שלום וברכה, ידידי היקר.

חשבתי הרבה על שאלתך. ותכננתי לשבת ולכתוב את התשובה, במוצאי שבת – שמחת תורה. ואז במוצאי שבת, ההלם והזעזוע היו עמוקים וחזקים וטלטלו אותי יחד עם עַם ישראל כולו.. לקח לי זמן לאסוף את השברים ולהתאושש. ידידים שקרובים אלי שיכלו את בן משפחתם וכמה ממשפחתי המורחבת כרגע בגבול עזה, והלב עדיין חרד. אבל אני חייב לך תשובה ואין שבר או פחד שיכול לפטור אותי.

שאלתך עמוקה, חשפת כאב גדול באומץ רב שאינו מובן מאליו, אני לַמֶד מזה, שאתה אדם אמיתי אמיץ ועם לב רחב. אתחיל מהסוף, שזה בעצם ההתחלה והבסיס: יש תקווה!

עצם פנייתך ושאלתך מלמדת שיש לך את הרצון להשקיע ולשנות, וזה מדהים ומבורך.

לתחושתי, ממה שכתבת, יש פער בין איך שאתה מצייר לעצמך חיי נישואין ולבין הציור של אשתך לחיי נישואין. אני חש שההבדלים לא גדולים כלל, ורק חסר תיאום ציפיות. תיאום ציפיות בין בחור לבחורה מאורסים, זה נושא שכמעט ולא מדברים עליו, לצערי, והוא קריטי לבניית חיי נישואין יציבים ואיתנים.

כשבחרתם להתחתן זה עם זו, ראיתם והרגשתם דברים שבגללם אמרתם את הכן זה לזו. האם אתה יכול לחזור אחורה ולהיזכר בהם? בלי סינון ופילטרים נפשיים? אם כן, אלו הדברים שהם הבסיס לציור שלך על חיי הנישואין ובניית חיי הנישואין שלכם מחדש.

אני לא מדבר על דברים כמו, 'היה לה עבודה מסודרת עם משכורת מכובדת או ייחוס מכובד' וכדו', אני מדבר על הרגשות. הסתכלת עליה בפגישות מה ראית? מה חווית מולה שגרם לך להגיד כן? מה היה בליבך, שהתרחב שראית אותך בתור כלה?

תגדיר לעצמך את הדברים.

אחרי זה, תבדוק עם עצמך, האם הם קיימים, אפילו בחלקם גם היום?

תנסה לשתף את אשתך בתהליך, שהיא תעשה גם מצידה את התהליך, אם תוכלו להגיע ליכולת לשתף זה את זו זה יכול להיות נהדר. שים לב, בשלב זה אתה מתמקד באיך אתה ראית רואה את הדברים, אם אשתך שותפה לתהליך, אז היא מתמקדת באיך היא ראתה את הדברים מצידה. וכאן צריך להיזהר משנה זהירות, לא להיכנס לאשמות הדדיות או לתת מקום לרגשות שליליים מהיום להיכנס לתוך התהליך! כרגע תתמקד במה היה ואיך זה בא לידי ביטוי היום.

כשיהיה לך חמישה דברים טובים מאז שהם גם היום, גם אם בעוצמה פחותה מאז, תתקדם לשלב הבא, של בניית הקשר היום. לא אשקר לך, זה תהליך, לפעמים הוא לא קל בכלל ויתכן שהוא ייקח זמן מעבר לציפיות, אבל בסופו, או יותר מדויק, במהלכו, תמצאו מחדש את האהבה והתשוקה שכל כך חלמתם על זה.

סיפר לי פסיכולוג חרדי מבוגר שהוא גם משגיח בישיבה, שיש לו פרוטוקול עבודה עם זוגות שהיו ביניהם בעיות נאמנות, שבסופו של תהליך האהבה והאמון לא רק שחזרו אלא התגברו והתחזקו הרבה יותר ממה שהיה.

בקאוצ'ינג, כשמגיע זוג לאימון זוגי, מאמנים את הזוגיות כיישות נפרדת. יש אותך יש את אשתך ויש את הזוגיות שלכם. הזוגיות מבוססת על המשותף בינך ובין אשתך. זוגיות אין משמעותה, שהאני הפרטי שלך ושל אשתך נעלם ונבלע, אלא ההיפך הגמור. האני שלך ושל אשתך הם שני היסודות שעליהם אתם בונים את הזוגיות שלכם – את המשותף שלכם.

