שלום לך

קראתי את דברייך בעיון וליבי כאב איתך.

את מוצפת בכל החזיתות. בעלך מאשים אותך גם כשאת משתדלת להיות במיטבך,

את לא חווה קשר ואהבה- כפי שאת רוצה וראויה.

גם ברוחניות קשה לך והקב"ה כבר לא נתפס בעינייך כנקודת משען אלא כעוד גורם שמקשה עלייך.

וואו.

קשה לאשה אחת צעירה כל כך להתמודד עם כל כך הרבה- ולמרות זאת את לא אומרת נואש ופונה לעזרה-

וזה מרגש, וזה מדהים, וזה מעיד על הכוחות הפנימיים שיש בך.

תרצי שנעשה קצת סדר בדברים?

בואי נפריד את המצב לשלש נושאים מרכזיים:

1. התחושות שלך כלפי עצמך.

2. הקשר שלך עם בעלך

3. הקשר שלך עם הקב"ה.

איך את מרגישה כלפי עצמך? כמה את אוהבת את עצמך? מעריכה את עצמך?

האם את דואגת שיהיה לך מה שאת צריכה? האם את יודעת גם לסלוח לעצמך על מפלות וכשלונות?

האם את חווה את עצמך כטובה וראויה לטוב?

איך את מרגישה כלפי בעלך? האם את רואה בו יותר מעלות או יותר חסרונות? האם את יכולה להיות את- לטוב ולרע- במחיצתו?

האם בקשר שלכם יש דפוס קבוע של מי צודק ומי לא? האם את רוצה בחברתו, בקרבתו? עד כמה אתם סולחים אחד לשני?

והשאלה החשובה ביותר היא- האם את רואה הלימה בין הקשר שלך לעצמך ובין הקשר שלך איתו.

אני מאמינה שהפתרון האמיתי לכאוס שאת נמצאת בו כרגע- נמצא בקשר שלך עם עצמך.

ככל שתתחזקי מבפנים, שלא תתבלבלי, ולא תתערערי ממה שקורה, ממה שהוא אומר עושה או חושב-

הקשר הזוגי יוכל להגיע למקום נכון יותר.

גם הקשר שלך עם הקב"ה כרגע כאוב מאד. את כועסת על המציאות שהוא הביא אותך אליה.

הרגש שלך מובן. כשרע לנו אנחנו מחפשים אשמים בתקווה שהם יוכלו לתקן את המעוות- ושוב יהיה לנו טוב.

אבל האמת היא שמה שמשפיע על המציאות שלנו הוא בדרך כלל מה שנמצא בתוכנו ולא מה שאחרים עושים לנו.

כשבפנים יש לנו בלאגן. כשבפנים אני לא מרגישה ראויה לאהבה ולמסירות- המציאות סביבנו הופכת למראה.

ואת אותם קולות פנימיים אנחנו מתתחילים לשמוע גם מבחוץ….

מהסיבה הזו- אני רוצה להמליץ לך בכל ליבי- לפנות לעזרה מקצועית.

לעבור תהליך של שלום פנימי בתוכך- ובסיעתא דשמיא השלום הפנימי יוביל אותך גם לשלום בביתך.

יש בל את היכולות, יש בך את הכח, יש בך את כל מה שנדרש כדי להצליח.

לכי בכוחך זה, תשקיעי בעצמך. את ראויה לטוב.

אתך,

זלטי