The Butterfly Button
חוסן משפחתי בזמן משבר

שאלה מקטגוריה:

שלום
אמי נמצאת בדיכאון קשה
כבר שנתיים שלמות אשר מתוכן היו עליות ומורדות.
הרופאים נתנו לה את כל סוגי הכדורים האפשריים כמו כן היא עברה טיפולים בבית חולים ואף טיפולים אלטרנטיבים.
אפשר לומר שאין כמעט סוג טיפול שלא ניסינו על מנת לעזור לה.
והמצב פשוט לא משתנה אלא ניהיה יותר ויותר גרוע.
אני מסתכלת מהצד על המשפחה וכואב לי הלב!!
עליה כמובן אמי היקרה לראות אותה במצב כזה קשה כאשר היא רוב היום בוכה. ואבא שלי שכבר לא יודע מה לעשות לאחר שניסה הכל ואני מפחדת שגם הוא ישבר בסוף.
אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות!!
אין דבר שלא ניסינו החל מתרופות וממשיך בטיפולים מכל הסוגים וכלה בברכות ותפילות של רבנים וכמובן שלנו..
זה מרגיש כמו צרה שנפלה על משפחתי וממאנת לעזוב.
בבקשה האם ישנה דרך לעזור?
מדובר בהצלת משפחה שלמה!!!
מיואשת אך מנסה להרים את הראש כל יום מחדש בשביל להיות חזקה למשפחה.

תשובה:

שבוע טוב,

אני מתנצל על האיחור במתן התשובה. צוק העיתים ושאריות העומס מהחגים משפיעים על כולנו, ואני מקווה שתסלחי לי.

אכן את מתארת תמונה קודרת ולכאורה מייאשת. עשיתם והשתדלתם ומזור אין. באמת לא קל לקרוא את הדברים, אך עם זאת, זה מדהים ומחזק שזה כך. אני מכיר משפחות רבות שאינן עושות כמעט דבר במצבים דומים. הן מרימות ידיים ודי נעלמות כאשר משפחתם עוברת טלטלה כה קשה. כנראה שמשפחתכם עשויה מחומר איכותי יותר, עמיד יותר למצוקות העיתים, ותבורכו על שאתם משתדלים להשתמש באותו חומר. זה אף פעם לא מובן מאליו.

אך צריך גם לדעת כיצד להשתמש בחומר הזה שנקרא לו כאן "חוסן משפחתי". צריך לדעת מה המינון ובאיזו תדירות משתמשים בו. שימוש לא נכון עשוי לבזבז אנרגיות ולהותיר את המערכת המשפחתית כולה מותשת, מבוישת וחסרת אונים. האם זו מחובתכם להשתמש בו תמיד? האם מחובתכם להמשיך לתור אחרי תרופה גם לאחר שניסיתם הכל? אני ממש לא בטוח. האם אין מקום לחשוב שהדיכאון של אמכם גובר ככל שהיא רואה שאתם מנסים ומנסים ולא עולה בידכם? לפעמים צריך לדעת להרפות. לא לוותר. להרפות. ללכת אל צדי הבמה ולשאוף אוויר טרי. לא להתבונן בבמה בשעת ההרפיה, כי ככה זו לא הרפיה. פשוט לנסות להשתחרר מהעול הזה שנקרא "לטפל". הטיפול איננו כולל בהכרח רק טיפול מעשי בבחינת "קום ועשה". הוא כולל גם טיפול ע"י אי-עשייה, בבחינת שב ואל תעשה עדיף. החוסן המשפחתי שלכם יקבל משנה תוקף כאשר תתכנסו כל האחים ותאמרו לעצמכם שלא הכל בידכם, וכי ניסיתם וניסתם ולעת עתה אין תוצאות, אז בואו נירגע, ננסה להרפות, ונקווה שההתחזקות שלנו שתבוא ממהלך שכזה, תשפיע על אימא ועל הלך הרוח בבית ובמשפחה כולה.  

