The Butterfly Button
התמקדות בקושי- טוב או רע???

שאלה מקטגוריה:

איזה כיף שאפשר לשאול כל מה שרוצים. ככה, בטבעיות, בלי לסנן.
תודה לכם!
בתקופה האחרונה אני מתעסקת יותר מידי בקושי ובכאב שלי ושל עברי.
ואני מרגישה שזה בדיוק הפוך מלהתמקד בטוב.
בדר"כ אני משתדלת מאוד להתמקד במה יש לי ולא במה אין וחסר וכידוע שחשוב להתבונן בחצי הכוס המלאה.
מה שקורה שבשביל לעזור לעצמי ולהתקדם בצורה בריאה יותר אני חייבת להתעסק ב"רע" ואני מרגישה שככל שאני דנה בו הוא הולך ומתעצם והטוב מפנה מקום לקושי ולחסר.
מרגישה שבמשך היום הצד השלילי הולך איתי. ככה קרוב. צמוד ממש.
ומרגישה שממש חבל לי.
לא יודעת מה לעשות?!
מצד אחד זה יהיה טוב בהמשך אך מצד שני כל המרירות הזאת וההתעסקות בה לא טוב כרגע.
מה עדיף להמשיך לעטוף את כל הקשיים בטוב ולהתעלם, כמו עד עכשיו או בכל זאת להמשיך ולפתוח ולהתעסק בדברים שמחדדים את הקשיים והחסר ובסופו של דבר(בתקוה) יביעו לרגיעה??
באמת מבולבלת בקשר לזה.
זה קצת סותר את מה שעד עכשיו, השאלה מה הכי נכון לי.
לא יודעת!
אשמח שתעזרו לי.
תודה רבה!

תשובה:

שואלת יקרה!

שאלתך הדהדה לי רבות במוחי ובליבי…

את מתארת דילמה ושאלות ביחס לדינמיקה וליחס שבין ההווה, העבר והעתיד. את רוצה הווה ועתיד טובים יותר מבחינה נפשית ולכן את חוזרת לעבר מתוך הבנה כי העבר ממשיך להקרין על ההווה ומשפיע עלייך ועליו. במובן הזה אני חושבת שאלוקים עשה אותנו דומים לו ושהחלוקה הברורה בין עבר הווה ועתיד מתקיימת במציאות החיצונית יותר ממה שהיא מתקיימת במציאות התוך נפשית שלנו….אולם, את מתארת כי תוך כדי התהליך של החיבור שלך לעצמך אובד לך איזון וכי את מתמלאת מדי בתחושות קשות של כאב ואולי של עוד דברים כגון מרמור או כעס או אשמה או האשמה…

התהליך שאת מתארת אותו הוא טבעי.

אנשים, כדי להגן על עצמם ולהישמר מפני כאב או מפני חוויות קשות מדי נוטים להדחיק את המשמעות הרגשית או את הרובד החוויתי וההכרתי של האירועים או היחסים או המקרים הכואבים אותם הם חווים. לשם כך נועדו מנגנוני ההגנה הפסיכולוגיים שלנו. אנחנו קצת מתנתקים או לא רואים או לא מרגישים או שוכחים כשבתמורה אנו מצליחים בצורה זו או אחרת להמשיך לתפקד.

בשלב מסוים מתרחשים אירועים בחיים המאתגרים את האופן ההגנתי של האישיות.

לדוגמה, אנחנו מתחילים לקלוט שהעבר נמצא בעוכרינו ומפריע לנו מלקבל את הטוב שאלוקים והחיים מציעים לנו. או אז מתחיל תהליך של חיבור, של הסתכלות אחורה ויצירת קשר והקשר בין מה שקרה לנו לבין מי שאנחנו ואיך אנחנו מפרשים את האירועים הנקרים בדרכינו ואת עצמינו. כך ובאופן הזה מתחיל תהליך של חיבור שהוא מאוד לא פשוט. משל למה הדבר דומה?

בוודאי את מכירה את ההתרחשות הגופנית שנקראת "נרדמה לי הרגל". בשעה שאדם משנה תנוחה והרגל מתחילה להתעורר, אדם חש כאבים גדולים. גם בעולם הרגש קורה דבר דומה. חלקים כואבים שחווינו בעבר מתחילים מאוד להכאיב כאשר הם מתחילים להתעורר. במקרים רבים אנשים מרגישים שיש להם פחות כח, או שהמבנה התוך נפשי/ הפסיכולוגי ששרת אותם נאמנה בשנים בהם הכאב היה מודחק משתנה להם פתאום. הקושי הוא גדול מאחר ולוקח לאדם זמן להתארגן מחדש עם עצמו ועם החיבור לכאב. ובנתים הוא קצת או הרבה מתנדנד או מרגיש שהוא כבר לא ממש הוא אבל הוא גם לא מצליח להיות מה שהוא היה רוצה להיות…

אינני יודעת האם את עושה את התהליך הזה של החיבור מחדש לבד או בליווי של איש מקצוע. אינני יודעת מה היה הגורם שגרם לך עכשיו להתחבר ואיך את עושה את העבודה הזו.

אולם איבוד שיווי המשקל הפסיכולוגי הוא מאוד טבעי לשלב שבו את נמצאת.

אני כן שומעת אותך מנסה לעזור לעצמך ולהישאר מחוברת גם לכאב וגם לטוב שהיה בחייך או לטוב שישנו היום בחייך. את רוצה גם להצליח לשמוע את הקולות של הכאב ובו זמנית להרגיש את התקוה ואת הטוב.

מה שעוזר לנו במשימה הזו אלו קשרים ומערכות יחסים קרובות. אני רוצה להגיד לך כי חשוב וכדאי מאוד למצוא ולהדגיש קשרים קרובים ואוהבים שיש לך. עם בני אדם ועם אלוקים.

אהבה מסייעת לנו לסוך את עצמינו, למצוא סוכך מעל ומתחת לקושי, לעוול ולכאב. חברים וחברות תומכים בנו בתהליך של החיבור מחדש.

באם את עושה את התהליך הזה לבד, חשוב ומומלץ מאוד לפנות לאיש מקצוע שיהיה לידך, לצידך ואתך. באופן הזה, את תרגישי מוחזקת ותוכלי לסייע לעצמך לאין שיעור. אנא, אל תישארי עם זה לבד. זו טעות. גדולה.

אשמח לשמוע ממך באם תרצי יותר פרטים במייל הפרטי כדי לסייע לך בהכוונה למענה מדוייק יותר לצרכייך,

בתיה

[email protected]

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני לא מרגיש את קדושת השבת
כשהייתי צעיר, כל שבת היתה רוממות, וקדושה, והרגשתי ששבת זה משהו שאני מחובר אליו היטב, אבל מלפני כחצי שנה בערך, הפסקתי להרגיש את ה'שבת עדן הנפשות'. בהתחלה חשבתי שזה זמני,. אבל ככל שעבר הזמן התחלתי להרגיש שאני כבר לא מחובר לשבת קודש,. אני רוצה להרגיש חיבור עמוק לשבת,. אני רוצה...
רע לי עם בעלי
תודה על הבמה החשובה הזאת. האמת, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל… בעלי ואני נשואים קרוב ל13 שנים. יש לנו 3 ילדים. רע לי איתו. רעעעעע. אומר עכשיו מילה קרה, אני מרגישה שאני שונאת אותו ממש. אנחנו חושבים ורואים את העולם אחרת לגמרי. קשה לי לתת דוגמאות כי יש בלי סוף....
אני פרפקציוניסטית וזה קשה לחיות ככה
יש לי כמה שאלות: 1. אני טיפוס פרפקציוניסט מאוד, ובזמן האחרון אני כל הזמן, אבל כל הזמן, בדאגה על העתיד שלי- כל הזמן עולות בי מחשבות כמה אין מצב שאצליח להיות אמא טובה/ אישה טובה/ עובדת טובה וכו, ואני מרגישה שאני מעדיפה כבר לא לנסות. אני ממש קופאת כשאני חושבת...
דכדוך והתמודדות זוגית אחרי לידה
אני כמעט חודש אחרי לידה שביעית ב"ה, הלידה הייתה קשה מאד הפעם, סבלתי הרבה, וגם העיתוי של ערב פסח היה לא קל. חזרתי הביתה לימים של ערב חג, וכיוון שאין משפחה שיכולה לעזור, נעמדתי לגמור בישולים לחג. בעלי ניסה לעזור ככל יכולתו, אבל עדיין העבודה הייתה רבה. באופן כללי הזוגיות...
הפרעת אישיות וקשרים רעילים במשפחה
ראשית יישר כח על האתר החשוב והמועיל לנפש ולנשמה! שאלתי נוגעת באחות שלאחר שנים של קרבה וריחוק ויחסים לא בריאים איתה, הבנתי לאחר חקירה ובדיקה וקריאת חומרים בנושא שיש חשש גדול שמדובר בהפרעת אישיות נרקסיסיטית. היא היתה פוגעת בי רגשית במגוון צורות שהיריעה קצרה מלפרט אותן, היתה מניפולטיבית כלפיי וכשהתרחקתי...
קשה לי עם זה שההורים שלי גרושים
לפני מספר שנים הורי התגרשו ובאותם השנים הראשונות לא היה לי עם זה בעיה כיוון שהם אנשים גדולים וזה ההחלטה שלהם, גם לאורך כל הדרך ההורים שלי תמיד הזכירו לי שהם אוהבים אותנו (הילדים). אבל כרגע כל פעם שאני נזכרת שהם כבר גרושים…. אני לא מפסיקה לבכות ולקוות שזה לא...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן