שואלת יקרה,
קראתי את שאלתך בכאב מסוים לצד הזדהות. זוכרת את עצמי בגילאים שלך מתייסרת בתחושות קשות לגבי דימוי הגוף שלי. כל מה שמתחשק לי הוא לתת לך חיבוק ענק ענק ולומר לך שהדברים האלו כה דינאמיים ומשתנים, ובעיקר – כ”כ לא מסמלים בהכרח את המציאות האובייקטיבית האמיתית אלא יותר חוויה ספציפית בתקופה ספציפית.
אז ראשית, בגיל שלך, שלהי תקופת ההתבגרות, טבעי שההסתכלות על עצמנו, הן על האישיות שלנו והן על המראה שלנו מאופיינת בחוסר ביטחון וחשש. אני יודעת שאולי זה מרגיז לשמוע זאת, כי הרי את כבר בן אדם שלם, גמור, עשוי. עומדת להינשא ולהיות לאיש, להקים בית.
אבל אני חושבת שהידיעה הזו נוטעת בנו ענווה ותקווה גדולה, ההבנה שהחיים בעז”ה עוד הרבה יותר גדולים ודינאמיים ממה שנראה לנו בנקודת זמן ספציפית זה לא בהכרח מה שנחשוב או נרגיש כל החיים.
כעת אשתדל להרחיב מעט את השאלה שלך ולתת לך עוד כיווני חשיבה, אך עלייך לדעת תפארת שתשובה לא תהיה כאן, רק הזמנה לעבודה פנימית, אישית, עמוקה, אוכל לתת לך כיוונים, אבל לצאת לדרך – זאת תהיה הבחירה שלך! ההחלטה לצאת למסע, שמטרתו, אהבה וקבלה עצמית ללא תנאי תהיה בידיים שלך.
אז.. מהו יופי? ראשית, יופי הוא מצב ניגודי, משום שבלי כיעור לא היה יופי.
כל המושג יופי הוא רק בגלל הכיעור שנותן לו ניגודיות ומאפשר לו להיות יופי. מי מגדיר מהו יופי ומהו כיעור? בעיקרון רק אנחנו. ובסוף יופי הוא עולם רחב מאד. ההסכמה מהו יופי ומהו לא נתונה להחלטה של כל אדם בפני עצמו וזה לגמרי עניין של טעם. הדבר היחיד שאולי כולם יסכימו שאינו יפה הוא משהו חסר פרופורציות מינימלי, משהו חסר הרמוניה ממש. כל השאר – נתון להסתכלות והשיפוט שלנו, כך שבאותה מידה שאני מחליטה שמשהו לא יפה אני יכולה להחליט שהוא כן יפה.
איפה העסק מסתבך?
העידן המודרני, העולם המערבי, רצוף וגדוש בהגדרות נסתרות ותת קרקעיות מהו מודל היופי הנחשק. אנחנו כלל לא שמים לב לשלל המגוון של שטיפות המוח לגבי ”מה יפה” או ”איך נכון להיראות” או ”כיצד תהיי הכי מושכת / מפתה”. אני מזמינה אותך לעיין בהיסטוריה ולראות כיצד מודל היופי הוא דבר דינאמי ונזיל. היו תקופות שנשים שמנות היו הכי נחשקות ונחשבות, תקופות שבהם כולן סלסלו שיערותיהן כדי ליצור תלתלים, ותקופות שבדיוק ההפך. כך שיופי שתלוי בזמן ובמקום הוא לא כזה אמין ואין צורך לייחס למודל כזה או אחר קדושה מיוחדת.
לצערי המודל הנחשב היום הוא כמה שיותר לא טבעי. הכל חלק ומתוח באופן לא טבעי, אחיד ורזה ודקיק ושזוף באופן לא טבעי , התבונני סביבך בעיניים פקוחות ושימי לב כמה מאמצים ופרסום גם בציבור שלנו מושקעים ביצירת יופי שהוא לא טבעי. ליטוש, מריטה, מכוני שיזוף, מכוני לייזר, מכוני איפור קבוע וטיפולי פנים ומתיחת פנים והסרה ועוד מתיחה -הכל על מנת ליצור מראה מלאכותי ומרוטש. הטבעי כבר לא יפה. האמנם??? או שמא מעורבים פה כוחות ואינטרסים כלכליים גדולים שמכתיבים לי כיצד לחשוב ומעצבים לי בבוטות את חוש הטעם?? מה את אומרת, מה דעתך?
והרי אם אני נכנעת ונסחפת אחרי התכתיבים החיצוניים האלו, אני לא פחות מעבד, עבד לאמונות ותפיסות מעוותות, חלולות וריקניות. אני מאפשרת לגופים מסחריים לחדור למוחי, למקומות הכי בסיסיים שלי של כיצד אני מביטה ותופסת את המציאות ונותנת להם לעשות בי כאוות נפשם. אני עבד כי אין לי את החירות הבסיסית להחליט בעצמי, לחשוב רגע מה הדעה האישית, העצמאית שלי לגבי יופי, אסטטיקה, נשיות וכו’. לצערי אנחנו רובנו כל כך עמוק שבויים שם שכבר ממש קשה לחזור אחורה בלי שהתפיסות האלו משתלטות עלינו ובאמת לנסות לצלול פנימה ולחשוב איפה האני שלי בכל הסיפור ומה דעתו שלו על העניין.
נקודה נוספת – בסופו של דבר דימוי הגוף שלי אינו אמור להיות מושפע מדעות של אחרים אלא אך ורק מהמקום הפנימי שלי , של הצלם אלוקים החי ופועם בי, של אהבה עצמית ללא גבול וללא תנאים, בדיוק כפי שהבורא אוהב ורוצה בנו כל רגע (ואיך אני יודעת? משום שאלוקים ברצותו מקיים וברצותו מחריב, וכל עוד אני קיימת זהו עדות לכך שאלוקים רוצה בי ומקיים אותי כאן על האדמה)
מהו דימוי גוף? דימוי גוף הוא ”סלט” של כל החוויות, האמונות, התפיסות על גופי, מה שאמרו לי על עצמי , מה שסיפרו לי, מה ששמעתי על גופי, על יופיי או אי יופיי. סך כל אלו מרכיבים את דימוי הגוף שלנו. דימוי הגוף, כאמור הוא עניין כמוס ופרטי שלנו, ואין לאף אחד באמת השפעה על כך כמו שאף אחד לא יכול לומר לנו האם לאהוב או לא לאהוב את עצמנו. כן ניתן לומר שכאשר אנו חווים שלמות, ביטחון ואהבה כלפי עצמנו, אזי הסביבה תראה אותנו כמושכים ונחשקים (על פי מחקרים, אגב) . כך שאמור להגיע שלב שבו אנו ”נגמלים” מהצורך בחיזוקים חיצוניים ובסיפורים שאחרים מספרים לנו, ובונים לעצמנו קומה פנימית של ערך ואהבה עצמית, מגיע זמן שבו אנחנו נדרשים לפתח מודעות מה אמיתי שלנו ומה זה רק ”קולות רקע” מבחוץ שמסבירים לי איך אני אמורה להרגיש כלפי עצמי, כאשר באמת, ההרגשה הזו תלויה אך ורק בי.
אם כך, הבנו למעלה, שיופי הוא מושג יחסי תלוי תרבות ותקופה והקשר. לצערי , בדורנו יש מודל יופי לא הגיוני ולא מחובר למציאות, חלק מהסיבות לכך הוא האפשרויות שנוצרו לשינוי המראה באמצעים טכנולוגיים ( הפרסומות מציגות לנו מודל יופי לא מציאותי בשל תוכנות השיפוץ והריטוש שבהם הם משתמשים, אבל אנחנו כבר מקבלות זאת כמודל לגיטימי שעם קצת מאמץ ניתן להיראות כך). נכון בעיניי שכל אישה תקיים דיון עם עצמה מהו אכן המראה ”הנכון” או ה”נחשק” בלי לקנות אוטומטית כל מה שמוכרים לנו. יכול להיות שנגלה שאנחנו יפות, אפילו יפות מאד?
בסופו של דבר, האמת שיופי מושפע המון מהאישיות שלנו, מהחיוך, ההומור, הארת הפנים, החכמה שלנו וכו’. בסופו של דבר, חן של אדם נמדד באמצעות פרמטרים רבים ולא רק על ידי מראה של כל איבר בפני עצמו אלא איזה שהוא מכלול צבעוני שיוצר אדם שכיף ונעים במחיצתו. בסופו של דבר, שימי לב גם כלפי עצמך לאילו סגנון של אנשים את נמשכת, בחברת מי את חפצה לבלות ? ועד כמה המראה החיצוני משפיע / לא משפיע על כך.
דבר נוסף, השאיפה הזו, במיוחד בדורנו ליופי מושלם, הוא עיוות בפני עצמו, משום שמשהו מושלם הוא עשוי וגמור, או במילים אחרות מת. אדם חי הוא אדם דינאמי, לא מאוזן שמשתנה וקם ונופל, גם היופי שלנו הוא בכך שאנו חיים, איננו מושלמים, אנחנו מתפתחים ומשתנים, וגם היופי שלנו עובר תקופות ועונות, ישנם ימים שבהם אנו קמות ואוהבות את מה שאנחנו רואות ומרגישות ונראות מעולה, ויש ימים שפחות. עלינו להתייחס בגמישות וסלחנות הן לפנים והן לחוץ שלנו ולזכור שאנו בני אנוש, גופנו הוא חומר, וחומר הינו דינאמי. נשים רבות מדווחות כי דווקא לאחר הנישואים, הלידות וכו’ הן חשות יפות יותר, חלק מרזות וחלק דווקא מתמלאות בצורה שמחמיאה להן. עור הפנים עובר שינוי, הפנים משנות את הפרופורציות וכן הלאה. הכל דינאמי ומשתנה, אבל מה שיכול להיות יציב היא האהבה העצמית שלנו את עצמנו שאינה תלויה במשתנים או גורמים או אמירות חיצוניות.
כמה טיפים:
1. מצאי לעצמך תחומי עיסוק ועניין שאת מגלה בהם תשוקה, שגורמים לך להתמלא בשמחת חיים וחדוות עשייה. אם אינך מכירה כאלו זה הזמן לצאת ולחקור בתוכך, מה עושה לך טוב? מה מסב לך אושר והנאה? עיסוק כזה מוסיף לנו אור לפנים ולפנים , גורם לנו להרגיש בטוחים יותר ונחשקים יותר.
2. העמיקי את ההיכרות והידע את גופך. ישנם אינסוף תרגילים של מגע ודמיון מודרך. ישנו תרגיל פשוט ונעים של דפנה פלר המקסימה:
”שבי או שכבי באופן, במקום ובזמן שנוחים לך, נשמי כמה נשימות עמוקות וטובות,, עצמי את עינייך, השקיטי את המחשבות ותני לתשומת הלב והמודעות לנכוח בגופך. טיילי בדמיונך לאט לאט בין איברי הגוף השונים מכף רגל ועד הראש. שאלי את עצמך שתי שאלות: ”כיצד אני מרגישה בתוך הגוף”? ”אם מקום מסוים בגוף היה יכול לדבר מה הוא היה מבקש ממני, מה הוא היה מספר לי”?
תני לתשובות לעלות מתוכך (גם אם ייקח זמן וידרוש כמה תרגולים) ורשמי אותן על דף”.
כמובן שהנ”ל זאת רק המלצה. את יכולה לעשות זאת בכל פורמט אחר שנראה לך מתאים. הרעיון הוא להעמיק את ההיכרות שלנו עם הגוף, להשקיע בו , לכבד אותו, אלו דברים שמרבים ובונים אהבה עצמית מסוג עמוק ואיתן יותר. אפילו קשב לצרכים הכי בסיסיים של הגוף: ללכת לשירותים מיד שהוא מבקש זאת, לאכול שמתעורר בנו הרעב, לאכול בריא, לרקוד, לרוץ, ללכת , ככל שנרגיש את הגוף יותר, נכבד ונוקיר אותו יותר לא ממקום של ”תרבות יוון” שמקדשת אותו, אלא הבנה עמוקה שהגוף הוא כלי נהדר לעבוד את ד’ ולקיים את שליחותי כאן בעולם, ועל הכלי הזה להיות שמור ומכובד, אבל הוא יפה כמות שהוא, והוא יהיה יפה אם אני אחליט שהוא יפה, וזה תלוי בי ובבחירות שאני עושה כל בוקר מחדש.
תראי יקירה, זהו נושא עמוק שניתן להרחיב בו באמת בלי סוף, נגעתי רק על קצה המזלג לפתוח קצת תיאבון. אם תרצי להמשיך ולדון באופן מפורט באחת הנקודות שהעלתי את ממש ממש מוזמנת בשמחה.
מקווה שעזרתי ולו במעט.
נועה
4183435@gmail.com
דלג לתוכן
תגובה אחת
שאלה מרגשת ותשובה יפה מאוד!!!
יש עוד נקודה ממקורותינו שאהבה מולידה יופי. כתוב שמרים קיבלה צרעת והעם ראה אותה בכיעורה ואף אחד לא רצה להתחתן אתה, מלבד כלב שכן ראה את יופייה, והתחתן איתה. ואז כתוב שהיתה מרים יפה בעיני כל העם. מכך שבעלה אהב אותה נהפכה ליפה, כמובן בעיניו וגם בעיני זרים. וכן במצרים שהנשים ירדו לבעליהן עם מראות ואמרו: אני נאה ממך- היופי שלי הוא מהאהבה שלך!
עלינו לאהוב את עצמינו ולחפש את היופי שבנו, ואז יתגלה יופיינו.