The Butterfly Button
לא קל להיות אמא

שאלה מקטגוריה:

מאז נישואי, לפני כ-8 שנים אני מרגישה "סמרטוט"..
מצד אחד, אני מרגישה שהנישואים עשו לי טוב בהרבה תחומים. בניתי את עצמי, ההתמודדות עם החיים גרמה לי להתגבר על חולשות שלי ולגלות הרבה יכולות וכוחות, הזוגיות שלי טובה ואני שואבת הרבה הנאה מגידול הילדים אך מצד שני, רוב הזמן אני מרגישה חסרת כוחות.אני מרגישה רצון לברוח לשקט ולשלווה..להישאב לאיזה ספר טוב או ללמוד משהו ולשכוח מכל המטלות של החיים.
הופתעתי לגלות במהלך שבוע שיצאתי לנופש עם בעלי שאני לא מתגעגעת לילדים. שלא יהיה מובן לא נכון, אני אוהבת את ילדי מאוד ומשקיעה בהם הרבה מעבר לממוצע אבל הרגשתי שאני לא רוצה לחזור לחיים. שטוב לי עם השקט וההנאה..זה אולי נראה רגש טבעי שכל בן אדם שעובד קשה ירגיש בסיומה של חופשה אבל אצלי זה מעיב על האושר בחיים..קשה לי לחיות עם התחושה שאני כל הזמן רוצה לברוח לאיזה מקום אחר..

תשובה:

שואלת יקרה,

סליחה על האיחור בשליחת התשובה, את ודאי יודעת איך זה אוגוסט וילדים בחופשה…

אני חושבת שכמעט כל אמא שהייתה קוראת את שאלתך הייתה חשה הזדהות.

התפקיד שלנו כאימהות הוא לא קל, הוא 24 שעות ביממה הוא שוחק הוא מתיש נפשית ופיזית, רק מה שחשוב לבדוק ולהתבונן האם מה שאת חשה זו עייפות רגילה של כל אמא  בוודאי בחופשה הגדולה של "רק תעזבו אותי בשקט ותתנו לי לשקוע בספר טוב, לצאת לחופשה שקטה עם בעלי, לישון בלי הפרעות" או משהו יותר רציני מזה.

איך נוכל להבחין בין השניים-האם זו עייפות חומר רגילה או משהו המצריך בדיקה?

נסי לחשוב איך זה בימים רגילים של שגרה, האם גם אז את חשה במותשות הזו? או שאז העניינים זורמים יותר.

האם יש לך רגעים של הנאה עם הילדים?-או שכל השהות איתם היא עול מתח וכבילות.

האם את חשה סיפוק? יש לך תחומי ענין שמספקים ומאתגרים אותך? או שגם בתחומים אחרים את חשה שחיקה?

אלו שאלות שאף אחד מלבדך לא יוכל לענות עליהם. ותשובות אמיתיות שלך יוכלו לתת לך כלים להבין אם את נמצאת במקום טוב.

גם חשוב לבדוק האם בחירות שעשינו בעבר אכן עדיין נכונות עבורינו. למשל אמא שבתחילת הדרך בחרה לעזוב עבודה ולהתמסר לבית ולילדים בצורה טוטאלית יש מקום לבדוק לאחר תקופה האם הבחירה הזו עדיין מתאימה לי? ולהפך אמא שהחליטה להמשיך את הקרירה אך חווה כל הזמן יסורי מצפון שהיא לא מספיק עם הילדים וכל הזמן במרוץ של להספיק להספיק ולהספיק בלי רגע לנשום.. מה שמותיר אותה מותשת ומרוקנת.

יש מקום מידי תקופה "לחשב מסלול מחדש" אולי אם נשנה סגנון חיים שהיה לנו זה מה שיתרום לנו מנוחת הנפש ושמחה.

