The Butterfly Button
הנאה מלימוד תורה סותר את הלשמה?

שאלה מקטגוריה:

שלום רב!

אחרי הליכה לכל מיני שיעורי תורה וקריאה של כל מיני מקורות תורניים, נהייתי מודע למושג שנקרא "תורה לשמה".
לפי הבנתי, "תורה לשמה", אומר שאני לא לומד תורה להנאה, להתגאות וכו' ,אלא, אני לומד אך ורק כי כך הקב"ה ציווה, שצריך ללמוד תורה, כחלק ממצוות התורה. הבנתי את זה פשוט מהשם של המושג ("תורה לשמה", נשמע כאילו זה רק לשם התורה ולא לשום רווח עצמי), וגם מכך שקראתי סיפור על הבבא סאלי, שהיה מקפיד שתהיה לו תורה שהיא רק לשם לשמים (כמובן, אני לא מסיק ישירות לעצמי, כי קשה להשוות צדיק גדול אליי ,אבל מפה לפחות למדתי שזו דרגה טובה, ובהחלט יהיה טוב אם תהיה לי אותה). מפה הבנתי, שאיכשהו, עליי להגיע למצב שבו אני לומד תורה, לא כי אני נהנה, אלא פשוט כי כך צוויתי (כמו ששמעתי פעם על מעלה בנתינת צדקה שבה לא נותנים כי מרגישים חמלה, אלא כי כך ה' ציווה). אחרי חשיבה על העניין, התחלתי לתמוה על איך זה אפשרי. עלתה לי אפשרות לראש.
אנשים עושים דברים כדי להגיע למטרה מסוימת (אני הולך לבית הספר כי אני רוצה לעשות נחת להורים, להצליח וכו'), ואחרי שאני מנסה ללכת אחורה, מה המטרה של המטרה שלי (למה להצליח? למה לגרום לנחת להורים?) אני מגיע למצב שעולה לי רק דבר אחד, הנאה. אני רוצה להצליח כי בא לי, לגרום נחת כי נעים לי. למה אני רוצה הנאה? ככה, הישות שלי בנויה כך שאני אעשה את מה שאני נהנה ממנו.
עכשיו, אני לא בטוח אם זה נכון, אבל מפה לפחות עולה לי שאלה, איך אני יכול לעשות משהו "לשם שמיים"?
האם אני צריך,איכשהו, לשנות את מבנה הנפש שלי? אולי אני אתנהג הרבה זמן בדרך שהיא רק לשם שמיים, ואז אני כבר אדבק לזה ואתחיל לעשות את זה ישירות?(אני אתחיל להתפלל, ללמוד וכו' רק מתוך שיקולים של מה לעשות, בלי רגשי הנאה וכו').

אוסיף גם שהיום התחדש לי דבר שמאוד הפליא אותי. קראתי (לא בטוח מאיזה מקור, אבל קראתי את זה באתר "אקשיבה") ציטוט מספר של גדול תורה שהנאת לימוד תורה היא התורה לשמה הכי גדולה שיש. כמובן, זה מאוד הפתיע אותי, כי זה שבר את מה שחשבתי שידעתי על תורה לשמה לגמרי. איך יכול להיות שאדם שנהנה מהלימוד הוא לומד "תורה לשמה"?חשבתי שאולי מדובר פה מבחינה מציאותית. אולי, מציאותית, יוצא שמי ששמח בלימוד התורה, גם דבק בה, וזו מטרת התורה, ובמקרה יש אנשים שכן הצליחו לדכא את יצרם והפכו להיות ממש "עושים לשם שמיים", כמו הבבא סאלי, אבל הרוב לא מצליחים בזה.
אני לא בטוח אם זה נכון, ולכן, אשמח אם תוכלו לעזור לי להבהיר את כל הנושא הזה של "לשם שמיים".

בנוסף, יש לי שאלה נוספת שלא קשורה לעניין. די לאחרונה, בגלל שזו תקופת מבחנים בבית הספר שלי, התחלתי להסתכל הרבה במבחנים שהמורים מחזירים לי אחרי בדיקה. בהתחלה, אולי זה היה רק כדי לדעת איך להשתפר, אבל לאחרונה, אני יכול לשבת מול מבחן שלי (שקיבלתי בו ציון טוב), ופשוט להתחיל לקרוא כדי להנות. אני נהנה לקרוא את התשובות של עצמי ולחשוב לעצמי איזה תשובה נפלאה, אני נהנה לחשוב איזה כיף לי שאני מצליח במבחנים ואני פשוט מחכה בכיליון עיניים לקרוא הערות של מורים על המבחן הטוב. אני לא חושב שדבר כזה עוזר, ולהפך, אני מפחד שזה מעיד על סימנים של התמכרות, אפילו עלתה לי בראש המילה נרקסיזם. כמובן, יכול להיות שאני מגזים ממש, אבל זה באמת לא נשמע לי טוב. אשמח לכמה מחשבות לגבי העניין, כי ממש אין לי אומץ לפנות להורים או למורים שלי ולומר להם שאני פשוט לא יכול להפסיק להתפעל מעצמי… אם אומר דבר כזה אני בטוח שיחשבו עליי שאני גאוותן, או לפחות לא יסתכלו על זה בחביבות רבה.
תודה רבה!

תשובה:

שואל יקר, שלום רב.

שאלתך הנפלאה מעידה על אישיות מיוחדת במינה, על אדם ששואף לפסגות. ירבו כמותך בישראל!

נגעת בסוגיה עמוקה ורחבה, ואנסה לתמצת אותה במסגרת המקום המצומצם שניתן לנו.

אתה מדבר על מעלה גבוהה של "תורה לשמה", ומפרש אותה – "לימוד תורה ללא הנאה אישית, רק לשם המצוה". בהמשך אתה מרחיב את היריעה ומגדיר שבעצם זו הסתכלות לא רק על לימוד תורה באופן נקודתי אלא על כל המצוות: הקב"ה מעוניין שנעשה את כל מצוותיו לא מתוך הנאה וסיפוק, ולא מתוך הבנה שלהן והתחברות לתוכנן, אלא אך ורק על פי פקודתו. וכאן אתה שואל, בצדק, איך יתכן להגיע לדרגה כזו, הרי היא מנוגדת לכל מבנה האישיות שלנו.

ננסה לבדוק את ההגדרה שלך על "לשם שמים": לכאורה זה נשמע משהו נעלה, קדוש, הרבה יותר גבוה מאדם שעושה את כל המצוות מתוך התחברות פנימית וסיפוק. אבל מצד שני, אם נתבונן לעומק, אם נגדיר את זה בהגדרה חדה, נמצא שיש כאן משהו מאוד מוזר: הקדוש ברוך הוא בעצם רוצה שנסרס את עצמנו, שנהרוס את אישיותנו הטבעית הרוצה ושואפת לעשות דברים טובים, ונעשה הכל במיכניות, כרובוט. לא בגלל שאנחנו מבינים את הטוב שבהן ורוצים לעשות טוב, אלא רק בגלל שכך הוא אמר.

אתה מן הסתם רואה את חוסר ההגיון המוחלט שבגישה זו, אבל בכל זאת נחדד את השאלה: אם זה מה שהוא רוצה, אז למה הוא ברא אותנו כל כך אחרת? למה הוא הטביע בנו רצון עמוק להיות טובים, להיות מרוצים מעצמנו, להתקדם, ליהנות מעשיית חסד? היתכן שהוא ברא בכוונה בריאה במתכונת מסוימת רק כדי שנצטרך לעמול להרוס אותה?…

לא יתכן.

הפסוק בקהלת אומר "האלוקים עשה את האדם ישר". כלומר, מטבע הבריאה האדם נברא ישר, טוב, קרוב לשלמות. הקב"ה לא עושה דברים לא מוצלחים. אם הוא ברא משהו – המשהו הזה אמור להיות מוצלח. אם הקב"ה הטביע בנפש כל אדם רצון לעשיית חסד, למשל, זה מוכיח שחסד הוא דבר טוב. ואם הוא הטביע בלב כל אדם רצון להצליח בחיים – זה אומר שלהצליח בחיים זה דבר טוב. כמובן עלינו לנתב את רצונותינו ולשלוט עליהם, וזו כל עבודתנו כאן, אבל הרצון הבסיסי שבלב האדם נוטה לטוב.

אם הקב"ה ברא אותנו בצורה מסוימת – אות הוא שזו הצורה הרצויה של המין האנושי. לא יתכן שתפקידנו בעולם הוא להרוס את צורתה הטבעית של היצירה המופלאה ביותר – האדם.

אז אם כך אתה שואל שאלה נכונה: מה המקום של עשיית מצוות לשם שמים?

"לשם שמים" פירושו שאני מרצוני האישי מעוניין לעשות את הטוב ביותר, שהוא – מצוותיו של הקדוש ברוך הוא. אני עושה חסד לא בשביל כסף או כבוד, אלא משום שעשיית חסד היא דבר מצוין, כפי שהקב"ה חושב ואומר לנו.

