ל’ יקרה מאוד, שלום לך.

מצבטות של קנאה לוו אותי בעת קריאת מכתבך. אני מקנאה בך על מידת יראת השמים שלך, על הרצינות והאחריות, על יכולת התפיסה וההבנה של עומק חשיבותה של ההקפדה על ההלכה וחומרת הפרתה כמו גם על ההבנה העמוקה שאין לבעלי תשובה “בעלות על התשובה”. תשובה זהו עניין מתמיד. עקבי. אין סופי.

אני מעריכה כל כך את גילוי הלב ואת המודעות הגבוהה שאת מפגינה בשאלתך ובכלל.

ברשותך, רציתי להתחיל מהסוף.. כתבת שהדור שלנו ממהר לומר שהשם אוהב אותנו והוא רחמן. אני בהחלט יכולה להבין את האמירה הזו. לצערנו אנחנו באמת נוטים לעגל פינות ולתלות את הטשטוש הזה ב”רחמנותו” כביכול של השם. עם זאת יקירתי עצם הצער אותו את חווה- העצבות, הפחדים והדכאון שאת חשה מצביעים כי גם בתפיסה ההפוכה ישנו משהו שאינו רצון השם ית’.

גדולי המוסר למדו אותנו להפריד בין לב נשבר לעצבות. בעוד הלב הנשבר חש את הרחוק מהשם אך מחזיק את קצה החבל השני- רחמי השם, באה העצבות וגוררת את האדם לחיים מרים מלאי בקורת עצמית והאשמה שלעיתים אין מנוס ממנה כי אם נפילות חוזרות ונשנות. שמעתי פעם ביטוי יפה. יסורי מצפון הם מטבע מזויף. אי אפשר לקנות בהם ולא כלום.

התבטאות נוספת מפי גדול אשר אמר כי ליצר הרע אין מטרה בנפילה של האדם כי אם בעצבות שהוא מביא אותו אליה לאחר מכן.

וזה נכון-

אנחנו רחוקים מאוד משלמות קנייתם של קניינים רוחניים. יש לנו דרך ארוכה לעשות על מנת להשיגה ועלינו לעמול כל ימי חיינו להשיג צעד אחר צעד התקדמויות קטנות בדרך אל המטרה הנשגבה שלשמה אנחנו כאן. אבל זהו בדיוק התהליך.

בספר דרך השם מסביר הרמח”ל את עצם היבראותו של האדם- קרוץ מחומר ורוח יחד ואת מסע חייו האמור להביא אותו לקידוש החומר ולהדבקות בבורא ע”י הדמותו לו.

הרמח”ל מוסיף ומביא את הקושי העצום הכרוך בכך כיוון שהאדם היה רגיל בשנות חייו הראשונות אך ורק בחומר וזוהי היכרותו הבסיסית עם עצמו ומיטיב לתאר את הליך ההתקדשות בספרו זה ובספר מסילת ישרים.

אבל שימי לב, יקירתי,

זהו תהליך.

המקום אליו הולכים- שלמות והקפדה הלכתית ורוחנית.

הדרך- שלב אחרי שלב. בעקביות. עם נסיגות וחזרות אחורה.

הליך התשובה שלך כמו של רבים מאחינו בית ישראל אשר נשבו בלא דעת ובחירה בודאי שונה במהותו מהליך תשובה של מי שיודע ריבונו ומתכוון למרוד בו.

לא ידעת.

ומשום שלא ידעת וגדלת אל החושך אין כלפיך כל טענה על העבר.

המציאות בדורנו בה שבים רבים אל חיק היהדות הנה חלק מהתגשמות הנבואות כמו השיבה אל הארץ.

“ומל ה’ אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך”.

זוהי תשובה של אסיפה אל רבונו של עולם ברחמים ובחמלה. בדיוק כשם שכשיצאו ממצרים טוהרו עם ישראל מגילוליהם אבל לא נתבעו על העבר.

ולגבי ההווה:

בתחילת התשובה אכן זוכים לאור מיוחד של קרבת אלוקים וטעם גן עדן ממציאות התורה המתוקה מדבש. בהמשך הדרך, בדרך כלל, האור הגדול מתחלף בעמל עקבי של עבודה וקניינים רוחניים. לעיתים ללא טעם או הארה מיוחדים ובתוך המציאות החומרית. סוף סוף הבורא הוא זה שקבע את האיזון בין התעסקות גשמית נצרכת לרוחנית.

“ואביתה תהילה מקרוצי חומר”

זוהי עבודת חיים. בדיוק כשם שהאור הגדול לו זוכים בליל הסדר מתחלף בעמל יום יומי של קנייני רוח בזמן ספירת העומר עד לשבועות. או בכל עבודה שהיא כמו גידול ילדים או נשואין-אור גדול בתחילה-עמל יום יומי בהמשך.

“כל האומר הקב”ה ותרן-יותרו מעיו” מדבר על אותו שלא שם את מגמתו פני השם ומזלזל ברצינות הנדרשת ממנו בחייו אך “רחמנא ליבא בעי”, מדבר על מי ששם מגמתו פני השם וטרם ראה הצלחות והישגים בעבודתו זו.

השם הטוב רוצה שנרצה אותו. שנתדפק על דלתותיו ונבקש אותו. את ההצלחה- הוא זה שנותן או מונע.

הוא רוצה בעבודה שלנו- עקבית ככל האפשר. מבקשת. חותרת לבירור ולאמת אך לא מבקש את תוצאותיה.

באמת. אין אנו יודעים שכרן של מצוות ואת עומק הדין אבל אנו יודעים לאן לחתור.

כל זה יקירתי- בשמחה.

אם נחזיק בזה שכל אדם הולך בדרך. שהטעויות בדרך כמעט בלתי נמנעות אבל הוא לא שוכח את התכלית והמטרה ושאת זה בדיוק השם רוצה מאתנו-

הוא יכול להשאר שמח.

שמחת האדם היא ערך בעיני השם יתברך.

“תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב”.

אם אנחנו אחראים על התוצאות- מצבנו קשה.

אם אנחנו אחראים על המטרה ועל הליכה עקבית בדרך אז;

“לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה.”

קחי יקירתי, נשימה עמוקה.

קחי את אהבתו של השם אליך-בתו החביבה והמתוקה שכל כך רוצה את קרבתו-

אין ספק שהוא רווה נחת עצומה מהרצונות הקדושים שלך והם חביבים לפניו.

וקחי לך עבודה עקבית. מסודרת. רב שלבית. העולה במסילה טיפין טיפין. באהבה.

בלי אורות גדולים. בלי צפיה לתוצאות. ללא הלקאה עצמית. עבודה שמתמקדת בשמירת הלכה ובניית חיים תורניים שרגלם מוצבת ארצה וראשם מגיע השמימה.

שני הדברים חשובים באותה המידה.

יש עוד הרבה מה להאריך בזה אבל כלל זה נקוט בידך-

התורה שלנו, תורת חיים מאוזנת. מטרתה חיים ואושר. המידה הנעלה בה היא התפארת המאחדת בין הדין ובין החסד. לכן יעקב הוא אשר נקרא בחיר האבות ועל שמו נקרא עמנו- ישראל אשר בך אתפאר.

באהבה רבה ובתפילה להצלחתך,

דקלה.

Dikla Gol <bar.dikla.g@gmail.com>