבין במה את מזדהה איתה, אילו כוחות יש בה וכו', כמובן להשראה ולא לחיקוי מדויק, כי כאמור, את ונשמתך הייחודית ירדו בשביל תפקיד ספציפי שאף אחד אחר לא יכול ולא צריך לעשות.
3. חיפוש דמות תורנית להתייעץ איתה – מה שנקרא עשה לך רב , או רבנית, או אולי אפילו אבא, או מישהו ירא שמיים, תלמיד חכם (ואפשר ורצוי אישה ) שיכולה לחזק אותך , לתת לך מענה לקשיים ולעזור לך לראות את הדברים בצורה בהירה.
4. כתיבה – כתיבת יומן עוזרת מאד לעשות סדר במחשבות, לנסח את תפיסת העולם שלנו בצורה ברורה יותר ולהרגיש שלמים עם החלטות שאנחנו מקבלים.
5. תפילה – מילה על תפילה, כולנו מניחים שאנחנו יודעים להתפלל באופן אוטומטי, אך לצערי, רובנו קוראים "תפילה" לסט של בקשות ודרישות מריבונו של עולם . האמת שהמטרה הכי בסיסית וראשונית של התפילה היא עבורנו ולא עבור הקב"ה והיא מתנה שניתנה לנו כדי לברר את הרצון הפנימי שלנו. שאני מביעה רצון או משאלה או תקווה בפני ד' , יש לי הזדמנות לבחון את הרצון הזה ועל ידו להגיע למקומות עמוקים יותר בנפש, להבין מה מניע אותי ומה באמת אני רוצה, בעומק (לפעמים אדם מבקש כסף, ועל ידי תפילה ובירור הוא מגלה שהוא בכלל מחפש שלווה או כבוד או הערכה והכסף הוא רק אמצעי), שאת מתפללת יש לך הזדמנות לברר מה באמת חשוב לך, מה את באמת רוצה מהחיים שלך. השקיעי בזה זמן ומאמץ, ההשקעה המשתלמת ביותר.
6. סמכי על עצמך – האמיני לתחושות הבטן שלך ולהיגיון הבריא שמנחה אותך, יש בתוכנו המון חכמה. הנפש יודעת מה היא צריכה, צריך רק להיות קשובים לה.
7. לגבי הצעות שידוכים מעשיות – יש כל מיני סגנונות של "בחורים שלא ילמדו אחרי החתונה", ברמות איכות כאלה ואחרות, נסי לברר והיי אקטיבית היכן ישנם בחורים כאלה מהזן האיכותי, התורני, ירא שמיים עם כוונות רציניות, כאשר אנו אקטיביים, משמיים מסייעים לנו למלא את משאלות ליבנו לטובה. כמובן לא לשכוח שמעבר לשאלה של לומד/לא לומד/לומד חצי יום, בסופו של יום אנחנו מתחתנים עם בן אדם! ויש עוד קריטריונים שחשוב מאד לשים לב אליהם: מידות טובות, אינטלגנציה רגשית, תקשורת וזרימה וכן הלאה…
מחזקת את ידייך בתפילה למציאת זיווגך הראוי והמדויק לך מתוך שמחה ונחת לכל הצדדים!
אם יש לך שאלות נוספות, אני כאן בשמחה!
נועה
דלג לתוכן
תגובה אחת
תשובה מנומקת היטב, אבל יש נקודה אחת שנראלי שהמגיבה לא העמדה עליה,
זה שהשואלת כתבה שהיא לא תחזיק פלאפון לא כשר כיון שלא רוצה להכאיב להוריה.
אני חושב מניסיון שברור שבעתיד היא תחזיק, היות ואין לה התנגדות אישית לזה, ולגבי ההורים זה עובר…