הדרגה הגבוהה ביותר של עשיית מצוה היא לעשותה מתוך התחברות מלאה לתוכנה. כשהקדוש ברוך הוא מצוה עלינו משהו הוא רוצה לא רק שנעשה אותו אלא שגם נבין אותו כמיטב יכולתנו ונעשה זאת בשמחה. ואם אתה עושה חסד מתוך ידיעה והבנה שזה דבר טוב כפי שהקב"ה ציוה וגילה בתורתו, אתה עושה את רצונו של הקב"ה לא רק בידיך ורגליך אלא גם במחשבותיך והרגשתך.

אם אתה מצוה משהו על בנך, אתה מעוניין שהוא יעשה זאת מתוך הבנה, מתוך רצון פנימי, לא בכפיה ואילוץ. גם הקב"ה מעוניין שנבין את מצוותיו ונתחבר אליהן.

נחזור לנושא של לימוד תורה לשמה.

הרעיון הכללי של מצוות לימוד תורה הוא – שהקב"ה מעוניין שנהיה חכמים בתורתו. הוא כתב לנו ספר הדרכה לחיים, שמעבר להדרכה המעשית איך לחיות בצורה הנכונה ביותר, הוא גם מלא בחכמה עמוקה מיני ים, כפי שרק ספרו של בורא העולם יכול להיות.

יש בעולם הרבה חכמות: רפואה, טבע, כלכלה, וכו'. הרשימה ארוכה מאוד. אבל ישנה חכמה נוספת גבוהה מכולן שאותה עיצב הקב"ה בכבודו ובעצמו. והוא רוצה שנלמד אותה ונעשה בה תואר, ועדיף תואר כמה שיותר גבוה.

"ללמוד תורה לשמה" פירושו – להתעניין בחכמה הזו ולרצות לדעת אותה במקסימום האפשרי. זה תוכן המצוה וזה הרעיון שלה, ועשיית מצוה לשמה, כאמור, פירושה התחברות לתוכן המצוה ועשייתה מרצון פנימי ולא כאנוס על פי הדיבור. הקב"ה ציווה עליך ללמוד תורה כי הוא רוצה שתחכים בחכמתו, ואתה עושה זאת כי התחברת למצוותו ואתה רוצה גם כן להיות חכם בתורתו, כמו שהוא רוצה בכך. זה נקרא "תורה לשמה".

ההנאה מהלימוד היא חלק בלתי נפרד מרכישת הידע והבנתו. מי שלא מתחבר למה שהוא לומד – הלימוד לא נהיה חלק ממנו ואין לו הרבה סיכויים לזכור אותו ולהתקדם בו. כך זה לא רק בלימוד תורה כמובן, אלא בכל מקצוע. מי שלומד רפואה רק כדי להוציא תעודה ולעשות כסף, בלי להתחבר לתוכן הלימודים – לא יתקדם גבוה. המנוע היחיד להתקדמות הוא החיבור הפנימי לתוכן הלימוד והתשוקה לרכוש אותו.

גם בלימוד תורה זה כך. התורה מתחברת לאדם רק כשהוא מתחבר אליה, אוהב אותה, נהנה ממנה ומתעניין בה. לימוד מתוך התעניינות, מתוך רצון לדעת ולהבין – הוא תורה לשמה. לעומת זאת לימוד כפוי וכבוי הנעשה רק על פי ציווי השם בלי חיבור פנימי – אין בו הרבה תועלת.

אתה דורש מעצמך רבות, כך ניכר מכל שורה במכתבך. אשריך, עדייך לגדולות!

אנא, אל תדכא את אישיותך העשירה, השואפת ומבקשת שלמות מצד עצם טבעה. תן לעצמך ליהנות ממה שאתה עושה, הרשה לעצמך לטפוח לעצמך על השכם, לשמוח במעשיך, וליהנות מההתקדמות שלך ומהצלחותיך. זכור כי הקב"ה בכבודו ובעצמו ברא אותך עם כישורים גדולים והוא נהנה מהצלחותיך, ואף רוצה שתיהנה מהם יחד איתו.

