פונה יקרה ואהובה,

אשרייך!!!

אשרי האישה שבקשת האמת הובילה אותה לפני עשרים שנה לדבוק בחברה שחרתה על דיגלה את עשיית רצון ה’ באמת, ובחרה להסתופף בצילה של החברה החרדית.

אשריך אישה ואם, שמחפשת כעת, מתוך אותה בקשת אמת, לחנך את ילדיה לאור ערכים של תורה בלי שום זיוף ולכן היא מתבוננת סביבה ומחפשת את המקומות שחינוך של אמת וטוהר הוא נר לרגליהם, ורק שם היא חפיצה לשלוח את ילדיה !!!

אשריך שהגעת לגיל שבו עושים חשבון נפש, מתבוננים לאחור, ואח”כ לפנים, בודקים לאן צעדתי עד כה, ולאן אני רוצה לצעוד מכאן והלאה, ואת מחפשת את הדרך הנכונה להמשיך ולעשות זאת, מתוך נאמנות ומחוייבות לאותן אמיתות כנות שהובילו אותך עד כה.

אני שמחה מאד שפנית לאתרינו בשאלה זו. שאלה זו מטרידה רבים וטובים, רבות וטובות, ואפשר לאמר שכל מי שדובר אמת בלבבו, ומחפש בכנות לעשות רצון ה’, ורוצה לחיות בחברה שמכוונת את בניה ובנותיה לכך, מוטרד משאלה זו.

ראי גם כאן תשובה דומה שנתתי למשהיא, אמנם צעירה ממך, שאינה בעלת תשובה בעצמה אך היא בת לבעלי תשובה, ונראה שאותה ‘בקשת אמת’ מובילה אותך (וגם הובילה אותה) להתבונן, לערער ולהרהר ולדייק את המשך דרכך בעזרת ה’.

https://akshiva.co.il/%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%A8-%D7%9C%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%9E%D7%94%D7%99-%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%A4%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%A0%D7%9B%D7%95/

ולכן, אין לי שום כוונה לאמר לך שהעיקר זה הבית (זה אמנם העיקר, אך עדין אנו מחפשים לחיות בחברת אנשים שמאמינים בערכים שאנו מאמינים בהם) וגם אין כוונתי לאמר לך להמתין לשם כך לגאולה (בוודאי שכדאי להמתין לה בכל יום שתבוא, אך לא כתירוץ להתחמק מחובתינו לחנך את ילדינו לאור ערכי הנצח והאמת) ולכן, מוטב שנעשה מה שצריך ולא נתחמק מן האחריות הרובצת לפתחינו לגדל את ילדינו במוחין דגדלות, בבריאות נפשית, בשמחה ומצוי כל היכולות לעבודת ה’ באמת ובתמים.

החברה החרדית עוברת תהליך שנקרא בשפה המקצועית : ‘השגרה’. מל’ שיגרה. זו חברת משימה איכותית שהייתה מגויסת להקמת עולם התורה, ויתרה על נוחיותה, על מנעמי החיים, על פיתוח חלקים מרכזיים בקומת ‘האדם’ שלה למען המשימה הכללית של ‘מי לה’ אלי’, שהתבטא ביישום הערך של לימוד תורה כערך מרכזי בצורה של ‘נאר תוירה’ =רק תורה.

כל עוד ‘המלחמה’ על התורה הייתה לפנינו, גם רוח הלחימה נשבה בעוז, ואל אותה קריאה אלמותית של מי לה’ אלי, התגייסו מתוך התלהבות כנה גם החרדים מבית (שרבים מהם עבדו) וגם מקבוצות אחרות, כמו חילונים שחזרו בתשובה, מזרוחניקים ש’השחירו’ וחוצניקים שויתרו על ססגוניות ארצם והתגייסו אף הם לדגל השחור ונכנסו לתיבת נוח, לבית המדרש, המוגן מרוחות הזמן. אני מניחה שאותה התלהבות כנה ואמיתית, היא זו שמשכה אותך בזמנו, אל מחוזות החברה החרדית.

דא עקא, שחברה יקרה זו, שאני עצמי נמנית עליה, אוהבת אותה ומוקירה אותה, נמצאת בתקופה מאתגרת. המשימה הסתיימה, המבצר נכבש, הדגל הונף בראש המגדל, וכעת נותר רק ‘לשמור על הקיים’.

כבעלת תשובה את יודעת בעצמך, כמה יחסית קל היה (לא פיזית אך נפשית) בתחילת הדרך, כשכל מעשה מצווה שדבקת בו, היה בו מן ההתלהבות, והחידוש תדלק את כל העשיה הרוחנית שלך. עם הזמן, הדברים נעשים ‘רגילים’, השגרה שוחקת אותם תחת רגליה, והמוכר מאבד את זוהרו.

