שואלת יקרה,

קראתי את המכתב שלך, ואני רוצה להתייחס למה שכתבת על החומות שבנית סביבך במשך השנים. בתחילת הנישואין, כך את מספרת, בעלך היה מרבה להביע אהבה, להשקיע ולפייס אחרי מריבות. עם השנים משהו השתנה. את המשכת לנסות להתקרב אליו, אבל שוב ושוב הרגשת שאת לא נענית כפי שקיווית. ואני חושבת כמה קשה להמשיך לבקש משהו שהיית כל כך רוצה שיבוא גם ממנו, מעצמו.

אני יכולה לתאר לעצמי את האכזבות שהצטברו בדרך. את הפעמים שבהן ניסית, קיווית, ושוב התאכזבת. לאט לאט התחלת להיזהר. אולי כבר חשבת פעמיים לפני שניסית שוב, עד שבשלב מסוים היה קל יותר לא לצפות, כדי לא להתאכזב.

את כותבת שההתרחקות הזאת השפיעה עלייך לטוב ולרע. מצד אחד, מצאת דרך להגן על עצמך. אולי את כבר פחות תלויה בתגובה שלו ופחות נפגעת. אבל המרחק הזה גובה ממך מחיר. הצורך בקרבה לא בהכרח נעלם, גם אם למדת להסתדר בלעדיה.

ואני תוהה מה את מרגישה היום. האם את עדיין רוצה להתקרב, אבל חוששת להתאכזב שוב? או שאחרי כל כך הרבה ניסיונות גם הרצון עצמו נחלש? ואולי שניהם יחד? לפעמים אנחנו כל כך מתרגלים להגן על עצמנו, שכבר קשה לנו לדעת אם אנחנו באמת לא רוצים, או שאנחנו מפחדים לרצות.

את מספרת שבעלך עוזר בבית ובטיפול בילדים, ואת רואה ומעריכה את זה. אני חושבת שחשוב לתת מקום גם לדברים הטובים שאת רואה בו. וזה לא סותר את זה שחסר לך משהו משמעותי בקשר. את יכולה להעריך אותו מאוד, ועדיין להרגיש בודדה.

אני תוהה מה עובר עלייך כשאת מנסה להתקרב ובעלך אינו נענה כפי שקיווית. האם עולה בך המחשבה שהוא כבר לא אוהב אותך כמו פעם? שאת פחות חשובה לו? אני לא יודעת אם אלו המחשבות שלך, אבל אם כן, כדאי לתת להן מקום. לפעמים אנחנו נפגעים לא רק ממה שהאחר עושה, אלא גם ממה שאנחנו מבינים מתוך ההתנהגות שלו. והמסקנות האלה, גם כשהן מובנות מאוד, לא תמיד משקפות את מה שהוא באמת מרגיש.

אני תוהה גם איך בעלך חווה את השנים האלה. את מתארת שינוי גדול בהתנהגות שלו, אבל איננו יודעים מה עבר עליו בדרך. כתבת שבעבר היה בא לפייס גם כשלא היה אשם. האם ייתכן שגם אצלו הצטברו אכזבות? אולי התעייף מלהיות זה שיוזם את הפיוס? ואולי קרה משהו אחר שאיננו יודעים עליו.

יכול להיות גם שיש ביניכם הבדלים בצורך בקרבה ובדרך שבה אתם מביעים אהבה. ייתכן שבעלך אוהב אותך מאוד, ובכל זאת אינו מבין עד כמה הדברים שחסרים לך משמעותיים עבורך.

אני כמובן לא יודעת מה מכל האפשרויות האלה נכון אצלכם. אבל הייתי נזהרת מלהסיק שהשינוי בהתנהגות שלו מוכיח שהרגשות שלו כלפייך השתנו.

חשוב לי לומר שגם אם תגלי שבעלך אוהב אותך מאוד, זה עדיין לא אומר שהקושי שלך נפתר, יש כאן צורך אמיתי שלך במגע, וחשוב שיהיה לו מקום בקשר.

