The Butterfly Button
מה תפקידי כאמא כשקשה לבתי הקטנה?

שאלה מקטגוריה:

היינו בערב עם המשפחה בחנוכה, יש לציין שלא נפגשים לעיתים קרובות, הבת שלי בת 4 חזרה טעונה הרגשתי שהיה לה קצת קשה וממש איך שהגענו לבית פרצה בבכי ממש אמרה שלא אוהבים אותה שמה והיא הייתה לבד ורצתה לדבר ולשחק עם הילדות ולא היה כך. היא הסתכלה עליהן ולא דיברה , יש לציין שבגן אחרת לגמרי יש לה מלא חברות אהובה מאד ואומרת שבגן כולם רוצות אותה ומשגעות אותה ורוצות כל הזמן לשחק איתה… יש לציין גם כשרוצה דברים מסויימים ממש לא מתביישת ויודעת לעמוד על שלה ולהשמיע את קולה כשצריך. הענין שהיה לה ממש קשה כשהייתה לבד באותו ערב ופשוט לא דברה ורק הסתכלה על הילדות ורצתה מאד וגם ראיתי את זה מהצד שלי שמנסה להתקרב אבל לא יוזמת וממש משוועת לשחק איתן גם. מה עלי בתור אמא לעשות ולהגיב לה במקרה כזה? תודה רבה על המענה

תשובה:

שלום לך אמא יקרה,

כאשר הילד שלנו חש עצוב או דחוי זה עלול להבהיל אותנו, ההורים ולגרום לנו כאב,

למרות שבדרך כלל מדובר בתהליך טבעי שרוב הילדים עוברים באיזשהו רובד ואף יכולים לצאת מזה מחוזקים.

את מתארת ילדה שבדרך כלל מצליחה בסיטואציות חברתיות,

ואני מניחה שתסכימי איתי שלהיות פעם אחת מהצד השני, הפחות מקובל, רק יגדיל את האנטלגנציה הרגשית שלה ויעזור לה “לחזק מרפקים”.

הבת שלך ב”ה לא עברה חלילה סיטואציה של חרם או בריונות ממש, אלא לא קיבלה מקום של כבוד, חמימות ואהדה כזה שכולנו שואפים אליו,

וכאן היא באה ,נושאת אלייך עיניים ומחכה לאמא יציבה וחמימה שתוכל להוות לה משענת טובה ומנחמת.

זו מעין שעת מבחן בשבילך וייתכן שכדי לצלוח אותה ראשית צריך להשקיט את “רעשי הרקע” שבטח עולים בתוכך מול הכאב שנוצר בך מהסיטואציה,

ולזכור שבסופו של דבר יש בה את הכח לעמוד באתגר וזו יכולה להיות עבורה חווית למידה טובה ומחשלת. בהחלט כן צריך לשקף לה שאת מבינה שהיה לה לא נעים, אבל מצד שני לא להביע הזדהות יתר ולא להאדיר את הכאב שלה או את התחושה שנעשה לה עוול כדי שהיא לא תחוש שהיתה קרבן,

כי תחושת הקרבן היא תחושה ממכרת ומסוכנת שאיננו רוצים שילדינו ינכסו לעצמם. אם נראה לך מתאים – אולי תנסו לעשות הצגה או תיאטרון בובות בה את תהיי הילדה השקטה שלא מדברת והיא תהיה הילדות שמשחקות זו עם זו ולא שמות לב?

אחר כך היא זו שתציג את האמא ואת בקשי ממנה, ללמד אותך, “הילדה”, מה עושים במקרים כאלה.

יש כמובן מגוון עזרים להורים הרוצים לסייע לילדיהם לרכוש מיומנויות חברתיות אבל עושה רושם שכאן מדובר במקרה חד פעמי ולכן איני בטוחה שיש בכך צורך.

אגב, כתבת שבגן כולן “כל הזמן” רוצות לשחק איתה זהו מצב מאד נחמד ונעים אבל אם יגיע רגע שמצב זה ישתנה – אז זו עלולה להיות חוויה מאד לא נעימה ולפעמים אף טראומטית יותר מאשר ילדה שיודעת שיש תנודות בחברה ושהערך שלה הוא נצחי ולא מוגדר ע”י הזולת.

