שלום לך

קראתי את שאלתך מספר פעמים. שמתי לב שיש מילה אחת שחוזרת על עצמה 8 פעמים.

את מנחשת?

אני לא.

אני לא יכולה, אני לא מצליחה, אני לא יודעת…….

מצד שני, התחלת באמירה חיובית "אני סטודנטית… שנה שניה"

אז מה קורה פה? האם יש פער בין התפיסה התדמיתית שלך את עצמך לבין "עצמך" האמתי?

מרגיש לי שבחוויה שלך את מתקשה, את לא מצליחה, את פוחדת ליזום, חוששת מלהתחייב, מרגישה שכל דבר קטן מרגיש אצלך גדול

וכו'

אז בכל זאת, שני יקרה, מה גרם לך לקום, לעשות מעשה, לבחור מגמה, ללמוד, לסיים שנה א' להיות סטודנטית בשנה ב', להתמיד בזה

ותוך כדי גם לנסות למצוא עבודה, להתנדב?

יש, כנראה, איזה שהוא מנוע שכן דוחף אותך וכן עוזר לך לדלג על ההרגשה של אני לא…

את יודעת לזהות אותו? אולי הוא קשור באנשים מסוימים, אולי המנוע קיים רק בנושאים ספציפיים, אולי הוא קשור בזמנים?

שני, מי את באמת? המצליחה או זו שאינה יודעת כבר מה לעשות?

אני מאמינה שהתשובה יותר מורכבת מהשאלה.

אני חושבת שאיזושהי מחשבת כשלון "התלבשה עלייך" – והיא זו שמצליחה לנהל אותך בד"כ.

אבל זו לא שני האמתית.

שואלת יקרה, אם חפצה את בשינוי, בהגברת חוויות ההצלחה שלך, בחיבור ליכולות, את צריכה לספר לעצמך את סיפורך מחדש.

לסקור את ההצלחות, ויש כאלה, להתחבר אליהן. להבין שקול חיצוני הוא זה שמחליש אותך.

ממה שאני מבינה , ההצלחה בלימודי התואר – היא יוצאת דופן בהסתכלות שלך על עצמך, אבל בכל מקרה היא קיימת!!

מרגישה שהתפקיד שלך הוא להעמיק בסיפור "יוצא הדופן", ללמוד אותו ולהכיל אותו על חלקים נוספים בחייך.

"לא בשמים היא ולא מעבר לים.. כי אם בלבבך, [בנפשך] לעשותו."

אם תרצי לקבל כלים לעבודה המעשית, תכתבי לי באישי.

מאחל לך הצלחה רבה

חוי