The Butterfly Button
חושש מלימודי התואר של בתי

שאלה מקטגוריה:

הבת שלי, בת 21, בוגרת סמינר בית יעקב מהמעולים ביותר שיש, בחורה צנועה ויראת שמיים.

לפני שנתיים היא החליטה ללמוד לתואר באחד המוסדות המקובלים בציבור שלנו. אני התנגדתי, אבל היא מאד רצתה אז בלית ברירה הסכמתי.

לאחרונה אני מתרשם שהתכנים שהיא לומדת הם בעייתיים מבחינה השקפתית ואני חושש שהיא מושפעת לרעה. בקשתי ממנה לראות את חומרי הלימוד (כפי שגם בסמינר הייתי עושה) אך היא לא הסכימה, מה שהגביר את החשש שלי. אני יכול לנסות לראות את התכנים האלה ללא ידיעתה, ואולי אפילו לנסות להכשיל את הלימודים שלה, אבל היא עלולה לגלות את זה ולכעוס עלי.

אז נראה לי שהיא אכן לומדת לימודים פסולים. אני מאד מודאג מזה ומתלבט אם התפקיד שלי כאבא הוא לאסור עליה לימודים כאלה? אני חושש שהיא לא תשמע בקולי וזה רק יקלקל. מצד שני היא באמת טובה וצדיקה ואני מפחד עליה.

מה עושים?

תשובה:

שלום לך,

אפשר להבין לרוחך. בתך לומדת במקום שלא מקובל עליך והחשש מובן, ואתה שואל מה אתה, כאבא אחראי ואוהב, יכול לעשות כדי לשנות את המצב. שתפת גם בכמה רעיונות שעלו בדעתך והסברת את הבעייתיות שבהם.

אני נוטה להסכים להערכה שלך שהצעדים אותם שקלת לנקוט אינם עתידים להביא לתוצאה הרצויה. בקשת מבתך לראות את התכנים והיא לא שתפה פעולה. אתה אומנם יכול להפציר בה לעזוב ולהראות בכל דרך את מורת רוחך, אבל סביר יותר שתגלה שחיבלת בקשר בינך לבין בתך יותר מאשר בקשר שלה למקום הלימודים… אתה מבין שאין לך דרך קלה לפתור את הבעייה ושואל בצורה הכי פשוטה “מה עושים?”.

אני יכול להזדהות לגמרי עם המצוקה הזו של אב מודאג. מאז שנולדו אנו דואגים לילדים שלנו, מדריכים אותם, מסייעים להם ומגוננים עליהם. גם הילד מטבע הדברים מכיר בכך שהוא זקוק לתמיכה הזו ומקבל את הסמכות ההורית. זו הדרך בה זורמים דברים מיום בואו של הילד לאויר העולם, אבל בשלב מסויים המודל הזה משתנה, וטוב שכך. מגיע הזמן בו ילדינו יוצאים מתחת לסינר שלנו, ואנו עומדים בפני אתגר לא פשוט. קשה לשנות הרגלים וקשה להתחיל להסתכל על הילד שלנו בעיניים אחרות. הוא כבר לא הילד הקטן שהאחריות עליו מוטלת על כתפי, אלא אדם בוגר שצריך לפלס את דרכו בחיים בכוחות עצמו. אנו נשתדל תמיד להיות שם עבורו, לסייע, לייעץ ולתמוך, אבל אנחנו כבר לא אחראים. “אחריות” היא מילת המפתח, והיא כבר לא עלינו. מאחורי השאלה הטבעית שלך “מה עושים” עומדת הנחה סמויה שהאחריות לעשות משהו מוטלת על כתפיך, וזו הנחה שעלולה לגרום לנו לעשות טעויות.

“חינוך” משמעותו תהליך של הכנה ראשונית לתפקיד, וזהו אכן משמעותו של החינוך – להכין את ילדינו לחיים בוגרים ועצמאיים, לחזק את מבנה האישיות שלהם, לספק להם ידע וכלים ולהכין אותם לזמן שבו הם יעמדו על רגלי עצמם בבטחה ובאומץ מול החיים.