לא לחינם ענה ה’ לתפילתו של יצחק, שהיה צדיק בן צדיק, ולא לתפילתה של רבקה אשתו, שהייתה צדיקה בת רשע (כלומר, בעלת תשובה). לשמור על רמה רוחנית גבוהה, דווקא למי שנולד לתוך מסגרת של תורה ומצוות, והקפדה על כל תג היא המובן מאליו שלו, היא ‘הרגיל’ היום-יומי והמוכר, ובכל זאת לא לאבד את הנכנסים הרוחניים שלך בשגרת החיים, זה אתגר גדול מאד, אמנם פחות נוצץ ופוטוגני, אך בעולמו של הקב”ה הוא זוכה ליוקרה רבה.

שלב השמירה על הקיים, שאנו כדור שלם נמצאים בו, מהווה עבורינו אתגר ויש לו גילויים מבישים של אנשים שלא עומדים באתגר זה. שסיסמת האמת של ‘רק תורה’ נישאת בפיהם רק כדי להאדיר את שמם ומעמדם החברתי, ומשמשת יותר להדיר את מי שפחות נחשב בעיניהם. יש מהם, שרוממות “ההתבדלות” לא משמשים עבורם רק לשמירה רוחנית אמיתית, אלא כ’נשק’ שמופעל כנגד כל יוזמה שחורגת מעולמם המוכר, ואין כאן המקום להאריך.

אך אסור שגילויים אלו, שוודאי קיימים, יטשטשו את כל רוחב מבטך. התבונני סביבך. האם אין אנשים כמוך שלא טחו עיניהם מראות, ויודעים להבדיל בין אמת לשקר? הנה באתר שלנו, שפנית אליו, יושבת חבורה של חרדים שמשתדלים להיות אנשי אמת בפיהם ובלבבם ובדרך זו גם להנחות את הפונים ומבקשים את עצתם. האם אין עוד אנשים כאלו בסביבתך הקרובה? במעגל הקרוב או הרחוק יותר?

לכי ומצאי אותם, אותן. הם נמצאים סביבך. את מספרת על עצמך שאת מרגישה איכסה, ולא רוצה שילדיך יספגו את המרירות שבליבך. האם תחושת המרירות המקננת בך בשלב זה (היא תעבור, אל תדאגי) לא מעוותת קצת את העדשות שאת מרכיבה על עינך ומשפיעה על מה ומי שאת רואה?

כמו אישה בהריון שלפתע רואה רק נשים בהריון סביבה, יתכן וגם העובדה שאת מוטרדת מנושא זה, גורמת לכך, שמקרים מצערים אלו יזקפו את קומתם וישתלטו על כל אופק הראיה שלך. לכן, נסי לשבת בשעה שקטה, לעבור על כל רשימת האנשים ובעיקר הנשים שחלפו לצידך לאורך מסע חייך, ותראי, מי מתוכם את מעריכה? מי ביניהם אוהב/ת תורה ואמת כאשר אהבת את?

בטוחה אני שתגלי שהם רבים. שהן רבות. בהן ובדרכן תדבקי.

הדקי עימן את קשריך החברתיים. עימן תרגישי שהן מבינות לליבך, ומתמודדות כמוך עם האתגרים שהתקופה הזו מזמנת לנו.

אולי עמן תרצי להוביל יוזמה משותפת. שיעור תורני שבו תתכנסו ותתחברו מחדש לערכי התורה כפי שהנך מבינה אותם, באופן שיתן מענה לנפשך המשתוקקת, ואולי עמן גם תפתחי את המסגרת החינוכית המיטיבה שאת שואפת להכניס לתוכה את ילדיך. ואולי הן סתם תהיינה לך לחברה, מזינה נפשית ורוחנית ויחד תשלחו את ילדיכם למוסד רחוק יותר, שמבין שקומת האדם הבריאה שבנו, היא הבסיס שעליו צריך להשתית את עולמינו הרוחני, וברוך ה’, קמים עוד ועוד מוסדות כאלו במחנינו. שאי עיניך וראי, שתמונת החברה איננה שחורה משחור, יש בה, ככל חברה, צדדים יפים ופחות יפים. תבחרי על מה להסתכל, מה לראות, ובמה ובמי לדבוק.

בטוחה אני שתגלי את כל אותם אנשים נפלאים באמצע הדרך, שחושבים כמוך, שלא אבדו את המצפן המוסרי, והשאלה מה ה’ רוצה מהם בתקופה מורכבת זו, מטרידה גם אותם והם מוצאים את הדרך לענות עליה באופן שמצמיח אותם, מגביה את שיעור קומתם הרוחנית, ומעצים את כישוריהם המגוונים, ואת המבע החד-פעמי של נשמתם, כפי שה’ נטעה בתוכם.

פונה יקרה ואהובה,

מקווה שתשובתי תתיישב על ליבך, ולא תראי בה התחמקות מהתמודדות כנה עם האתגרים העומדים לפתחינו בדור זה.

אם תרצי, תוכלי להמשיך ולפנות

ורדית

varditro@mail.huji.ac.il