שלום וברכה !

ראשית, רוצה להביע את הערכתי הכנה על כך שאזרת אומץ ופנית אלינו בשאלה זו. ישנם בחורים רבים בגילך שמרגישים בדיוק כמוך, אך סובלים בשקט ואינם מספיק אמיצים ורציניים כדי לחשוב על החיים שלהם ועל הכיוון בו הם היו רוצים לראות את עתידם.

גם מהתנהלותך בשנה וחצי האחרונות מאז שנכנסת לישיבה, וגם מעצם האומץ לפנות ולבקש עצה, ניכר שאתה בוגר, רציני ולוקח אחריות על עתידך ועל המקום אליו היית רוצה לקחת אותו. זה מרשים, זה מצוין וזה מבורך!!

מעבר לכך שאני מעריך ומוקיר אותך על כך, אני גם בטוח שעם הבגרות והרצינות שאתה מגלה בנושא זה, תוכל אי"ה בעתיד להגיע רחוק ולהגשים את שאיפותיך!

לפני שננתח יחד את המצב הנוכחי שאליו נקלעת ולאן כדאי להתקדם ממנו, רוצה לשים בדיון כמה עובדות:

א. הישיבה הקטנה היא מסגרת תובענית מאד, שכמעט אף תלמיד ממגזרים אחרים אינו נאלץ לעמוד בה בגיל כזה. התלמידים צריכים לקום בשעה מוקדמת מאד בבוקר, כאשר בחורף עדיין חשוך בחוץ. הם מגיעים לישיבה לתפילה, ואז מתחיל יום עמוס בשיעורים וסדרים שנמשך עד קרוב ל-10 בלילה. למעט הפסקה קצרה בצהריים, צריך הבחור לאמץ את מוחו בלימודים מורכבים ולא פשוטים שעות רבות ביום, וכל זאת תוך שהוא נמצא באינטראקציה (במגע) עם עשרות בחורים אחרים סביבו, ללא רגע פרטי ומנוחה. בסיום היום כשהשעה מאוחרת בלילה, נאלץ הבחור לעשות את הדרך אל ביתו, ונותרות לו לא יותר מ7-8 שעות ברוטו, גם לשוחח עם הוריו, גם לעשות את צרכיו האישיים וגם להספיק לישון קצת לפני שמגיע היום הבא…

בנוסף, הישיבה אינה מוותרת, ומאלצת את התלמידים לעמוד ברף גבוה של הישגים. יש מספר מבחנים בשבוע, יש הערכה בלתי פוסקת, והתלמידים צריכים לעמוד ברף מינימלי של ציונים גבוהים כדי להמשיך ולשרוד בישיבה.

מודה ומתוודה, על אף שבצעירותי גם אני למדתי בישיבה קטנה, כיום כשאני מסתכל אחורה, אין לי מושג איך עשיתי זאת. המסגרות בהמשך החיים הן תובעניות אבל פחות, והישיבה הקטנה היא המסגרת אולי הכי תובענית שהבחור החרדי צריך לעבור בחייו.

ב. וזה חשוב לומר – כשאני רואה את רוב תלמידי הישיבות הקטנות, הם נראים שמחים ומאושרים.

למרות הקושי והצורך לעמוד בסדר יום עמוס ומורכב, הם נראים שטוב להם והם מוצאים הרבה סיפוק בחייהם בישיבה.

משער שלא תמיד הסיפוק מגיע מאהבת הלימודים או הצלחה בהם. לעיתים זה מגיע מאהבת חיי החברה בישיבה, לפעמים מאהבת נקודות שונות במסגרת הישיבתית, ולעיתים סתם מדובר בבחור אופטימי שעל אף שאינו אוהב את הישיבה הוא משתדל לראות את חצי הכוס המלאה.

מה שאני בא לומר, שהעובדה שעל אף שאתה בחור טוב וכשרוני לא טוב לך בישיבה ואתה מנסה באופן נואש להיחלץ ממנה, אינה מובנת מאליה, ואינה יכולה להיות מוסברת רק בעומס ובמורכבות של תקופת הלימודים בישיבה. יש הרבה שאינם נהנים מהלימודים אבל מרוצים.

ג. זה נכון מה שאומרים לך הוריך, שבמרבית חלקי החברה החרדית רק מי שלומד בישיבה בגיל ההתבגרות נחשב לבחור נורמטיבי. אין אצלנו מסלולים שונים, אין מגמות, אין אפשרויות שונות ומגוונות. הלימוד בישיבה הקטנה הוא כמעט האופציה היחידה שעומדת בפניו של בחור המעוניין להישאר נחשב בחברה החרדית. יש אמנם סוגי ישיבות שונות, יש ישיבות שמדגישות דברים שונים, ויש אפילו מעט מקומות שהנורמה של לימודים בישיבה תיכונית הולכת ומתרחבת. אך במרבית המקומות רק הלימוד במסלול האחיד של ישיבה קטנה, הוא זה שנותן לבוגר החרדי כניסה טובה בעתיד לחברה. הוריך צודקים, אבל בהחלט ישנן אפשרויות נוספות כפי שנפרט להלן.

ד. המסלול בישיבה הקטנה הוא די אחיד. רובו נסוב סביב לימוד גמרא, כשהדגש הוא על לימוד עיוני עם קצת בקיאות, ומסביב מעט הלכה, מוסר ופרשת שבוע. במרבית הישיבות (בעיקר הליטאיות והספרדיות) שיטת לימוד הגמרא לקוחה מהשיטה הליטאית-בריסקאית, ואין הרבה מקום לשיטות אחרות או לתכנים תורניים אחרים. אלו שזה מתאים להם והם מתחברים לשיטה זו, נהנים בישיבה מכל רגע, מתעלים ופורחים. אך אלו שבנויים לשיטות אחרות והיו מאד מצליחים לו הלימוד התורני היה נעשה בשיטה אחרת, אין להם הרבה מקום. כאמור לעיל, רובם מאושרים מעצם חיי הישיבה, מהחברה או מדברים אחרים, אך אין ספק שבמשך שנות הישיבה הם נאלצים ללמוד ולהתפתח בשיטה שאינה תואמת את נטייתם הטבעית, והדבר אינו פשוט ודורש הרבה מאמץ.

ולאחר כל זאת, רוצה לנתח אתך את המצב אליו נקלעת:

לפי דבריך, בתלמוד התורה (בחיידר) היית תלמיד מצטיין. תמיד היית מספר אחד בכיתה וככל הנראה גם נהנית מהלימודים, כמו גם מההצלחה והיוקרה שהם הביאו לך. דבר גורר דבר, ועם כל הצלחה שלנו עולה המוטיבציה להמשיך וללמוד טוב יותר. ככל הנראה זה מה שהניע אותך במהלך שנות החיידר (מעבר לכך שאתה גם כשרוני ובעל יכולות) וכך עברת אותם בהצלחה גדולה.

ואז הגעת לישיבה…

אתה כותב שמהרגע הראשון לא הרגשת חיבור לישיבה. מדוע? מה הרגשת?

בדרך כלל תלמידים שמצליחים בתלמוד תורה מגיעים עם שם טוב לישיבה, וכתוצאה מאפקט פיגמליון (אפקט פסיכולוגי שגורם לכך שציפיות המורים ממך הופכים למציאות בפועל) הם גם מצליחים בישיבה יותר מאחרים.

אצלך קרה משהו אחר. אי ההתאמה ניכרה והורגשה מהרגע הראשון, וגרמה לנסיונות בלתי פוסקים שלך למצוא סיפוק במקומות אחרים.

מדוע זה קרה? האם עלתה המחשבה שצריך להחליף לישיבה אחרת? מתכוון לאו דווקא כזו שפחות טובה, אלא כזו שיותר מתאימה לך ולנטיותיך האישיות.

לפעמים בחור לא סובל את הישיבה, רק בגלל התנהלות מסויימת של הצוות או של מישהו מהם. לפעמים בחור לא סובל את הישיבה כי היא נמצאת במקום מסויים, כי סדר היום שלה מתנהל בצורה מסוימת, כי אופי ההתנהלות איננו מתאים לו מסיבות שונות. לא תמיד אי ההתאמה של הישיבה נובע מחוסר רצון ללמוד, עצלות, או כל שאר הדברים שהוריך נוטים להאשים אותך בהם בשנה האחרונה.

האם נעשה על ידכם בירור מה הסיבה שאתה לא סובל את הישיבה? האם הוריך היו פתוחים לשמוע על אופציות ישיבתיות אחרות בשבילך, או שננעלו על כך שאתה נשאר בישיבה הזאת?

נכון שבחור שלא נמצא בישיבה, נחשב פחות בחברה החרדית וכתוצאה מכך זה משפיע על המשך חייו. אבל עד שתעזוב לגמרי את עולם הישיבות יש עוד כמה אופציות בדרך. אפשר לחפש ישיבה מתאימה יותר, אפשר לחפש ישיבה נוחה ומקילה יותר, ואפשר גם לעשות שיחה פתוחה עם אנשי צוות בישיבה בה אתה נמצא ולבדוק היכן הבעיה. ייתכן שעשיתם שיחות כאלו והתברר שאין עם מי לדבר או שאתה בכל מקרה מרגיש לא טוב בישיבה הזאת, אך עדיין יש את האופציות של ישיבות אחרות גם כאלו הנחשבות לטובות. האם הוריך פתוחים לאופציה הזאת?

