שלום רב ותודה מראש על החסד העצום שאתם גומלים!
אני בחורה בת 23, גדלתי במשפחה שההורים התחזקו והחלו לשמור מצוות ולקיים את ההלכה כשהייתי ילדה. הם אינם חרדים. אך שלחו אותי ללמוד במוסדות חרדיים מכיתה א’ . אני הקטנה במשפחתי והחרדית היחידה , אחיותיי ואחי מסורתיים- דתיים. לאורך שנות ילדותי חוויתי קריעה בין העולם הדתי לעולם החרדי, וזה גרם לי להמון התלבטויות ולייסורי מצפון. לבסוף, הבנתי שהחינוך החרדי מצליח לחנך כיצד לקיים את תפקידנו בעולם הזה; טוב יותר מאשר הציבור הדתי אשר השקפותיו אינן מספיק ברורות והרבה (לא כולם כמובן)נוטים לאחד מהכיוונים: חילוניות/חרדיות.
למרות שאני משתייכת לעולם החרדי-אני לבושה בצניעות, כל חיי הייתי במסגרות נפרדות. למדתי בסמינר ואני משתדלת מאוד להקפיד על קלה כבחמורה
לצערי, בכל הנוגע למדייה, אני לא שם. אני צופה בטלוויזיה ומחוברת לאינטרנט. (אני לא צופה חס ושלום בדברים טמאים אך אני רואה סדרות וסרטים.) קשה לי מאוד להתנתק מזה, למרות שאני יודעת שזה לא טוב. אני מחד גיסא, לא רוצה שהילדים שלי יחוו את הנסיונות הקשים האלה ורוצה שיגדלו טהורים, מצד שני קשה לי להתנתק ובאיזשהו מקום אם אהיה כנה עם עצמי אין לי מספיק רצון חזק באמת לא לצפות. יש לציין שלמדתי בסמינר עם פנימייה בצפון ואני מהמרכז. הסמינר היה מיועד לבנות שרוצות להתחזק ולהתמלא בהשקפות תורניות, מרצים מערכים וכדו’. מבחינת הלימודים התחברתי לרוב הרעיונות, אך מבחינה חברתית היה לי קשה להשתייך לבנות מהרקע החרדי. רוב הבנות היו מהרקע חרדי או חרדי מודרני שרצו לברר דברים ובעיקר רצו להשתנות ואכן הצליחו והקימו בתים מצויינים של תורה. אני וחברתי מהתיכון הגענו בעיקר בשביל לקבל ההשקפות ולא הצלחנו להתנתק מהמדיה, יותר מכך חלק מהקשיים העצומים שהיו לי היו שאני רחוקה מהבית ואני ילדה של בית מחוברת מאוד למשפחה ושאין לי אפילו אפשרות לצפות בשום דבר ואני מנותקת לגמרי .בחופשות הייתי חוזרת לצפות. כתבתי את כל זה כדי להמחיש מספר דברים: שאני לא רואה איך אני יכולה להתחתן כשיש לי צדדים סותרים: מצד אחד אני לא רוצה להכניס טלוויזיה לבית מצד שני קשה לי להתנתק. מה גם, שאני לא יודעת אם אצליח לחיות עם אברך ולקחת עליי את עול הפרנסה ולהסתפק במועט, אבל אני לא רוצה להגיע לעולם הבא ושיאמרו לי תראי לאן יכולת להגיע ולא הגעת. או אפילו בעולם הזה לחיות עם מישהו שהוא לא בן תורה ולהפסיד את הזכות הזו ואת הילדים הצדיקים שיוולדו לתוך בית של תורה.
בנוסף, אני לא מרגישה בשלה לנישואין, לא נעים לי לכתוב זאת, אך אני עדיין מרגישה ילדה. אני חוששת לקבל על עצמי עול של בית ופרנסה. אני מאוד מפחדת משינויים. כל שינוי מלחיץ אותי אז קל וחומר שינוי של חתונה ועוד שיש לי פערים גדולים בין מה שאני מאמינה בו לבין מה שאני נמצאת בפועל. עדיין לא יצאתי לשידוכים אך מורות וחברות לוחצים עליי. המשפחה ברוך השם, לא לוחצים, אך אומרים לי שהגיע הזמן כבר להתחיל כי אני כבר בת 23 עוד מעט.
יש לציין שהנוחות והעצלות( כי לצערי עוד לא הצלחתי לשרש את המידה הזו)- גם משחקת פה תפקיד חשוב כי קשה לי מאוד מאוד לצאת מאזור הנוחות שלי ולהשתנות. ומכיוון שאני לא יכולה לשקר את עצמי אני פשוט בוחרת לא לבחור ונשארת במצב שלי. לא לוקחת החלטה וכך יודעת שלפחות יש לי מוצא והאפשרויות פתוחות בפניי. אני חוששת לקחת אחריות ומחויבות, כנראה מפרפקציוניזם.
שכחתי גם לציין שאני סיימתי עכשיו תואר בהוראה ובחינוך מיוחד, אבל אני לא רוצה לעסוק בזה. ובכלל אני מפחדת גם לעבוד בעבודה עם נשמות וכל האחריות הזו.
לסיכום, אני פשוט בת 23 אבל בהתמודדות של גיל 16 בערך ומסרבת להפנים שאני גדלתי כבר ואני לא יכולה להישאר תחת הסינר של אמא ועליי לצאת לחיים להתמודד עם הקשיים והפחדים.
אך אני לא מסוגלת ונעים לי להישאר במצב שלי, אחרי הכל גיל 23 הוא גיל צעיר עדיין
מבקשת עיצה כיצד נכון להתמודד? האם אני בן אדם כל כך מורכב?
2 תגובות
וואו, כאילו אני כתבתי את השאלה….
תודה רבה תשובה מדהימה ומחכימה, עזר לי מאוד.
יישר כוח למשיבה ובהצלחה רבה לשואלת 🙂
מרגישה שאני כתבתי את השאלה. הזדהתי עם הכל.
תודה לכותבת התשובה עזרת לי הרבה בחוכמתך הרבה.
ומאחלת המון הצלחה לשואלת ולכולנו:)