זוגיות כוללת כמה מרכיבים מרכזיים. יש את הצד הטכני, בית פרנסה ילדים, בזה, אני מבין ממך, שזה עובד היטב אצלכם. זה הצד שאתה מגדיר אותו 'שותפים לעסק'. זה כבר נותן תקווה גדולה, כי יש חלק בזוגיות שעובד טוב. ויש את הצד הרגשי, שצריך שיפור.

הרב דסלר זצ"ל במכתב מאליהו כותב, שנתינה אינה תולדה של אהבה, ז,א, אני נותן כי אני אוהב, אלא ההיפך, אהבה היא תולדה של נתינה. ז,א, אני אוהב כי אני נותן. זה היסוד העמוק של צדקה וחסד. זה היסוד של אהבת ה', ולכן ה' הִרְבַּה עלינו תורה ומצוות, שניתן ככל האפשר מעצמנו, ואז תבוא האהבה הגדולה.

וכאן מגיעה השאלה הגדולה: האם אני צריך לתת מעצמי מבלי להתחשב בעצמי? לוותר על האני שלי בשביל לתת ורק אז אני יאהב?

התשובה היא, זה קיים, אבל אצל אנשים בודדים גדולי עולם אחרי שעבדו על עצמם שנים על גבי שנים בעבודת המוסר. גם הם לא התחילו כך, אלא ממה שאכתוב מיד. התשובה הנכונה יותר היא: לא!

הרש"ר הירש זצ"ל בפרשת ואתחנן (דברים ו ה) ובעוד מקומות, מסביר עניין מרתק על אהבה. שורש המילה אהבה על כל נגזרותיה הדקדוקיות הוא: אהב, לא אפרט כאן יותר מדי, אתה מוזמן להעמיק בדבריו, לדעת הרש"ר הירש זצ"ל, יש במשמעות שורש זה שני היבטים חשובים. האחד: למסור את עצמו. והשני: להביא אל עצמו. "האהבה היא התקשרות עמוקה של הלבבות, והאוהב מתמסר אל האהוב כדי לקרב אותו אל עצמו וללחוץ אותו אל ליבו" יש כאן את שני הצדדים והם פועלים יחד. אין לבטל את האני שלי בשביל זוגיות טובה. זוגיות טובה היא אימוץ של השני אל הלב שלי. הדרך המעשית של אימוץ השני אל ליבי, היא מה שכותב הרב דסלר זצ"ל, ע"י נתינה. נכון, אי אפשר ששניים יחיו יחד מבלי שיש ויתור על דברים מסוימים מכל צד, כאן כדאי להשתדל שוויתורים לא יהיו בדברים שהנפש תלויה בהם, או לאזן, אני מוותר כאן אבל מקבל כאן. הוויתורים ההדדיים צריכים להעשות בצורה עדינה ומתחשבת של שניכם. כדאי להיזהר לא להגיע למצב שאחד מוותר והשני פחות, או שאחד מכם מרגיש שהוא מוותר יותר מדי, זה מצב לא טוב בזוגיות. צריך עבודה עדינה וזהירה.

התהליך הזה, בין שני בני אדם, ובייחוד בין זוג צריך שיעשה משני הצדדים. אבל כאן בא לעזרתנו כלל נוסף. "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (משלי כז יט). ותוספות מגדיר לנו את הפסוק לעומק (פסחים קיג: ד"ה 'שראה בו'). מה שאני מרגיש כלפי השני, השני מרגיש כלפי. זה נכון גם לשלילי אבל גם לחיובי. אפשר להתחיל לעבוד על שינוי גם אחד. גם אחד מבני הזוג שמתחיל לעבוד על העצמת הרגשות החיוביים, בסוף זה משתקף גם אצל השני/ה, במקרה שלך, אצל אשתך.

למעשה דייל קראנגי מבסס את תורתו בדיוק על רעיון זה, דייל כתב ספרים ושלמים והחברה שהוא הקים קיימת עד היום בהצלחה רבה, ושלמה המלך ע"ה כבר הגדיר זאת במילים ספורות.

