שלום וברכה.

התמודדות גדולה הגיעה לפתחך, שאלה קשה מאד, לא פשוט לעמוד מול ילד שעזב את הדרך ולא זו בלבד אלא שלא מכבד את הדרך שהוריו הולכים בה. פוגע ומסית. אלא שיש כמה פרטים שלא כתבת או שלא מספיק ברורים לי מתוך דבריך, כתבת שהיא עזבה את הדרך התורנית, ולא הבנתי אם היא לא שומרת מצוות כלל, או שרק אינה חרדית, אבל שומרת מצוות. לא כתבת גם בני כמה שאר הילדים שלך, זה גם פרט חשוב שעשוי לשנות קצת את התשובה. אנסה לענות בכל אופן.

אני רוצה לפתוח בסיפור על אודותיו של אבי זצ"ל, לסבתי הייתה אחות שנשארה ברוסיה, כמו רוב אלו שנשארו ברוסיה אחר סגירת מסך הברזל על ידי הקומוניסטים, ילדיה של אחותה של סבתי גדלו ללא חינוך יהודי, רחוקים מאד מאד משמירת תורה ומצוות. בנה נישא לגויה. סבתי משך כל חייה ניסתה לאתר אותם ולכתוב להם מכתבים, כשנפל מסך הברזל, אבי זצ"ל המשיך לחפש את בני דודיו, לבסוף אחר יגיעה רבה הוא הצליח למצוא אותם, הוא יצר עמם קשר, והזמין אותם לביקור בארץ ישראל, אבי קנה לבן דודו תפילין מתנה והזמין אותו אלינו לשהות בבייתנו משך זמן רב. המשפחה כולה לא הבינו את אבי זצ"ל הם תמהו מה לו ולכל זה, בן דודו היה כבר בן 70 כשהוא יצר איתו קשר, הוא היה נשוי לגויה, מה יש לו ממנו, מדוע הוא מוזיל מכספו עליו, מזמין אותו ומבזבז עליו מזמנו. זה באמת היה נראה מיותר. אך אבי בשלו, שמשפחה זה משפחה ותמיד צריך לקרב אותם, הוא אירגן מפגש של כל המשפחה הנרחבת וכולם נפגשו עם בן דודו של אבי, כולנו הגענו בשביל לכבד את אבי, לא האמנו שיצא מזה משהו. אך להפתעתנו בן דודו של אבי התרשם מאד מהמפגש עם המשפחה ותוך כמה שנים חזר בתשובה, הוא גירש את אשתו הגויה, והיום הוא מתפלל קבוע בבית הכנסת ברוסיה מניח תפילין כל יום, לומד, ומשתתף קבוע בשיעור גמרא היומי בבית הכנסת המקומי. זה לא הסיפור היחיד שאני מכיר, אני מכיר עוד מקרים רבים של יחסי משפחה טובים שגרמו לחזרה בתשובה של הקרובים. לפעמים צריך סבלנות, לא תמיד התוצאות מגיעות מיד, אך פעמים רבות זה משפיע ומחלחל, ואם לא לדור הזה זה ישפיע לדור הבא.

נכון, יש גם מקרים הפוכים לצערנו, בהם אחים או אחיות השפיעו לרעה על אחיהם. השאלה העיקרית מה היא חובתו של ההורה במצב כזה. האם לחשוש למקרה בו יארע חלילה נזק משמירת הקשר או שמא להיפך.

ובכן, כאשר הילד גר בקירבת מקום השאלה קשה יותר, אך אתה מציין שבתך גרה בארץ אחרת, היא מגיעה רק לביקור קצר, אני חושב שביקור כזה לא אמור להשפיע לרעה. אני מציע לך לא להתווכח איתה, וגם אם היא לא תתנהג כראוי תתעלם, נכון שזה קשה, אבל וויכוח שתתווכח איתה לא יעזור לך, רק גילויי אהבה וחיבה שתגלה כלפיה יוכלו לסייע לקרבה בחזרה. אני בטוח שיש לך הרבה אהבה כלפיה, סוף סוף היא בתך, המצב הדתי שלה, הקרע ביניכם יצר מכסה עב שמסתיר את האהבה הפנימית שיש בלב ולכן קשה לשים לב אליה, חשוב שעד שהיא תגיע תקלף את הכיסוי הזה, אני מבין כמה שזה קשה, אבל זה כדאי. אם היא תיראה שאוהבים אותה יש סיכוי גדול שבהמשך האהבה תחלחל אליה פנימה ותגרום לה להתחזק ולחזור לכור מחצבתה. ניתוק מוחלט כורת את הענף הזה חלילה, וחבל. יש סיכוי מצוין שבבא העת היא או ילדיה ישובו לכור מחצבתם.

