The Butterfly Button
השלכות מפטירת אמא

שאלה מקטגוריה:

עודף זמן בזמן הקורונה

שלום!
אני בחורה בת 20 ואיבדתי את אמא שלי לפני כשנתיים-היא נפטרה מחולי ל"ע.
מאז אותו היום נאבד לי הבטחון העצמי שלי לגמרי, זה מתבטא בכך שנהיה לי פתאום מלא גמגומים ולכן אני מדברת כמה שפחות, אני מתביישת נורא, לכן לדוגמא בדיונים בכיתה או בויכוחים אני לא מדברת מילה רק מקשיבה למה שהולך סביב, אני יוצאת בד"כ רק עם בת אחת לדוגמא לקניות כדי שאני לא יצטרך לדבר בפני הרבה אנשים.
יוצא גם שאני פחות מתפללת כי אני נתקעת מלא פעמים באמצע התפילה, וזה נורא מציק.
עכשיו אני מתחילה עבודה חדשה ומרגישה חסרת ביטחון לדבר וליצור קשרים עם האנשים סביבי,מרגישה שגם זה קשור לזה שאיבדתי את אמא.
בחיים לא דיברתי על זה, ועכשיו פעם ראשונה שראיתי שיש אותכם אז אמרתי שיותר קל לכתוב מאשר לדבר.בנוסף אני גם מאוד מופנמת.
מקווה שתעזרו לי
תודה אין עליכם!!!

תשובה:

שלום לך מכל הלב בחורה יקרה מאד!!

ראשית, הרשי לי להביע את תנחומיי הכנים והעמוקים על אובדן אימך היקרה. איבוד הורה תמיד יהיה האירוע הטראומתי ביותר בחיינו כנראה, ובגיל צעיר הקושי גובר שבעתיים!!

חשוב להבין שתהליך עיבוד של אבל לוקח זמן!! והרבה! הוא לא תהליך קווי, מתחילים מאבל גדול ואז לאט לאט יורד. הוא תהליך מעגלי, יש ימים ותקופות וזמנים שהאבל משתלט על כל שדה הראייה סביב חגים, אירועים וכד' ויש ימים שיש בנו כח להמשיך הלאה…

קודם כל חשוב להבין את זה ולא להיבהל, זה לא אומר שאני לא יציבה או לא "בסדר", להיפך, תהליך בריא ומבורך של נפש חיה ופועמת.

לצערי, גם אני עברתי חוויה דומה לפני שנתיים, אמנם בגיל מעט יותר מבוגר, אבל מתחברת לקושי העצום, לתחושת השיתוק שמתבטאת לפעמים בחוסר יכולת לתקשר עם החוץ…

יש פעמים שהרצון היחיד הוא להיכנס מתחת לפוך ועמוק, כי ממילא אף אחד לא יכול להבין אותי, ויש תחושה שיוצאים החוצה ורואים איך כל העולם ממשיך כרגיל, ורק אני שקועה במעמקי הצער והאובדן, התחושה הזו קשה.

ישנם תגובות רבות מאד לאבל ואובדן. גמגום, שיתוק וחוסר ביטחון הוא לגמרי אחד מהם. זה ממש ממש מובן, האובדן יחסית טרי והנפש מוצאת כל מיני דרכים להתמודד.

המלצתי אלייך היא דבר ראשון להשתדל לקבל את עצמך ואת התחושות שלך כמה שפחות בשיפוטיות!

לכבד את הפחד הזה שצף בך, את החרדה, את העצב, כי את- הרופאה הכי טובה של עצמך, שאנחנו מחבקים את עצמנו בחמלה, בהכלה וקבלה מוחלטים, בלי לשפוט ולבקר, זאת הנחמה הכי משמעותית.

נסי לעשות דברים שמחברים אותך ליצר של חיים ועשיה. כושר, בישול, יציאה עם חברות, קריאה, התבודדות, יציאה לטבע. התמקדות בדברים שעושים לך טוב- הם הריפוי וההמשך הטובים ביותר…

לגבי "פחד הקהל" שאת חשה. נסי להתחיל מדברים קטנים שלא מאיימים עלייך, אולי משיחות קטנות של אחת שתיים, הדרך להתמודד עם חרדה היא להיחשף לגורם של החרדה בצורה הדרגתית ומבוקרת (זה נכון לכל חרדה).