המשפט המפורסם 'צריך שניים לטנגו', נכון חלקית. את הריקוד יכול להתחיל גם אחד שיעשה את הצעדים הראשונים שלו.

ועוד נקודה חשובה מאוד, אני קורא לזה 'מיקוד המבט'. זה עניין שנכון גם לנושאים אחרים, כאן אכתוב בהקשר לשאלתך. מתרחשים הרבה מאוד דברים, השאלה הגדולה היכן אנחנו ממקדים את המבט שלנו. האם אנחנו מתמקדים במה שלא עובד ולא מוצלח או שאנחנו ממקדים מבט על מה שעובד גם אם הוא קטן וזניח לכאורה. לדוגמא: כמו כולם, אני מפחד כשיש צבע אדום וצריך לרוץ לממ"ד. אני יכול להשאיר את מיקוד המבט בפחד, לתת לו להשתלט על החשיבה. התוצאה תהיה, פחד שמתגבר. כי זה עוד חוויה מפחידה שמחזקת את הפחד, וזה מעגל מטורף. ואני יכול להחליט שאני ממקד את המבט בדברים אחרים, מה אני עושה עכשיו.. שאני ממקד את המבט במשהו אחר שהוא לא הפחד, אני לא מתעלם מהפחד, אלא נותן לו מענה, לפחות משתדל, והחוויה כולה חיובית יותר ולא פעם אף מעצימה. כך תנסה לעשות עם אשתך. אתה כבר מכיר היטב מה לא עובד, תנסה למקד את המבט על מה שכן עובד. חיוך קטן.. אוכל שמוכן לך.. הבית מסודר, הילדים רגועים.. כל דבר חיובי. פתאום המציאות לא תהיה שלילית כל כך תוכל למצוא הרבה חיובי, אם אשתך מוכנה ורוצה להיות שותפה לזה זה יכול להיות נהדר.

אני ממליץ לך: דבר ראשון לעשות את מה שכתבתי לך למעלה, להגדיר לעצמך מה היה באשתך שלכן החלטת להתחתן איתה, ושוב, אני מדבר על הרגשות, תבדוק איפה זה קיים היום או בא לידי ביטוי היום. ואיפה אתה יכול להעצים את הרגשות החיוביים. גם אם בהתחלה זה יהיה על דברים קטנים ולכאורה לא משמעותיים. רעיון נוסף, תחפש בנרות איפה את יכול להחמיא לאשתך, דברים אמיתיים, אפילו קטנים או שוליים, ותחמיא. זה יעשה פלאות ביניכם. תשתדל להתחיל לחפש רק מה טוב ועובד, גם דברים טכניים ולהודות ולהחמיא. זה יחזק אצלך את הרגשות החיוביים, יחזק אצל אשתך, ויחזור אליכם ביותר.. זה מעגל האהבה והאמון. ומיקוד המבט החיובי..

יתכן שבהתחלה אשתך תרים גבה על השינוי שפתאום קורה.. אבל מהר מאוד היא תיפתח לשינוי ותהיה שותפה מלאה. רצוי שאת התהליך ילווה יועץ רציני ומקצועי.

ועוד נקודה חשובה מאוד. מצד אחד הססתי לכתוב את זה, אבל אני לא יכול להחביא את האמת. אין שום מקום בתורה שכתוב שצריך להישאר בזוגיות ו/או לסבול רק כי כך כולם עושים. יתרה מזאת, אתה חייב להוציא את המשפט הזה ממך. ולא להביא אותו לתוך השיקולים שלך. השיקולים שלך צריכים להיות טובתך וטובת משפחתך. כמובן יש לקחת בחשבון שלפעמים אם עושים משהו שפחות מקובל בחברה יש לזה מחיר, אבל השיקול הראשון צריך להיות טובתך וטובת משפחתך. אני ממליץ לך לנסות את מה שכתבתי בקצרה, לתת לזה צ'אנס של תקופה, הייתי אומר לפחות שנה, וכדאי מאוד שאת התהליך ילווה איש מקצוע אמין ורציני.

אני סומך על הכישורים החברתיים שלך, תשתמש בהם בחוכמה, ובעזרת ה' הזוגיות שלך עם אשתך תעלה יפה והאהבה והשלום ישררו בביתכם עד בלי די

ישראל ש.