וכמו שאת ודאי יודעת כדאי לך למצוא תחומי עניין/תחביבים/חברות כל אחת מה שעובד אצלה שיוסיפו לך שמחה עניין וסיפוק ויהיה לך יותר כוח שתוכלי לתת ממנו לילדייך כי כשאנו מרוקני כוחות מניין יהיה לנו הכוח לתת לאחרים?

יש אימהות שצריכות יותר מאחרות לזמן השקט שלהן, וכשהן מקבלות אותו יש להן הרבה יותר אנרגיה ושמחה לתת לילדים אחרי שהן התמלאו.תנסי לבדוק אם גם את כזו ובמידה שכן תדאגי לעצמך לשעות מילוי עצמי כאלו..

מאחלת לך הצלחה רבה.

תודה שפנית אלינו! אם יש לך שאלות נוספות את מוזמנת לשאול.

תמר

 

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

דכדוך והתמודדות זוגית אחרי לידה
אני כמעט חודש אחרי לידה שביעית ב"ה, הלידה הייתה קשה מאד הפעם, סבלתי הרבה, וגם העיתוי של ערב פסח היה לא קל. חזרתי הביתה לימים של ערב חג, וכיוון שאין משפחה שיכולה לעזור, נעמדתי לגמור בישולים לחג. בעלי ניסה לעזור ככל יכולתו, אבל עדיין העבודה הייתה רבה. באופן כללי הזוגיות...
זו בעיה שאין לנו קו חינוכי ברור בבית?
אני קרובה לגיל 40, נשואה כמעט 20 שנה, ברוך ה' עם חמישה ילדים. לאחרונה, אנחנו מתמודדים עם אתגרים מול הבת השנייה, המתבגרת. אצל הבן הבכור גיל ההתבגרות עבר יחסית חלק, ברוך ה'. בנוסף להנחיית הורים, התייעצתי גם עם חברה. בשיחה האחרונה בינינו, היא ממש "יצאה" עליי: היא שאלה איך אני...
הפרעת אישיות וקשרים רעילים במשפחה
ראשית יישר כח על האתר החשוב והמועיל לנפש ולנשמה! שאלתי נוגעת באחות שלאחר שנים של קרבה וריחוק ויחסים לא בריאים איתה, הבנתי לאחר חקירה ובדיקה וקריאת חומרים בנושא שיש חשש גדול שמדובר בהפרעת אישיות נרקסיסיטית. היא היתה פוגעת בי רגשית במגוון צורות שהיריעה קצרה מלפרט אותן, היתה מניפולטיבית כלפיי וכשהתרחקתי...
קשה לי עם זה שההורים שלי גרושים
לפני מספר שנים הורי התגרשו ובאותם השנים הראשונות לא היה לי עם זה בעיה כיוון שהם אנשים גדולים וזה ההחלטה שלהם, גם לאורך כל הדרך ההורים שלי תמיד הזכירו לי שהם אוהבים אותנו (הילדים). אבל כרגע כל פעם שאני נזכרת שהם כבר גרושים…. אני לא מפסיקה לבכות ולקוות שזה לא...
איך לעזור לבן שלי -בחור בישיבה קטנה
בני בן ה16 בישיבה, בחור בינוני, סנדוויץ בין שני אחים "מוצלחים". בתקופה האחרונה מאוד חסר חשק-אמנם קם לתפילה מעצמו והולך (אני חושב) לישי"ק (שעור ג) אבל נראה קצת עצוב. מאוד מתענג מטיולים (מארגן ומוצלח בזה). איך אני ממשיך ולאן אני פונה. אציין שסוג הישיבה היא כזאת שאינני רוצה לערב אותה...
אמא שלי צורחת עלי נוראות
אני לומד בישיבה ישיבה שנחשבת טובה אבל אני נמצא הרבה בבית ואמא שלי כל הזמן יורדת עליי ומקללת אותי אני חושש שיש לה מחלת נפש וכל פעם שאני מדבר איתה על זה היא צורחת עליי ומבזה אותי ומקללת אותי וזה גורם לי להשפלה ביזיון וחוסר הערכה עצמית (ההורים שלי גרושים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן