לשואלת היקרה,
השלום והברכה.
כשקראתי את השאלה שלך, דימיתי אותך בליבי לניצן קטן שנפתח את העולם, בודק את אור השמש, ואת כיוון הרוח, ומתחיל להסתגל לאקלים החדש שלו.
בגיל 19, על סף 'החיים האמיתיים' את מתחילה את דרכך בגישוש, אולי גם בהיסוס מסוים, צוברת חוויות והתנסויות, ולומדת את השטח שבו את פועלת, ואותך עצמך בתוך מערכת של עולם העבודה.
ברוכה הבאה!
המפגש שלנו עם עולם העבודה מזמין אותנו להכיר חלקים בתוכנו שעדיין לא פגשנו, לגלות שיש לנו יכולות מגוונות יותר ממה שחשבנו, וללמוד יותר על מערכות יחסים שאנו מנהלים עם הקרובים אלינו.
אני מאחלת לך הצלחה בבחירותייך, ושתצליחי ליהנות מן היכולות שחונן אותך הבורא, ולהפיץ את אורך גם לאחרים.
בשאלה שלך מופיעים כמה חלקים, ובשלב הראשון אתייחס לשניים מהם:
האחד, כמה השתדלות ומאמץ צריך להשקיע במקום עבודה.
השני, האם לראות במה שקורה לנו סימנים לרצון השם, ולנסות לנחש למה כל סימן רומז.
אז בואי נתחיל מאלף.
בדברייך ניכר שהפנמת היטב, הפרנסה מגיעה אלינו מאוצר מתנת ידו של הקב"ה, דרך צינורות שונים. הצינור הרגיל להתפרנס דרכו, זה ע"י עבודה. ההבנה הזו היא תשתית ויסוד לכל פעולותינו בשוק העבודה, וחשוב שנמשיך לשמר אותה גם בהמשך הדרך.
אחרי שהפנמנו היטב את היסוד, אנו יכולים להמשיך ולצקת עליו קומות נוספות, שתעמודנה ביציבות.
חשוב לזכור שהקב"ה ברא עולם שמתנהל ע"פ דרכי הטבע, בכל תחום שהוא, ואנו פועלים בתוך המסגרת של החוקים המוכרים לנו.
כמו בתחום הבריאות, כך בתחום הפרנסה, וכך בכל תחום אחר.
עד היום, כתלמידה, היית רגילה ללמוד ולהיבחן במקצועות שונים. האם חשבת פעם על השאלה כמה עלייך להשתדל כדי להצליח בבחינה?
אני מניחה שלא. כשהתחלת להיבחן, אי שם בכיתה א' או ב', לימדו אותך שלפני מבחן צריך ללמוד, וזה מה שאת עושה עד היום.
באופן דומה אפשר גם להתייחס לעבודה – נכון וברור לכולנו שבסופו של דבר מזונותינו קצובים לנו מראש השנה ועד ראש השנה, ולא נצליח להכניס יותר ממה שנגזר עלינו, אבל הדרך להשיג את מה שנגזר עוברת דרך השתדלות ראויה, שזה אומר לעשות כל מה שדרכי הטבע מחייבות.
זמן רב תהיתי איך ייתכן שאנו רואים קשר בין ההתנהגות של אנשים בשוק העבודה לבין מידת ההצלחה שלהם. האם זה סותר את מושג ההשתדלות? האם לא נקצבו להם מזונותיהם מראש?
ניתן ללמוד זאת מן הפלא יועץ, שאומר בדבריו על מידת ההשתדלות כך:
"השתדלות צריך שיהיה לכל דבר טוב, בין למילי דעלמא בין למילי דשמיא, שאף על פי שהכל בידי שמים, אבל כבר מילתי אמורה, שלפעמים כך גזרה חכמתו יתברך, שלפי ההשתדלות והחריצות שיעשו – כן יקום דבר וכו', ולכן חיובא רמיא לכל דבר טוב למהר להשתדל, וכל אשר בכוחו – יהיה עושה, וה' הטוב בעיניו יעשה."
