שלום לך,

כבר השורות הראשונות בדברייך עשו לי טוב בלב. גדלת בבית דתי לאומי, נחשפת לעולם אחר בו מצאת סיפוק ונחת רוח, ועם זה לא בעטת בעבר אלא לקחת אתך את שורשי העבר. האיכויות המשולבות הללו נוטות להצמיח פירות מובחרים, ויש לך את כל הסיבות לשמוח בחלקך.

לצד היתרונות  ישנם מחירים עליהם את עומדת בעצמך בתבונה מפוכחת וברגישות. נוח לו לאדם להוולד, לגדול, להתחתן ולחיות באותה סביבה. לאו דווקא טוב, אבל בהחלט נוח. אדם גדל לתוך החברה, מדבר את שפתה הגלויה והנסתרת כשפת אם, מכיר את דרכו בתוכה, לומד לפרש את מה שהוא רואה ושומע, יודע מה מצופה ממנו ובאופן כללי מרגיש בה בבית. מאידך, אדם שמחליט לשנות את דרכו נכנס לעיתים לעולם חדש בו הוא חש לעיתים זר. כמו עולה חדש בארץ, הוא לא בטוח אם הוא עושה בדיוק את הדברים הנכונים, המקום הנכון ובמידה הראויה, ההיסוס מלווה אותו בצמתים שונים. את עומדת בשלב בחייך בו את מבקשת למצוא את שותפך לחיים, ואך טבעי שההיסוסים יעלו בך מול החלטה גורלית כזו, והצגת את תחושותייך בכנות נוגעת ללב. את מדברת הן על דרכו של האדם שלצידו תרצי לצעוד, והן על שאלות הנוגעות להקמת משפחה כגון מוסדות חינוך לילדים שיבואו בעז"ה. שאלות נכונות מאד שאסור להתעלם מהן.

אני מבקש לשתף אותך בתחושה ששבה ועלתה בי למקרא דברייך בצורות שונות. את שואלת למשל מה את "אמורה" לעשות במצב כזה, האם בני הזוג לא "אמורים" לעבור יחד את תהליך הבירור והגילוי והאם את אמורה להפגש רק עם בחורים מסוג מסויים. המחשבות הללו הן כמעט בלתי נמנעות, אך חשוב להבין שאין עליהן תשובה נכונה או תשובה שאיננה נכונה. האם יכול מישהו לומר לך שבן זוגך מחכה לך רק מתוך מאגר מסוים ומצומצם? האם השותפות ביניכם תתבסס על חיפוש משותף או אולי על המכנה המשותף שכבר קיים? אופי החיבור בין בני זוג מגוון מאין כמוהו. יש בני זוג שדומים מאד זה לזה וצועדים יחד יד ביד לאותו כיוון, ויש ששונים האחד מהשני מבחינות מסויימות, משלימים זה את זה, אך מוצאים מכנה משותף מספיק על מנת לחיות יחד. יש זוגות שמחפשים יחד את דרכם המשותפת, ויש שמגיעים מגובשים ורק צועדים יחד על המסלול הידוע מראש. חוששני שלא יהיה זה נכון עבורך לצייר מראש תמונה מחייבת של איך החיים המשותפים הללו "אמורים" להראות, ולפסול כל הצעה שאיננה משתבצת בתמונה הזו.

מצד שני צריך גם להזהר לא לקחת את הדברים הנ"ל רחוק מדי. מסתובבים סיפורים על בני זוג שהגיעו מרקעים שונים לגמרי ולא היה ביניהם שום דבר משותף ואף על פי כן הקימו בית נאמן מתוך זוגיות נפלאה. זה לא שאינני מאמין לסיפורים הללו, אני בטוח שיש כאלה, אבל הם נדירים. יש צורך במידה מסויימת של התאמה בין בני זוג על מנת לחיות יחד גם אם יש אהבה ממבט ראשון. אחת המלכודות הנפוצות היא המחשבה שלאחר הנישואין דברים ישתנו. רוב הסיכויים הם שדברים לא ישתנו, ואם אינך יכולה לחיות עם מי שאת רואה עכשיו, אל תתחתני מתוך מחשבה שהוא ישתנה. לא צריך לתכנן את החיים עד לפרט האחרון כמו באיזה תיכון בדיוק ילמדו הילדים (ושמעתי על שידוך שנפל על השאלה הזו…) , אבל אם יש הבדלי גישה בסיסיים לגבי אופי החינוך, הרי שיש לשקול היטב אם להמשיך הלאה ובוודאי לא לעשות כן ללא שיקול דעת מעמיק והתייעצות עם אנשים מנוסים.

ואינני יכול שלא להוסיף את מה שבוודאי שמעת גם מאחרים. התכונה החשובה ביותר אצל בן זוג היא מידות טובות. אדם שיש לו מידות טובות של סבלנות, טוב לב, וותרנות וכבוד לזולת, הרי שגם אם לא הכל מתאים במאה אחוז, אפשר לבנות על התקדמות משותפת מתוך אהבה ואחווה. מצד שני, לחיות עם אדם שאיננו יודע לוותר, שאיננו יודע לאהוב ולתת, הרי שגם אם ההתאמה נראית מושלמת, קשה יהיה להתאמה הזו להחזיק מעמד לאורך זמן, והעתיד צופן בחובו אתגרים קשים וכואבים בפני זוג כזה.

ואגלה לך סוד… את נמצאת במקום לא לגמרי ברור? יש גם הרבה בחורים שנמצאים במקום דומה. צאי, הפגשי, דברי, נסי, תני ללב לזרום והפעילי את המוח במקום בו הוא נדרש. אל תמהרי לפסול מראש הצעות רק בגלל שעל הנייר הם אינן נראות מתאימות. חפשי את האדם שיש לך אתו את הכימייה הבסיסית, שהשקפות העולם שלכם אינן שונות באופן קיצוני, ושיש לו מידות טובות. כאשר תמצאי אותו, כאשר הלב יאמר לך "כן!" והמוח יאמר לך "אפשר!", הסירי את עבותות הדמיון מעלייך, את התמונה שהייתה לך, וציירי לך תמונה חדשה.

אני מאחל לך מכל ליבי שתמצאי את שאהבה נפשך, שתזכו להקים יחד בית נאמן בישראל, שתדעו איך להתגבר יחד על האתגרים הבלתי נמנעים הן ביניכם והן כלפי חוץ ושתראו אך טוב ואושר כל הימים.

שבוע טוב,

גרשון

[email protected]