אמא יקרה
במקרה שהעלית נראה כי המורכבות עם בנך היא יותר מול האבא ואת ה”צופה” מהצד.
לעיתים לצפות מהצד בסיטואציות מורכבות שבו שני האנשים בתוך הסיטואציה קרובים אליך כל כך יכולה להיות התמודדות מאוד לא פשוטה.
מעריכה את הפניה שלך לקבל עזרה ומרגישה את הלב האימהי שלך.
אנסה לענות על השאלה מכמה כיווני חשיבה ומקווה שבעזרת ה’ יהיה לך לעזר.
ראשית חשוב שנתבונן רגע בגיל ההתבגרות על מנת שנוכל להבין את התמונה באופן רחב יותר. גיל ההתבגרות הינו גיל שחלים בו המון שינויים בתקופה מאוד קצרה. שינויים הורמונליים, פיזיים ונפשיים. כל אלה משפיעים באופן ישיר על ההתנהגות של המתבגר. פעמים רבות המתבגר אינו מסוגל באמת להבין את ההתנהגות שלו או השלכותיו למרות שאנו מצפים זאת ממנו בשל גילו. להמחשה- אני מדמה את גיל ההתבגרות לאתר אינטרנטי שעורכים בו שינוים. מכירה שיש אתר באינטרנט שאת רגילה להשתמש בו ואת יודעת בדיוק לאיזה דף להיכנס בשביל לקבל את המענה שלך? פתאום יום אחד את פותחת את האתר וכתוב לך שהדף לא זמין עקב שינויים… (מעצבן נכון?) אז מה קרה? האם אין כבר את האתר? האם כל מה שאני מכירה באתר נמחק ולא יהיה כבר? וכו’ והתשובה היא שלא. האתר יחזור לפעולה לאחר שיעבור שינויים ויהיה אותו אתר רק בגרסה משופרת וטובה יותר.
אותו הדבר גיל ההתבגרות- לעיתים אנו חוששים מאוד מהתנהגותו של הילד. מה קורה עם הילד שלנו? איכן החינוך שהטמענו בו? האם לא לימדנו אותו שלא יפה לדבר כך? מה יהיה איתו?
והתשובה היא שהילד אינו “זמין” כרגע עקב השינויים. מבחינה מוחית הם לא מסוגלים לחשוב, לווסת, לשקול המון התנהגויות ורגשות. אני רושמת לך את הדברים באריכות כי אני חושבת שחשוב להבין את מה שעובר על הילד על מנת להבין אותו יותר וכן להרגיע אותך. שמה שקורה עם הבן שלך מאוד נורמלי וטבעי ולגיטימי בגיל שלו.
לגבי ההתנהגות של בעלך- את מתארת שיש לבעלך ריבים עם בינכם ברמה ששניהם פוגעים ונפגעים… כאילו הם באותו גיל ומעמד. וגם כאן חשוב להדגיש שריבים עם ילדים וכן להיפגע מילדים זה דבר מאוד רווח. מאוד טבעי שהורה מתגלגל לוויכוח עם בנו ונאמרים דברים שפוגעים אחד בשני אפילו שהילד קטן כל שכן שהילד כבר גדול יותר.
מה שכן עלינו ההורים לקחת אחריות על היחסים ביננו ובין הילד. וכאן בעיקר בגיל ההתבגרות שזהו גיל שמאוד משמעותי לעיצוב הזהות של הילד ולעיצוב היחסים בינו לבין אביו חשוב עד מאוד שהאבא ייקח אחריות על הריבים. יכול מאוד לעזור לקבל הדרכת הורים איך לנהל את היחסים בצורה נכונה ובריאה יותר.
דבר נוסף, את מציינת שהאבא נותן יחס מועדף לבן הצעיר יותר בזמני ריבים. הדבר הוא גם כן מאוד רווח ומובן שאנו מצפים מהילד הגדול להבליג יותר (לקחת אחריות כי הוא הגדול…)
בזמן שאנו שוכחים שגם הוא יכול להיפגע או שהילד הצעיר יכול לעשות מעשים מכעיסים באמת. ולכן אני ממליצה לתת לגיטימציה לרגשות של הגדול- לדוגמא” אני מבינה מאוד שאחיך עצבן אותך”, זה באמת מעצבן שמתנהגים כך” וכו’ וכן להשמיע גם את קולו של הילד הגדול יותר באוזני הילד הצעיר יותר. כך נרוויח שהילד הבוגר יקבל את המענה הרגשי שהוא זקוק לו (והוא זקוק מאוד למענה רגשי אפילו שהוא יותר גדול) והבן הצעיר יידע שאתם כועסים / לא מסכימים להתנהגות שלו ובעזרת ה’ יחדל מלהכעיס. חשוב לי להוסיף שכדאי להסביר לבן הגדול לאחר שהזדהיתם עם רגשותיו והבנתם את מקומו שיש מעשים שלא עושים גם אם אנחנו כועסים.. כלומר אתם מבינים את הרגשות שלו ועדיין אתם לא מסכימים להתנהגויות מסוימות (לדוגא: מילים פוגעניות, מכות וכו’).
ודבר אחרון רוצה להתייחס למקום שלך של ה”צופה” כמו שכתבתי בתחילה, בתור אימהות אנחנו לא יכולות לשנות, לחנך את הבני זוג שלנו וכן לא יכולות לשלוח אותם להדרכת הורים אם הם לא מעוניינים בכך. אז מה את כן יכולה לעשות?
אני רושמת כמה הצעות לכיווני חשיבה.
א אפשר כמובן להעיר את תשומת ליבו של בעלך בעדינות.
ב לפתח את היחסים עם בנך המתבגר, בדגש על שיח לעודד אותו לשתף אותך, שימת דגש על הקשבה ללא ביקורת ושיפוטיות וכן שיתוף של חוויות שעוברות עליך (ואפילו פשוטות וכמובן מותאמות לגילו).
ג’ לדבר באופן גלוי עם הבן הצעיר על ריבים עם הבן הגדול ולהבהיר לו שאת לא מסכימה להתנהגויות כאלה ואחרות..
ד’ לשוחח עם הבן הגדול על הריבים לשמוע את מקומו ולנסות לחשוב יחד איך הוא לוקח אחריות על התגובות שלו ובאיזה צורה מקובל עליכם בבית להגיב במקרים כאלה.
חשוב כמובן לתת מקום לפגיעות מול האבא יחד עם זאת לשמור על הכבוד של האבא. (יש דרך שמדברים לאבא גם אם הוא פוגע, ללכת מהאזור שאבא בכעס זה בהחלט אפשרי אבל לומר מילים פוגעניות זה אסור).
ה’ ממליצה להיעזר בהדרכת הורים
ו’ ולפני הכל ממליצה לזכור שיש שותף שלישי וכדאי לערב אותו. ממש להתפלל ולבקש על הבן על היחסים ועל כל רצון שעולה בך.
מאחלת הצלחה רבה פייגי ו
דלג לתוכן