מעבר לזה, ממליצה בחום ממש, במידה ולא עברת עדיין טיפול רגשי. הטיפול עוזר מאד לעבד את חווית האבל בצורה נכונה שתוציא אותך מחוזקת ויציבה, הוא גם מאפשר איוורור של רגשות, התעמקות בהם והבנה אילו רגשות משרתים אותי ואילו פחות,

אם את מרגישה שהמופנמות שלך פוגעת באיכות חיים שלך או בהזדמנויות להתקדם ולהתפתח, אז טיפול טוב יכול לתת מענה מעולה. אפשר גם לשקול טיפול ממוקד חרדה, הוא נקרא C.B.T , הוא יעיל, ממוקד, ובמספר מפגשים לא רב ניתן להשיג תוצאות ממש משמעותיות.

אם תרצי שמות מומלצים של מטפלים, אתן בשמחה!!

המון הצלחה יקרה, ד' איתך בכל אשר תפני, וגם אמך, אני בטוחה שאם תקשיבי פנימה תוכלי לשמוע אותם שם, מחבקת ומעודדת.

לכל שאלה, אני כאן!!

נועה.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מתוסכלת מהאפליות במשפחה ומהחיים שלי
אשמח מאוד לעיצה מה לעשות עם חיי שנראים לי ממש מתישים … אני בת 41 אמא ל7 ילדים, בבית בו גדלתי אפלייה זה צורת חיים הכי מקובלת ורצויה , אין שום בעיה להפגין אהבה לילד אחד ממש בגלוי ומהשני להתעלם, להזמין מישהו שבת אחרי שבת ומישהו אחר לא להזמין חצי...
לא מרגישה שמגיע לי לדאוג לעצמי...
תודה על האפשרות! אני די נסערת כרגע… בעקבות המלחמה עלתה לי השאלה הבאה והיא נוגעת בי וגם בזוגיות שלי. אני בבית עם בעלי והילדים כבר שבוע כמעט, עובדת הרבה בשביל לתת בלי סוף גם טכנית וגם נפשית ורגשית. כשאני בעצמי דואגת ומבוהלת מכל מה שקורה ובמקביל צריכה לעבוד. בקיצור נמצאת...
אני כל כך מבואסת שאני לא האישה היפה בשביל בעלי
שלום רב ותודה רבה קודם כל על האפשרות לשאול שאלות בצורה אנונימית! ברוך השם אני בת 23, נשואה עם ילדה. חסדי השם. יש לי ביטחון עצמי ירוד מאוד לצערי. הדבר פוגע בי בהרבה מאוד תחומים בחיים , וגם פוגע מאוד בסופו של דבר בבעלי. אסביר בהמשך למה הכוונה. קודם כל...
יש לי חרדה חברתית והיא מעיקה עליי
משיב/ה:טל|
אז ככה, מאז שאני זוכר את עצמי הייתי ביישן בלי ביטחון עצמי, אבל באופן מוקצן ולא נורמלי. אני חושב שזה התחיל ממה שקלטתי מהבית. אמא שלי תמיד הייתה משוואה את החיים שלה לאחרים וגם את הילדים, תמיד הייתי שומע דברים בסגנון "תיהיו כמו הילדים של ההיא" וכמו ההוא" וכו'. אני...
אני פרפקציוניסטית וזה קשה לחיות ככה
יש לי כמה שאלות: 1. אני טיפוס פרפקציוניסט מאוד, ובזמן האחרון אני כל הזמן, אבל כל הזמן, בדאגה על העתיד שלי- כל הזמן עולות בי מחשבות כמה אין מצב שאצליח להיות אמא טובה/ אישה טובה/ עובדת טובה וכו, ואני מרגישה שאני מעדיפה כבר לא לנסות. אני ממש קופאת כשאני חושבת...
אמא שלי צורחת עלי נוראות
אני לומד בישיבה ישיבה שנחשבת טובה אבל אני נמצא הרבה בבית ואמא שלי כל הזמן יורדת עליי ומקללת אותי אני חושש שיש לה מחלת נפש וכל פעם שאני מדבר איתה על זה היא צורחת עליי ומבזה אותי ומקללת אותי וזה גורם לי להשפלה ביזיון וחוסר הערכה עצמית (ההורים שלי גרושים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן