The Butterfly Button
למה קשה לאמא שלי?

שאלה מקטגוריה:

תודה רבה על האפשרות לשאול ולקבל תשובות כ״כ מחכימות!
יש לי שאלה קצת מורכבת. אמא שלי היא אשה מיוחדת וטובה מאוד.
לפעמים יש לנו  קונפליקטים בקשר אליה. קשה לי קצת להגדיר את הבעיה, אבל בגדול – קשה לנו קצת להעריך אותה. אנחנו אוהבות אותה, כי היא באמת אשה טובה ומתכוונת לטוב, אבל יש לנו הרבה טענות על האופן בו היא מתנהלת איתנו, קצת כמו חברה יותר מאשר אמא, לפעמים היא מתערבת בחיים שלנו על מנת להראות כביכול כמה היא שותפה, ולפעמים בוחרת להתנתק לגמרי וההרגשה היא כאילו אין לה בכלל עניין במה שקורה איתנו…
היא הרבה עסוקה בעצמה, וזה דבר שהקצין עם השנים. בנושא האירוחים למשל, היא מארחת הרבה ב״ה אבל זה מגיע עם הרבה תלונות, ודיבורים כמה שקשה לה, וכמה שהיא צריכה לנוח אחרי, ואם היתה שבת / חג אז שומעים מזה הרבה אח״כ. (ב״ה היא בריאה, ויש לה יכולות ועזרה רבה.) יתכן והדבר נובע מהפרפקציוניזם שלה, כי כשהיא מארחת זה חייב להיות מושלם לגמרי, באופן מוקצן.

השאלה שלי היא כפולה,
קודם כל – האם ואיך ניתן לעזור לה? אני מרגישה לפעמים שלא טוב לה. אחרת למה היא מתלוננת כ״כ הרבה? למה לא כיף לה עם המשפחה ולמה אין לה סיפוק מלארח?
דבר שני – עד איפה צריך לכבד? לפעמים זה גובל קצת בגוזמה, האם יש מקום להעיר לה בעדינות? או לסרב כשקשה מאוד לקבל את בקשותיה?

תודה שוב.

תשובה:

שלום לך, יקרה.

העלית שאלה כל-כך מהותית וכל-כך בסיסית בדורנו, עד שניתן לומר שכמעט ואין מישהו שלא מתחבט ומתקשה בנושא הזה ששמו: יחסי הורים-ילדים. אלו יחסים מורכבים, שעברו שינויים קיצוניים בדורות האחרונים ועכשיו – דור הגאולה זה הזמן להעמיד דברים על דיוקם….

אז תודה לך על שאלתך! זה הצעד הראשון כדי לשפר את היחסים ואני בטוחה שד’ ינחה אותך מפה והלאה בדרך הנכונה.

קצת היסטוריה: בעבר (הלא רחוק) יחסי הורים-ילדים התאפיינו בסמכותיות מרובה והרבה הרבה נוקשות. בעקבות המודרניזציה, שהעלתה למודעות את השוויון בכלל ואת זכויות הילד בפרט – יחסי הורים-ילדים מתאפיינים היום בחברות מרובה, קרבת יתר וטשטוש גדול של הסמכות ההורית והגבולות.

האמת נמצאת באמצע: הורות צריכה להיות עם היררכיה מצד אחד אך גם מאפשרת קרבה מהצד השני.

אך כשאין איזון, וההורות המודרנית היא המובילה ניזוקים שני הצדדים: מרביתנו כילדים, ואת בכללם, היינו רוצים הורים שיודעים לשמור על מרחק, שיודעים לתת במידה כדי שיוכלו לשמוח איתנו ועוד ועוד. גם ההורים, ניזוקו. כפי שאת רואה את אמך, היא אכן הייתה מעוניינת לפעול נכון, כי כרגע, כשהיא עדיין לא יודעת לשים גבולות באירוח או מתעניינת יותר מדי היא נעשית ממורמרת, מתלוננת וכמובן – מתעייפת ומתרחקת….

אז בואי נעשה קצת סדר בדברים ונראה איך יוצאים ממעגל הטשטוש ובונים מעגל בריא ומשמח יותר:

כמו כל מערכת יחסים, גם במערכת יחסים של הורה-ילד, כאשר יש הזדמנות או צורך להתחיל ולשקם אותם, האחריות מוטלת על שני הצדדים. גם על ההורה וגם על הילד.

מצד ההורה – שזוהי בעצם שאלתך הראשונה – אמך אכן צריכה ללמוד לארח במינון שמתאים לה ולא מכביד עליה, ממילא לדעת להינות מהילדים והאירוח וכו’. אולם, מכיוון שמדובר כאן באמא, ואמא היא קומה אחת מעל הילדים בהיררכיה המשפחתית – יש בזה מן הפגיעה בכבודה לסייע לה בעבודת חיים פנימית ומאומצת שכזאת. אולם, מכיוון שכוונתך לטוב, ואת באמת רוצה לעזור לאמא-לך-למערכת היחסים ביניכם, תוכלי ליטול אחריות על החלק שלך ולהרבות עוד ועוד בכבוד הדדי. אחריות זו שלך, והשינוי שתובילי, יאפשר לאמך – במידה והיא תהיה מעוניינת – להסתכל אחרת על הדברים ואולי גם לבצע איזה שהוא שינוי אצלה….

אבל, וזה חשוב, המושג “כבוד הדדי” יכול להתקיים רק כאשר מדובר בשניים נפרדים ממש, לכל אחד מהשניים יש את “מרחב המחייה” שלו וכל הפעולות נעשות בבחירה. במילים אחרות: אפשר לתת כבוד כאשר לכל אחד ברור שהוא נותן רק כשהוא רוצה לתת, באופן בו הוא רוצה לתת ובמינון בו הוא רוצה לתת.

וכאן אנחנו נכנסים לשאלתך השנייה: האם עלי להיענות לכל בקשה של אימי כדי לכבד אותה? ובכן, כדי שתוכלי לכבד את אימך, מותר לך ואף מחובתך להגדיר לעצמך “מרחב מחייה” בו את מחליטה: מהם הפעולות אותן את בוחרת לעשות למען אמך, לאלו בקשות את נענית, מתי את מגיבה להתעניינות ומתי את אומרת (באדיבות – לא בכעס): “אמא יקרה, על זה לא מתאים לי לדבר”….

וודאי שבפעמים הראשונות (ואולי אפילו אח”כ) את עלולה להיתקל בכעס או באמירה כגון “לאמא לא אומרים לא” – אבל הדבר אינו נכון. שנני לעצמך שוב ושוב כי את פועלת כדי לכבד את אמא מתוך רצון ובחירה וזה כולל גם דברים פחות נעימים ברגעים מסוימים.

זה תהליך, ועם כל יום תלמדי איך בדיוק נכון לעשותו.

מן הסתם תעשי טעויות, וזה בסדר! כי כוונת הלב היא החשובה והרצויה לפני ריבונו של עולם.

וכאן אנחנו סוגרים מעגל של שתי השאלות החשובות שהעלית:

ככל שאת תוסיפי כבוד ותגדירי לעצמך “מרחב מחיה”, מערכת היחסים עם אמך תהיה יותר חירותית (מלשון חירות) ויותר אוהבת. דבר ראשון – את תוכלי יותר להעריך אותה – כי הכעס והביקורת יפחתו. ודבר שני – גם היא תוכל להעניק לך יותר ברצון ואז תרגישי עד כמה היא אוהבת אותך ועד כמה את חשובה לה בחיים – כבת יקרה שלה.

בטוחה אני שאת יוצאת לדרך משמחת מאוד, שמובילה ליחסי אמא-בת טובים יותר ומרוממים יותר, ומתוך כך מאחלת לך הרבה הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא!

חן.

chenrosenblum@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כיבוד הורים של אמא נרקסיסטית הוא אפשרי?
לי ולאמי מעולם לא היו יחסים טובים. היא מה שמגדירים היום, הייתה הורה נרקסיסטית. כל חיי למדתי לרצות אותה וכשלא עשיתי זאת חשתי אשמה ומצפון עצומים, גם אם הדברים לא קשורים בה בכלל. לפני כעשר שנים היא פיתחה הפרעה פרנואידית ובה היא חושבת שאבא שלי ואח שלי פוגעים בה (מעולם...
קושי גדול עם אמא שלי
אני גדלה בבית איכותי, עם ייחוס טוב וכו׳. בתכלס, השלום בית של הורי לא כל כך מוצלח- מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה קטנה היו ביניהם ריבים ומחלוקות. אני תמיד הייתי בצד של אבא, עודדתי אותו וחיזקתי את דבריו במריבות כי לדעתי אימי לא פעלה נכון. הורי עברו קשיים אמי...
דברתי רע על אבא שלי ואני לחוצה מזה מאד
אקדים ואודה לכם.ן על עבודת הקודש שאתם עושים… עצם העובדה שאני עכשיו בפחדים ותהיות- יש לי לאן לפנות- היא מרגשת ומוערכת מאוד… תודה! אז ככה. לפני בערך 3 שנים דיברתי עם דמות שהכרתי (שהיא גם פסיכולוגית..) על קשריי עם אבי. דיברתי איתה לא במסגרת טיפולית, אלא כי סתם ככה הכרנו...
אמא שלי יורדת עלי בלי סוף
אני בת 31. נשואה + 1. מאז ומתמיד יש לי בעיות עם אמא שלי מהילדות שעוד גרתי איתה תמיד היא הייתה יורדת עליי בלי סוף, לא יודעת להכיל אותי בכלום, אי אפשר היה לספר לה שום דבר מבלי לקבל צעקות ממנה, לא אהבה שחברות באות אליי בתור ילדה כדי שחס...
השקפת העולם שלי שונה מזו של ההורים שלי
אני בחור ישיבה לומד בישיבה קטנה ולא כל כך מוצא את עצמי גם מבחינה לימודית וגם מבחינת חיבור לערכים החינוכיים. אני מבין שאני עוד צעיר ושלא הכל ניראה תמיד נכון אבל בכל זאת אני שואף לדרך חיים שונה ויותר מאפשרת. אני גם רואה הרבה שוני ביני לבין ההורים שלי מבחינת...
קרועה בין בעלי לאבא שלי
אני בת 30 נשואה שמונה שנים ויש לנו 6 אוצרות שמיים מתוקים ברוך השם…אני מאוד אוהבת את בעלי ובעלי אוהב אותי יש לנו את כל הכלים ברוך השם לבניית זוגיות מאושרת. מאז שהתחתנתי אבי לא סובל את בעלי הוא מדבר עליו לא יפה ומתנהג גרוע. בהתחלה זה היה רק מולו...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן