שלום אחי היקר.

המכתב שלך, שכתוב כל כך טוב ועמוק – מבטא בצורה חדה כל כך את הכאב והקושי שלך.

זה באמת כואב. שורף.

מה אתה כבר רוצה? לחיות עם אשה שאתה מעריך אותה ונמשך אליה.

לחיות עם בת זוג שהרמה האינטלקטואלית והנפשית שלה קרובה לשלך. לחיות עם אשה שיהיו לכם תחומי עניין דומים וחווית חיים משותפת.

אלו לא בקשות מוזרות. אתה מרגיש ובצדק שזה ממש בסיסי לנפש שלך ולחיים שלך.

ולפי התיאור שלך – זה כל כך לא ככה.

וזה כואב ממש ממש.

כואב לי – לקרוא. וכמובן בלי השוואה – קשה לך – הכותב.

בהסתכלות פשוטה, מה יש לי לומר לך. מה יש לענות על כאב שכזה? מה יכול להיות?

מה? אנסה להציע לך להתבונן במעלותיה של רעייתך? ברור לי שניסית לעשות את זה פעמים רבות – כמו שאתה בעצמך כותב.

אתה הרי מכיר אותה טוב כל כך. ובכל זאת אתה מרגיש שזה לא זה, אתה מרגיש שאתה הולך ומתרחק ממנה.

וזה כואב לך כמובן. וזה שורף.

וכמה עמוק שאתה לא מעוניין בזה.

ומה יהיה?

אז כמו שכתבתי, שאין לי באמת מה לומר לך. אין פתרון קסם לשאלות גדולות כל כך.

אבל בכל זאת, רק נקודה קטנה.

אני רוצה להתחיל בנקודה שאולי היא תהיה קצת נוקשת, וכאילו לא מובנת בסיטואציה – אבל לדעתי היא צריכה להיות נקודת המוצא למה שארצה לכתוב לך, ולדברים שאתה בעצמך חושב עליהם.

הסיפור של הנישואין הוא גדול, ענק ועמוק.

אנחנו מייחלים שיהיה בו לב, אהבה, המון רגש וחום.

אבל לפני שאנחנו נכנסים פנימה, יש את השער, הבסיסי, היסודי והעוצמתי.

לשער הזה קוראים – ברית.

נישואין הם ברית, ברית היא כמו שבועה.

שבועה שאנחנו בונים יחד מערכת יחס של נישואין, ברית שאנחנו יחד.

שאני בשבילך. שאני איתך.

שזה לא כלול ולא תלוי בשום דבר.

יש אופציה גם לפרק את הברית – אבל כל עוד היא קיימת, אני נשבע לתת לך את הלב שלי.

וזה ההתחלה. הבסיס.

כמה שזה כאילו לא מה שאנחנו מצפים לשמוע, לדעתי, אנחנו לא יכולים לוותר על המנוע הזה.

אני כאן איתך – כי אני בברית איתך. וזה לא משנה אם את כמוני או לא, וגם לא אם כיף לי איתך או לא.

את לא חברה שלי, שאני איתך כשכיף לי, והולך כשלא.

אנחנו לא במערכת יחס שתלויה ברצון בא והולך – אנחנו בברית.

ואני איתך.

זהו. כאן מתחילים.

מתחילים לשאול, מתחילים לכאוב, מתחילים לזעוק – שאנחנו כמהים שהברית הזו תמלא לנו את החיים. תאיר לנו את הלב.

תעשה לנו את החיים בלאי שמחה, צחוק וידידות.

אנחנו לא רוצים לחפש דברים מהותיים מחוץ לבית, לא רוצים להתפזר, רוצים שהבית שלנו יזין אותנו בכל מה שהלב שלנו צמא אליו.

רוצים סיפוק ומילוי טהור ואמיתי בבית שלנו.

לא מוכנים לוותר.

אסור לנו לוותר.

וכאן, אני לוקח את השאלה שלך ביד שלי – וצועק איתך.

עוד לפני שאני קורא את השאלה שלך, עוד לפני שאני יורד למילים שכתבת – המכתב שלך זועק את זעקת החיים שלך אני לא מוותר.

לא מוותר על חיי נישואין מאירים ושלמים, לא מוותר על זוגיות מלאה באור, מבט בעיניים ושיר בלב.

לא מוותר על העוצמה הזו שכל מה שאני כמה אליו מתנגן בבית שלי.

לא מוותר על קדושה שמאירה לי את הבית.

ואני מתחנן לפניך, תחזיק את הזעקה הזו. אל תוותר עליה. אל תשתיק אותה.

נכון. זה קשה לבכות כל כך הרבה. קל יותר להחניק את הזעקה, לחיות חיים בינוניים, או לחילופין לחפש מילוי זר וקר – שלא מחמם באמת את הלב – שלא בונה חיים שלמים מלאי חום וטוהר.

זה קשה לא לברוח מהזעקה. מהכאב.

אבל

אחי היקר.

אני מבטיח לך שכאשר יבא האור ובעזרת ה' הוא יבא – זה יהיה רק בגלל שלא ויתרת, של נכנעת למה שאילו המציאות מראה לך – לקול הזה שאומר לך – שזהו שנגזר עליך לחיות חיים חלקיים וקרועים.

אל תשמע לקול הזה.

תן ללב שלך לא להתייאש – תן לו להילחם.

כמו שעשית במכתב הזה.

כמו שאמרתי לך, אין לי באמת מה לומר לך, רק אתן לך כיוון של מחשבה שעלה בי כשחשבתי על מה שכתבת.

מה הם נישואין? נישואין זה משחק ידידות בין שתי נשמות.

לפעמים יש לנו ציור מסוים מה הוא קשר הנישואין, מהי זוגיות. ציורים שנוצרו מדפוסים שראינו, ואולי חלומות שטיפחנו.

לפעמים הציורים הללו גם נולדו מצורות קשר – שבאמת יותר מתאימות לנו, דינמיקות של קשר שלדעתנו – זה מה שנפש שלנו צריכה.

יתכן באמת שהנפש שלנו צמאה לדינמיקת קשר מסוימת.

אבל זה יוצר אצלנו טעות – שכאילו יש צורה מסוימת לקשר הזוגי, לדינמיקה של זוגיות.

וזו טעות.

אין ציור מסוים למערכת יחס הזה.

כמו שכתבתי, זוגיות זה משחק ידידות בין שתי נשמות, זהו – כל זוג בונה לו את הדינמיקה של המשחק של הקשר.

אלף צורות יש לו לקשר הזה.

אני רוצה להציע לך כיוון מחשבה, אולי הוא רלוונטי עבורך, ואולי גם לא, אבל אם הוא ייגע בך, הוא יכול לדעתי ממש להאיר לך.

אתה מתאר את האכזבה שלך מכך שאתה לא מוצא באשתך 'פרטנרית' לאישיות שלך, למחשבות שלך ולתחומי העניין שלך.

אתה כמה לאשה שתוכל לחלוק איתה את העולמות שמעניינים אותך, ואתה כרגע מרגיש שאתה 'בורח' ליציאות עם חברים.

אני מציע.

אולי לא?

אולי הריקוד הזוגי שלכם שונה?

אולי יש דינמיקת קשר שונה – של רעיה שמחכה לך בבית, ואמנם היא לא שותפה לתחומי העניין שלך ולעולם האינטלקטואלי לך – אבל היא הפינה החמה שלך בבית שאתה חוזר אליו בסוף היום.

אולי יש בזה גם קסם?!

משהו חדש, שאולי לא הכרת, אבל עם תנסה לחשוב ולהרגיש כך, ואולי גם עם הדרכה וייעוץ תוכל לבנות זוגיות חדשה בלב שלך.

אולי גם תגיע למסקנה – שבדינמיקת קשר מסוג כזה – לצאת ולהנות עם חברים זה לא 'בריחה' – זה פשוט השלמת צרכים נוספים של האישיות שלי.

לא במקום. לא תחליף – משהו אחר.

אני מרגיש שהאכזבה שלך נובעת מצורך ותשוקה אמיתית לראות את אשתך כפרטנרית מושלמת.

ואני מציע, שאולי אם תנסה לחפש בה משהו אחר – אולי זה לא פסגת החלומות שלך על אשתך – אבל יתכן שזה סוג חדש של מערכת יחס זוגית שיכולה גם להזין אותך בלחש, ולתת לך מקום חם ואוהב בלב.

אני מרגיש מבין השורות של המכתב שלך – כמה היא רוצה בקשר איתך, כמה קשה לה אפילו לחשוב שאתה לא איתה, כמה היא אתך בפשטות – ויש בזה יופי, ויש בזה כל כך חום פשוט – ואולי אם תנסה להסתכל על זה ככה ולהנות מזה – זה יוכל להזין אותך?

בקיצור, מה אני מציע לך?

אני לא מציע לך רק לראות את המעלות שיש בה.

אני מציע לך לנסות לשנות את המבט על מהי המערכת הזוגית שאתה יכול לבנות עם אשתך.

אני מציע לך לנסות לשמוע אולי יש ניגון זוגי משותף שכן מנגן בינכם – עמוק עמוק, בלחש, אבל אולי הוא מאד חם ונעים, אולי הוא לא שיר סוער שמלווה את חיי היומיום שלך, אבל אולי הוא שיר ערש שקט שנותן רגש נעים שמלווה את חיי היומיום.

תנסה אולי להתחיל לנגן את המנגינה המשותפת הזו יחד, אולי בלהכין ארוחה ביחד, אולי סתם בלשבת זה לצד זו, לנשום עמוק להרגיש קירבה.

אולי תגלה שיש באופי שלה נקודות שאפשר לפתח אותם לאהבה עמוקה וקשר זוגע מצויין.

אני מציע. אולי זה יעשה לך טוב. הלואי.

ורק עוד נקודה אחת קטנה.

תעזור לה…

נכון, היא פשוטה. לא מספיק חכמה, ולא מספיק יודעת לנהל את עצמה ואת חייה.

אבל למה זה סיבה שהיא צריכה להיות ממורמרת בלי תעסוקה ודברים שמעניינים אותה?

אני מרגיש, שככל שיהיה לה טוב, בעולם שלה, בתחומי העניין שלה, כשהיא תהיה שמחה ומלאת סיפוק מדברים שמעניינים אותה, היא תוכל לפתוח את עצמה ולהעניק לך את היופי שלה. את האישיות שלה.

תשאל את עצמך מה יכול להאיר לה את החיים, מה יעשה לה טוב, מה יכול לעזור לה לנהל את עצמה ולתת לה הרגשה טובה.

ברור לי שאשה שמרגישה שבעלה דואג לה, ושהיא מלאת טוב, סיפוק ועניין  – יכולה להעניק יותר.

וכן… גם אם זו ההענקה וחיבור מסוג חדש – אולי בכל זאת זה יפתיע אותך וזה ייגע בך.

זהו אחי.

אני רק מברך אותך ומתפלל שה' יאיר לך ושתמצא בתוכך את כל הכח והכלים למצוא אור בבית שלך.

אם תרצה, אשמח להמשיך להיות אתך בקשר.

שלום