כתבת שאתה קורא בהנאה רבה את תשובותיך במבחנים ואת הפידבק מהמורים. זה מצוין, ואין קשר בין זה לנרקיסיזם. המונח נרקיסיזם מתייחס לאהבה עצמית ברמה שמוחקת את קיומם של האחרים, והאדם הלוקה בה חי בבועה שבה רק הוא קיים. זו כמובן תופעה שלילית. אבל אהבה עצמית כשלעצמה היא דבר חיובי מאוד, והיא המנוע של כל העשיה שלנו. אדם אוהב את עצמו ולכן הוא רוצה להצליח בחיים וליהנות מהם. הקדוש ברוך הוא הטביע באדם אהבה עצמית והיא כל מנוע העשיה שלו בחיים. אוי לו למי שאינו אוהב את עצמו.

אולי החשש שלך נובע מאותו רצון – טהור ביסודו – לעשות הכל אך ורק לשם שמים, לא מתוך התחברות לעצמך אלא מתוך השתעבדות למה שצריך לעשות. כאמור, אין דבר כזה, ולא זה מה שהקב"ה רוצה. הוא רוצה שנאהב את עצמנו ונרצה לעשות טוב לעצמנו.

בתורה כתוב "ואהבת לרעך – כמוך". קודם כל תאהב את עצמך, תהיה אדם חי ומרגיש ושמח, ואז תוכל להרחיב את היריעה על רעיך.

הייתי יכול להאריך על כל פרט בתשובה הזו במקורות וציטוטים, אבל לזה צריך באמת ספר שלם, ואין כאן מקום. אם תרצה – צור קשר ואשמח להרחיב את היריעה.

אסיים בהערכה רבה, ובתפילה שתגדל מעלה מעלה וירבו כמותך בישראל

יעקב

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

הלימוד לא ממלא אותי ואני מודאג מפרנסה
חזרתי בתשובה בגיל 22 דרך ישיבה של חוזרים בתשובה מאד מאד נוחה ונעימה הן ביחס ובגישה והן בחופשיות להביא את עצמך איך שאתה , עם הזמן מאד התחזקתי וגם התחתנתי , ולאחר כמעט חמש שנים שם התחלתי להרגיש שפג טעם הלימוד ואני חש בריקנות מסוימת שאינה עוברת , לא מוצא...
מרגיש תקוע ומיובש בלימוד תורה
אני אברך בסביבות גיל 40, אני לומד באחד הכוללים החשובים בעולם, כולל גדול ומיוחד באמת. וגם שם אני נחשב מאוד לאחד האברכים הטובים ביותר, אני כאן אנונימי ולכן אני מרשה לעצמי לכתוב בצורה גלויה, יש לי באמת כשרון גדול לעומק בסוגיות ואני כמו חצי משיב בכולל, חצאי סדרים שלמים אני...
נקרע בין הצורך בפרנסה לבין הרצון ללמוד תורה
ברצוני להתייעץ על הנושא הכלכלי בחיי כאברך חרדי, אני מרגיש במיצוי. אשתי לא יכולה להשתכר יותר ממה שעכשיו, ואני מצד אחד לא רוצה לוותר על החלום להיות גדול הדור הבא… או סתם להיות מונח בלימוד ומצד שני לא מסוגל ללמוד מרוב לחץ. לא מצליח לחשוב על אפיק פרנסה שישאיר אותי...
אפשר ללמוד בבית עם רעש הילדים?
אני בעל תשובה המון שנים, כבר עם מספר ילדים, ולא נתתי דעתי מעולם לשאול ולהתייעץ איך זה אצל אחרים? איך בית של תורה (אברך) אמור להתנהג מבחינת לימוד התורה בתוך הבית. לא גדלתי כמו שאמרתי בבית של תורה. ולכן המון שנים שאני נשוי, חשבתי לתומי שזה נורמלי ללמוד ולבקש קצת...
מרגיש אבוד בישיבה – להישאר בה? לחפש מקום אחר?
אני בחור בן 18 וחצי שלומד בישיבה, או לפחות אמור ללמוד… כבר שבועיים שאני לא מגיע לסדרים, פשוט לא מצליח למצוא את הכוחות. בהתחלה זה היה מרגיש כמו חופש, אבל עכשיו זה כבר נהיה כבד, תחושה של רִיק שאין לי איך למלא. הבעיה היא שאני לא באמת מרגיש שייך לישיבה....
אין לי יישוב הדעת ללמוד כשיש בלגן בבית
יש לי בעיה שאני מאוד אוהב סדר וניקיון. למה הבעיה? כי לפעמים אני מרגיש סתירה עם לימוד התורה הקדושה. אם אני מגיע אחריי יום עמוס ויש דברים לא מסודרים על השולחן, על הספות ועוד. או דברים זרוקים פה ושם על הריצפה כיאה לבית עם ילדים. אני מרגיש אי ישוב הדעת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן