שלום לך חבר יקר!

אני מרשה לעצמי לקרוא לך חבר כיון שקריאתי את מכתבך מספר פעמים גורמת לי להיכנס איתך לעומק לבטיך.

וכשאני שם איתך בעומק אני מרגיש כבר חבר.

הנושא עליו אתה כותב מצריך הרבה חוזק נפשי, מצרך שכנראה יש לך לפי סגנון הצגת הדברים. ואני רוצה להחזיק לך אצבעות, ולעודד את החוזק הנפשי שלך.

לפני תשובתי היית רוצה להתנצל על העיכוב בתשובה.

עומס אישי גרם לכך, אבל הנה אני מתיישב לכתוב לך.

ולעצם שאלתך:

כתבת "אני שואל את עצמי האם לא הגיע הזמן להתפשר?"

דייקת את שאלתך על 'מציאת החן'. להתפשר על מציאת החן.

אני דווקא רוצה להתחיל עם המושג 'פשרה' בכללי, ומשם נמשיך לפשרה במציאת חן.

הייתי רוצה להאיר 2 נקודות על זה, שאולי יתנו הסתכלות חדשה מזווית אחרת על המושג פשרה.

נקודה א':

יש לי שאלה לשאול אותך, האם יש לך חסרונות? התשובה, ברור שכן. אין אדם בלי חסרונות.

מן הסתם אתה גם מודע לחסרונותיך או לפחות לחלקם.

איך אתה חי עם אותם חסרונות? אתה שלם איתם??

ניקח דוגמא.

אם יש בך חסרון של 'כעס', ואחרי שאתה כועס אתה מתחרט על רגעי הכעס.

איך אתה חי עם זה?

מן הסתם אתה מחליק את זה ועובר הלאה, אולי מנסה לתקן את הפגמים. אבל בכללי כמו כל אדם כנראה אתה מצליח לחיות בשלום עם חסרונותיך.

האם יהיה נכון לומר שאתה מתפשר? כלומר האם אפשר לקרוא לך אדם שמתפשר על עצמו? כנראה שלא.

למה בעצם זה לא נקרא להתפשר?

אתה הרי מתפשר על עצמך. אתה רוצה להיות בלי חסרונותיך אך הנה אתה כן חי עם חסרונותיך.

נראה לי, מכיון שזה אתה עצמך אז אתה חווה את החסרון לעומקו, ולא מסתכל עליו מבחוץ.

כלומר, אתה מבין מהו החסרון, ומאיפה הוא בא, ועל מה הוא יושב, ומה הפרופורציות שלו.

והכי פשוט, אתה פשוט מרגיש את החסרון. החסרון זה אתה! בדיוק כמו שמעלותיך זה אתה.

ולכן אתה לא מתפשר על עצמך. אתה חי עם עצמך!

הייתי קורא לזה לחיות את המציאות.

אתה פשוט מציאותי וחי את המציאות כמות שהיא כעת. (עם שאיפה להתקדם, זה לא סותר).

פשרה = מציאות.

למשל, 2 אנשים מתווכחים על כסף ובאים לדין, כל אחד בטוח שהוא צודק במאה אחוז.

אבל אם כל אחד ישאר בצדקתו הויכוח ישאר והכסף לא יהיה אצל אף אחד.

ואז עושים 'פשרה', ואיכשהו מסתדרים.

פשרה זה לא שכל אחד חזר בו מדעתו. עדיין כל אחד מהם חושב שהוא צודק אבל הם 'מציאותיים'.

במציאות בשביל לחיות הם מבינים שחייבים להתפשר.

אילולי הפשרה אף אחד לא היה מקבל את הכסף אף פעם. זה לא שהם הפסידו חצי מהכסף, להיפך, הם הרויחו חצי מהכסף.

ופה יש נקודה חשובה מאוד.

יש 2 אפשרויות לצאת מאותו דיון שנגמר בפשרה.

אפשרות א': ברוך ה' הגענו לעמק השווה, והנה יצאתי עם משהו ביד, וגם השכנו שלום, והכל על מי מנוחות.

אפשרות ב': אוף, 'איזה גנב הוא', 'גנבו לי עכשיו חצי מהכסף', וכן הלאה.

גם אם האפשרות השניה היא הצודקת, אבל זה פספוס לחשוב אותה, כי בחוויה זה מעיק.

התחושה שמלווה במצב כזה היא תחושת פספוס ומרמור, וכעס.

אם באמת זה גניבה לאור יום אז אין איך ליפות את המצב. אבל בדרך כלל האמת איפשהו באמצע. וכך צריך לחוות את זה. כי זו המציאות.

במציאות הקיימת, הדרך היחידה לסיים את האירוע היא 'פשרה', ובלי פשרה לא היה כלום, אפילו לא את החצי שכן קיבל כל אחד.

ואם זו המציאות היחידה שהיה אפשר להשיג את הכסף ובלי זה הכסף היה הולך לאבדון, אז אין מקום לתחושת המרמור… כי המרמור הוא דמיון שהמציאות יכלה להיות יותר טובה, בעוד שבאמת היא לא יכלה להיות יותר טובה.