יתירה מזאת, מי שלא מכיר בכך שהילד שלו יצא לעצמאות ומנסה עדיין לחנך אותו עתיד לגרום נזקים. האם נרצה שילדינו יהיו תלותיים גם כמבוגרים? בוודאי שלא. אדם עצמאי שחש שאחרים מנסים לשלוט בו יפעל בדרך כלל במגמה הפוכה על מנת להשתחרר מהלפיתה החונקת. אחד הדברים הראשונים שהמורה שלי לנהיגה נזף בי עליהם היה לשחרר את הסטרטר מיד לאחר שהמנוע התניע. ניסיון להמשיך להפעיל את הסטרטר במנוע שכבר פועל עלול להרוס את מנגנון ההתנעה.

בתך בת 21 .היא ילדה גדולה, המשרה שלך בתור מחנך הסתיימה והגדרת התפקיד החדשה שלך היא ייעוץ ותמיכה, לא חינוך. השקעת שנים רבות בחינוך שלה ואתה מתאר בחורה מקסימה וצנועה. כנראה שעשית עבודה נהדרת.זה הזמן להרפות. סמוך עליה שהיא תעשה את הדברים הנכונים. תן בה אמון. תן לה את הקרדיט שהיא שומרת על הגבולות הנכונים ושגם לה יש יכולת להבחין מה פסול השקפתית ומה ראוי.

תן לבתך לדעת שאתה אוהב אותה אהבת נפש, שאכפת לך ממנה ושאתה סומך עליה. האהבה שלך מחייבת אותך להביע את דעתך ולייעץ, אבל רק בצורה מכבדת. הגישה הזו איננה נכונה רק נכונה במישור העקרוני אלא למעשה אין לך אפשרות אחרת. התערבות בוטה מדי והבעת חוסר אמון לא יביאו שום תועלת וכנראה יביאו רק נזק. עוד תעמוד בעתיד בהרבה מצבים בהם לא תסכים עם משהו שבתך עושה, אבל תצטרך לכבד אותה ואת הבחירות שלה. ואולי יתברר לפעמים שהיא גם צדקה… (קורה לי יותר מדי פעמים עם הילדים שלי…)

ומה תעשה לגבי הדאגה? מסתבר שאין הרבה לעשות מעבר לידיעה הברורה שיש מנהיג לבירה, ש”מה’ מצעדי גבר כוננו”, ולהזכר בכל אותם אירועים שנראו לנו קשים ורעים ואשר בסוף התברר שהם דווקא הובילו לדברים נפלאים.

מאחל לך אינסוף נחת,

גרשון

<gporush@synamedia.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

4 תגובות

  1. אבא יקר,
    עליך לאסור מיידית על בתך להמשיך בלימודים אלו. זאת מכמה סיבות:

    1. לימודי אקדמיה מלמדים את האדם חשיבה ביקורתית, מה שאומר שבתך כבר לא תקבל *בתמימות* את מה שניסו/מנסים להזרים לתודעה שלה.
    2. לפי הסטטיסטיקה, בוגרי תואר ראשון ומעלה משתכרים טוב יותר מחסרי השכלה אקדמית. במילים אחרות, היא תפרנס את המשפחה (הבעל יהיה אברך) בכבוד, ותהיה להם רמת חיים טובה, מה שסותר למאמר חז”ל “פת במלח תאכל וכו'”
    3. תנוח דעתך יקירי: אם היא הצליחה להשתחל ללימודי תואר למרות הפיקוח הנוקשה, בודאי היא תוכל לסיים את התואר בהצטיינות גם אם אינך רוצה בכך.
    4. לפי שאלתך “האם עלי לאסור עליה” נשמע שטרם הפנמת באיזה גיל היא אוחזת, ומהי משמעות דברי האב עבורה (קיצור: משמעות מוגבלת ביותר). מציע לך לקחת הדרכת הורים, ועדיף ללכת לטיפול, כי הבת שלך מזמן לא סומכת עליך וחוששת מלתקשר אתך ישירות.

    בהצלחה!

  2. אבא יקר!

    על אף שאתה את תפקידך סיימת באופן ישיר כ”מחנך” של בתך,
    עדיין אם אתה דואג לה “באמת”, תעשה כל השתדלות לחבר חיבור של קיימא (מתוך חברות) בין בתך היקרה לנשים מרשימות חכמות ומשכילות אך מלאות ביראת אלוקים ובהשקפה נכונה, שיודעות למצוא דרך ומסילה ללבבות, (בטוח שמנהלי האתר יוכלו להמליץ לך על כאלה)
    אם יווצר קשר כזה בין בתך לדמות כזאת, הרי שעשית צעד גדול שיסייע לבתך לבנות את עולמה והשקפתה למרות אתגרי האקדמיה

    לעניות דעתי שווה לשלם על כך כסף, במקרה הצורך

    בהצלחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני ראויה להיות אמא אם אין לי כוח לילדים שלי?
אני נשואה ואמא ל4 ילדים בגילאי,2 8,6,4 . הנישואים שלנו ב”ה טובים אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה והזוגיות שלנו טובה . אני הולכת לכתוב דברים קשים אז סליחה מראש. אני מרגישה לפעמים שאני מצטערת שהבאתי 4 ולא הסתפקתי ב2 לדוגמא . אני מרגישה שהם מעמסה מעליי ואני עוברת גם...
איך להתנהל בתקופת החגים מול הבת שלנו שכבר לא שומרת מצוות?
יש לי בת שעזבה לפני כמה שנים את הדת היא גרה בארץ אחרת וחיה את החיים שלה לעצמה אנחנו בקשר טלפוני והאוירה בינינו טובה – כשהיא מרחוק כעת היא כתבה לנו מייל שהיא רוצה לבוא לחגים אלינו אם אנחנו מקבלים אותה. היא כתבה מאוד יפה שהיא מתגעגעת לבית ולאחים ולאחיות...
תחושה של חוסר אונים מול החיים
תודה רבה שוב ושוב על המקום המבורך הזה להביע דאגות ולמצוא אפילו תשובות בשאלות שאחרים שאלו. אני יתחיל מהסוף, בת 27 אמא לשניים, נשואה לבעלי אהובי 5 שנים. אני מרגישה חסרת אנרגיה פנימית, סובלת לצערי מכל מיני בעיות עיכול שונות שנגרמו מלחץ מתמשך, חוסר הנאה ביום יום ובעיקר התמקדות באין...
הבן שלי משקר!
קודם כל תודה רבה על הפלטפורמה הנפלאה הזו, היא כל כך נצרכת, בבחינת ‘טוב המלבין שיניים לחברו..’ הבכור שלנו בן שמונה, חכם וחברותי, עם קשב וריכוז (מקבל כדור) הוא מתמודד היטב עם מעבר דירה מרוחק, והתבגר מאוד בשנתיים האחרונות. הסביבה שלו לא כל כך טובה, הילדים מגיעים מרקע מורכב, אם...
קשה לבכורה שלי עם הבית שלנו
אני אמא למספר ילדים, הבכורה בת 12.5 בזמן האחרון בתי הבכורה בוכה מאוד ומתייפחת לעיתים קרובות, ממש “התקפי בכי”, הסיבות יכולות להיות שונות, אך בעיקר מהסיבה דלהלן: היא טוענת שהילדים האחרים בבית, גילאי 11, 9, ו3.5 מדברים אליי בחוצפה. מרימים את הקול, צועקים עלי, נותנים לי הוראות. זה מפריע לה...
קשה לי עם בן ה4 שלי
היי, קודם כל אני רוצה להודות לכם על הפלטפורמה המדהימה הזו שנותנת מרגוע ומקום לחששות לפחדים ולשאלות שיש לכולנו. הבן הבכור שלי בן 4.5, ולצערי יש לנו הרבה קשיים איתו. כבר אין כוחות להתמודד, ולהסתכל בנקודות אור שבתוכו ולהאיר אותן, אין לי כוחות לשמוע מהגננת כמה הוא לא היה רגוע היום- שזה אומר שהרביץ לילדים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן