The Butterfly Button
השלכות מפטירת אמא

שאלה מקטגוריה:

עודף זמן בזמן הקורונה

שלום!
אני בחורה בת 20 ואיבדתי את אמא שלי לפני כשנתיים-היא נפטרה מחולי ל"ע.
מאז אותו היום נאבד לי הבטחון העצמי שלי לגמרי, זה מתבטא בכך שנהיה לי פתאום מלא גמגומים ולכן אני מדברת כמה שפחות, אני מתביישת נורא, לכן לדוגמא בדיונים בכיתה או בויכוחים אני לא מדברת מילה רק מקשיבה למה שהולך סביב, אני יוצאת בד"כ רק עם בת אחת לדוגמא לקניות כדי שאני לא יצטרך לדבר בפני הרבה אנשים.
יוצא גם שאני פחות מתפללת כי אני נתקעת מלא פעמים באמצע התפילה, וזה נורא מציק.
עכשיו אני מתחילה עבודה חדשה ומרגישה חסרת ביטחון לדבר וליצור קשרים עם האנשים סביבי,מרגישה שגם זה קשור לזה שאיבדתי את אמא.
בחיים לא דיברתי על זה, ועכשיו פעם ראשונה שראיתי שיש אותכם אז אמרתי שיותר קל לכתוב מאשר לדבר.בנוסף אני גם מאוד מופנמת.
מקווה שתעזרו לי
תודה אין עליכם!!!

תשובה:

שלום לך מכל הלב בחורה יקרה מאד!!

ראשית, הרשי לי להביע את תנחומיי הכנים והעמוקים על אובדן אימך היקרה. איבוד הורה תמיד יהיה האירוע הטראומתי ביותר בחיינו כנראה, ובגיל צעיר הקושי גובר שבעתיים!!

חשוב להבין שתהליך עיבוד של אבל לוקח זמן!! והרבה! הוא לא תהליך קווי, מתחילים מאבל גדול ואז לאט לאט יורד. הוא תהליך מעגלי, יש ימים ותקופות וזמנים שהאבל משתלט על כל שדה הראייה סביב חגים, אירועים וכד' ויש ימים שיש בנו כח להמשיך הלאה…

קודם כל חשוב להבין את זה ולא להיבהל, זה לא אומר שאני לא יציבה או לא "בסדר", להיפך, תהליך בריא ומבורך של נפש חיה ופועמת.

לצערי, גם אני עברתי חוויה דומה לפני שנתיים, אמנם בגיל מעט יותר מבוגר, אבל מתחברת לקושי העצום, לתחושת השיתוק שמתבטאת לפעמים בחוסר יכולת לתקשר עם החוץ…

יש פעמים שהרצון היחיד הוא להיכנס מתחת לפוך ועמוק, כי ממילא אף אחד לא יכול להבין אותי, ויש תחושה שיוצאים החוצה ורואים איך כל העולם ממשיך כרגיל, ורק אני שקועה במעמקי הצער והאובדן, התחושה הזו קשה.

ישנם תגובות רבות מאד לאבל ואובדן. גמגום, שיתוק וחוסר ביטחון הוא לגמרי אחד מהם. זה ממש ממש מובן, האובדן יחסית טרי והנפש מוצאת כל מיני דרכים להתמודד.

המלצתי אלייך היא דבר ראשון להשתדל לקבל את עצמך ואת התחושות שלך כמה שפחות בשיפוטיות!

לכבד את הפחד הזה שצף בך, את החרדה, את העצב, כי את- הרופאה הכי טובה של עצמך, שאנחנו מחבקים את עצמנו בחמלה, בהכלה וקבלה מוחלטים, בלי לשפוט ולבקר, זאת הנחמה הכי משמעותית.

נסי לעשות דברים שמחברים אותך ליצר של חיים ועשיה. כושר, בישול, יציאה עם חברות, קריאה, התבודדות, יציאה לטבע. התמקדות בדברים שעושים לך טוב- הם הריפוי וההמשך הטובים ביותר…

לגבי "פחד הקהל" שאת חשה. נסי להתחיל מדברים קטנים שלא מאיימים עלייך, אולי משיחות קטנות של אחת שתיים, הדרך להתמודד עם חרדה היא להיחשף לגורם של החרדה בצורה הדרגתית ומבוקרת (זה נכון לכל חרדה).

מעבר לזה, ממליצה בחום ממש, במידה ולא עברת עדיין טיפול רגשי. הטיפול עוזר מאד לעבד את חווית האבל בצורה נכונה שתוציא אותך מחוזקת ויציבה, הוא גם מאפשר איוורור של רגשות, התעמקות בהם והבנה אילו רגשות משרתים אותי ואילו פחות,

אם את מרגישה שהמופנמות שלך פוגעת באיכות חיים שלך או בהזדמנויות להתקדם ולהתפתח, אז טיפול טוב יכול לתת מענה מעולה. אפשר גם לשקול טיפול ממוקד חרדה, הוא נקרא C.B.T , הוא יעיל, ממוקד, ובמספר מפגשים לא רב ניתן להשיג תוצאות ממש משמעותיות.

אם תרצי שמות מומלצים של מטפלים, אתן בשמחה!!

המון הצלחה יקרה, ד' איתך בכל אשר תפני, וגם אמך, אני בטוחה שאם תקשיבי פנימה תוכלי לשמוע אותם שם, מחבקת ומעודדת.

לכל שאלה, אני כאן!!

נועה.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
אני הרבה יותר חכמה מבעלי
אני כל הזמן מרגישה בזוגיות ספקות. אולי מפערים אינטלקטואליים. בעלי לא כל כך אוהב לקרוא ספרים כמוני ומשחק בטלפון המון, קטן ממני בשנתיים לא מוצא עבודה המון זמן מנסה להתקבל ולא מצליח כבר כמה פעמים. אימא שלו אומרת שהוא עצלן כל הזמן מאחורי גבו ומפחידה אותי שכך יראו החיים שלי...
אני עצלנית!
תודה רבה על האתר המדהים הזה! יש לי המון בעיות בחיים אבל השורש העיקרי לכל הבעיות שלי זה העצלנות שלי. אני לא מצליחה לישון מוקדם, לא מצליחה לקום בבוקר, ואז בעבודה אני כל הזמן עייפה, אני לא מרוכזת ואין לי כח לכלום, אני לא אוכלת טוב, אני כל הזמן מחפשת...
סובלת מדימוי גוף נמוך ממש!
אני בת 18 בתור התחלה אני רוצה לציין שאני ב"ה מוכשרת בהמון תחומים, מצליחה בלימודים, יש לי משפחה נהדרת, חברות טובות. וחוץ מקשיים כאלה 'רגילים' שכולם עוברים, אני לא מתמודדת עם שום קושי חוץ מזה שאני רוצה לשאול עליו… מכיתה ז' אני סובלת מדימוי גוף נמוך ממש, עוד לא דיברתי...
אין לי מקום בעולם
אני לא יודע מאיפה להתחיל אני כבר  שנים מרגיש בדירדור נפשי כלכלי וחברתי אני לא מצליח למצוא את עצמי בשום מקום בעולם. הייתי ילד בודד בלי חברים ובלי הורים תומכים ואפילו התעללות פיזית ומילולית מצידם ככה בתור חרדי מצאתי את עצמי בתור חייל בודד ובצבא שלחו אותי ליחידה אחרת ממה...
למה שאדם יאמין בעצמו?
דבר ראשון תודה רבה על האתר הזה!!!!!!!!!!!!!!!!!!! יש לאחרונה המון שאלות באמונה ואתם המקום היחיד שלי לשאול שאלות מסובכות ולקבל תשובות רציניות שרואים שחשבו עליהם ממש. אז תודה רבה!!! אדם נורמלי בשביל לפעול נכון בעולם הוא חייב להעריך את עצמו ולהאמין בעצמו שהוא טוב. מצד שני הרבה פעמים אני שואלת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן