דלג לתוכן
הי,
אני קוראת הרבה שאלות ותשובות באתר שלכם והתרשמתי מאד לטובה מהדרך שבה אתם עונים, מהפתיחות לכל שאלה, מהחוכמה שבתשובות, ובעיקר מאיך שאתם משתדלים להתאים לכל שואל את התשובה שנכונה לו.
המון פעמים מצאתי בתשובות שלכם דברים שעזרו לי ונקודות למחשבה, אז החלטתי לשלוח גם אני שאלה.
השאלה שלי היא על לאהוב את עצמי. איך עושים את זה?
אני אנסה להסביר עכשיו למה אני מתכוונת ומקווה שאצליח: זה לא שאני חושבת דברים רעים על עצמי, או שונאת את עצמי, או משהו כזה. והרבה פעמים אני דווקא מרגישה טוב עם עצמי. לפעמים אני מסתכלת לעצמי במראה ומרגישה יפה (בחוץ ומבפנים), ולפעמים כשאני הולכת ברחוב עולה לי בראש מחשבה שאני בת אדם נחמדה ושנחמד שאני אני(:
אבל הבעיה היא שקשה לי לאהוב ולקבל את עצמי כמו שאני, בלי תנאים. במיוחד כשאני נכשלת במשהו או עושה מעשה שהביך אותי באותו רגע או מעשה שאני מתביישת בו או מתחרטת עליו אחר כך. וקשה לי להרגיש שאני טובה וראויה לאהבה כמו שאני. אני אומרת את זה לעצמי המון, ויודעת את זה תיאורטית. אבל הידע הזה נמצא בראש ולא בלב. יש הבדל בין לדעת משהו בראש לבין גם להרגיש אותו בלב, ואני לא מצליחה להרגיש ככה. זה מתבטא בכל מיני דברים. למשל, כל פעם שאני קוראת משהו שקשור ללאהוב ולקבל את עצמך בלי תנאים אני מתחילה לבכות בלי להבין למה. וגם כשאני קוראת דברים טובים על עצמי. ובנוסף, מאד קשה לי להאמין כשמחמיאים לי. למרות שלביקורות אני דווקא מאמינה.
אני לא יודעת אם יש לזה אולי קשר לדברים שעברתי. עברתי התעללויות מגיל צעיר אבל עשיתי המון עבודה עם עצמי, וממצב של טראומה, פלאשבקים, ובדידות, הרמתי את עצמי. כבר יותר משנה שאין לי פלאשבקים, ושאני מרגישה שהפצע שהיה שם פעם לא סתם הפך לצלקת שכואבת פחות אלא ממש נרפא. אני כבר לא מרגישה שלדברים שעברתי יש איזשהו כוח עליי. אני מרגישה שאני בת אדם, ושיש בזה עוצמה אדירה. אני מרגישה שבתור בני ובנות אדם, נבראנו בצלם אלוקים, ובכל אחד ואחת מאיתנו יש עוצמה אדירה. ולכן יש לי עוצמה שאי אפשר לקחת ממני, ולא משנה מה עשו לי בעבר או כמה חלשה גרמו לי להרגיש, אף פעם לא באמת הייתי חלשה. אני מרגישה שיש בי כוח ויש לי גם את הבחירה לבחור למה לתת כוח בחיים שלי, ולכן הדברים שעברתי איבדו את הכוח שהיה להם פעם עליי. הקפתי את עצמי בסביבה תומכת ואנשים טובים, פיתחתי תחביבים וכישרונות, ואני גם מתנדבת בכל מיני מקומות שבאחד מהם אני גם מייעצת לאנשים שעברו דברים דומים למה שאני עברתי.
ולמרות כל ההתקדמות, עדיין לא הגעתי למצב שבו אני אוהבת את עצמי. אני רוצה לא רק לדעת בראש אלא גם להרגיש בלב שאני טובה וראויה כמו שאני. שמגיע לי שיאהבו אותי ושיש לי זכות לאהוב את עצמי.
ואני מתכוונת לאהוב את עצמי לא רק על הדברים הטובים והחוזקות, אלא גם בזמנים שקשה לי וגם כשאני לא מצליחה במשהו. אני רוצה לאהוב את עצמי בלי תנאים, ולהרגיש ראויה לאהבה הזו.
אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי טוב. יש לך פיתרון?