כלומר, הסיטואציה המאתגרת מחנוכה יצרה לכם הזדמנות פז להסביר לילדה שהערך העצמי שלה לא מותנה בכמות האהבה שהיא מקבלת מהסביבה אלא יש לה ערך עצמי בלתי מותנה. יש גבול דקיק בין להביע הזדהות עם כאבם של ילדינו לבין לא להאדיר אותו כשבנוסף להשתמש במקרה כדי לחסן ולחזק אותם…

יש צורך בהרבה סיעתא דשמיא ואינטואציה אימהית. אני מאמינה שבעזרת השם הילדה תצא מחוזקת מהעניין: עם אינטלגנציה רגשית רחבה יותר וארסנל כלים מלא יותר בעזרת השם.

יעל

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך לעזור לבן שלי -בחור בישיבה קטנה
בני בן ה16 בישיבה, בחור בינוני, סנדוויץ בין שני אחים “מוצלחים”. בתקופה האחרונה מאוד חסר חשק-אמנם קם לתפילה מעצמו והולך (אני חושב) לישי”ק (שעור ג) אבל נראה קצת עצוב. מאוד מתענג מטיולים (מארגן ומוצלח בזה). איך אני ממשיך ולאן אני פונה. אציין שסוג הישיבה היא כזאת שאינני רוצה לערב אותה...
איזה אבא אני אם אין לי סבלנות לתינוק שלי
רציתי לשאול אני מתמודד עם בעיה שאני לא מבין את השורש שלה וזה מסתכל אותי, ואשמח מניסיונכם לעזרה. אני נשוי ויש לי אישה טובה ב”ה וגם נולד לנו תינוק ראשון לפני חצי שנה אבל אני לא נהנה ממנו אני מרגיש שאני לא מספיק אוהב אותו ולא דואג לו ואין לי...
לחוצה ממה שהמשפחה המורחבת יחשבו עלינו
אני בת 36 אמא ל5 בנות מגיל 2 ועד 12 מגיעה מבית חסידי לפני כמה שנים עזבנו אני ובעלי את עיר מגורי מילדות ועברנו לעיר מעט מרוחקת ואת בנותי הכנסנו למוסדות שלא קשורים לחסידות ממנה ההגענו מאז אני מרגישה שיש לי מין פחד להיפגש עם אחיותי החסידיות יותר שאני מתביישת...
אובדי עצות עם בת ה9 שלנו
לאחרונה יש לנו התמודדות לא פשוטה עם ביתנו בת ה9 זה מתחיל בחוסר חשק ללכת לבית הספר וממשיך באי עשיית שיעורים ובחודשים האחרונים גם לא עושה את העבודות בכיתה יש לציין שבשנה שעברה הייתה מצויינת ורק בשנה הזאת חלה הדרדרות בלימודים גם בהתנהגות בבית המצב לא פשוט כאשר כל דבר...
התמודדות עם ילד בן 18
יש לי ילד בעוד שבוע בן 18 ילד בעיית קשב וריכוז יחד מדהים ילד שעזר,כיבד,אהב מקשיב והכל פתאום בשנה האחרונה התחבר לילדים לא משהו וניגרר הולך עם בנות ואין לי מושג מה עושים מדבר בחוצפה אלינו כהורים מתחצף זורק את המשפט “אני בן 18” אני יכול לעשות מה שאני רוצה...
הבן שלנו בקשר עם בנות?
מסיבות שונות יש לנו חשד שהבן שלנו בן 17 מנסה קשר עם בנות. רק חשד. ילד טוב, הולך בתלם, לומד טוב (ישיבה תיכונית, אם זה משנה). מה נכון לעשות? איך לגשת לנושא? האם צריך בכלל להמשיך לברר את החשד כל עוד אין משהו ברור? האם כדאי לדבר איתו על זה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן