שלום ארז היקר

ראשית תרשה לי להתנצל, הרבה זמן הבטתי בשאלתך ולא ידעתי מאיפה להתחיל לענות.

שמעתי פעם משל נפלא לכל עניני מלחמת היצר אצל בעלי תשובה. מלחמת היצר היא כמו מלחמה (כי בתחבולות תעשה לך מלחמה). ובמלחמה יש כלל, שקודם שמסתערים צריך רגע לעצור וליישר את השורות. כדי שלא יהיה מצב שהחיילים מאחורה יירו באש ידידותית בחיילים שמקדימה. כך בדיוק גם אצל בעלי תשובה, יש כח מניע חזק שנקרא מסירות נפש, שנותן להם כח לעזוב את נוף מולדתם וללכת למדבר, לארץ לא זרועה, אחרי השם יתברך. אבל הכח הזה לבד אינו מספיק. צריך לדעת לעצור וליישר קו עם תורת חיים, איזון, שמחה, שלום בית, פרנסה, סיפוק. אחרת הכח החלוץ של מסירות הנפש מתחיל להישאר לבד ולספוג אש ידידותית משאר כוחות הנפש שמרגישים נבגדים.

הסיפור שלך עצוב, כי הוא קלאסי וחוזר על עצמו על כך הרבה פעמים, בורסיות שונות. הדבר שהכי חזר על עצמו בסיפור שלך הוא תפיסה מאד טוטלית וקיצונית של היהדות, רק חיי אברכות עם מגבעת, וממילא הכנסת בסל אחד: שירים, סרטים, סרטי תאווה, וכל מה שלא אברכות. אשתך הגיבורה שמסרה נפש ושמה כיסוי ראש ושומרת שבת, מוגדרת אצלך כראש חילוני. זה ממש אופייני לבעלי תשובה בתחילת הדרך, אבל היהדות היא מנעד רחב מאד שמכיל לא רק חיי אברכות ולא תפיסה של הכל או כלום.

אני לא מתכוון להתייחס לנושא הנפילות באינטרנט ולהציע לך להוציא את המחשב מהבית וכו’, כי לא זו הבעיה, זה רק סימפטום של השעמום או חוסר החיבור שלך, ולכן בזה צריך להתמקד. הזירה הזו כוללת גם השקעה בזוגיות, להיות חבר של אשתך, היה לכם את זה בעבר, וצריך לחדש את הרומנטיקה ואת שיחות העומק, לשתף אותה, לראות בה באמת כשותפה למסע ולדרך.

ובמקביל, לחשוב מה בחיים נותן לך סיפוק, איך עוד תוכל לשלב בסדר יומך דברים שימלאו אותך. אני מניח (למרות שלא כתבת במפורש) שאתה חי בעיר אברכית עם תפיסת יהדות מאד בינארית (בני ברק או ערי הלוויין שלה, כמו קרית ספר?), ולכן כרגע זה נראה לך אולי רחוק. הייתי ממליץ לך לקרוא בספרי ההדרכה ‘מקום שבעלי תושבה עומדים’, בעיקר חלק ב’ (בטח יש בספריה הציבורית במקום מגוריך), שמדבר הרבה על שילוב דרך ארץ, לא רק כאמצעי פרנסה אלא כמימוש עצמי, ומובאות שם דעת גדולי ישראל שכך עודדו את בעלי התשובה לנהוג. עם הרבה סיפורים ומקורות. אני חושב שאם יומך היה יותר מכיל דברים שמענינים אותך ומאפשרים לך לחוות סיפוק והצלחה, היית מצליח גם לתת לתורה, לדקדוק המצוות ולשלום הבית תשומת לב יותר רצינית. אני חושב שבלי זה, הנפילות והיאוש כמעט בלתי נמנעים.

ובכל זאת, אתה גיבור, כי אתה לא משלים עם המצב אלא בוחר שם בדוי וכתובת מייל הולמת, ומעלה על הכתב את לבטיך בכנות מדהימה. יש בחייך הרבה נקודות אור וצריך לדעת איך משלבים אותם בחיים עם יותר סיפוק וחיבור. לא כל שיר מפעם הוא בהכרח יצר הרע, יש מינון מזסוים של חיבור וחיות גם מהעולם הקודם שאתה צריך לצרוך כדי להיות מחובר לחיות ושמחה, ולא כל העולם הקודם כולו רק חילוניות. המודעות הזאת היא כבר צעד חשוב ומשמעותי ביותר לעבר מציאת דרך שיש בה יותר חיבור וממילא יכולה להאיר לך ולאשתך את הדרך העולה בית השם.

אשמח להמשיך להתכתב על זה בשמחה. אבל כאמור, אני חושב שיש לך קצת שיעורי בית קודם, לקרוא את ‘מקום שבעלי תשובה עומדים’, חלק א’ וחלק ב’, שממש ראוי היה שאצטט את כולם כמענה לתשובתך.

בהצלחה רבה

דן

dan@maane.info