ואז, כשהתחיל לשעמם לך בישיבה וחשת חוסר סיפוק, הביא השיעמום לתופעות שכינית אותן בשאלתך "שטויות חמורות", כמו בנות, ביגוד וכו'.

בניגוד למה שאתה נוטה להאשים את עצמך בכך, אינני בטוח שכל האחריות מוטלת עליך. כשאתה כלוא בישיבה ש"בא לך להקיא ממנה" כפי שתיארת, מה יעשה הנער ולא יחטא?

אדם חייב סיפוק, אדם חייב להנות ממשהו, ואם זה לא קורה בתוך הישיבה, זה קורה מחוצה לה.

אתה נוטה כעת לחשוב שאתה אדם תאב הנאות, אבל ייתכן מאד שאינך כזה. אתה בדיוק כמו כל חבריך, בחור מתבגר שצריך סיפוק והנאה ממשהו. הם נהנים מהישיבה, מהחברים, מהלימוד, ואתה כיוון שלא מוצא סיפוק בכל אלו, מחפש דברים אחרים להנות מהם. זה מאד טבעי, זה מאד מתבקש, ומי שאמורים להיות ממונים על תהליך החינוך שלך, היו אמורים לראות ולהבין זאת. אין ספק שגם אתה תוכל למצוא סיפוק במקום אחר, צריך רק למצוא את המקום הזה…

רוצה לומר לך שאני מתרשם שתה בחור טוב ביסודך! נכון לך עתיד גדול! התופעות שקורות לך כרגע הן תוצאה מטיפול לא נכון בבעיה אמיתית ומתמשכת שטרם נמצא לה מענה.

המענה לא נמצא, לא בהכרח כי אתה לא מצאת אותו, אלא כי אלו שאחראים על תהליך החינוך שלך, לא מפנים אותך למקום הנכון.

כמובן שגם לך יש אחריות לא להידרדר ולשמור על עצמך, אבל גם לאלו שסביבך יש אחריות להיות פתוחים, להקשיב לך, להבין את צרכיך ונטיותיך ולהפנות אותך למקום הנכון.

לכן אינני חושב שהתעקשות על הישארות בישיבה הזו היא הדבר הנכון. ישנן ישיבות טובות אחרות שיתאימו לך, צריך רק למצוא אותן.

הוריך צריכים להכיר בכך, מוריך צריכים להכיר בכך, והחיפוש אחר ישיבה אחרת צריך לעשות במתינות וברצינות.

רצינות זו צריכה לבוא מכל הצדדים: גם הוריך צריכים להכיר בכך שאין מקומך בישיבה הספציפית הזאת ולחפש בעבורך מקום מתאים יותר, גם אתה צריך להשתתף בחיפושים ולשמור על עצמך בתקופת החיפוש לא לעשות "שטויות חמורות" נוספות שעלולות לסגור בפניך דלתות, וגם המשגיח והר"מים בישיבה הקיימת צריכים להבין שאין מקומך בה, ולא יעזור "לכלוא" אותך במשך עוד כשנה וחצי, כשאתה ממש לא מסוגל להישאר בה ולא נהנה ממנה. זה לא יביא אותך לשום מקום טוב, וכדאי שנחפש את המקום המתאים לך כבר עכשיו.

זכור – איכא דרכא אחרינא! יש אופציות נוספות בעבורך, ביניהן גם ישיבות טובות ומוצלחות.

אם תדע לשמור על עצמך, לחדד לעצמך את מטרות חייך ולהבין שיש לך אחריות על כך, תוכל לשכנע את הוריך ומוריך לצאת אתך למסע חיפוש רציני ומעמיק, להיגמל מהשטויות אליהן נקלעת, ולחשוב ברצינות ובבהירות על עתידך בחיים ועל הדרך בה היית רוצה ללכת בהמשך חייך.

יש לך יכולות, אתה מסוגל לכך!!

לך בכוחך זה ובעז"ה תזכה לשיתוף פעולה מהוריך ומוריך ותמצא מקום כלבבך.

בהצלחה רבה!

ואם תהיה לך התלבטות נוספת ותרגיש צורך להמשיך ולהתייעץ, מוזמן בשמחה!

דניאל

[email protected]