נכון שבשורה התחתונה – ה' הטוב בעיניו יעשה,
אבל עדיין לפעמים כך נגזר משמים, שלפי רמת ההשתדלות תהיה התוצאה.
ואם נגזר לאדם שהוא יכול להרוויח חצי מליון ש"ח בשנה, אבל אותו אדם יעשה השתדלות שמתאימה רק כדי להרוויח עשרת אלפים שקלים, הוא ירוויח רק את אותם השקלים שעבד עליהם, ואפילו לא ידע מה הפסיד בעצלותו.
ואותם אנשים שמתנהגים שלא בחכמה בשוק העבודה, ייתכן שיכלו להרוויח הרבה יותר לו נהגו נכונה.
כך שלסיכום, דרך ההשתדלות הראויה היה דרך הפעולה הנורמלית, כמו שאת עושה בכל תחום בחייך. כשאת רוצה להגיע למטרה, את פשוט מנסה להגיע אליה. כי ככה טבע ה' את העולם.
כשאת רוצה להגיע מבני ברק לירושלים את עולה על קו 402, וכשאת רוצה להגיע מבני ברק לנתניה את לוקחת קו 613. אותו דבר, כשאת רוצה להצליח בעבודה, את עושה השתדלות מתאימה כדי להגיע ליעדך.
ואני רוצה להוסיף עוד הערונת קטנה: פעם, כשהייתי צעירה ופחות מנוסה, אמרה לי אמא שלי שההשתדלות המועילה ביותר זה התפילה. והיא הוסיפה ואמרה לי שזה לא בתור חיזוק באמונה או מצווה שצריך לעשות. פשוט, כי הזה הדבר שהכי עוזר, וממילא זה הדבר הכי משתלם…
אז אם דיברנו על האוטובוס שמוביל אל היעד – התפילה היא סוג של מאיץ טורבו לכל אוטובוס שתעלי עליו.
כאשר אנחנו מביאים את הקב"ה לתוך חיי המעשה, משתפים אותו בכל התלבטות, מתייעצים איתו לפני כל החלטה, ומבקשים ממנו את ברכתו, אנחנו נשארים מחוברים תמיד למקור השפע האמיתי, וזוכים לראות ולחוש את הסייעתא דשמייא איתנו.
השאלה השניה שלך היא, האם ניתן להסיק שאם ה' שלח לך הצעת עבודה זה סימן שהוא רוצה שבזה תעבדי? האם ה' רוצה שתמיד תעני להצעה הספציפית של עבודה במעון, ואף פעם לא תסרבי?
אנחנו לא יכולים לדעת בוודאות למה ה' מזמן לנו הזדמנויות שונות. לכן, מה שאנחנו יכולים לעשות זה לנסות לבחור את הדבר שנראה לנו הכי נכון והכי מדוייק בשבילנו באותו זמן.
בעוד לא הרבה שנים, אני משערת, תתחילי לשמוע שידוכים. אם יציעו לך את בחור פלוני זה אומר שדווקא אותו ה' ייעד לך? ואולי את דווקא אמורה להוריד את ההצעה הזו ולשמוע הצעות אחרות?
אי אפשר להתנהל לפי רמזים שאנחנו מחפשים לעצמנו, ובטח לא לפי סימנים כאלו או אחרים. צריך להפעיל את כלי השיפוט העיקריים שה' נתן לנו, השכל התבונה וההגיון, ולנסות לעשות את הדבר הנכון בנקודת הזמן הנוכחית.
ומכאן אני רוצה להתייחס לשאלות הנוספות שהעלית, שבודקות את הזירה החדשה שהגעת אליה ואת דרכי ההתנהגות המומלצות בה.
האם ועד כמה להשקיע ברושם הטוב שאת עושה?
האם להיענות בכל פעם שמבקשים ממך להגיע? האם כאשר מדובר במאמץ עבורך, כדאי לך להתאמץ ולעשות זאת בכל אופן?
האם להשקיע מאמץ בהתגברות על הבושה ובהתנהגות משוחררת וספונטנית ליד נשים זרות לך, ואף מבוגרות ממך?
