שלום לך בחור יקר!

חיזקת אותי בסוף דבריך "אני משתדל להאמין באמונה שלימה שאם עד עכשיו לא הגיע שום דבר לידי דבר מעשי זה הכל מאיתו יתברך", איזה משפט נפלא,

אני שמח להתחיל לכתוב לך אחרי המשפט הזה, נסכת בי כח של אמונה תמימה, של קרבת אלוקים, העלית אותי טפח וטפחיים מעל הקרקע, כן, ככה פשוט, 'הכל מאיתו יתברך'.

ניכר בך עומק האמונה הפשוטה (כן, 'אמונה פשוטה' זה עומק, זו חוויה עמוקה של הנפש שיש שם למעלה מישהו שצועד איתי). חיזקת אותי!!!

אחרי כזו עלייה רוחנית בוא נדבר.

תרשה לי להביע את הערכתי כלפיך, אתה עוסק בהתנדבות בהצלת חיים! זה וואו, כמה זכויות! מי שתתחתן איתך תזכה בבעל חסד גדול מאוד, בקרוב מאוד בעזרת ה'.

חילקת את שאלתך ל2 סעיפים.

נתחיל בסעיף הראשון:

כתבת שם כמעט את כל הצדדים, בוא נעשה קצת סדר ונוסיף עוד זווית ראיה.

במסגרת השידוכים בציבור החרדי אי אפשר להכיר אדם על בוריו על כל צדדיו ואופניו, הפגישות נועדו לראות היתכנות לחיים משותפים והצגה של הדברים המהותיים של החיים.

במסגרת זו יש אמון בסיסי לפני סגירת שידוך, לדבר על הדברים שהם נושאי ליבה,

בעניין הזה אני מסכים עם הסוגריים שלך שלא הוגן להסתיר את הרצון להחזיק סמארטפון אחרי החתונה, זה נושא מהותי שצריך לדבר עליו,

אבל רגע… אל תיבהל,

לדבר על זה זה לא אומר שצריך "שדכנים מיוחדים, שמתעסקים עם 'צרות' כאלו",

זה לא כמו שהצגת את זה, שהצד השני מ'לא להסתיר', זה בחור שצריך משהו מאוד מיוחד שרק 'שדכנים מאוד מסויימים' יכולים למצוא לו.

יש אמצע!

(במאמר המוסגר פה אני חייב לומר לך משהו בבירור, קצת צרם לי המילה 'צרות', אמנם גם אתה הכנסת את המילה בגרשיים, וברור לי שאתה מבין את הפרופורציות, ועדיין נדגיש את זה,

צרות שייכות למקום אחר לגמרי! חס ושלום אין לזלזל בהתמודדות של אף אחד, ובהחלט יש מקום נכבד לספקותיך וכאבי הבטן שלך, אבל אתה לא נכנס בשום צורה תחת הכותרת של "צרות", אתה בחור נפלא, בעל חסד גדול מאוד, בריא, יוזמתי, מלא שמחת חיים, שמור ומבין את הערך הזה של פלאפון מסונן ושמירה על עצמך מפני העולם החשוף בחוץ,

בקיצור מה שנקרא "צרות של עשירים", אתה נורמלי! ואתה גם ראוי לבחורה נורמלית כזו, כמוך…. אוטוטו היא באה….)

לפני שנציג את האמצע אני רוצה להרחיב לך בחשיבות של השיתוף בדברים מסוימים לפני החתונה,

עד עכשיו כללנו זאת תחת ההגדרה "לא הוגן",

כלומר, 'זה לא יפה' להסתיר ממישהי שאני הולך להתחתן איתה משהו כזה, 'זה לא ראוי ולא הגון',

האמת שיש בזה נקודת עומק נוספת.

אמון

'זוגיות' ו'בית' זה דבר שנבנה לאט לאט עם הזמן, מרגע הפגישה הראשונה ועד….. כל הזמן.

אחד מהאלמנטים החזקים של הבניה הזו זה "אמון",

בעצם כל קשר מבוסס על אמון, אמון באדם שאיתו אני בקשר, אמון בקשר בעצמו, ובקשר זוגי על אחת כמה וכמה,

הסתרה של דברים בקשר יכולה ליצור חוסר אמון, ב2 חלקים, האחד אם הדבר המוסתר יתגלה והשני אף אם הוא לא יתגלה בסוף,

אצלך זה שייך יותר לחלק של יתגלה אח"כ, כיוון שאתה מעוניין לחיות עם הסמארטפון בגלוי, ולא להסתיר אותו מאשתך לנצח.

אם יש בקשר תחושה של חוסר אמון מתחילתו, זה מערער את יציבות הקשר ומקשה על הבניה שלו, זה יכול ליצור מבחן הדדי אחד של השני,

"האם הוא מסתיר ממני עוד דברים?" "האם הוא באמת עושה את מה שהוא אומר?".

אז מעבר לזה שלא הוגן לא לספר דברים, זה אף עלול לפגוע בבניית הקשר בהמשך הדרך,

וזה דבר שצריך לתת עליו את הדעת, אך כמו שהזכרנו בהתחלה, אין אפשרות להציג את כל הדברים בפגישות, ולא צריך גם להציג הכל,

רק צריך לבחון האם הדבר שיש ספק אם לספר אותו הוא קריטי ויכול לפגוע באמון אח"כ או לא.

במקרה של הצהרת כוונות על החזקת אייפון אחרי החתונה לדעתי כדאי לדבר על זה לפני כן לא רק מצד ש'לא הוגן' שזה כמובן נכון, אלא אף מצד בניית קשר נכון מבוסס על אמון הדדי.

אם בליבה של הבחורה היא סגרה עם בחור על סמך הצהרת כוונות מסוימת, ואח"כ גילתה שלא כך הם הדברים, זה פוגע לה באמון שכל כך חשוב בתחילת הדרך.

אוקיי, אז בין 'להסתיר' לבין לחפש 'שדכנים שמטפלים בצרות' יש אמצע,

איפה האמצע?

האמצע מתחלק למתי לספר? איך לספר? היכרות עם העצמי שלי (אסביר מיד).

חלון ראווה

גם אחרי שנסכים שכדאי לספר לפני שסוגרים, צריך לדעת איך להציג את הדברים…

מתי לספר?

כבר בשאלתך הצגת את האפשרות לספר אחרי החתונה, וכתבת את הרווח שנראה לך שיצא מזה, "אולי אחרי שהיא תכיר אותי יותר טוב היא תסכים", אז הגם שהסברנו שעדיף לספר לפני, אבל עצם סברתך בהחלט נכונה, שכדאי לספר אחרי היכרות יותר טובה, שאז כל דבר נכנס לפרופורציות יותר נכונות, כיוון שהיא מכירה את המכלול של הבן אדם שאתה.

אז באמת חשוב הסדר של הדברים, באיזה שלב בהיכרות לספר כל דבר, אמנם לא אחרי אירוסין, אבל בהחלט בשלב יותר מתקדם של הפגישות.

אתן לך את הדימוי האהוב עלי- "חנות וחלון ראווה".

בכל חנות יש 3 שלבים, 1. חלון ראווה. 2. כניסה לחנות וחיפוש אחר המוצר שאני מעוניין בו. 3. תא מדידה, שבו אני מודד את הבגד לראות האם הוא מתאים למידותיי.

מה תפקידו של שלב חלון הראווה? הרי ממש לא ראיתי שם מוצר שאני רוצה ושיכול להלום אותי ורק אכנס לשלם,

מה שכן, היתה 'התרשמות', התרשמתי ממוצרי החנות, ראיתי שיש להם סחורה טובה, מצא חן בעיני מה שיש להם להציע,

תאר לך שהיו שמים בחלון ראווה את החדר האחורי של החייט, המון מכנסיים חצי קרועים, תלויים בחוסר סדר על כסאות וקולבים מחכים לתיקון, לא היית חושב אפילו להיכנס לחנות.

בכל קשר יש את השלבים האלו, תחילה יש 'חלון ראווה'-'התרשמות', אח"כ יש תאי מדידה, בדיקה והתאמת ציפיות,

יש נושאים ששייכים לשלב חלון הראווה, ויש נושאים ששייכים לתאי מדידה, לדוגמא, מציאת חן ראשונית ולבוש יפה בפגישה שייך יותר לחלון הראווה, בעוד שתפיסת עולם על מהות האדם (סתם זרקתי דוגמא) שייך לתא המדידה.

חשוב לציין ש'חלון ראווה' זה לא 'שקר', בחור יכול ליפול בזה ולחשוב "איך אני מציג את עצמי ככה הרי זה לא אני? אני גם ככה וככה וככה", וזו חשיבה לא נכונה,

התרשמות זה דבר אמיתי והכרחי בהיכרות, סדר לא נכון בהצגת הדברים כמוה כהצגת חדר החייט בחלון ראווה של חנות, בפרט שכל בר דעת (ובמקרה שלנו ברת דעת) מבין שכשנכנסים לחנות צריך גם למדוד את הבגדים.

המחשבה הזו שהתרשמות זה שקר מגיעה מזה שהאדם מזוהה יותר עם העולם העמוק והפנימי שלו, ומשכך הוא רוצה להציג אותו מיד ובחוזקה, וזה נכון שזה יותר האדם, אבל זו לא סיבה בגלל זה לוותר על הסדר של הצגת הדברים.

העצה לזה היא, לא לחשוב שאתה מציג את ה'אני' שהכי מזוהה איתך, אלא לומר בראש "נכון שאני לא רק ההצגה הראשונית, אבל כעת אני מציג את ה'אני' כפי שהוא מופיע בחלון ראווה, בידיעה שזה לא 'אני' המושלם", המחשבה הזו מייצרת רוגע בדחף להביא בתחילת הדרך את כל צדדי האישיות שמקומם בהמשך הדרך.

ופה אני רוצה לכתוב לך את הדבר החשוב בעיני בשאלה שלך:

כדאי לך לשאול את עצמך מספר שאלות בענין הזה.

כמה מקום תופס בעיניך הסמארטפון? האם באמת זה שייך לעולם הפנימי שלך? האם החזקת הסמארטפון אצלך זה כל חייך או משהו באמת טכני? האם אתה מתייחס לסמארטפון יותר ממה שהוא באמת? (לגבי השאלה האחרונה תיעזר במה שכתבתי בהמשך על 'סוד').

יכול בהחלט להיות שאחרי בדיקה עצמית אולי תרצה גם לא להחזיק סמארטפון בשנים הראשונות אחרי החתונה,

תחשוב לרגע, אם מישהו היה מגלה לך שיש בחורה שיהיה לך איתה רק טוב, תהיה מאושר, חייך יתנהלו על מי מנוחות, רק בשביל זה אתה צריך לוותר על החזקת הסמארטפון,

היית מוותר עליו? האם הסמארטפון יותר חשוב מזוגיות?

ברור שאתה לא חושב ככה, ואין לזה גם תשובה מוחלטת (כי אין הבטחה כזו לאף אחד), אבל רק תעשה לעצמך סוג של דמיון כדי להבין את הפרופורציות של סמארטפון.

איך לספר?

בדוגמא של החנות יש עוד נקודה, איך מבצעים כל פעולה?

בחלון ראווה יש הרבה מחשבה, איזו תאורה לשים? איזה גובה לשים כל מוצר? באיזה סדר יונחו החפצים?

וכנ"ל בחדר החייט, איך מודדים? יש משטח גבוה שעליו המודד עולה והחייט מסמן עם סיכה, וצריך לעמוד ישר, ולשים את הבגד בצורה מסויימת, בלא כל זה המדידה לא תהיה נכונה.

ובנמשל, גם אחרי שברור לאיפה כל חלק שאנחנו רוצים לספר שייך, צריך לדעת איך לבצע את הפעולה, כמו שבשלב חלון הראווה יש פעולת התאמה בין עניבה לחליפה, כך בהמשך הצגת הדברים צריך לדעת איך להציג ואיפה לסמן עם הסיכה.

בשביל לדעת איך לספר אנחנו צריכים להכיר את עצמינו יותר טוב, ולהכיר את הנושא הזה איך הוא יושב אצלינו, גם פה חשוב לשאול את עצמך איך החזקת סמארטפון יושבת אצלי בראש?

היכרות עם העצמי

המערכת הזו של מחשבה ודיבור מפעימה אותי כל פעם מחדש, שני אנשים נפגשים, לאחד יש מחשבות בראש והוא רוצה להעביר אותם לשני, אז הוא מדבר איתו,

האם בדיבור הוא מצליח להעביר את כל המחשבה? בדרך כלל לא, הוא הבין את הרוב.

האם השני הבין את הדברים בדיוק כמו הראשון? בדרך כלל לא, הוא הבין כמו שהוא הבין.

אבל זו תקשורת בין אנשים, האחד מדבר והשני שומע, מקשיב ומבין.

הרבה מזה תלוי באיך השני דיבר, ואיך הוא הציג את הדברים.

מקובל לומר בשם ר' חיים בריסקער ש'קושי בהסברה זה קושי בהבנה', כלומר, לפעמים אדם שלא מצליח להסביר משהו זה לא בגלל שאין לו יכולת הסברה טובה, אלא זה בגלל שבראש שלו הדברים לא מספיק מובנים וממילא הוא לא מצליח להעביר את ההבנה לאדם השני, "קושי בהסברה זהו קושי בהבנה".

למשל אני כעת כותב לך תשובה, ואני מנסה לנסח על המקלדת את המחשבות שיש לי בראש, נעזר במשלים ודוגמאות בשביל להבהיר נקודה מסויימת ולא כל כך מצליח, ואז אני מבין שאני צריך להגדיר טוב טוב בראש לעצמי את הנקודות ואז יהיה לי יותר קל לכתוב לך אותם.

ובהקשר אלינו, אותו הדבר בהעברת מסרים לבחורה בפגישה, כאשר אתה רוצה להעביר לה 'השקפת עולם' 'תיאום ציפיות' 'הצהרת כוונות', כדאי לדייק את הדברים שיעברו בצורה הנכונה שלהם כמו שבאמת הם מהמבט שלך, ולא בצורה שלא תואמת את האמת,

תסכים איתי שיש הבדל בין לומר משפט כמו "אני חייב להחזיק סמארטפון, אני חושב שבלי זה החיים שלי יהיו משעממים וחסרי טעם, אני רואה את העולם שלי רק עם סמארטפון" (אני לא אומר שזה מה שאתה אומר, אני רק מציג את הרעיון), לבין לומר משפט כזה "אני ממש חושב שחיים טובים זה עם פלאפון כשר, אני בחור שמור ולכן מחזיק סמארטפון מסונן, השימוש שלי בו הוא בעיקרו להצלת חיים, בלי אפליקציות לא טובות, אני חושב שבאופן כזה זה הגיוני להחזיק סמארטפון".

בראש שלך סמארטפון נתפס כמו המשפט השני, כך התרשמתי מהשאלה שלך, וכך צריך להציג את הדברים.

הסיבה שלפעמים קשה להעביר את הדברים בצורה הנכונה ובמשפטים הנכונים היא לא בגלל קושי הסברתי, אלא בגלל 'קושי בהבנה- קושי בהסברה', בראש של בחור לא תמיד הדבר יושב נכון, ולכן הוא לא מצליח להעביר את זה נכון לצד השני.

למה שהדברים לא ישבו נכון בראש? הרי אם כך ההסתכלות שלי על הדברים אז ככה זה גם יושב לי בראש….

אז כנראה שלא, ויש לזה כמה סיבות, אציג לך 3 שנראה לי נוגעים אל הסיפור שלך יותר.

1.