נחזור לדוגמא הראשונה, שהיא המשמעותית.

האדם כלפי עצמו חי את המציאות, כי אם הוא היה חי בדמיון של 'אילו הייתי בלי חסרונות', החיים שלו היו חוויה מייאשת ומתסכלת (ויש כאלו באמת שחווים כך את החיים. האמת שכל אדם לפעמים חווה כך את עצמו), ולכן האדם הוא ריאלי. ומכיוון שהוא ריאלי ומציאותי הוא לא מתפשר על עצמו. הוא חי עם עצמו בשלמות!!! [וזה לא סותר כלל על האפשרות לעבוד ולהתקדם. אבל הדבר שהכי תוקע מלהתקדם זו תחושת התפשרות ויאוש].

נקודה ב':

המשך של נקודה א'.

במקומות שבהם האדם רגיל לחיות את המציאות, הוא לא בחוויה של פשרה, למשל כלפי עצמו, כמו שכתבנו בנקודה א'.

החוויה הזו מגיעה כאשר זה חיצוני אל האדם ויש אפשרות לצפות למשהו אחר.

הציפייה והתקווה למשהו עתידי יושבת על עולם שנקרא 'עולם הדמיון'.

כל תקווה זה דמיון על העתיד.

אם אנחנו מתכננים טיול ומצפים לו, אנחנו בעצם מדמיינים איך הוא הולך להיות.

איך נטייל במפל ההוא, ונשב בגינה ההיא….. וכו'

עולם הדמיון לא מאפשר להתפשר כי חסר את חווית ההתפשרות (אותה חוויה שיש לך ביחס לחסרונות של עצמך).

כלומר בדמיון הכל תמיד מושלם. אין סיבה לדמיין 'לא מושלם', כיון שבדמיון שום דבר לא מגביל אותנו לדמיין הכי מושלם שיש.

אמנם אפשר לדמיין לא מושלם כאשר יש איזו חוויה שלילית מן העבר וכדו', אך בדרך כלל כשמצפים למשהו ומתכננים אותו ותולים בו תקוות, מדמיינים אותו בלי פשרות, הכי מושם שיש.

אך האדם הריאלי והמציאותי יודע לשלוט גם בדמיון, ולהצליח להיות ריאלי גם ביחס לעולם הדמיון.

זה קשה אך אפשרי והכרחי.

זה חוסך אכזבות, ומדייק את השאיפות, ובכללי זה גורם לחיים יותר מאוזנים.

איך עושים את זה?

מנסים לזקק את התקווה ואת הציפיה.

בודקים עד היכן מגיעה הציפיה…. האם הציפיה זה משהו ריאלי והגיוני או לא?

לפעמים נוח לנו לחיות את הדמיון, הוא מאפשר לנו לחוש תחושה נעימה וטובה.

כיוון שהוא כל כך מושלם, הוא נותן תחושה שהחיים הם מושלמים כי הנה אוטוטו הדמיון מתגשם והחיים מושלמים.

הוא כל הזמן משאיר את האופציות פתוחות לחיים מושלמים. וזו חוויה ממכרת.

אשתף אותך שהיה לי פעם חבר מבוגר שהתארס. ובין האירוסין לחתונה יצא לנו לשוחח על חוויותיו.

מגוון חוויות מאוד מעניינות לבחור שהיה רווק מבוגר ופתאום התארס.

את אחת מהם אני זוכר במיוחד.

יום אחד ישבנו כשהוא מהורהר, שאלתי אותו על מה הוא מהרהר?

אז הוא סיפר, שהוא מאוד נהנה מארוסתו, והוא מאוד מעריך אותה, והוא מאוד שלם עם מי שהיא, והוא מאוד שמח על בחירתו…. אבל…..

אבל יש חוויה שמטרידה אותו…. מה מטריד, שאלתי.

והוא אמר שזה לא מה שהוא חלם…..

חשוב להדגיש שהוא בחור רציני, וגם לא היה בררן מדי, ובכללי לוקח את החיים ריאלי.

וזה הפתיע אותי…. מה פירוש לא מה שחלמת? אתה מעריך אותה ונהנה ממנה וכו' וכו' וכו'

מה רלוונטי מה חלמת….

אז העמקנו בחוויה שלו שוב ושוב. והבנו שתמיד תמיד תמיד תמיד להתארס זה להרוג חלק מן חלומותיך. להתארס פירושו שחלקים בך מתים. כמובן שבעקבות כך חלקים אחרים יותר חשובים מתחילים לחיות.

החלקים שמתים הם החלקים שלעולם לא יכלו לחיות כי הם בדמיון. הם לא מציאותיים!!

לכל בחור רווק יש את החלום שכל האופציות פתוחות על השולחן. הכל!! ובכל תחום!!

אבל ההכל פתוח זה פייק!! זה קיים אך ורק בדמיון!!!

