יקירי

ראשית שמחתי לקבל ממך משוב והכוונה נוספת מצידך לקושי שאיתו אתה מתמודד.

אני מבקש את סליחתך על האיחור בתגובה, שהוא תוצר משולב של עומסים אישיים, חג הפורים שעבר עלינו לטובה וכן חשיבות השאלה והצורך האישי שלי ‘להסתובב’ עם השאלה שלך, להכיל ולעבד אותה כדי להשיב עליה בכובד ראש הראוי, בהשקעה ובפירוט ולא בשליפה מהמותן.

נושא ה”שינוי”, שינוי מעשי בחיים ושינוי תפיסתי בראש, מעסיק לא מעט אנשים בעולם.

קל מאוד להגיד לאדם ‘לעשות שינוי’, אך קשה הרבה יותר לבצעו כמובן.

כדי להיות ראוי ומסוגל לכך עלינו להבין יותר לעומק את מורכבות הקושי לייצר שינוי.

גם כדי לייעץ לך נדרש היה ממני עצמי להרגיש מספיק ראוי בשביל להמליץ ולכוון אותך לידי שינוי, שכן בכל אחד מאיתנו ישנו ‘קול פנימי’ ושלילי מידי פעם שאומר “לאחרים אתה יודע מה להגיד אבל למה לעצמך אתה לא עושה שינוי גם כשאתה יודע מה צריך לעשות? ומה עם הדיאטה? והבדיקות דם שאתה צריך לעשות כבר שנה? וכו’ וכו’…)

אז גם אני כשלעצמי הוזקקתי לתהליך פנימי מצידי שיזכיר לי את השינויים אותם עברתי ויכשיר אותי לענות לך בס”ד תשובה ראויה.

לפני שאתן לך מידע וכלים נוספים על תהליך השינוי, אני רוצה לשתף אותך בעוד משהו אישי. גיליתי, שלמרות שבחלק מהשינויים שעברתי עמדתי לטווח הרחוק ובחלקם לא, חלקם הסתיימו בהצלחה רבה וחלקם בהצלחה חלקית בלבד, ובכל זאת- כאשר אני מנסה לזכור מה משמעותי לי בחיים, עולה לי דבר ראשון בראש לפחות שני שינויים מהותיים כאלו ששינו (ועדיין משנים) את החיים של עצמי ושל הסביבה שלי.

הסיבה שהם משמעותיים לי הם כי הם “שלי”. אני יזמתי אותם, אני ירקתי דם עליהם, אני נלחמתי וניצחתי או נכשלתי, ואף אחד בעולם לא יכול לקחת את זה ממני.

ולמה אני מספר לך את זה?

כי התחושה שלי היא שדווקא במקום שלך, כאחד שההורים ומציאות החיים הכתיבה לו את הדרך עד כה, בכפייה, בחוסר רגש וחוויה, כפי שציינת במכתבך הראשון, שינוי אישי זו אולי הדרך הכי טובה ומשמעותית בשבילך ‘להרגיש’, ‘להיות’.

אתה מציין כי על אף שהבנת את המסר במשלים שכתבתי לך ובין השורות חידדת אצלך את התובנה שאינך אשם בחיים שנגזרו עליך ובידיך הדבר לשנות ולתקן אותם, בכל זאת המשימה נשמעת לך מורכבת ומאתגרת מידי, שאין בך מספיק אמון עצמי וכוחות נפש לצאת לדרך, שהחינוך הנוקשה וחסר האהבה מוטמע בך עמוק כל כך שאין לך סיכוי לשנות אותו ומתייאש מראש.

לעשות שינוי, לתקן את הפגמים שמצאת במערכת שבה גדלת ולכוון לך שביל חדש משלך בעולם, אולי נשמע מורכב, מייגע ומייאש, אבל משמעות הדברים היא לא רק לקחת אחריות על המשך החיים שלך ואלו שאתה מייחל לילדיך בע”ה, מה שמאוד חשוב כמובן, אלא בעיקר פשוט להרגיש שאתה בשליטה על החיים שלך, להיות אתה עצמך, להיות מועצם ולתת לך פתחון פה, יד ורגל לבסס ולייסד לך את דרכך בעולם, הנכונה והמתאימה לך.

כל שינוי לטובה, כל הצלחה בדרך, כל נסיון שתתגבר וכל איזון אליו תגיע בדרכך- יהיה עבורך לגביע ניצחון אישי.

הצלחתך לעשות שינוי תימדד בתמרורים רבים על הדרך שיהפכו כשלעצמם למשמעותיים ועוצמתיים עבורך.

משמע, אל תתייחס רק לתוצאה הרצויה בסוף תהליך השינוי, אלא גם לדרך ולתהליך שמשמעותי כל כך עבורך בכך אתה יוזם, עושה בעצמך מה שנכון לך, מקבל החלטות לבד ולוקח אחריות על החיים שלך. זה עצמו כבר חלק מהשינוי והצלחה בפני עצמה.

הערה נוספת, לעיתים אכן לא קל לגייס כוחות נפש בעצמנו לשינוי ואנו נזקקים לתמיכה חיצונית שתכוון ותסייע בעדנו לפרק זמן, אם זו עזרה טיפולית מקצועית או קאוצ’ינג.

כדי להבין יותר לעומק האם זה נדרש לך ולמקד אותך מה המקום שבו אתה נמצא לקראת השינוי המיוחל אני רוצה למפות לך את הדברים כפי שאני רואה אותם ותקדיש בבקשה מעט זמן ומחשבה למצוא את עצמך בהם ולהתאים לעצמך את הדרך.

האם אתה רוצה?

האם אתה מוכן?

אלו שלוש השאלות הללו אני מבקש שתשאל את עצמך, ובהתאם להם תדע מה נדרש לך כדי לצאת לדרך השינוי המבוקשת לך.

ואסביר את עצמי,

רצון יהיה השלב שננסה להבין- האם אתה באמת רוצה?

לא פעם אדם מתכוונן לשינוי עצמי או שנדרש אליו אך הוא לא באמת רוצה אותו…

תלמיד בישיבה יכול להגיד לי “אני רוצה להיפטר מהסמארטפון”, אבל לא באמת להתכוון לכך. הסיבה שהוא לא יעשה שינוי אמיתי אפוא הוא שהוא לא באמת “רוצה” גם מהבסיס.

לא פעם יש לנו “רווח משני” מהמצב, אנו נהנים לבכות ולהרגיש מסכנים, אבל לא עושים שינוי כי אנחנו קצת נהנים גם מהמצב ותוצאותיו, נהנים מרווחים מסוימים, מקשיבים לנו, מתייחסים אלינו, לפעמים מלווה לזה טובת הנה אפילו, יש אפילו מושג שנקרא “תודעת קיפוח” והוא מגדיר אנשים שפשוט נהנים להנציח את המסכנות שלהם.

אינני מתכוון ח”ו אישית כלפיך שאתה נהנה מהמסכנות. בוודאי שכל אחד מרגיש שהקושי שלו הוא גדול ועצום, אך במקביל הוא יכול למצוא גם דברים חיוביים מהמצב וקשה לו לוותר עליהם בקלות. כדי לשנות צריך להבין שלהישאר במצב הנוכחי, להתלונן ולסבול, זו פשוט לא אופציה אפשרית, ואז זה משאיר בפנינו או לשנות את המצב למציאות אחר, או להישאר במצב ולהשלים איתו, להכיל אותו ולמצוא בו עצמו את הטוב (שבסופו של דבר זה גם סוג של שינוי כמובן, לא מעט אנשים עסוקים לא מעט בנסיון להשיג את מה שאין להם ולא בשליטתם, במקום להפיק את המיטב ממה שיש להם כבר. כלומר הם חווים יותר את ה”אין”, חוויה קשה מאין כמוה, שהפילוסוף הגרמני ארתור שופנהאואר כינה בשם ה’אינות’, כאשר למעשה הם יכולים למצוא כוחות ומשאבים חיוביים בתוך עצמם ובמצבם גם כן) .

זה השלב לבחון את עצמנו בכנות, האם אנחנו מעוניינים באמת בשינוי הזה שאנחנו כל כך מדברים עליו או שזה רק מהפה ולחוץ כאשר למעשה אנחנו מתקשים לרצות אותו באמת…

מסוגלות- זה השלב שגילינו שהאדם כבר מעוניין מאוד בשינוי, הוא מבין ורוצה להיות ‘רזה’ למשל, אך אין לו את הכוחות והביטחון העצמי הדרוש לשינוי, הוא מרגיש חלש. “כל קרמשניט מפיל אותי..” הוא אומר.

בשלב הזה אכן לא קל לכל אחד להוציא את עצמו מהמצב שלו והוא נדרש לעיתים לעזרה והכוונה חיצונית ומקצועית, בגדר “אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים”, שיתוף פעולה והתמסרות מצידו יקנו לו בע”ה בהמשך את הכלים להתמודד גם לבדו ללא קביים חיצוניות ולהניע את השינוי המבוקש גם מבפנים.

לאדם כזה חשוב לתת ביטחון עצמי לקראת שינוי, לפעמים כדאי לשנות שפה ולהעביר לראש מסר באמצעות ניסוח מילים נכון: מוטב לומר “אתה מתמודד עם דחפים אימפולסיביים” מאשר “אתה אימפולסיבי”, כי משמעות הדבר עפ”י הגישה המוטיבציונית היא הכרה באוטונומיה ובחירה אפשרית- אמנם יש לך “התמודדויות חיצוניות” אך מאידך, אתה גם יכול “להתמודד” איתן וזו לא משימה בלתי אפשרית.

אם נשים לב, אדם בעל חשיבה שלילית נוטה להשתמש לרוב בביטויים קיצוניים, כמו “אין סיכוי”, “אף פעם”, “לא יתכן” וכדו’

נושא זה הוא לא רק סנטימנטלי. לשפה יש משמעות רבה והשפעה ניכרת על צורת החשיבה שלנו, הרבה מעבר לוורבליות המדוברת שלה. שפה מוקצנת שכזו גורמת למוח שלנו לאמץ את התפיסה לפיה השינוי הוא נמנע ובלתי אפשרי.

בהתאם לכך שיש משמעות למילים שלנו ולשכנוע שלהם על המוח שלנו (‘נדפק לי כבר המוח’) אני ממליץ לך אישית לשנות את בחירת המילים שלך ולא להכליל ולדבר בשפה קטסטרופאלית ומייאשת מידי, “אין לי סיכוי בעולם” וכדו’

ביטויים מאוזנים יהיו למשל “אכלתי עוגה, כך שלא עמדתי היום בכללי הדיאטה שאימצתי, מחר אצליח יותר בע”ה…”, או “קשה לי מאוד לעשות שינוי כזה, אבל זה אפשרי בהחלט”. במקום לדבר על “נכשלתי” דבר על “עלי להשתפר” שיקדם אותך יותר לתיקון.

אין סיבה להכחיש ולהקטין את האתגר. גם ההתמודדות שלך ללא ספק מורכבת ומאתגרת מאוד, אך היא אפשרית.

למעשה, כפי שאני רואה את הדברים, אתה כבר התחלת את התהליך בכך שאתה מתייעץ ומתעניין ומפתח בך את שרירי הרצון והמסוגלות לשינוי….

גם ההמשך אפשרי לגמרי!

מוכנות (סדרי עדיפות)

יש כאלו שכבר יש להם רצון ואפילו כח ומוטיבציה ל’דיאטה’ אך יש להם כשל במוכנות המעשית, בסביבה ובסדר היום המאפשרים שינוי.

למשל- העבודה האינטנסיבית שלהם והריצה ממקום למקום אינם מאפשרים להם למרות כל הרצון הטוב לאכול מזון מבושל ובריא בבית אלא רק תחלופות של “ג’אנק פוד”.

רמת ההצטרפות והסיוע במצבים אלו יהיו טכניים יותר, לרוב באמצעות ארגון מוקדם ותכנון מושכל (לדוגמא להכין סנדוויצ’ים ולחתוך ירקות מראש בשעות הלילה ולסחוב לעבודה כתחליף).

לכאורה זהו השלב הקל יותר. יש כבר רצון ויש כוחות ו’נופלים’ רק על הצד הטכני והמעכב, אך גם כאן לפעמים ההרגלים הם לא קלים לשינוי ארגוני ולפעמים נדרשת עזרה של מישהו חיצוני כדי להטמיע את השינוי הטכני ולהוביל באמצעותו שינוי באיכות החיים.

זה הזמן שלי לשאול אותך:

עם איזה קטע הזדהית יותר?

היכן אתה מוצא את עצמך (ואולי ביותר מאחד?) וכיצד תוכל להוריד את זה לרמה המעשית ביותר כרגע בשבילך

האם אתה מסוגל לבד, או שמא אתה זקוק להמלצה ולמספר טלפון של איש מקצוע שינסה להושיט יד מכוונת? (אשמח לסייע ולכוון אותך לאדם מתאים כזה באם תרצה)

פתגם יפה טוען:

“אם אתה מאמין שאינך יכול לפעול- אתה צודק.

אם אתה מאמין שביכולתך לפעול- אתה צודק גם כן”.

משום שהיכולת לפעול אינה אבסולוטית, היא תלויה במידה רבה בתפיסתנו ובהתייחסותנו לשינוי.

מתפלל ומקווה להצלחתך ובטוח שהיא אפשרית

גם התוצאה וגם התהליך.

אבי

avrahamx2@gmail.com