את כל זה ממש תסביר גם לילדים שלך לפני שהיא תגיע, תאסוף אותם ותגיד להם כמה אתה אוהב אותה על אף שהיא עזבה את הדרך, בת היא בת, ולכן על אף שהיא לצערך הרב עזבה את הדרך אתה שומר איתה על קשרים, ובזכות זה היא גם כעת מגיעה לביקור, תסביר להם שמטבע הדברים תיהיה צריך להתעלם מהתנהגויות שלה, כי לא יעזור להעמיד אותה במקום, תודיע להם שביקשת שתתנהג כראוי, אך לא בטוח שהיא תשמע בקולך, ותסביר להם שכל זה עדיין לא סיבה לא לקבל אותה, כי בתך היא ואתה אוהב אותה, ואם תעמיד אותה במקום ותתווכח איתה בביקור קצר כל כך זה עשוי להרחיק אותה יותר וחבל. תסביר להם גם כי לכל אדם יכול להיות התעוררות של תשובה ובבא העת יש סיכוי שהיא תשוב לכור מחצבתה. אם אתה מסוגל תוכל לדבר אתם גם על הקושי ועל הכאב שיש בכל זה, הם יגלו על ידי כך רגשות חשובים ואת רצונך העז לגדלם ברוח ישראל סבא.

אני חושב שילדיך יקבלו על ידי התנהגות כזו חיזוק רב, הם יבינו כמה אכפת לך מילדיך, וכמה אתה אוהב אותם, ומה אתה מוכן לעשות עבורם. זה רק אמור לחזק את הקשר שלך איתם ולחזק אותם ביראת שמים. הדוגמה הנפלאה הזו של ההתעלות מהקושי

אני מבין ממה אתה חושש, יכול להיווצר חלילה מצב שבת זו תיצור קשר עם ילדיך הנשארים, אך אין לך מה לעשות עם החשש הזה, כי אתה צריך לעשות מה שמוטל עליך כאבא, ולאבא אסור לנתק קשר עם ילדיו, זה לא טוב לא לך ולא לה. כשאדם עושה את מה שהוא צריך הסיכוי שיצא מזה דברים טובים הוא רב. בורא עולם מנהיג את העולם ולא אנחנו, ואם אתה תעשה את שלך בורא עולם יעשה את שלו, אם תתנהג מתוך רצון להטיב ומתוך תפלה לבורא עולם שלא יצא מכשול מתחת ידך, אני בטוח שהביקור הזה יגרור אך טובה וברכה לביתך, בחיזוק ויראת שמים לשאר ילדיך ואולי גם לבתך הזו.

אני שב ואומר אני מבין את הקושי, אבל תחזק את עצמך חיזוק אחר חיזוק להבליג במשך שהותה בבייתך על כל התנהגות שלא מתאימה, חז"ל הקדושים (יבמות דף סה עמוד ב) אמרו "אמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע, רבי אבא אומר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך". דעת כולם שלא נכון להוכיח במקרה כזה, השאלה רק אם יש בזה איסור או לא. אם תוכיח ויווצר ביניכם קרע נוסף זה עשוי להשפיע גם על ילדיך הנותרים חלילה לרעה. לעומת זאת אם תבליג ילדיך ילמדו מכך על יכולת ההבלגה, ערכך יעלה בעיני ילדיך וכך תחסן את עצמך מפני ההשפעה שהיא תנסה אולי להשפיע עליהם לרעה.

אני מבין את הקושי אני מבין את ההתמודדות, יותר פשוט לכתוב לעשות את מה שאני כותב לך, מאשר לעשות. רגש הכאב המהול גם בכעס רב, מקשה מאד לפעול בדרך אותה אני כתבתי, החרדה שמא חלילה זה ישפיע על עוד ילדים לא נותנת מנוח. אך לענ"ד זו הדרך הנכונה, ואתה יודע מה, בשביל זה צריך לפעמים לשאול מישהו מבחוץ… שמסוגל לחשוב על הדברים ללא הרגשות המקשים על המחשבה. בכל מקרה אני כאן בשבילך אם יש לך עוד פרטים להוסיף שאתה סבור שבגללם יש עדיין לחשוב אם נכון לפעול בדרך שכתבתי לך.

מתפלל בעדך

שתזכה שכל צאצאיך ילכו בדרך הישרה ויסבו לך נחת מרובה

שלמה

[email protected]