הורים יקרים מאוד!

אני מעריכה מאוד את הפניה שלכם, ממנה ניכר הרצון העמוק לעשות את הישר והטוב.

אתחיל במעט רקע כללי לתשובה.

הקב”ה יצר את האדם כיצירה מופלאה הכוללת בתוכה גם חלקים “אפלים” – מידות פחות טובות, הרגשים שליליים, צד שחור.

הדבר הזה נכון לכל אדם. לכולם חלקים אפלים יותר, מוארים פחות, השייכים להם: קנאה, תחרותיות, עצלות, התנשאות וכן הלאה. גם להורים יש חלק אפל השייך להם, ועליהם להכיר בו ולעבוד איתו; וכך גם לילדים.

האם הקב”ה טעה בכך שהוא נתן בנו גם “חלק שחור”? חס ושלום. זה חלק שמשלים את האדם ונותן לו מקום לעבודה יפה ומשמחת ודרך להתקדמות פה בעולם. אדם לא צריך להתנגד לחלק האפל שלו ולמחוק אותו, אלא להכיר אותו. להכיר בעובדה שהוא חלק ממנו ולעבוד איתו, להתקדם – ביחד איתו, לא בהתנגדות.

הצעד הראשון של האדם כדי שיוכל להתקדם עם הצדדים האפלים האלו הוא להכיר בו ולהבין שהוא חלק ממנו. לא טעות מעצבנת, אלא “החלק שלו”.

כיצד ניתן ללמד ילד שלא לשנוא את החלקים האלו – בעצם, שלא לשנוא את עצמו? התשובה היא בכך שההורה עצמו לא ישדר שנאה כלפי אותם חלקים של הילד. המקור הבסיסי ביותר שממנו ילדים סופגים מסרים ושדרים, ומפנימים אותם להיות שלהם, הוא ההורים. בדרך שההורים נוהגים עם ילדיהם – כך הילד ינהג כלפי עצמו.

התחושה שעלתה בי תוך כדי קריאת השאלה היא שהכל היה טוב ובסדר כל עוד הילד היה “ילד טוב ירושלים”, כדבריכם. ואולם, כאשר התחילו להתגלות “צדדים אפלים” אצלו – קימה מאוחרת בבוקר, התנהגות שאינה נאותה כלפי ההורים, וכן הלאה – אז גם ההערכה שלכם כלפי הבן, ואולי אפילו האהבה שאתם מגלים כלפיו, איכשהו נפגמו.

כשילד מרגיש שמעריכים אותו בגלל שהוא טוב, המפגש שלו עם “החלקים האפלים” שבו גורם לו לשנוא את אותם החלקים, ובעצם לשנוא את עצמו. לתחושתו, החלק האפל שלו מונע מאחרים לאהוב אותו. הוא מפקיע אותו מכלל “הילד הטוב”, וממילא מכלל “הילד האהוב” – שזה מה שהוא רוצה להיות. כשהוא לא מצליח להיות אהוב על אחרים, הוא מפסיק להיות אהוב אפילו על עצמו. זה מייאש, ואדם מיואש לא יהיה חיוני, פעיל ועובד.

מה כדאי אם כן להורה לעשות כשהוא רואה שהילד הטוב שלו מתקשה לקום בבוקר, לדוגמא? קודם כל ולפני הכל לאהוב אותו. ככה. כולל את החלקים השחורים שלו שהוא לא חפץ בהם. כשילד מרגיש אהוב יחד עם החלקים האפלים שלו, הוא מרגיש חיובי ביחס אליהם ויש לו את הכח לעבוד ולהתקדם.

אני יכולה מאוד להבין את ההורה כשילד נשאר במיטה בבוקר – את התסכול, את הרצון לשנות ולתקן. אבל השינוי יבוא מתוך אהבה. אם הורה יאמר לילד: אני מבין את הקושי לקום מוקדם. כשאני הייתי בחור חוויתי את אותו הקושי. אל תדאג, זו תקופה עוברת ואתה לא תשאר כך – וכן הלאה – הוא ישדר לו בגלים חיוביים, גלים שאהבה וקבלה בוקעות מהם. וזה נותן כח לעבוד ולהתקדם.

אני רואה בשאלה את הדגש שהוא נשאר בבית ומרגישה הערכה גדולה כלפיכם. אם הילד מחובר לבית, למרות כל ה”נספחים” שהוא סוחב, כנראה שבשורש יש בינכם קשר טוב, קשר חיובי ואוהב. אבל, כמו שסיימתם את השאלה: מה עושים?

אין פתרון קסם. הילד כבר גדול ויש לו בחירה משל עצמו. אי אפשר להכריח אותו לדבר עם ההורים. אבל אתם, ההורים, אחראים על החלק שלכם, והוא: אהבת הילד עם כל החלקים האפלים שלו, כולל המצב שהוא בחר כרגע לא לדבר עם ההורים….

יש מספר דרכים לעורר את האהבה אצל ההורה. קודם כל תפילה על אהבה. חזקה על תפילה על דבר עמוק וחשוב כל כך שלא תשוב ריקם. אפשר גם לעבוד על נתינות קטנות, לצד ההפנמה שמדובר בקושי של הילד: הילד מסובך עם עצמו, ואם ההורה יסתבך איתו – מי יעזור לו לצאת מזה? חמלה מובילה לאהבה. אפשר להיזכר בתקופות שהיה צעיר יותר, כשהאהבה אולי זרמה יותר. כן, כדאי לדבר דיבורים של אהבה, גם אם הוא לא מדבר בחזרה, גם אם זה קשה. כל דבר שמעורר את אהבת החינם אצל ההורה – חשוב ותורם.

זה הצד של ההורה, והורה אחראי אך ורק על הצד שלו. איך זה משפיע, מתי וכמה? הדבר תלוי גם בצד השני, הכל לפי הקצב של הילד עצמו. אבל בוודאי שזה ישפיע אך טוב.

נקודה נוספת וחשובה לא פחות בעבודת האהבה היא של ההורה עם עצמו. כתבתם שדיברתם בצורה בוטה לילד. לקחתם את השמיכה והוא נפגע. יכול להיות שלדעתכם הייתם מידי תקיפים – וזהו חלק אפל, שחור. עכשיו הגיע הזמן לעשות שלום עם החלק הזה, לסלוח לעצמכם. נכון שכעסנו והיינו תקיפים מידי – אך מזה נקום ונלמד.

עצם שליחת השאלה היא למידה מהנפילה, התקדמות, וזה חלק מהסליחה לעצמכם. בני אדם הם לא יצורים מושלמים, וזה כאמור לא בטעות. יש להם נפילות, לכולנו, והגדלות היא ללמוד לקום מהם ולהתקדם. לא להתנגד ולחפות על הנפילה, אלא להשתמש בה בתור מנוע לעבודה קדימה.

אני מאחלת לכם הרבה הרבה אהבה ושלום בבית בינכם, עם הילדים ועם הקב”ה, ושתשרה השכינה בביתכם.

תמר פ.

tamarparent@gmail.com