בס"ד
נערה יקרה ורגישה,
התפעלתי מאוד מהתיאור המפורט והחושפני שאת מתארת את עצמך פנים וחוץ. התפעלתי מיכולת המודעות הגבוהה שלך לאבחנה בין השקפות ומעשים. את דורשת מעצמך להרגיש את העשייה הרוחנית בקיום מצוות באופן שהולם את הפעולות, כל הכבוד לך. אשרייך. עוד אומר לך שודאי לי ששאלתך כבר עלתה במחשבתם של רבים מבני האנוש חלקם גם הגו אותה בפיהם, אחרים לא, וטוב שאת מעלה אותה למען הפרט והכלל.
שאלה דומה על חורבן בית המקדש ובנייתו נשאלה כאן באתר ואני מצרפת לך קישור עם תשובה מפורטת שהחכימה אותי מאוד. לעיונך והמשך מחשבה.
https://akshiva.co.il/%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%93%D7%A9/
באשר לשאלתך אחלק אותה לשניים כי היא העלתה בי מחשבות משני סוגים:
הפן האחד מתייחס לקיום מצוות גם ללא "הבנה" או עם הבנה כמו שלך (ועוד רבים), שהמצוות אינן תואמות את התפתחות החיים מאז מתן תורה.
הפן השני מתייחס לאבלות החורבן. כיום כבר לא חשים בחסרונו של בית המקדש ונראה אולי שאפילו טוב לנו בלעדיו אם כך מדוע לצום?
נתחיל בפן הראשון מצוות שאינן תואמות את התפתחות החיים מאז מתן תורה.
בראיה שלך בניית בית המקדש מסמלת תקופה שבה נשוב להיות תחת שלטון הסנהדרין וכתוצאה מכך נחשף לענישה מוגברת. או ענישה לא מודרנית, או תגובות לא תואמות את אורחות חיינו.
לפני שאזכיר לך (ולי) את מכלול השינויים הקשורים בבניית בית שלישי (כפי שמונה אותם הרמב"ם), בואי ונתבונן במורכבות החיים והחוקים האופפים אותנו כיום.
אולי את פחות מודעת או שמה לב, אבל גם כיום קיימים גופים המחוקקים חוקים, ולעומתם גופים האוכפים את החוקים. במדינה מתוקנת כמעט כל פעולה שגרתית כרוכה בציות לכללים וחוקים, מרגע שאדם יוצא מביתו הוא מציית לחוק. בהליכתו, בישיבתו באוטובוס או במכונית, בעבודתו, בשהייה במקום ציבורי, בחייו הפרטים בביתו הנמצא במקום ציבורי, אם הוא מגדל גידולים, או קונה מוצרי מזון, מוכר במרכול או בשוק, קונה בית, או רכב, יולד ילדים ומחויב להם (בחוק), מתחתן, מתגרש ……. ועוד ועוד…
כל מה שמניתי לעיל כרוך בענישה כזו או אחרת בהתאם לאי ציות או הפרה של החוק.
הבה נפעיל את הדמיון ונפגוש לשיחה יהודי מימי בית ראשון או 500 לפני הספירה ונספר לו על חיינו כיום. מסתבר, שהוא לא יצליח להבין את רוב מושגי השיחה שלנו, ואולי גם יחוש חרדה ואי רצון לחיות בעולם שכזה כשלנו תשע"ו – 2015 למניינם.
את לא רוצה שיסקלו את אחייך מחללי השבת, גם אני לא.
את לא רוצה שישחטו פרה לטהר טומאת מת….גם אני לא….
את לא רוצה שאישה שחשדו בה תעבור מסכת עלבון גם אני לא…..
אבל יותר משתינו הקב"ה לא רוצה את כל הנ"ל.
הקב"ה כשכתב את התורה, כתב אותה כתורת חיים.
יש בה כלליים לחיות חיים מתוקנים.
אני מניחה שכשאת קמה בבקר ויוצאת לעבודה או לכל מקום אחר אינך נמצאת בחיל ורעדה ובבעטה מפני כל החוקים הסובבים ואופפים את כל יומך ולילך. ומדוע?
את פשוט מתנהגת כחוק, ויודעת שהתנהגות כזו מאפשרת לך איכות חיים.
באופן טבעי גם אינך חוששת כל בקר מפני רצח, או שריפה…או…
התורה נועדה לאפשר לנו חיים מתוקנים ומסודרים כפרטים וכעם בין האומות. כיום- אנחנו לא מצליחים להבין ולתפוס את האופן שבו הקב"ה ינהיג אותנו בעת בניין בית המקדש.
המציאות כיום בהשוואה למציאות שאנחנו מדמיינים מימי בית המקדש הראשון כל כך רחוקות, שאין לנו אמות מידה לתפוס ולהבין מה יהיה. אנחנו די דומים לעמיתנו היהודי מימי בית ראשון שלא רוצה וחרד לחיות את חיינו.
אך, אין זה אומר שהמציאות "החדשה", שתבוא עלינו לטובה, תהיה רעה. אנחנו פשוט לא מצליחים לדמיין ולהבין אותה.
כעת אעבור לפן השני, הפן השני מתייחס לאבלות על בית המקדש.
כשקראתי את שאלתך עלו בי הרהורים רבים ואסוציאציות מאירועים בחיי שהזכירו לי את ניסיוני או ניסיונם של אחרים להכחיש את החורבן, או אולי לנסות להאמין שהחיים כעת ברגע זה הם מושלמים!
אני זוכרת כלה יפיפייה שהתבוננה מרחוק בחברים של בעלה מעשנים סיגריות אוספים את האפר ומפזרים על הבלורית המבריקה של החתן שלה. הכלה הנוצצת מחתה מרחוק על הכיעור….
אני מכירה משפחה שומרת מצוות ששיפצה את הבית באופן מדהים, והתקשתה להשאיר טפח לא מטויח כמנהג.
ואני מכירה את עצמי אומרת כמה פעמים ביום "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימנו…" ורק בחודש אב ואולי גם קצת באלול ותשרי, זוכרת להקשיב למילים היוצאות מפי, ומנסה לחשוב על הרצון או התפילה וההתעוררות לכמיהה לבניין ירושלים.
לעומת הסיפורים הנ"ל אני זוכרת את סבי עורך תיקון חצות.
סבי היה מתיישב על הרצפה בסלון ביתו, הייתי שומעת אותו ממיטתי, מקונן ושר על חורבן בית המקדש, ומשורר על הכמיהה לבניינו. הייתי נערה צעירה, וממש לא הבנתי את בכיו.
כמעט תמיד פרשתי לעצמי את האבל שלו על החורבן, כאבל על מות סבתי, את התפילה שלו לבניין בית המקדש כתפילה לתחיית המתים ושובה של רעייתו היפה לחייו.
היום כשאני הוגה בזיכרונות, אני מפרשת אותם אחרת: הוא היה מסוגל להבין שהחיים היפים בסלון ביתו הם חורבן. הוא היה מסוגל להבין שכדאי לנו בית מקדש.
מסתבר ששני הפנים שעלו לי משאלתך מתחברים לרעיון אחד, אי היכולת שלנו להבין היום את החורבן על מהותו. אי היכולת שלנו לתפוס חורבן בזמנים טובים של חיינו כפרט או כעם, אי היכולת שלנו להבין מהו הטוב הצפון לנו בגאולה השלימה.
נערה יקרה,
יש לך מעלה גדולה, את מקיימת מצוות גם כאלה שאינך מבינה את מהותן. זוהי זכות, להיות עושה רצון ה' מבלי להבין את המהות והשורש. משורש נעשה ונשמע שאמרו אבות אבותינו יש בך הכוח להמשיך ולעשות.
קראתי לאחרונה כי הרב שטיינמן אמר כי לבקש מהדור שלנו לצפות למשיח זוהי גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה!
כששאלו אותו: והרי זה מעיקרי האמונה?
ענה הרב שטיינמן :"אנשים לא באמת ממתינים. והלוואי ונקיים את המצוות שאנו כן יכולים לקיים"
משמע: לצפות למשיח, זו לא מצווה שקל לנו לבצע.
לצום כנראה קצת יותר פשוט ומעשי.
תודה לך שהעלית נושא כל כך חשוב. תודה לך שבזכותך הגיתי בעניין שוב, והתעוררתי לבחון עם עצמי את מצב ציפייתי לגאולה.
תקוותי שתמצאי סיפוק רוחני ונחת מקיום המצוות, ותמשיך ותגדל אמונתך בתוכך למענן.
בתפילה לגאולה פרטית וכללית,
תקוה
[email protected]
דלג לתוכן
