שלום וברכה, ידידי היקר.

אני רוצה לכתוב לך כל כך הרבה דברים, אני מקווה שאני יצליח להקיף את כל מה שאני רוצה לכתוב לך.

לפני הכל, חשוב לי לדבר איתך על עניין אחד, שנראה לי ממכתבך שהוא הכי חשוב.

תהליך של צמיחה אמיתי הוא לא חיים ורודים והכל נהדר. למעשה, שמישהו אומר לי שהכל מקסים והולך חלק, אני אשאל את עצמי, מה קורה אצלו. כי דווקא המאמץ; האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם ופעם נופלים ופעם עולים זה הדרך האמיתית. חז"ל אומרים (גיטין מג.): "אין אדם עומד על דברי תורה, אלא אם נכשל בהם". המכשלה היא חלק מההבנה של דברי התורה. בחלק מהמכשלה, אכן, זו ההרגשה שאני לא עומד ברף שאני רוצה לעמוד בו. (כאן צריך מאוד להיזהר. לא לתת לתחושה הטבעית של 'אני לא מספיק טוב' לטעת שורשים בלב, אלא 'אוקיי, נכשלתי, מה אני עושה הלאה שזה לא יקרה').

איני מכיר את חבריך מהישיבה הקטנה ומה רמת ההתקדמות האמיתית שלהם בעבודת ה', אבל ממה שכתבת, אני מרגיש שאתה בדרך הנכונה והאמיתית. אני אשתדל לתת לך כיווני חשיבה ורעיונות שיוכלו לעזור לך למקד יותר, אבל דווקא התחושה של הלבד והנה אני עדיין לא איפה שאני רוצה להיות, היא היא המקום שממנו אפשר לצמוח ולגדול באמת.

גם אני חוויתי תחושות דומות לשלך. הקב"ה ברחמיו נתן ונותן לי אתגרים משמעותיים בחיים, אני אשתדל לפרוט בפניך את התובנות שלי שהגעתי אליהם בעמל רב.

עוד משפט אחד לפני שנתחיל, שכשהבנתי אותו ירד לי הרבה לחץ: אתה עותק יחיד ומיוחד במינו. לא היה כמוך מראשית ההיסטוריה, ולא יהיה כמוך עד סוף ההיסטוריה. אתה שלם, אולי לא מושלם, אבל שלם. הזכות שלך לחיות ולפעול בעולם הזה, היא מעצם היותך כאן, והיא תלויה אך ורק בהחלטה של הקב"ה. לשום גורם אחר אין את הזכות להחליט אם יש לך את הזכות להיות ולחיות כאן. או להחליט איך לחיות כאן. הקב"ה נתן לך את יכולת הבחירה. הקב"ה לא נתן לאחרים את יכולת הבחירה שלך, אלא לך ולך בלבד. וכל נשימה שאתה נושם, זה בעצם דבר ה' אליך: אני אוהב אותך ורוצה אותך.

1

אתה כותב שכבר הרבה זמן אתה חש תחושת פספוס חוסר ניצול הזמן. א, זה בסדר להרגיש פספוס חוסר ניצול זמן. רק אני מבקש ממך, שתשנה גישה ל 'אוקיי. מה אני עושה מעכשיו כדי לא להרגיש את זה'. אין טעם להתעסק בעבר ומה שהיה, אין לנו על זה שום שליטה, ובדרך כלל מחשבות על העבר לא מועילות באמת. אני מציע לך כשלב ראשון, תנסה להבהיר לעצמך כמה שיותר מדויק ממה מורְכבוֹת התחושות האלה. איזה פספוס? לְמַה אתה מתכוון שפספסת? מה חשבת שיהיה לך היום, ומה הפער בין מה שרצית שיהיה לך היום לבין מה שאתה חושב שאתה היום. הפער הזה, כנראה הוא מה שמרכיב את תחושת הפספוס. אותו דבר על ניצול הזמן. תבהיר לעצמך, מה היית רוצה שיהיה מבחינת ניצול זמן ומה קורה בפועל. מה הפער שיש שם? את הפער הזה אתה בעצם רוצה לצמצם.

הדרך היעילה להבין את הפערים, היא פשוט לכתוב. לכתוב לעצמך. אפרט בהמשך את שלבי הכתיבה

2, לגבי מה לעשות והחשש שזה יפגע בשידוכים.

מה שאני הולך לכתוב, אני מעריך שיהיו אנשים שיזדעזעו מזה, אבל אני מרגיש חובה לומר את האמת, לפחות כפי שאני חווה אותה.

לפני שאתה חושב/חושש על שידוכים ומה יהיה. אתה צריך לומר לעצמך מה אתה רוצה להיות. אל תאמר לעצמך מה אחרים רוצים שתהיה, כי אז סיכויים שבאיזה שלב הכל התפוצץ. קודם כל מה אתה רוצה. אם אתה רוצה לשלב תורה ועבודה, זה שלך. אם יש אנשים שמעקמים את האף על זה, איך אמר בגין? אז שיהיה להם אף עקום. יש היום מסגרות ישיבתיות איכותיות למי שרוצה בכך. כמובן שתברר עם עצמך שזה מה שאתה באמת רוצה.

אני אישית חושב, שצריך להישאר במסגרת תורנית – ישיבתית ולא לוותר על זה. אבל אם אתה מרגיש שטוב לך ונכון לך לשלב תורה ועבודה, לא חייבים להישאר בישיבה רגילה, שווה לבדוק מסגרת איכותית שמשלבת בין הדברים.

ומה יהיה בשידוכים? אם תהיה במקום שיהיה לך טוב שם, יהיה לך הרבה יותר קל למצוא את האחת והיחידה. אם תכריח את עצמך להיות במקום שלא טוב לך שם, זה יורגש בשידוכים.

חשוב על כך. שידוכים זה בעצם התהליך שלך למצוא את אשת חייך, את חברתך לחיים, את הבחורה שאיתה תבנה את ביתך וחייך. הדבר הנכון והרצוי והראוי לפני הכל, להיות מי שאתה. כשיהיה לך בטוח במי שאתה וברצונות שלך, שיהיה לך טוב במקום שאתה נמצא בו, זה יקרין משמעותית על הבחורות שתיפגש איתן. בית איכותי שמצמיח ומכיל תוכל לבנות רק שתהיה מי שאתה באמת. ואספר לך סוד קטן גדול, כשתרגיש טוב עם מי שאתה ומה שאתה עושה, זה ייתן ביטחון לך וגם לבחורה שתרצה. כולנו מחפשים בסופו של דבר את המקום האוהב המכיל והמוגן.

שתחליט להתחיל לשמוע, יש היום ספרים שנותנים הדרכות, אפשר ללכת ליועץ שיעזור, או להתייעץ עם ההורים ו/או חברים טובים שעברו את התהליך הזה. תוכל לשלוח שאלה נוספת אלינו ולקבל תשובה. זה תהליך שמטבע הדברים, יש בו חששות. זה להיכנס לנעלם גדול וחוסר וודאות, אבל, שתהיה במקום שטוב לך ויהיה לך טוב עם מה שאתה עושה, יהיה לך יותר קל וברור לצעוד בו.

ויש לי בקשה אחת ממך. אנא! לפני הכל, תחשוב, מה אתה רוצה ומה חשוב לך. רק אחרי זה תחשוב מה אחרים אומרים, וגם אז, אל תיתן לזה להשפיע על החלטותיך! אלו חייך ולא חיי אחרים.

3,

בדידות, חסום ותקוע, אלו רגשות לא קלים. אם הייתי יושב מולך הייתי קצת חופר להבין יותר לעומק, כרגע אין לי אלא מה שכתבת.

ללכת לעזרה, ליועץ שיעזור לך לעבד את הרגשות האלה, זה הדרך הנכונה ביותר. לפעמים צריך לעבור כמה יועצים עד שמגיעים ליועץ הרצוי בשבילך. כמו בשידוכים.

למעשה המקום שבו אתה נמצא, נכון שהרגשות והתחושות לא קלות, ויש שם הרבה כאב. אבל מצד שני, אתה יכול לצמוח ולהתפתח לכל מקום שתרצה.

מי שנמצא באמצע ההר, היכולת שלו לבחור בדרך יעילה יותר להגיע לפסגה, מוגבלת. אבל מי שנמצא בתחתית ההר, יכול להחליט מאיפה להתחיל לעלות להר, לתכנן את הדרך הטובה ביותר והיעילה.

זה המקום שלך. אתה כרגע יכול להחליט איך תתקדם הלאה ברוחניות גם בגשמיות, איך יראו חיי החברה שאתה רוצה שיהיו לך. הכל פתוח בפניך, חוץ ממצוות התורה, אין באמת משהו שעוצר אותך מלבנות את עצמך ואת חייך בדרך היעילה והמדויקת עבורך. זה לא אומר להתעלם מהכאב, אדרבא, הכאב והקושי, מורכבים מרגשות תחושות ואמונות ואף סט הערכים שלך. שתבין את המרכיבים של הכאב והקושי, יהיו לך אבני דרך משמעותיים שאיתם תוכל להגיע לפסגת ההר ולנשום אוויר נקי.

בשלב הראשון, יש תהליך אחד שאתה חייב לעשות, יש לי תחושה, שזה הדבר הראשון שכדאי לך להתחיל להתמקד בו מיד שתסיים לקרוא את תשובתי.

נקרא לתהליך: החלפת דיסק. תאמן את עצמך, לחשוב איך אני מתקדם הלאה, וכמה שפחות וואי רע לי היום. מה יש היום אתה יודע היטב, אין צורך להעמיק ולהישאר שם. תאמן את עצמך לחשוב קדימה. אוקיי. קשה לי, אז מה אני עושה שיהיה יותר טוב? שתתרגל לחשוב כך, חלק משמעותי מהקושי ירד.

אפרוס בפניך תמצית של תהליך אימוני ארוך ועמוק, תעשה זאת וכבר תראה שיהיה לך יותר בהירות, זה יעזור לך להבין יותר טוב מה שעובר עליך, וגם תוכל לגזור מה כלים להתפתחות טובה ויעילה.

כמו שכתבתי לעיל, דרך טובה ויעילה להבין מה אנחנו וממה מורכבת התמודדות שלנו, היא לכתוב.

שלב ראשון, קח מחברת, ותתחיל לכתוב את מה שאתה מרגיש חווה את המחשבות השונות את החששות, הכל. אל תסנן דברים, מה שעולה לראש תכתוב. תכתוב במילים שלך. השלב הזה הוא לא קל רגשית, סיכויים טובים שיצאו לך דברים פחות נעימים, תעצור כשאתה מרגיש שזה יותר מדי. אם יש לך יכולת, שתף מישהו שאתה אוהב וסומך עליו שיהיה איתך לתת לך את התמיכה שתצטרך (הוא לא צריך לקרוא את מה שאתה כותב, רק להיות לצידך שתצטרך אותו). תוכל לעשות זאת במקום שעושה לך טוב, חוף ים או משהו כזה. בשלב הראשון של הכתיבה, אתה לא צריך להיכנס לעומק הדברים או לנסות לחפור לעומק, פשוט תזרום אם מה שעולה לך לראש בלי לסנן.

שלב שני, תנסה להגדיר לעצמך, מה יש בתחושת הפספוס? ממה מורכב תחושת החוסר ניצול זמן? ממה מורכבת תחושת הבדידות? מה שכתבת, יעזור לך למצוא את הרכיבים של התחושות האלה.

שלב שלישי. תגדיר לעצמך, מה אתה רוצה שיהיה? מה המצב האידיאלי שלך שנראה לך שלא תרגיש את הפספוס או החוסר ניצול זמן או הבדידות.

שלב רביעי, נסה להבין מתוך מה שכתבת בשלב הראשון, מה הם הרכיבים של הפערים בין מה שאתה רוצה, ולבין מה שקורה בפועל. תנסה לתת הגדרות ברורות ככל שתוכל.

בשלב הזה, מה שיהיה לך זה סוג של מפה. מה הקושי, המקום שבו אתה עכשיו נמצא. מה הרצוי, מהו המקום שאתה רוצה להגיע אליו. יהיו לך דברים ברורים מה מפריע לך להגיע למקום הרצוי, ומה אתה חושב שיקדם אותך.

בשלב הזה, תבחר לעצמך נקודה או שניים שעליהם תעבוד, ושנראה לך שהם יעשו שינוי עמוק. בכל או רוב הדברים האחרים. ותתחיל מצעדים קטנים על פעם. כשצעד אחד מבוסס תתקדם לצעד הבא.

וחשוב לי להדגיש. שאתה עושה שינוי, אין הכוונה שאתה שובר את מה שאתה, את מה שהיית ונהפך למשהו חדש. לא! ממש לא. אתה משתמש בכוחות ויכולות שיש לך עכשיו. אתה סך הכל נותן עדיפות ליכולות חיוביות שיש בך ונותן מענה יעיל ונכון למקומות פחות נעימים אצלך. אתה סך הכל עושה בתוכך סדר ביכולות שלך בחוֹזְקוֹת וגם בחוּלְשוֹת. אתה נשאר אתה, רק יותר משדרג את התוכנה.

עוד נקודה חשוב לי להדגיש, אם אתה באמצע ייעוץ/טיפול, אל תעשה זאת לפני שתראה ליועץ את מה שכתבתי ותתייעץ איתו.

אתה בעיצומו של תהליך, אל תתייאש ואל תפחד מקושי, עוד יגיעו ימים טובים שבהם החיוך יהיה אורח קבע.

ישראל.