שמעתי פעם בשם אחד מן ה'גדולים', ש"לפני שאדם מתחתן עם אישה הוא קודם כל צריך להתחתן עם עצמו" (ומסתמא גם הפוך לפני שבחורה מתחתנת צריכה להתחתן עם עצמה), לפעמים אנחנו לא מספיק מכירים את עצמינו, אנחנו חושבים שאנחנו מכירים את עצמינו הכי טוב שיש, אבל בעצם אנחנו לא מכירים את עצמינו, כי קשה לאדם לראות מזווית חיצונית את עצמו, האדם הוא לא אובייקטיבי כלפי עצמו, תמיד מעורב בהסתכלות גם החוויה האישית. בנוסח תלמודי "אדם קרוב אצל עצמו", מתי מתגלה לנו שאנחנו לא מספיק מכירים את עצמינו? כאשר אנחנו נפגשים עם אדם אחר, וצריכים 'לתווך' לו את עצמינו, אמנם בקשר טכני אפשר להישאר עדיין בתפיסה הפשוטה של עצמינו, אבל בקשר מהותי יותר כמו קשר זוגי כאשר אנחנו מנסים 'לתווך' לשני את עצמינו ברבדים האלו, אנחנו צריכים להיות כנים, ואז מתגלה לנו שאולי לא בדיוק תפסנו את הדברים כמו שבאמת חשבנו שאנחנו תופסים אותם.

דרך אגב כתיבה או שיתוף גם מאוד עוזר להכיר את עצמינו יותר טוב, כאשר אנחנו חייבים להפשיט את המחשבה החוצה מאיתנו לכתיבה או לדיבור (אני מאמין שכך הרגשת כשכתבת את השאלה).

2.

כאשר הנושא שיושב לנו בראש יכול להתפרש בכמה אופנים, ובאמת יש לו כמה אופנים, אז גם אם האמת שלנו בצד אחד, הצד השני של הפרשנות תמיד מערער את האמת,

למשל החזקת סמארטפון יכולה להיתפס כשימוש טכני ויכולה להיתפס כשימוש בעייתי, אז גם אם תדע באמת ותחשוב שזה כשר וטכני, הצד השני של המטבע שקיים בזה יאתגר אותך בבדיקה עצמית כל הזמן.

נוסף לזה הסתכלות של אחרים על הנושא הזה שמשפיעה על המחשבה, אם העולם בחוץ/ההורים/ה'בחורות' חושבים על זה בצד השלילי של זה, זה שוב פעם מאתגר ומערער את המחשבה שלך הנקיה על הנושא.

אז כשלב ראשון הייתי ממליץ לך לחזק את התפיסה שלך בנושא, שוב ושוב לחדד איך אצלך נתפס בראש החזקת הסמארטפון, וככל שלך זה יהיה יותר חד וברור, כך התיוך בפגישות יהיה יותר נכון ומדויק, וממילא הבחורה תבין את זה בצורה יותר בהירה, ועם הפרופורציות הנכונות.

ההשפעה של אנשים מבחוץ על המחשבה היא בתור יעוץ ובתור חשיבה מחודשת, אבל בסוף יש את המחשבה שלך על הנושא.

לדוגמא בשאלה שלך כתבת הרבה משפטים שמתחילים ב'אני', "אני בחור ישיבה באזור גיל….", "אני בחור פתוח…." ועוד, אבל אז כתבת משפט שהתחיל ב'אני' והמשיך ב'אנחנו', "אני כעת בתקופת השידוכים והדבר היחיד שאנחנו לא מספרים", לא יודע למי התכוונת 'אנחנו לא מספרים', אני מנחש שלהורים/למשפחה.

בנישואין זה חשוב לעשות את ההפרדה הזו, כך כתוב בפסוק "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", התהליך של להתחתן זו עזיבה של אבא ואמא ואז חתונה". כמובן שחשוב לשמוע ולהתייעץ, אבל אם התפיסה שלך על הנושא הוא בשונה מאיך שאחרים תופסים, משפחה או חברים, אז תעשה את ההפרדה הזו, או שתיישר קו עם דעתם, הבלבול שיוצר אצלך בראש 2 התפיסות לא נכון לך.

3.

'סוד'

סוד אדם שומר עם עצמו, ורק עם עצמו, אולי גם עם חבר קרוב,

לסוד יש תכונה מעניינת, כשהוא בראש שלנו הוא יותר גדול ממה שהוא באמת,

הפיכת דבר לסוד מגדילה את הדבר למימדים יותר גדולים.

הסיבה לזה היא כי למחשבה ולדמיון אין גבול, וכשלא נותנים הגדרה וביטוי במילים לסוד, הוא מתפתח, אין לו את התיחום ואת הצמצום המתבקש.

בשאלתך כבר הצגת את החזקת הסמארטפון כ'סוד', כלשונך "יש לי סמארטפון בשקט (גם ההורים שלי עלו על זה בטעות ולא יודעים שזה נמצא אצלי קבוע)"

החזקת הסמארטפון כ'סוד' מגדילה אותו בראשך למקום חסר פרופורציות.

אני לא אומר לספר לכולם שיש לך, זה בהחלט לא חכם, בשלב זה בחיים כן כדאי להציג את עצמך בלי סמארטפון, אולי גם ביחס להורים, אבל בראש שלך תשמור את זה שלא יהיה את התכונות של סוד, שבראש לא יהיה משפט כמו "וואו, יש לי סמארטפון!! אף אחד לא יודע! זה מוחבא במגירה הכי גבוהה! אם רק מישהו היה מגלה!!"

אלא תחזיק בראש משפט כזה "יש לי סמארטפון ואני משתמש בו לדברים טובים, לא יקרה כלום אם ידעו שיש לי, אך כעת בשלב זה של החיים ועם המורכבות החברתית והמורכבות של הגיל כדאי שלא ידעו", משפט כזה שם את ה'סוד' כסוד טכני ולא סוד שמעיק על הנפש ומשכך מגדיל את הפרופורציות שלו.

אני יכול לגלות לך 'סוד', שהסוד שלך הוא לא כזה סוד, ויש הרבה מאוד אנשים שמחזיקים 2 טלפונים, לא יודע אם זה כך ראוי וזה לכתחילה, אבל אם בוחרים לחיות ככה, כדאי שה'סוד' הזה יתפוס את המקום הראוי לו ולא יוגדל מעבר לכך.

סיכום:

זכור!

אתה בעל חסד גדול, בחור עמוק, רגיש, שמור ורוצה בטוב.

תזכיר זאת לעצמך.

צרות שייכות למקום אחר לגמרי, לך יש ספקות ולבטים, אבל זה לא הופך אותך לבחור ש"צריך מישהי שלא קיימת אלא רק אצל שדכנים שמטפלים בזה".

כדאי לספר על הסמארטפון לפני סגירת שידוך, (אם אתה לא מתכנן להחזיק אחרי החתונה והספק הוא לספר שהחזקת בעבר זה נושא אחר, אבל לא הצגת לי שאלה כזו…),

גם מצד שזה 'לא הוגן', אך גם מצד שזה יכול לפגוע ב'אמון' בין בני זוג שכל כך חשוב לחיי זוגיות.

בין 'להסתיר' לבין 'שדכנים שמטפלים בצרות' יש אמצע!

האמצע נמצא במתי לספר? יש שלב 'חלון הראווה-התרשמות', ויש שלב 'תא מדידה',

איך לספר? בצורה שזה באמת יושב בראש ושישמע טוב לצד השני ששומע.

זה תלוי הרבה באיך זה יושב לך בראש, "קושי בהבנה-קושי בהסברה",

3 נקודות להבהיר איך זה יושב לנו בראש.

1. בהיכרות עם אנשים אחרים מתגלה לנו מי שאנחנו ואיך דברים נתפסים אצלינו.

2. תפיסה ציבורית/חברתית/משפחתית על הדבר בשונה מאיך שאתה תופס את זה מאתגרת את המחשבה.

3. 'סוד', גם אם זה נשמר בשקט כדאי שלא יהיה לזה את התכונות של סוד.

שמחתי מאוד בשאלתך

מאחל לך שתמצא את האחת שלך

עם אמונה כמו שלך מאמין שתעבור את התקופה הזו בקלות

בהצלחה גדולה

שמעון