שלום לך יקרה,

הבה ננתח את מה שכתבת: “אני בת 21,וחברותי הטובות התחתנו בקצב מסחרר” את משתמשת במילה “מסחרר” וזה לא סתם, כשחברות ( גם רחוקות אז קל וחומר אלה הקרובות) מתארסות, זה באמת מכניס לסחרור, סחרור של רגשות, של מחשבות וגם סחרור טכני של נסיעות (ווערט, אירוסין, מתנות, שבת כלה, חתונה וכו’) והנה למרות זאת את מוצאת כח לבדוק את עצמך, ועל כך מגיעה לך הערכה גדולה.

את ממשיכה: “נשארנו אני ועוד חברה אחת, כל פעם שחברה התארסה, הרגשתי שזה כבר לא אותו הדבר

לא משנה אם היחס שלה לא השתנה, הרגשתי שאיבדתי אותה והתייחסתי בהתאם”

את לא הסברת מה זה: “והתייחסתי בהתאם” אז אני לא יכולה לנסות לבדוק את היחס שלך אבל הרגש שלך ש”זה לא אותו דבר” הוא רגש נכון, אין שום ספק שברגע שחברה מתארסת הקשר משתנה, זה לא אומר שהקשר צריך להימחק, זה לא אומר שהוא צריך להפוך למעיק או מכאיב, זה לא אומר שהוא לא יכול לחזור להיות חזק ונפלא אבל שוני יש וזה שאת מבינה זאת זה מראה עלייך רק דברים טובים.

ועוד את כותבת: “שבוע שעבר חברה ממש טובה שלי התארסה, הייתי איתה בכל התהליך של התלבטות,המחשבות, ההחלטות… וברגע שהיא התארסה-הרגשתי שזהו, נגמר. זה שבר אותי ממש”

חברה טובה שמתארסת זה דבר מאד מערער שיכול לגרום לתחושות בדידות, חרדה (“מה יהיה עלי? מתי הזיווג שלי יגיע?”), אולי גם קנאה טבעית (קנאה כזו יכולה להיות מעורבבת עם רצון אמיתי שלחברתך יהיה הכי טוב בעולם וזה אפילו עוד יותר מבלבל) .

העובדה האובייקטיבית היא שהקשר שלכן השתנה, אבל בחוויה הסובייקטיבית שלך הוא “נגמר”. אני חושבת שכל אחד יסכים שבתקופה של סחרור בה את מוצפת רגשית טבעי להרגיש כך ,אבל המטרה שלנו היא לא להיות טבעיים אלא לקחת אחריות על האושר שלי ולנסות להתגבר על הטבע שלפעמים מושך אותנו מטה, לדכדוך ולהעלות את עצמינו למקום יותר חזק, שליו ובוטח.

את שואלת: למה אני מתרחקת אפילו שהיא כל כך חשובה לי- ובדרך מכאיבה גם לי וגם לה?

מאד הגיוני שאלה הם מנגנוני הגנה שלך: את מנסה להגן על עצמך מרגשות מפחידים (חרדה קנאה ועוד רגשות טבעיים שתיארנו מקודם) ואולי מנסה להגן גם על חברתך ולתת לה את המרחב שהיא צריכה בזמן שהיא מקימה את יסודות ביתה החדשים (ומדובר עבורה בדבר קשה בהחלט).

את מאד רוצה עצות פרקטיות לשאלה: “האם יש דרך לשמור על חברות גם אחרי שחברה מתארסת?”

אבל בשביל זה צריך להכיר טוב את סוג הדינמיקה ביניכן, וכיוון שאינני מכירה אתכן לא אוכל לתת עצות פרקטיות רק לבקש ממך להיות קצת יותר רכה כלפי עצמך, את עוברת כאן תהליכי גדילה מואצים וזה לא קל בכלל, ניכר שאת עושה את מירב ההשתדלות להיות הכי בסדר שאפשר וזה מה שהקב”ה רוצה מאיתנו: השתדלות.

בעזרת השם בזמן הנכון תהיי בצד של המאורסת, ודברים יראו אחרת לגמרי,

המון הצלחה.

יעל ר.

yaelrotenberg2@gmail.com

‫