ואז הוא אומר לי, זו חוויה קשה, אך דרכה אני מתחיל לחיות. אני הורג את הדמיון והופך חלקים ממנו למציאות חזקה ובועטת. אמנם הדמיון ממשיך לאתגר, אך הוא מתחיל ללבוש צורה בדמות קשר חדש שנבנה.

זה הכלל- "להיות מציאותי זו לא התפשרות", פשרה זה להיות מציאותי.

עיקר ההבדל הוא בחוויה. למילה פשרה מלווה תחושת מרמור ודכדוך. ולמילה מציאות מלווה תחושת חיים עוצמתיים ומשמעותיים.

ומכאן להתפשרות שהנך רוצה לעשות בתחום מציאת חן.

ראשית גם אם החלטת לעשות זאת, בבקשה לא לקרוא לזה התפשרות.

זו בחירה להיות מציאותי וללכת על בחורה אחת ויחידה על כל המכלול שהיא, ולזנוח את העולם הציפיתי, התקוותי, החלומי, הדמיוני. לא לוותר עליו אלא לבחור בעולם אחר.

שנית, עליך לבחון את עצמך בשאלות ששאלנו.

האם אני ריאלי ביחס לרצון שלי? האם עולם הדמיון שפיתחתי הוא בגדר הסביר או שמא הוא מוגזם? האם אני מצפה למשהו שלא יכול לקרות או שלא נכון לחכות שהוא יקרה?

אלו שאלות שרק אתה יודע עליהם את התשובה.

לגבי מציאת חן, הייתי מחלק את זה ל3.

1. האם כלל אינה מוצאת חן ואין בכלל על מה לדבר.

2. מוצאת חן רק לא מה שחלמתי.

3. ממש מה שחלמתי.

לגבי 1 נראה לי די ברור שאין מה להתפשר.

לגבי 3, נראה לי גם אין שאלה (יש שאלה אחרת והיא, לא ללכת שבעי אחריה בלי לבדוק את שאר הדברים החשובים לך.

כל שאלתך הי על 2.

האמת ב2 זה מנעד רחב מאוד, מהקצה הקרוב ל1 עד הקצה הקרוב ל3.

ופה נכנסות השאלות שצריך לשאול את עצמך.

אבל מה שלא יהיה תזכור שתמיד לבחור בחורה אחת יהיה להרוג חלק מן החלומות שלך.

מקווה שעזרתי בעניין הזה.

והייתי רוצה להתייחס לעוד כמה נקודות שעלו בשאלתך כבדרך אגב.

כתבת שקשה לך העניין של 'למכור' את עצמך לשדכנים. וקשה לך העניין של לקבל דחיות ואכזבות.

ומה שנראה לך גורם לקושי במציאת הבת זוג זה שאינך מוקף ביום יום בהרבה אנשים והכל עובר דרך שדכנים שאינם מכירים אותך.

אז ראשית, תברר עם עצמך האם תוכל לשנות את המצב.

זו גזירת גורל לחיות לבד?

תנסה ליצור מעגלי היכרות חדשים, ומפגשים פנים אל פנים.

אני יודע שזה קשה, וקשה מאוד, אבל יכול להיות שזה אפשרי עם מאמץ.

ובעניין של לקבל שוב ושוב דחיות ואכזבות, תחזק את עצמך בחלקים היפים שבך. החיים גורמים לנו לפעמים לפרשן על עצמינו פרשנויות שליליות, אל תאמין להם!

תפרשן על עצמך פרשנויות חיוביות!!!

והאמת שכבר עשית את זה, ומאוד נהניתי לקרוא את זה.

כתבת באמצע שאלתך- " ב"ה אני בחור איכותי, עם מידות טובות, נאה, חכם ופעיל."

זו הטרמינולוגיה שתשתמש בה.

תגדיל את החלקים הטובים שבך, והם ידחו את כל חוויות הדחייה.

ולסיום

כתבת שלאורך השנים היו 4 בחורות שדווקא מצאו חן בעיניך אך בסוף לצערך לא יצא לפועל שידוך, והבנת שהיתה חוסר התאמה.

ואז כתבת שעם אחת כן היתה התאמה גדולה ובכל אופן לא יצא שידוך.

הייתי רוצה להציע לך לחשוב האם יש משהו משותף לכל ה4 בחורות האלו שמצאו חן בעיניך?

האם מה שמצא חן בעיניך בארבעתן זה אותו הדבר או דברים שונים? ואם דברים שונים אז מה מצא חן בכל אחת מהן?

יתכן וזה יקרב לך ללב את ההבנה מה מוצא חן בעיניך בבחורה ומשם תדע להתמקד יותר.

ובנוסף כדאי לבדוק למה השידוך לא יצא בסוף אל הפועל בכל ארבעת המקרים…

כדאי שכאשר תהיה שאלה ספציפית על בחורה ספציפית תתייעץ שוב.

כדאי עם מישהו שנכיר אותך ופנים אל פנים.

מחזיק לך אצבעות ושולח ברכת הצלחה

שמעון