בחור יקר ומיוחד!

יישר כח על פנייתך ושאלתך!

אני מאד מתפעל ממך. יש בישיבות תיכוניות, ולא רק שם, בחורים רבים שחווים את החוויה שאתה מתאר, אבל לא תמיד יש להם את הבגרות והאיכות הפנימית לעצור ולהסתכל על המצב, ולבקש סיוע. ישנה עצלות שמביאה אנשים לטייח את הקושי ולמרוח את הסדרים, אבל אתה לא מסכים להימרח.

כמו כן, ניסחת את הדברים בצורה מעולה, הן בהגדרת המצב עצמו והן בהשלכות הרגשיות עליך. רואים שאתה בחור ברמה גבוהה, הן שכלית והן בצד של המודעות העצמית הרגשית.

אכתוב את מה שנראה לי להציע לך, ואציין שהנני עוסק כמלמד גמרא בישיבה תיכונית.

אפתח ואומר, שזה שיש קושי בהבנת גמרא, זה מצב טבעי ומובן. גמרא היא חומר לימודי (סליחה על הביטוי 'חומר' ביחס לתורה קדושה), שיש בו את כל האלמנטים שגורמים לנו לא להבין אותו:

• בראש ובראשונה היא כתובה בשפה זרה.

• היא בלי ניקוד, פיסוק וקיטוע.

• הלימוד כרוך במעברים רבים: מהמשנה לגמרא, מהגמרא לרש"י וחזרה לגמרא, ומשם לתוספות וכן הלאה. זה לא כמו ספרים שאנו רגילים בהם שיש רק מישהו אחד שמדבר. כאן יש מקהלה שלמה.

• מבנה הסוגיא הוא באופן של שקלא וטריא, העשויה לעשות לנו 'סלט' בראש.

• פעמים רבות עוסקים בנושאים תאורטיים, מבלי מסקנות ברורות שאנו יכולים לקחת להלכה. יש רבים שחשים שקל להם יותר ללמוד הלכה, מפני שהמסקנות ברורות ואתה "יוצא עם משהו", ואילו כשאתה לומד גמרא, אתה בסוף לא יוצא עם כלום בהלכה, משום שגם בסוגיות הלכתיות, הרי אין אנחנו פוסקים מתוך הגמרא אלא מתוך הראשונים והפוסקים, אז מה הטעם בפלפול לשם פלפול.

• פעמים רבות הנושא המדובר רחוק מהעולם שלנו. אם מפני שהרקע מתאר תנאי חיים של פעם (לדוגמה: כדי חרס; שולחני; מטבעות זהב וכסף; רוכבי בהמות; חורש בשדה; ועוד), ואם מפני שהיא עוסקת בנושאים שלאו דוקא היו מטרידים אותנו, כמו שאלת הגירסא הנכונה במשנה וכדומה.

מכל הסיבות הללו, המיומנות בלימוד גמרא זוקקת אימונים ושפשוף במשך שנים, עד שמצליחים להיות מיומן בלימוד הגמרא, במילים אחרות: עד שלומדים לשחות… בים התלמוד.

לשם כך מקדישים כמה שנים של לימוד גמרא בתלמודי התורה. עד שבסיום כיתה ח' הילדים אמורים לדעת להתמצא בגמרא, כלומר: לקרוא בשטף ולדעת לפצח באופן בסיסי את הגמרא. כך הוא בדרך כלל בחינוך החרדי.

באשר למצב שאתה מתאר אודותיך, אנו צריכים להבין, מה גרם לך לשבת מול הגמרא ולהרגיש שאתה לא מבין כלום. כתבת שאתה בן 17, כלומר בשיעור ב' או ג' בישיבה.

מה היה לאורך כל השנים?

מה היה בתלמוד תורה?

אז ראשית צריך לבדוק אם יש בעיות וקשיים שטעונים טיפול. כגון הפרעת קשב וריכוז, או לקויות למידה. אני מכיר בחור נפלא שמתקשה מאד בגמרא מפני שיש לו דיסלקציה ואינו מצליח לקרוא כראוי.

מכיון שתשובתי נכתבת מתוך מה שכתבת לי בלבד, ואין אנו יושבים ביחד לדיבור, אזי אחרי שהצגתי את הצורך בבדיקת קשיים אלה, אמשיך מכאן מתוך הנחה שנבדקו הדברים ונשללו אותם הפרעות וקשיים.