כשאני מסתכלת על מה שתיארת, אני רואה שבמשך השנים ניסית להתמודד עם הקושי בעיקר בעצמך. בהתחלה ניסית שוב ושוב להתקרב, וכשהניסיונות האלה הכאיבו לך, התחלת להתרחק כדי להגן על עצמך. שתי הדרכים מובנות מאוד, אבל בשתיהן נשארת במידה רבה לבד עם מה שחסר לך. לא הייתי מציעה לך פשוט להמשיך ליזום ולהתקרב. הרי זה מה שניסית לעשות במשך השנים, עד שהתייאשת. הפעם חשוב לבדוק אם תוכלו להתמודד עם הקושי הזה יחד. אני חושבת שכדאי לנסות לדבר עם בעלך על מה שקרה ביניכם. אינני יודעת אילו שיחות כבר קיימתם, אבל אולי הפעם אפשר להתמקד פחות בבקשה מסוימת ממנו, ויותר במה שעבר על שניכם במשך השנים. לספר לו איך חווית את הדברים, כמה ניסית, כמה התאכזבת, ואיך לאט לאט התחלת להתרחק. והייתי רוצה שתהיה בשיחה הזאת גם אפשרות לשמוע אותו. איך הוא חווה את השנים האלה? האם גם הוא מרגיש את המרחק? מה קשה לו בקשר? ומה הוא היה רוצה שיהיה אחרת?

יכול להיות שתשמעי דברים שלא ידעת, ואולי גם דברים שיהיה לך קשה לשמוע. אבל כדי שתוכלו להתקדם, חשוב שתכירו טוב יותר את מה שכל אחד מכם חווה, בלי למהר להחליט מה האחר מרגיש ומה כוונותיו.

יחד עם זאת, חשוב לי שלא תיקחי על עצמך שוב את כל האחריות. גם אם תביני טוב יותר את בעלך, וגם אם תצליחי להסביר לו בדיוק מה כואב לך, כדי שמשהו ישתנה תידרש גם ממנו נכונות להקשיב ולהתחשב במה שחשוב לך.

והייתי מציעה לך לשים לב גם למה שקורה אחרי השיחה. האם הוא מתעניין במה שסיפרת לו? האם הוא מנסה להבין? האם שניכם מצליחים למצוא דברים קטנים שאפשר לעשות אחרת? גם אם הצרכים שלכם שונים, אפשר לחפש יחד דרך שבה כל אחד ירגיש שרואים אותו ומתחשבים בו.

אני מתארת לעצמי שאחרי כל כך הרבה אכזבות, לא פשוט לך להאמין שמשהו יכול להשתנות. אולי אפילו אם תצליחו לדבר ולהגיע להבנות, עדיין יהיה לך קשה להתקרב. הביטחון יוכל לחזור בהדרגה, מתוך חוויות שבהן תרגישי שהדברים באמת משתנים, ושגם בעלך מחפש את הדרך אלייך.

כתבת שאת יודעת שטיפול יכול לעזור, אבל אין לך זמן לכך. עם שלושה ילדים קטנים, אני בהחלט מבינה כמה קשה לפנות זמן. ובכל זאת, אני רוצה לעודד אותך לא לדחות את העניין הזה. את מתארת כאב שמלווה אותך כבר שנים ומשפיע על ההרגשה שלך בתוך הבית. חבל שתמשיכי לשאת אותו לבד.

גם אם כרגע קשה לכם לפנות זמן לתהליך משותף, אולי תוכלי להתחיל בפגישה אחת עם אשת מקצוע טובה, שתעזור לך להבין טוב יותר את מה שקורה ביניכם ולחשוב איך אפשר להתקדם. ואם ניסיתם כבר לשוחח על הדברים ולא הצלחתם להגיע להבנה, זו סיבה נוספת להיעזר בליווי מקצועי.

אני מאוד מקווה שתוכלו למצוא דרך שבה לא תצטרכי להמשיך להגן על עצמך כל כך, ושתרגישי שגם בעלך רוצה בקרבתך, מבין מה חשוב לך ומוכן לעשות את חלקו כדי שיהיה לכם טוב יחד.

לאה ג.