התנהגות שכזאת לא תתקבל בעיניהם של ההורים כהודאה שלכם בכישלון. הם לא יחושו שוויתרתם עליהם ועל הניסיונות למצוא מזור. אך זאת התנאי שתהיו כל הזמן ברקע. במסביב. אל תעלמו לגמרי. תפנו את מרצכם לחלקים אחרים: לניקיון ולסדר, לקניות ובישולים, לספר להורים מה כן טוב ומה היו "החוכמות" האחרונות של הנכדים שלהם. תאווררו קצת את המצב שנוצר שכל המשפחה מרוכזת אך ורק במחלה. זה לא טוב לכם וזה בוודאי לא טוב לאמכם. בגישת "המשפחה כמערכת" אותה קידם סלבדור מינושין לפני כארבעים שנה תמיד היה הרצון להסיט את מרכז הכובד מהפציינט המזוהה, לאמור בענייננו, אם תחזקו למשל את אביכם, תאווררו אותו ותסייעו בעדו להחליף את עיסוקו האינטנסיבי במחלתה של אשתו בעיסוקים אחרים, אזי ייטב לפציינט המזוהה (האם) בעצמו כי גלגלי השיניים האחרים במשפחה יהיו כביכול 'משומנים' יותר ושלווים יותר.

מקווה שסייעתי

אשמח להמשיך לעמוד בקשר דרך המייל

נתי

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך יוצאים מהחושך של הדיכאון?
אני אמא לארבעה ילדים מקסימים ונשואה לבעל מדהים, יש לי היסטוריה של חרדות ודכאון אחרי לידה שחוויתי לאחר הלידה הראשונה, מאז הייתי מטופלת בכדורים שלאחר ככ5 שנים ניסיתי להפסיק והחרדות חזרו בעוצמה גדולה מאד, חזרתי לכדורים תוך כדי טיפולים רגשיים ורוחניים שנמשכו כ3 שנים, מאז הייתי יציבה כבר 4 שנים...
לחוצה מפורים איך אני לא מפספסת אותו??
דיי נמאס לי. נמאס לי לשמוע כל הזמן על הפורים ועל כמה הוא יום מסוגללל.. באלי לבכותתתת כל הפורים שהשם יעזור לי כבר להאמיןן בו כמו שצריך.. שיעזור לי לשמוח כל השנה.. אני בוכה כבר מעכשיו כי אני רוצה לזכות לנצל את היום הקדוש הזה !!! שומעת מלאא שיעורים על...
אתם יודעים מה הדרך הכי טובה לצאת מדיכאון?..
הי שלום תודה רבה לכם. אני מירי ואני חושבת שיש לי את מה שקורים לו דיכאון. אין לי חשק ועניין וכח למלא עניינים שפעם כן היה לי. אני מרגישה בהצגה כשאני מדברת עם אנשים. בקיצור אני לא מכירה את עצמי . הבנ"א שכביכול הייתי או לפחות הזהות והתדמית העצמית שלי...
דיכאון חרדות מחשבות טורדניות- נמאס לי לחיות!
זו פריקה והתייעצות מאשר שאלה , אני בן 28 כבר תקופה של 7 שנים שאני חווה דיכאון כבד , כל החיים הדיכאון והדכדוך ליוו אותי אבל זה היה בא בתקופות ואז מגיל 21 זה הפך להיות תקופה ממושכת עד היום , אני אתחיל ואומר שאני חושב שאני יודע מה הבעיה...
רווקה וקשה לי כל כך
אני בת 22 שנתיים אחרי הסמינר, ואני רווקה , בערך שנה בשידוכים וקשה לי ככ!! מרגישה שנמאס לי ואני לא מסוגלת, לא יודעת מה יהיה אם עד החגים לא אתחתן, מרגישה שאני אשתגע חברות שלי נשואות, נשארו בודדות ממש בכיתה, גם ככה לא היו לי הרבה חברות, ספורות ממש שהן...
הסתכלות מדכאת על החיים
אני חוזר בתשובה מהתיכון, הייתי כמה שנים בישיבה ליטאית של דתיים לאומיים ש"הופכים" לחרדים . ויצאתי ממנה מתוך לחץ גדול .. אני רואה את המצוות מהצד התקיף ודיני – למה להניח תפילין? כי אם לא אניח זה קרקפתא דלא מנחי שזה אסור אסור ומסוכן.. במקום הסתכלות של – זאת מעלה,...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן