שואלת יקרה!

שאלתך הדהדה לי רבות במוחי ובליבי…

את מתארת דילמה ושאלות ביחס לדינמיקה וליחס שבין ההווה, העבר והעתיד. את רוצה הווה ועתיד טובים יותר מבחינה נפשית ולכן את חוזרת לעבר מתוך הבנה כי העבר ממשיך להקרין על ההווה ומשפיע עלייך ועליו. במובן הזה אני חושבת שאלוקים עשה אותנו דומים לו ושהחלוקה הברורה בין עבר הווה ועתיד מתקיימת במציאות החיצונית יותר ממה שהיא מתקיימת במציאות התוך נפשית שלנו….אולם, את מתארת כי תוך כדי התהליך של החיבור שלך לעצמך אובד לך איזון וכי את מתמלאת מדי בתחושות קשות של כאב ואולי של עוד דברים כגון מרמור או כעס או אשמה או האשמה…

התהליך שאת מתארת אותו הוא טבעי.

אנשים, כדי להגן על עצמם ולהישמר מפני כאב או מפני חוויות קשות מדי נוטים להדחיק את המשמעות הרגשית או את הרובד החוויתי וההכרתי של האירועים או היחסים או המקרים הכואבים אותם הם חווים. לשם כך נועדו מנגנוני ההגנה הפסיכולוגיים שלנו. אנחנו קצת מתנתקים או לא רואים או לא מרגישים או שוכחים כשבתמורה אנו מצליחים בצורה זו או אחרת להמשיך לתפקד.

בשלב מסוים מתרחשים אירועים בחיים המאתגרים את האופן ההגנתי של האישיות.

לדוגמה, אנחנו מתחילים לקלוט שהעבר נמצא בעוכרינו ומפריע לנו מלקבל את הטוב שאלוקים והחיים מציעים לנו. או אז מתחיל תהליך של חיבור, של הסתכלות אחורה ויצירת קשר והקשר בין מה שקרה לנו לבין מי שאנחנו ואיך אנחנו מפרשים את האירועים הנקרים בדרכינו ואת עצמינו. כך ובאופן הזה מתחיל תהליך של חיבור שהוא מאוד לא פשוט. משל למה הדבר דומה?

בוודאי את מכירה את ההתרחשות הגופנית שנקראת “נרדמה לי הרגל”. בשעה שאדם משנה תנוחה והרגל מתחילה להתעורר, אדם חש כאבים גדולים. גם בעולם הרגש קורה דבר דומה. חלקים כואבים שחווינו בעבר מתחילים מאוד להכאיב כאשר הם מתחילים להתעורר. במקרים רבים אנשים מרגישים שיש להם פחות כח, או שהמבנה התוך נפשי/ הפסיכולוגי ששרת אותם נאמנה בשנים בהם הכאב היה מודחק משתנה להם פתאום. הקושי הוא גדול מאחר ולוקח לאדם זמן להתארגן מחדש עם עצמו ועם החיבור לכאב. ובנתים הוא קצת או הרבה מתנדנד או מרגיש שהוא כבר לא ממש הוא אבל הוא גם לא מצליח להיות מה שהוא היה רוצה להיות…

אינני יודעת האם את עושה את התהליך הזה של החיבור מחדש לבד או בליווי של איש מקצוע. אינני יודעת מה היה הגורם שגרם לך עכשיו להתחבר ואיך את עושה את העבודה הזו.

אולם איבוד שיווי המשקל הפסיכולוגי הוא מאוד טבעי לשלב שבו את נמצאת.

אני כן שומעת אותך מנסה לעזור לעצמך ולהישאר מחוברת גם לכאב וגם לטוב שהיה בחייך או לטוב שישנו היום בחייך. את רוצה גם להצליח לשמוע את הקולות של הכאב ובו זמנית להרגיש את התקוה ואת הטוב.

מה שעוזר לנו במשימה הזו אלו קשרים ומערכות יחסים קרובות. אני רוצה להגיד לך כי חשוב וכדאי מאוד למצוא ולהדגיש קשרים קרובים ואוהבים שיש לך. עם בני אדם ועם אלוקים.

אהבה מסייעת לנו לסוך את עצמינו, למצוא סוכך מעל ומתחת לקושי, לעוול ולכאב. חברים וחברות תומכים בנו בתהליך של החיבור מחדש.

באם את עושה את התהליך הזה לבד, חשוב ומומלץ מאוד לפנות לאיש מקצוע שיהיה לידך, לצידך ואתך. באופן הזה, את תרגישי מוחזקת ותוכלי לסייע לעצמך לאין שיעור. אנא, אל תישארי עם זה לבד. זו טעות. גדולה.

אשמח לשמוע ממך באם תרצי יותר פרטים במייל הפרטי כדי לסייע לך בהכוונה למענה מדוייק יותר לצרכייך,

בתיה

batiaber@walla.com