שלום לך שואל יקר

קראתי בעיון את שאלתך הכואבת

אני מעריך מאוד את פנייתך. את הכנות שלך ואת האומץ לשתף ולשאול.

אתה מתאר מצב זוגי לא קל. אתה נשוי לאשתך שנים רבות. הבאתם יחד שמונה ילדים. ואתה כמעט לא מוצא נושאים בהם יש ביניכם התאמה. אתה לא אוהב את ההתנהגות שלה ואת האופי שלה. ומציק לך בעיקר שאתה ממש לא נמשך אליה.

האמת, שסיימתי את קריאת שאלך ונותרו בי הרבה מאוד שאלות שהייתי רוצה לשאול. 16 שנות נישואין זה תקופה ארוכה ומשמעותית. ואני בטוח שעברתם הרבה מאוד במשך הזמן הזה.

אני משתף אותך במקצת מהשאלות, כמה זמן כבר אתה מסתובב עם התחושות הללו? האם בשנים הראשונות ובתחילת הקשר זה היה שונה?

האם אתה יכול לחשוב על תקופות בהם כן היו לך תחושות חיוביות כלפיה? איך הקשר שלכם באופן כללי, האם יש ביניכם תקשורת בריאה? האם אתם מנהלים שיחות רק סביב ענייני הבית הטכניים? האם יש ביניכם הרבה מריבות ומתחים? או אולי אתה יכול לומר לי, שאמנם אין לכם קשר זוגי קרוב כבעל ואשה, אבל אתם כן מסוגלים להיות חברים קרובים לשתף ולשוחח, למרות שאין תשוקה ומשיכה?

ובינתיים, אניח בצד את שאלותיי ואומר כמה דברים.

ראיתי בדבריך שאתה מדבר על שתי בעיות. האחת, זה חוסר ההתאמה והעובדה שאתה לא אוהב את האופי והמראה שלה. והבעיה השניה והעיקרית זה חוסר המשיכה, וההתמודדות הנלווית לזה עם מחשבות על אחרות, וחיפוש בחוץ. וכך גם הגדרת את נושא השאלה בכותרת 'משיכה בין בני זוג'.

אני רוצה להציע צורת הסתכלות שונה על התמונה. אולי תזדהה עם זה.

שני הזויות שנגעת בהם הן לא שתי בעיות, אלא בעיה אחת שממנה נובעת השניה, כתוצאה ישירה ממנה – ביצה ותרנגולת. ודווקא בסדר הפוך מהצורה בה אתה הבאת את זה. כי קודם אתה לא אוהב את האופי וההתנהגות שלה, אתה תופס אותה כאשה שאינה מתאימה לך, ואתה מרגיש שההתנהגות שלה גסה ווולגרית. וזו הסיבה שאתה לא נמשך אליה. ממש פשוט. כי כאשר אין חיבור, אין קשר וקרבה, באופן טבעי אין אהבה ומשיכה.

אפשר לראות כאן נקודה מעניינת, והבדל גדול בין חוסר המשיכה שאתה חש כלפי אשתך, לתחושות שעולות בך כאשר הלב והעיניים משוטטים בחוץ ומחפשים. כי מראה העיניים בחוץ עשוי לעורר תשוקה ומשיכה. גם כלפי אשה שאין לך שום קשר איתה, ניתן לחוש משיכה. וזהו הקושי של גברים באופן כללי עם שמירת העיניים. ואילו בקשר זוגי ארוך, בשונה מהמשיכה והתשוקה שבחוץ, זה מתנהל באופן שונה. כמו שאומר הכלל הידוע, 'תענוג תמידי אינו תענוג'. כבני אדם שמחפשים תענוגים יש לנו צורך בשינוי. החוויה שחשנו אתמול כבר אינה מעניינת ואנו מחפשים ריגושים חדשים. ולכן כדי שתהיה תשוקה ומשיכה, מראה העיניים אינו מספיק, יש צורך בקשר קרוב, אינטימי, ומתחדש. קשר פעיל ומלא. ולכן כאשר אתה חש מרחק וחוסר התאמה, ההתנהגות והאופי שלה לא מעוררים בך אהבה, אך טבעי הוא שלא תהיה משיכה.

ולכן, לשאלתך האם יש סיכוי שתאהב אותה באמת. יתכן מאוד שהתשובה לשאלה זו אינה נמצאת בתחום המשיכה והתשוקה. אלא דווקא בתחום של מערכת היחסים, התקשורת ביניכם, היכולת שלך לנהל איתה קשר קרוב וחברי. היכולת לעצום את העין שרואה חסרונות, ולפקוח את זו שרואה מעלות. היכולת להתבונן ולמצוא את הצדדים היפים של האישיות שלה, את הנקודות הזכות שלה אצלך. את הרווחים מהחיים לצידה. היכולת למצוא את המסילות שלה ללב שלך, ושלך ללב שלה. את הנושאים שיכולים לחבר ולקשר ביניכם. כי לאחר מכן, יש סיכוי טוב שהמשיכה תתעורר ואהבה תופיע ותתחדש.

ישנה אגדה עתיקה שמספרת על איש זקן שפוגש בחור צעיר יושב ואוכל דג. שואל אותו הזקן, תגיד בחור 'למה אתה אוכל את הדג הזה'? עונה לו הבחור 'כי אני אוהב דגים'. מוסיף הזקן ושואל, האם בגלל שאתה אוהב את הדג הזה, לכן הוצאת אותו מהמים, הרגת אותו, ובישלת אותו. אתה לא אוהב דגים. אתה אוהב את עצמך, ובגלל שהדג טעים לך, לכן אתה הורג אותו, מבשל אותו, ואוכל.

לרוב מה שאנשים מכנים בשם אהבה, זה 'אהבת דגים'. כאשר זוג צעיר נפגשים ומתאהבים, מה המשמעות של האהבה הזו? בדרך כלל זה אומר, שהבחור רואה בבחורה שמולו מישהי שתוכל לספק לו את כל הצרכים הפיזיים והנפשיים שלו. וכך בדיוק היא מרגישה כלפיו, נראה לה שהבחור הזה יכול לספק לה את מה שהיא רוצה, להיות גבר חלומותיה. כל אחד מהם מחפש את סיפוק הצרכים של עצמו. כמובן שאהבה כזו אינה אהבה לאחר, אלא אהבה עצמית. האדם האחר הופך לכלי לסיפוק העצמי שלי. ובמילים אחרות 'אהבת דגים'.

זו הסיבה שהתאהבות ראשונית אינה מחזיקה זמן רב, וסופה להתפוגג עם הזמן. כי ככל שהקשר מתרחב ונמשך, הציפייה הזו של כל אחד לקבל מבן הזוג שלו את כל צרכיו מתנפצת. כי בדרך כלל הציפייה הזו היא בלתי מציאותית. ובני הזוג לומדים ומפנימים שהקשר הזוגי אינו מעיין בלתי נדלה שאפשר לשאוב ולהוציא ממנו את כל מה שהם רוצים. הקשר הזוגי הרבה יותר דומה לשתיל צעיר שמצריך טיפול והשקיה, משהו שצריך להזין אותו ולטפח אותו. להעניק לו ולתת לו. כי רק כך הוא יכול לצמוח, לגדול, ולתת פירות.

בשונה מהתאהבות ראשונית, 'אהבה' שמחזיקה לאורך זמן, הבסיס שלה אינו מה שאני רוצה 'לקבל' מהקשר, אלא דווקא מה שאני רוצה ויכול 'לתת' בתוך הקשר. ישנה אמירה נאה שאומרים בשם הרב דסלר, 'אדם טועה כאשר הוא חושב שהוא נותן לאלו שהוא אוהב'. כי האמת היא, 'שאדם אוהב את אלה שהוא נותן להם'. הרעיון של זה הוא פשוט, כי כאשר אדם נותן מעצמו ומשקיע במשהו, הדבר הזה הופך להיות 'הבייבי' שלו. הוא נקשר אליו ואוהב אותו. וזה נכון לגבי כל דבר, בקריירה, בחיי המשפחה, או בחיי החברה. הנתינה מחברת ומקשרת. (באופן מעניין זה שימוש הפוך באהבה עצמית שנטועה בנו כל כך. כי הסיבה באמת שאדם אוהב כאשר נותן מעצמו. כי הוא רואה ומזהה את עצמו בדבר הזה שהוא נתן לו. עכשיו חלק מעצמו נמצא אצל האחר, ואת עצמו הוא אוהב).

אני מזמין אותך לחשוב ולבדוק, האם בתוך הקשר שלכם יש לך את המקום והאפשרות, לתת להשפיע, לתמוך, וליצור את הקשר והקרבה. לראות את הטוב ולבנות זוגיות קרובה. האם יש לך את האפשרות לצור שיח קרוב, שיח שמתעניין במה שקורה אצלה בלב, שיח של שיתוף של מה שעובר עליך. מה מדאיג אתכם, מה מטריד או מה משמח, על מה אתם חולמים, לאן אתם שואפים בתקופה זו להתקדם. ועוד ועוד. אני מאמין שהסיכוי למצוא אהבה נמצא במסלול הזה.

נקודה נוספת שרציתי להתייחס אליה, זו שאלת ההתאמה. להבנתך, העובדה שביניכם כמעט אין התאמה היא בעיה של ממש שמקשה ומכבידה על הקשר שלכם.

ישנה תפיסה זוגית שטוענת, כי מכיון ושני בני הזוג הם שני חצאי נשמות. מה אמור להיות דומה ומתאים יותר מאשר החצי השני של אותו השלם. תפיסה זו מייצרת ציפייה גדולה למצוא התאמה מוחלטת בין בני הזוג. והיא גם זו שמייצרת תסכול גדול בקרב הזוגות כאשר הם מופתעים לגלות שהם לא כל כך דומים ויש שוני גדול ביניהם.

לעומת זאת, ישנה דווקא תפיסה שטוענת שהקשר והחיבור בין איש לאשה מתבסס על ההבדלים ביניהם. הגבר בדרך כלל הוא חזק, מוביל, שכלתן, עוצמתי, והחלטי. ואשה בדרך כלל רכה, עדינה, גמישה, נוכחת, מקבלת, ותומכת. הבדלים אלו הם הגורמים לנזקקות של בני הזוג זה לזה, ולרצון של שניהם בקשר. ממש כפי שהאדמה היבשה צמאה למים הלחים, ואדם שקר לו רוצה להתחמם.

נדמה לי כי שני התפיסות יש בהם ממש. יש זוגות שהתכונות הדומות שלהם, תחומי העניין והנושאים המשותפים שלהם, מהווים עבורם חיבור. ויש זוגות שדווקא השוני ביניהם וההבדלים מייצרים אצלם חיבור. סקרנות ללמוד את האחר, להבין ולקבל מהשונה. ואולי אפשר באמת למצוא אצל כל זוג גם חלקים של דמיון וגם חלקים אחרים של שוני והבדל.

אפשר להוסיף כאן עוד, מלבד אהבת הדומה או השונה, ישנו חיבור אמיתי ועמוק שנוצר דווקא מ'אהבת המשלים'. כי הדומה והשונה מייצרים אצל אדם תשוקה ומשיכה כאשר הם משלימים לו את מה שחסר אצלו. את הדבר אותו הוא מחפש להשיג ואליו הוא משתוקק. החסר הפנימי שהוא חש שיכול לקדם אותו ולבנות את עולמו. חיבור נכון בין איש לאשה נוצר, כאשר בני הזוג למדים להשלים זה את זה. להכיר ולקבל את השוני ביניהם, לדעת את התכונות בהם הם דומים, את הנקודות החוזק שלהם, ואת נקודות החולשה. מה כל אחד מהם יכול לתרום ולהביא מעצמו לתוך הקשר. איזה תכונה הוא מביא שתורמת לשניהם ומקדמת אותם. כך נראה קשר בריא וקשר קרוב. חוסר התאמה אינו חסרון בהכרח. למרות שהוא בהחלט יכול ליצור מרחק, מריבות, ומשברים, כאשר לא יודעים לתקשר נכון. כאשר אין שיח פתוח וקרוב, מכיל ומכבד. אך מאידך דווקא השוני וההבדל עשויים לייצר השלמה הדדית ושלמות זוגית. כאשר כל אחד נותן מעצמו ותורם מכוחותיו ומתכונותיו באופן שמועיל לקשר.

ולסיום, המלצתי החמה לעשות את הבירור הפנימי הזה, יחד עם גורם מקצועי. החיפוש שלך אחר הדרך הנכונה לחיזוק הקשר, האהבה והמשיכה, יהיה לך הרבה יותר קל בתוך הליך טיפולי. אתה יכול לפנות לטיפול פרטני או זוגי.

הרבה הצלחה

אברהם