אז קודם כל הקו המאחד לכל התשובות האלו:
כמו שכתבתי לעיל, מבחינת דרכי ההשתדלות – עלינו לשקול באופן הטוב ביותר מהי הדרך הנכונה בשבילך, ובה לנקוט. כאנשים רגילים החיים בעולם הטבעי שה' ברא לנו, אנו פועלים בכל צומת לפי שיקול דעת הגיוני, ומתפללים לה' שינחנו בעצה נכונה.
לצורך כך, בואי תנסי לענות על כמה שאלות (תוכלי לענות בינך לבין עצמך, או לפנות אלי חזרה במייל, במידה ותרצי).
לשם מה את יוצאת כרגע לעבודה? את מממנת את הלימודים? מסייעת להורייך בהוצאות שוטפות? חוסכת לעתידך (חתונה / דירה)?
האם את לומדת כעת מקצוע שבו את מתכוונת לעסוק בעתיד?
במה את רוצה לעסוק בעוד חמש שנים?
האם הניסיון שאת צוברת כרגע יהיה משמעותי לעבודה העתידית שלך?
השאלה כמה מאמץ להשקיע בעבודה חדשה, נוגעת באופן ישיר למטרה שבשבילה את מגיעה לעבודה. אם את מגיעה לעבודה כדי לממן את הלימודים, הייתי אומרת שיהיה נכון להתאמץ ולהגיע עד הגבול שבו העבודה מתחילה לפגוע בלימודים עצמם. שהמטרה המשנית לא תפגע במטרה העיקרית.
(וכאן זה משתנה בין לימודים שחשוב בהם 'לעבור' ותו לא, לבין לימודים שגם רמת הציונים שתקבלי משמעותית להמשך).
אם את מגיעה כדי להגיע למשכורת משמעותית ככל האפשר כמה שיותר מהר, יהיה נכון להשקיע מאמץ כדי לשכנע את המעסיקים לתת לך משרה קבועה, ואחת הדרכים היא להיות זמינה ל'הקפצות' ומילויי מקום פתאומיים.
אם את רוצה לצבור ניסיון בתחום עבודה עם ילדים, בוודאי שגם במקרה זה כדאי לך להשקיע ולנסות להתברג למשרה קבועה.
והשאלה הבאה שלך היא האם לעשות דבר מה כדי למצוא כן בעיני המעסיקים, ואם כן, מה ההתנהגות שאליה הם מצפים ממך, ומה ייחשב כהתנהגות מוערכת.
את חוששת שחוסר הניסיון שלך יהיה בעוכרייך, ולכן את רוצה לנסות להסתיר אותו, ו'לשחק אותה' כותיקה ומנוסה. אני חושבת שאת יכולה להרגע בנקודה זו.
המנהלת שלך לא מצפה ממך להפוך בן לילה לעובדת מנוסה וותיקה.
זה בסדר גמור להסס, לשאול שאלות, לברר מה הנוהל הנדרש ממך.
מה שהיא כן תשמח לראות, זה שאת לומדת את העבודה, מתעניינת במה שנדרש, ומוכנה להושיט יד בשמחה. אני מאמינה שגם היא, כמו רוב המעסיקים, תשמח לראות שאת גם יוזמת בעצמך ביצוע של משימות נדרשות, ולא מחכה שרק יגידו לך מה לעשות. עם הזמן, ועם ההכרות המתבססת, אני בטוחה שתרגישי גם יותר בנוח עם החברות לצוות, ותתרגלי לידידות מסוגים שונים, משכבות גיל אחרות..
חברויות חוצות גילאים זאת הזדמנות לכל אחת מאיתנו לתרום ולהיתרם מנקודות מבט חדשות ומאתגרות, ובדרך כלל מקום עבודה הוא כור ההיתוך שמייצר אותן.
את נמצאת עכשיו בשלב חדש ומרגש, בהכרות 'רטובה' עם העולם האמיתי, זה שמעבר מסגרת המגוננת של הסמינר. מאחלת לך שתזכי תמיד לחוש את יד ההשגחה מלווה אותך במסלול חייך, ותוסיפי לגדול ולצמוח מכל התנסות.
בברכת הצלחה מעומק הלב,
דבורה.
[email protected]
דלג לתוכן
