שלום בחורה מקסימה!

הדבר הראשון שאני רוצה לעשות כשאני קוראת אותך – זה לתת לך חיבוק גדול ואוהב. את מיטיבה לתאר תחושה כל כך מורכבת במילים פשוטות, שממש אפשר להרגיש את סערת הנפש שעוברת עליך.

את מתארת ספקות, שנאה עצמית, חוסר חשק לעשות מה שאת מזהה שנכון לעשות, ומצד שני תשוקה גדולה מאד מאד- ‘להיות צדיקה, לאהוב את הקב”ה וללכת בדרכיו.

ואת מרגישה כל כך רחוקה, כל כך לא שם….

היה מחנך דגול בדור הקודם, קראו לו הרב וולבה. הוא כתב ספר של פרקי הדרכה לבחורים וקרא לו “עלי שור – נסיון להדריך את בן דורנו בכניסתו לעולם התורה ושלבי עלייתו” – הרב וולבה כותב ספר שלם של הליכה עקב בצד אגודל עם כל בחור או בחורה בני עשרה, אשר רוצים לעשות צעדים ולהתקדם בעבודת ה’ שלהם.

אחד הפרקים הראשונים בספר נקרא “ימי האהבה וימי השנאה והיאוש” (פרק חמישי), והוא מסביר שם תיאור די דומה לתיאור שלך. הוא מתאר את תחושת הנדנדה של מצבי רוח, של תחושת המסוגלות לעשות וליצור – מול תחושה של חידלון וחוסר יכולת להרים את עצמי. של אהבה גדולה לחברים ולהתעוררות בתפילה ובלימוד – מול ימים של כבדות בתפילה, ריחוק מחברים, והרגשה של ‘מח סתום’.

הוא כותב ומסביר – ואני ממש ממליצה לך להסתכל בפנים – שתחלופה של מצבי רוח הוא דבר טבעי! וכמו שיש ‘ימי שנאה’ בהם לא מתחשק לעשות כלום ולא יודעים איך לצאת מהם, אז יש ‘ימי אהבה’ בהם העולם מאיר פנים ואנחנו מרגישות תחושה של מסוגלות ויכולת לכבוש את העולם. החכמה היא לדעת ‘לקחת אויר’ בימים הפחות טובים, כדי להישאר עם כח עד שיגיעו ימי האהבה הרצויים.

אז איך עושים את זה? מהו בלון החמצן שיחזיק אותנו גם בימים הפחות טובים שלנו?

• ההנאה והחידוש: ההנאה היא אחת הדרכים היותר יעילים להגביר את האהבה על השנאה. כל הנאה וכל חידוש ברוחניות מגבירים את האהבה. כל שיר יפה ומלא רגש, כל שיעור שאת יוצאת ושומעת ונהנת ממנו, כל מעשה חסד שאת נהנת ממנו – כל אלה נותנים לנו תוספת להרגשה הטובה ולתשוקה שלנו להתמלא. ההנאה והחידוש יוצרים אצלנו בלב רצון להמשיך אותם. אנחנו אוהבים להיות במקום שטוב לנו. במקום שמעניין אותנו. ולכן ככל שיהיה לנו הנאה מדברים שקשורים לעשית הטוב ולעבודת ה’ כך תהיה לנו תוספת חיזוק להיות יותר זמן בימי האהבה ופחות בימי השנאה. אז למעשה – תמצאי דברים שאת נהנת מהם: שיעור, ערב שירה, התנדבות, לימוד כל שהוא ותתמלאי ממנו. זה כל כך עוזר….
• לחזק את הדברים שאת טובה בהם: לפעמים אנחנו מסתכלות סביבנו, ואומרות לעצמנו – ‘איך זה שאצלה כל כך מושלם, ורק אני מסתבכת עם עצמי’… והתשובה היא פשוטה: לכל אחת מאיתנו יש דברים אחרים שמפריעים לה. לכל אחת יש התמודדות שונה מול היצר שלה. מול הסביבה הקרובה שלה. והרבה פעמים אני רואה רק את מה שיש לאחרים מול מה שאין לי. זה לא כוחות! אני צריכה להסתכל מה יש לי מול מה שיש לאחרים. התמודדות שלי מול התמודדות של חברתי. ואז נוכל לראות שבסך הכל – אנחנו מתמודדות אותו דבר :)
• ולכן העצה היא להסתכל לתוך עצמך. לתוך הכישרונות והכוחות שהקב”ה נתן לך. לחזק בעצמך את הדברים הטובים שה’ שולח לך בדרך: משפחה טובה, חברה קרובה, יכולת לימודית, אהבת ישראל, כשרון נגינה ועוד…. כל אלו הם כלי העבודה שלך מול היאוש, העצב וחוסר הכח לעשות…. הם הדברים שה’ נתן לך מראש שיעזרו לך לפרוח ולהיות בימי האהבה יותר מאשר בימי השנאה והיאוש.
• לא להפסיק לעשות את מה שאת רגילה: החכמה הגדולה היא לשמר את הדברים שכבר אני עושה אותם ולא להזניח אותם, כדי לא להצטרך אח”כ להתחיל מההתחלה… את רגילה ללכת להתנדב – אל תפסיקי. רגילה להתפלל תפילה אחת ביום – אל תורידי אותה. תשמרי על מסגרת של דברים שתשמור עליך. שממנה את לא יוצאת… אבל יותר מכל: הידיעה שההתחלפות של ימי האהבה וימי השנאה הם דבר טבעי – כבר זה מפיג הרבה מן הייאוש והעצבות, עושים שני צעדים קדימה ואחד אחורה, וכל הזמן מטפסים. ככה גדלים!!מחזיקה לך אצבעות בדרך העולה בית קל
• אודליה
• oporush@gmail.com)