ובכן, מתוך מה שאני רואה, בישיבות תיכוניות מצוי הדבר שבחורים מגיעים ללא מיומנויות בגמרא.

כפי הנראה, הסיבה היא שישנם תלמודי תורה (שהרבה מתלמידי הישיבות התיכוניות, מגיעות מאותם ת"תים) שתלמידים רבים יוצאים מהם ללא מסוגלות בגמרא. זה לא משנה לענייננו מדוע, אבל זאת המציאות.

יתירה מזו צריך לזכור, לפני תקופה היו שנתיים של קורונה שהפריעו את הלימוד הסדיר. שכבת הגיל שלך היא זו שנפגעה הכי הרבה מהקורונה.

בסופו של דבר, זה המצב שאתה מתאר, ואני נפגש עימו רבות.

ובכן מה עושים?

כמו בכל תחום בחיים, אין פתרון קסם. אך יש פתרון שניתן להתחיל ולעשות אותו מיד.

פשוט להתחיל להתאמן על הגמרא.

וכאן אני רוצה שתשים לב לנקודה עדינה: כל זמן שאתה יושב מול הגמרא ומנסה ללמוד כרגיל, ואתה חש קיר בטון, התוצאה היא תסכול והתפתחות 'שנאה' ללימוד זה, כפי שתיארת. זה כמו ליסוע ולהתנגש כל פעם בקיר.

אז צריך להחליף את הגישה. אתה לא ניגש ללמוד, אתה ניגש להתאמן. כמו אדם שמתיישב בכסא הנהג בשיעור נהיגה, אם הוא חושב שעכשיו מתחילים ליסוע, הוא יהיה מתוסכל ועצבני, כי הוא עדיין לא יודע לנהוג. עליו לשבת במטרה של התלמדות, ואז הקשיים זה חלק מהעניין.

אני מציע שתתמקד בסוגיא אחת. קח סוגיא קצרה ותתאמן עליה.

עכשיו אכתוב לך כביכול מה לעשות, אבל זו רק הצעה, ותוכל לעשות זאת בכל מיני צורות, אני בטוח שתבין את הרעיון.

שב מול הגמרא, ותקרא את הסוגיא כמה פעמים, קודם כל להתרגל אליה, שלא תהיה זרה. אתה יכול לסמן בעיפרון על הגמרא שלך, סימני פיסוק וניקוד. וגם לכתוב מעל מילים קשות את תרגומן. (גילוי נאות: אני אוהב לעשות זאת בגמרא שלי, גם אחרי למעלה משלושים שנה של לימוד גמרא, ולא מתבייש בכך)

אחרי כן תקרא רש"י לאט לאט, ותחזור עליו כמה פעמים. אם יש לך מילה לא מובנת, תשיג את הפירוש שלה (תשאל מישהו, או תחפש פירוש).

אחרי שקראת את הסוגיא ויש לך שטף קריאה בה. תחזור בעל פה על השקלא וטריא, מה הוא הנידון, מה הקשינו ומה תירצנו. יהיה טוב אם תעלה את הדברים על הכתב על דף נפרד. בחורים צעירים רבים מסכמים את הגמרא בצורה של כתיבה "שואלת הגמרא… מתרצת הגמרא…".

אפשר גם לסכם באופן יותר מתומצת וכללי, על ידי קיצור העקרונות, או לסכם את השיטות בטבלה.

הרעיון כאן הוא לקחת קטע אחד מדוד מן הגמרא, ולפרק את הקושי שלו. לאחר התהליך שיכול לקחת זמן – כי אסור ללמוד מתוך לחץ – אתה עשוי להרגיש 'ידידות' מסוימת עם הסוגיא הזו.

ה'ידידות' נוצרת מכך שאתה מבין מה היא אומרת יחד עם כך שאתה חוזר עליה כמה פעמים.

[לצערנו לא רגילים לחזור על הגמרא. רוצים להבין הכל בפעם הראשונה, ואחרי שהבינו מתקדמים הלאה, לתוספות ולמפרשים או בכלל עוברים לסוגיא הבאה. וכך מפספסים את אהבת התורה שנוצרת ע"י שחוזרים ולומדים כמה פעמים את אותן השורות. יש בזה מתיקות נפלאה.]

אם לוקחים סוגיא קצרה (ולא קשה) ועוברים מילה מילה, שורה שורה, ומפצחים אותה בסבלנות. בסוף מרגישים סיפוק גדול, ו'משתפשפים'. אם עושים זאת שוב ושוב ושוב, בסוף מקבלים מיומנות. זה לא ביום ולא ביומיים, אבל כאשר הדברים נעשים מתוך סבלנות יש גם סיפוק קטן בכל פעם, שנותן את הכוח להמשיך מחר.

יש עוד עצות שיכולות להועיל ללומד להתחבר אל הסוגיא. כגון להעזר בציונים של "עין משפט" ולפתוח רמב"ם או שולחן ערוך ולראות איך הם פסקו את הסוגיא. יש לומדים שמאד אוהבים את החיבור להלכה וזה נותן להם חיות בתוך הסוגיא.

אבל כיון שאתה מתאר ש"אינך מבין כלום", כנראה שהגמרא ממש מאיימת עליך, ועל כן כדאי לפרק את הגוש הגדול הזה, ולקחת רק סוגיא אחת לעת עתה, ולגשת ולהתאמן עליה מתוך נחישות וסבלנות, תוך כדי שנעזרים בכתיבה וסיכום. ובצירוף חזרה כמה פעמים (זה חובה!). וכך דברי הגמרא נבלעים בלב, ועושים לנו טוב בפנים.

אל תתפתה לפתוח גמרות מבוארות, וללמוד מהן, כי זה כמו ילד שמנסה ללמוד ללכת ולוקחים אותו על כפיים, הוא לעולם לא ילמד הליכה. אפשר במקרים של אי הבנה להעזר נקודתית בביאורים, אבל לא מעבר לכך. אתה חייב ללמד את עצמך "לשחות"! אז תכנס למים, אל תשאר על המצוף…

האם לעשות את זה עם חברותא או בלי? אם יש לך כוח ריכוז, עדיף לעשות את הצעדים האלה בלי חברותא, כדי שהדברים יהיו לגמרי שלך.

אני מתאר לעצמי שאולי תהיה לך בעיה ללמוד כך בזמן הסדר, כאשר נדרש ממך להספיק הספק מסוים, ולהכין את השיעור, ולהשיב על המבחן. אך אולי ניתן לומר שכשם שעד עכשיו הסתדרת בלי להבין את הגמרא, כך תמשיך להסתדר מול המטלות של הישיבה, והעיקר שתקח את הזמן וללמוד בלי לחץ, אלא מתוך סקרנות והתלמדות. אין שום סיבה שלא תוכל לפצח קטע אחד של גמרא על ידי לימוד איטי וסבלני. וביום אחר עוד קטע. וכך "קובץ על יד ירבה".

עד כאן כתבתי לך את הצעתי.

בנוסף לכך אמליץ על הספר רב המכר "שותף לדף" של הרב משה יודלוב, שהוא ספר נפלא ומומלץ, שמדריך את הלומד בשבילי הגמרא. מאמין שתהיה לך תועלת רבה ממנו.

עיקר הפתרון כבר קיים אצלך. מה הוא? הנחישות והאכפתיות.

העובדה ששיגרת את השאלה, מראה שיש בך רצון ונחישות ואתה לא מסכים להמשיך למרוח את עצמך… לך בכוחך זה!

תוסיף לכל זה תפילה זכה לאביך שבשמים שיפתח את לבך בתורה ויראה לך את האור שבגמרא הקדושה, אור שמבעיר את הלבבות זה אלפי שנים. אור שנותן לעולם התורה העתיק את השרידות המדהימה דרך כל המשברים מבית ומחוץ.

מרן רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל היה מרבה להזכיר בשיחותיו את היסוד שהוא קיבל מהרב דסלר זצ"ל שתפילה על רוחניות אהובה מאד ומתקבלת מאד.

השילוב הזה בין המאמץ והנחישות ובין התפילה הוא ממש דברי הגמרא במסכת נידה (ע, ב) "מה יעשה אדם ויחכם, ירבה בישיבה… ויבקש רחמים ממי שהחכמה שלו".

סמוך ובטוח שאתה עוד תהיה תלמיד חכם

ותמסור שיעורים בגמרא!

ישי

[email protected]