The Butterfly Button
זקוקה למחמאות מאחרים באופן נואש

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה!
יש לי שאלה שמטרידה את מנוחתי כבר שנים רבות, אך בשל הבושה והמבוכה הגדולה לשתף ולהתייעץ בנידון, נמנעתי מלהציף את בעייתי ולהתמודד עימה עם גורם חיצוני.
נחשפתי לאתר המדהים הזה לא מזמן והחלטתי שזה הפורום היחיד שיכול להתאים לי כעת בפניה לעזרה, תודות לאנונימיות ולתשובות המקצועיות הניתנות כאן.
אז אתחיל מהתפתחות הבעיה, פחות או יותר, כדי להבין את הרקע והשתלשלות הדברים עד ליצירת הבעיה כיום. בתחילת גיל ההתבגרות התמודדתי עם דימוי עצמי נמוך מאוד, על רקע בעיות חברתיות ובעיקר בשל המראה החיצוני שלי שהשתנה לרעה (בעקבות שינויי גיל ההתבגרות שקורים להרבה מאיתנו). חשבתי והאמנתי לחלוטין שאני האדם הכי מכוער ביקום! ללא שום הגזמה! זאת התחושה שליוותה אוותי למשך שנתיים לפחות. כעבור מספר שנים השתנתי לטובה במאה שמונים מעלות מבחינת המראה והדימוי העצמי עלה בהתאם. התחלתי לקבל מחמאות בלי סוף על המראה. כמובן שבהתחלה כלל לא הייתי מאמינה ומפנימה את כל המחמאות שהורעפו עלי מכל עבר, היות ועדיין בתפיסתי הפנימית הייתי מכוערת, אך עם הזמן שהמחמאות גברו ונהיו אף גרנדיוזיות התחלתי קצת להאמין ויחד עם זאת לפתח אובססיביות ותלות קשה בקבלת מחמאות מהסביבה עד היום, לצערי הרב (ראוי לציין שכבר מעל עשור אני נמצאת במצב הזה). יותר מכך, אני נשואה כחמש שנים לבעל מדהים, אוהב ומפרגן שחושב ואומר בכל הזדמנות שאני האישה הכי מושלמת והכי יפה בתבל ומחמיא לי בלי סוף! אך זה לא מפחית מההתמכרות לקבלת מחמאות נוספות כל הזמן מאנשים חדשים. אני יודעת שזה נשמע הזוי לחלוטין! מוגזם! תאוותני! ואפילו מעורר בושה ומבוכה! על אף האנונימיות… אך זאת מציאות חיי כעת ואיני יכולה לברוח ממנה! אני ממש סובלת ביני לבין עצמי באופן יומיומי. לא שיתפתי וכנראה שלא אשתף אף אחד בנידון פנים מול פנים, בשל הבושה והמבוכה, כאמור.
לא יודעת איזו עצה ופתרון תוכלו להציע לי, כי אני בעצמי אף פעם לא נתקלתי במקרה מהסוג הזה ולא שמעתי על מכון לגמילה מסוג התמכרות זו…

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה!

אני שמחה מאד שמצאת את האומץ בסופו של דבר לאחר שנים של בושה לבוא ולשאול, בחכמה עשית.

את מתארת תחושות של מבוכה ובושה נוכח הצורך העז שלך במחמאות מהסביבה הקרובה והרחוקה, את מרגישה כי זה ממש ”אוכל נפש” עבור נשמתך וחשה כי מצב זה אינו תקין וטוב עבורך.

אני הייתי רוצה שלפני כן ננשום עמוק ורגע ניקח צעד אחורה. אני מתבוננת על ניסוח שאלתך ומניחה כי את אישה בעלת נפש צבעונית וסוערת, אני מסיקה זאת מהמילים הקיצוניות בהן השתמשת הן כדי לתאר את תחושותייך בגיל ההתבגרות (הכי מכוער ביקום! זוהי הגדרה קשה מאד, השמורה לאנשים בעלי מראה חריג ומעוות, לא ככה?) דרך תחושותייך או תחושות הסביבה כלפי המראה החיצוני שלך כיום (הכי מושלמת והכי יפה בתבל! ) ועד תגובתך נוכח הצורך הפנימי והבלתי פוסק במחמאות (מוגזם! הזוי!) . אני חושבת שנכון נעשה עם קודם נסתכל לרגע מהצד על מילותייך,

האם לדעתך הן מיטיבות לתאר נכוחה ומדויק את תחושותייך? את המציאות?

דעי לך שאחד הכלים הבסיסיים לעבודה עם עצמנו היא דיוק. לא להגזים מדי ומצד שני לא להכחיש או לזלזל במה שאני מרגישה, לנסות לתאר לעצמי בצורה עניינית וממוקדת מה אני מרגישה. זה כמו, נניח, פציינט שמגיע לרופא עם כאב ראש ושהרופא מבקש לדרג את הכאב מאחד עד עשר, הוא ישר יענה עשר. זה בעייתי, כי הרופא לא יוכל להתאים לו את סוג הטיפול הנכון אם הוא לא מדייק בתחושות.

אם כך, נסי לעשות לעצמך סדר בראש ולעשות לך מסגור מחדש, הגדרה מחדש של מה שאת מרגישה ונסי להיות קשובה ואמינה כלפי עצמך ככל הניתן. כעת, הצורך במחמאות נעוץ בצורך יותר ראשוני שלנו- הצורך באישור. מרגע שתינוק נולד אל העולם הלא בטוח שסביבו, הוא רוצה ודורש אישורים, אישור שהכל בסדר, אישור שמישהו דואג לו, שמישהו כאן בשבילו וכו’, אחר כך הולך ונבנה בנפשו של הילד ”האגו”, החלק של העצמי המובחן, הנפרד, ואז מתחילים שאלות של זהות, השוואה, דימוי וערך.

אינני מכירה את הרקע שלך לעומק, אבל אולי אי שם בילדות נוצר מכל מיני סיבות חסר בתוכך, חסר בהכרה, באישור שאת בסדר, שאת יפה.

אולי אחד ההורים או האחים או דמות משמעותית שידרו חוסר שביעות רצון ממשהו בך או שכך פרשת זאת, אולי אמך, שהיא הדמות הנשית הכי משמעותית עבורנו לא הייתה מרוצה מהמראה שלה וזה מה שעבר אלייך, תהא הסיבה אשר תהא, החסר נוצר בתוכך, ומשום כך, הוא יכול להתמלא אך ורק על ידך!

שום מחמאה חיצונית גם לא מבעלך או מדמויות קרובות וחשובות ימלאו את החוסר של הילדה הקטנה ההיא שבתוכך שצמאה לאישור והכרה. (כמו שאת אכן מרגישה על בשרך)

מה עושים? קודם כל, מחבקים את הצורך הזה!! מגלים כלפיו חמלה והבנה. לא צריך לכעוס עליו או לשפוט אותו, כי זה בדרך כלל רק מגדיל ומעצים אותו,

פשוט לעטוף אותו בהמון רכות ולומר לו שזה בסדר שהוא שם בפנים, ואת לא מתביישת בו, ואת לא שונאת אותו, ואת מבטיחה לעצמך לטפל בו. הדרך לריפוי עצמי הוא פשוט לעצור מדי פעם ולתדלק את עצמנו, בלי חשבון, בלי משא ומתן, פשוט לעצור לרגע ,

לנשום עמוק פנימה ולהיזכר כמה את נהדרת ויפה ומקסימה, כמו שאת, אבל בדיוק כמו שאת!

לחבק את הצלם אלוקים הפנימי הזה שאף פעם לא נפגם או מתלכלך, וזהו. הריפוי מתפשט אט אט בגוף ובנשמה, והוא פשוט מנצח וגובר על הצורך באישורים חיצוניים .

חשוב לי להדגיש, שאין שום בעיה בצורך לקבל מחמאות מבחוץ, זה הכי הכי טבעי ונורמלי, אבל השאלה היא כמובן המינון והאיזון, ובעיקר מה קורה שאני לא מקבלת?

המון פעמים נשים תלויות לדוגמא בבני זוגן שיחמיאו ויאשרו ושזה לא קורה, הן נפגעות עד עמקי נשמתן ונהיות תוקפניות כלפי הבעל בלי שום סיבה, זה סימן שמדובר פה בתלות מזיקה ולא נכונה.

המחמאות מבחוץ יכולות לבוא כתוספת נעימה על גבי בסיס חזק ואיתן שאני בונה לעצמי בפנים, מעין בית קטן ונעול שהוא רק שלי ואף אחד לא יכול לגעת או לפגוע בו, זהו ביטחון עצמי אמיתי ששורד גם מצבים מאתגרים וקשים ולא גורם לתלות מוגזמת בסביבה.

לסיום – מתני את השפה הרגשית בה את משתמשת, והשתדלי להיות נאמנה כמה שיותר לתחושותייך המדויקות , בלי להוריד ובלי להגזים. הדבר יקל עלייך לתת לעצמך מענה בבעיות שונות ולא להפוך עכברים להרים.

התפללי לד’ שייתן לך סע”ד בתהליך של ריפוי ואהבה עצמיים.

זכרי שרק ורק את יכולה לתת לעצמך את הרוגע הנפשי והתחושה שאת הכי בסדר, כמו שאת. תלות באישורים מבחוץ כמוה כבור בלי תחתית שאף פעם לא מתמלא ומשאיר את בעליו תמיד רעב ולא מסופק.

מקווה שהרגעתי מעט את נפשך הסוערת,

נועה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מתחרטת על החלטות שאני מקבלת
אני בת 24, יציבה ב״ה בחיים, בעלת עבודה מסודרת ובעלת ביטחון עצמי. אני מקדימה את הדברים האלו כי משהו לא מסתדר לי. מצד אחד אני בעלת ביטחון עצמי גבוה, יודעת מה אני רוצה, עם ראש על הכתפיים, אוהבת את עצמי – ומאידך, אין לי ערך עצמי. לאורך כל הדרך שאני...
שופטת את עצמי דרך העיניים של אחרים
אני בחורה בת 21 ואני חושבת שיש לי מלא מעלות הבעיה שלי שאני לא מעריכה את עצמי נכון מאז ומתמיד נתנו לי את ההרגשה שאני לא בסדר וכך אני עד היום חושבת שלילי על עצמי איך אוכל לחיות את החיים שלי דרך העיניים שלי ולא דרך העינים של האחר ואוכל...
אני מיותר בעולם?
נהנתי מאוד לקרוא את תשובותיכם המחכימות והמפורטות ואף למדתי מהן. מציגה את שאלתי בפשטות בלי הקדמות. אני לא רואה את עצמי ייחודית או משמעותית בשום תחום. לא הקמתי משפחה. אין לי הרבה קשרים משמעותיים. העבודה שלי די טכנית. גם בעבודת ה’ אני בינונית. בנוסף יש לי התמודדויות וקשיים (כמו לכולם)....
לצערי נכשלתי פעמיים בטסט ולצערי זה שבר אותי נפשית ועשה לי משבר באמונה
ראשית אני רוצה ממש להודות לכם על האתר המדהים הזה וכן על האפשרות לשאול שאלות באופן אנונימי!! לפני כמה חודשים התחלתי ללמוד נהיגה , ב”ה הלימוד היה מעולה והגעתי למצב שאני רגע לפני טסט וב”ה הייתי מאוד מוכן ואני והמורה שלי היינו בטוחים שאעבור טסט ראשון והאמת שגם אני ממש...
הערכה עצמית נמוכה מסביבה קרובה
אשמח לשתף ויותר מאשמח לתשובה שתיתן לי מעט מנוחה כי אני משקיעה הרבה במציאת פתרון להבין ולעזור לעצמי. מאז שאני ילדה הייתה לי הערכה לא חיובית לגבי עצמי הנובעת מטעויות שעשיתי בילדותי (לא דרמתי) וכתוצאה מאלו הסביבה הקרובה (המשפחה) גרמה לי לחשוב שאולי אני לא הכי.. לא הכי חכמה, לא...
הקמת בית - חוששת שזה גדול עלי.
שלום לאקשיבה היקרים! תודה רבה על האתר המדהים והמחכים. אני בחורה בשידוכים (בת 21) מאד רוצה להתחתן ולהקים בית בעז”ה יתברך העניין הוא שאני מרגישה שזה גדול עלי, בכללי אני מרגישה שהמורכבויות והקשיים שהחיים מזמנים הם אלף מידות מעלי. מעל כוחות הנפש שלי. אני מסתכלת סביבי, רואה חברות ומכרות שבכזה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן