שבוע טוב
מה שלומך?
פונה אליך ישירות, כי לאחר שבסוף השבוע האחרון קראתי והרהרתי כל כך הרבה בדבריך, קצת מרגיש בידידות איתך.
אתה נשמע כמו אדם עם נפש גדולה, אדם שיש בו נשמה פועמת שהארציות היומיומית לא מצליחה להשקיט.
אתה מספר על כך שאתה אדם עם מצבי רוח משתנים. אכן. זה חלק מהמחיר של אנשים עם רוח גדולה.
לפעמים זה מחיר קצת כואב.
סיפרת על כמה דברים ואירועים שגורמים לך מחשבות. סיפרת על הטיול להודו והשיחות עם הבחורה הדתייה שם, סיפרת על המשפחה שלך, סיפרת על המצבי רוח שלך, ולבסוף העלת את הדילמה האם לאמץ אורח חיים דתי בעקבות הבחורה איתה אתה יוצא כעת.
זה פרטים רבים, שיש בהם בליל נרחב של חוויות חיים, שאלות, ורגשות.
ארצה ברשותך לנסות ולשרטט תמונה מסודרת יותר, ולהבין יחד מה עיקרי בסיפור ומה פחות.
הבט:
מיקדת אמנם את תורף דבריך בדיון האם כדאי להתקרב לדת (מה שלדבריך תמיד גילית עניין וחיבור), בעקבות ההזדמנות לצאת עם בחורה דתייה.
ובכן, קל לראות משאלתך, כי זו אינה עיקר הדלמה. ציינת בעצמך כי בכלל לא בטוח שהיא בעצמה חפצה בכך, כך שכמובן שאין לחשוב על צעדים משני חיים על דבר שתלוי באוויר.
בנוסף, גם אם היא הייתה מעוניינת שתצאו יחד וזה היה התנאי שלה, אינני בטוח שהייתי ממליץ לך להתקרב לדת בשל תנאי שכזה.
רוחניות היא דבר שעניינו חיבור, ואין לו משמעות ללא שזה נעשה מתוך פנימיות, עומק, ונפש מבקשת.
התקרבות ליהדות כתנאי לזוגיות, סופה להיכשל.
אמנם כפי שציינתי, דומני כי גם לך דיי ברור שלא זה מה שהתכוונת לשאול.
מקריאה שוב שוב של דבריך עולה שאלה אחת והיא: "האם נכון עבורי לקחת צעד של התקרבות ליהדות"?
אין לזה שום קשר לקשר זוגי עם בחורה כזאת או אחרת, או לחוויה כלשהי שחווית בהודו, ואפילו לא למשפחה שלך.
אתה חווה חוויות יש לך קולות פנימיים חזקים שמתעוררים מפעם לפעם, ואתה שואל את עצמך האם אכן כדאי לי לעשות את הצעד? ואם כן, מהו הדרך לעשות אותו?
אתייחס לשתי נקודות שיכולות לעלות בעקבות הדיון הזה.
א. האם עצם זה שההתעוררות לקרבה רוחנית הגיעה בעקבות חוויה ארצית, אין בה כדי להניח שהרצון לקרבה הרוחנית אינו אמיתי. יש מקום לומר שרצון אמיתי לקרבה רוחנית אמור לבוא ממקום נעלה יותר ופחות מאירועים מקריים שפוקדים אותנו.
ובכן, כאדם מאמין ברור לי שטיעון כזה איננו נכון. העולם הזה כולו נועד לעורר אותנו למחשבה, וכל מקרה שפוקד אותנו אינו אלא סימן והנחייה שתפקידו לעורר אותנו לחשוב. כך שהעובדה שהמחשבה על זוגיות או הרהורים שפוקדים אותך בעקבות חוויות של טיול במזרח, הם אלו שמעוררים אותך להתקרב, זה יותר ממתבקש. זה ממש מטרת הבריאה. שמעתי פעם מרב מפורסם שמישהו שאל אותו "כיצד אדע מה אלוקים רוצה ממני"? "התשובה פשוטה" השיב לו הרב. "קום בבוקר תתחיל את היום ותראה מה יקרה. יתכן שתלך ברחוב ותראה אשה מבוגרת שרוצה לעבור את הכביש, אם כן' כנראה שה' רוצה שכעת תעביר זקנה את הכביש. בהמשך אולי תראה עוד מישהו שזקוק לעזרה. ובכן – זו המשימה שלך כעת".
מה שמתבקש מאיתנו זה רק לפקוח עיניים, להיות פתוחים, אם רק נאפשר לעצמו לראות, נגלה הרבה מאוד הכוונה מלמעלה.
אך יש נקודה נוספת שחשוב להעלות על שולחן הדיונים.
עצם הרצון להתקרב לבורא העולם, ולהתחבר לרוחניות היהודית זה רעיון ממש טוב.
על פי האמונה שלנו בה אנו מחזיקים לאורך יותר מ3000 שנה, הדרך של יהודי להגיע למימוש שלו, ובכך להביא גם למטרת בריאת העולם, עוברת דרך קיום תורה ושמירת המצוות.
היכן האתגר?
מי שמבקש להתקרב ליהדות, צפוי לאתגרים מורכבים שהוא לא תמיד צופה אותם מראש.
שמירת תורה היא אימוץ של דרך חיים מיוחדת ומעוררת השראה.
חיים של שמירת תורה ומצוות הם חיים ערכיים ומלאים בחוויות וריגושים רוחניים, אך הם כוללים גם יומיום סיזיפי ולעיתים גם מתיש.
למי שמתבונן מבחוץ קל להיתפס לתפילה מלאה כיסופים וערגה, לשולחן שבת קורן עם ילדים ששרים שירי שבת מרוממים. המראה של תפילות הימים הנוראים ובפרט התפילות ביום כיפור הוא משכר, רומנטי ומלהיב. אך הרבה יותר קשה לראות מבחוץ את הרוטינה של 3 תפילות ביום, ואת המחויבות האחרות הנדרשת משומרי תורה ומצוות.
היהדות איננה אוסף של חוויות, היהדות היא האמירה שבורא העולם הוא מלכנו ואנו עבדיו, בורא העולם הוא אבינו, ואנחנו בניו.
הנאמנות שלנו לבורא היא אבסולוטית!
המשמעות היא שגם בזמני עייפות, גם כשהרגש לא פעיל אנחנו שם כדי להיות נכונים על משמר המלך.
לעיתים אנשים חווים חוויות רוחניות חזקות, ועל סמך זה הם בוחרים לעשות צעדים מרחיקי לכת. עצם הרצון הוא חיובי ומרגש, אך לא תמיד הרצון הזה מגיע עם הבנה של האתגרים הצפויים, ובעיקר עם מחויבות לחיי הלכה מלאים.
וזה מה שהייתי רוצה שננסה להבין יחד:
האם אתה רוצה רק לטעום קצת מחיי יהדות?
האם אתה מוכן נפשית למהלך רחב ומעמיק הרבה יותר?
חשוב מאוד שהדברים יבוצעו נכון ובמתינות, כי הליכה על כל הקופה ללא שמודעים למחירים והקשיים, עשוייה להסתיים באכזבה ונסיגה.
חשוב לי לומר שעצם הרצון לקדושה שמתעורר בך הוא חשוב, וחלילה אינני מזלזל בו. אל תבין מדבריי שאני מנסה להניע אותך מלצעוד לעולם היהדות.
ממש לא!
בלב כל יהודי קיים ניצוץ שכאשר הוא זוכה הוא מתעורר ומדבר אליו.
זה מה שקורה לך כעת. אין ספק שהניצוץ הוא נכון, אמיתי, ומרגש, אך אם זה חשוב שהביצוע ייעשה נכון, כדי למנוע נזקים.
כיוון שאתה איש של רגשות, מציע לך להתחיל בכמה מצוות שידברו לך אל הרגש ולראות כיצד למשך זמן כיצד אתה לוקח פרט אחד ומאמץ אותו לחלק מאורחות חייך.
לאחר תקופה זו, תוכל להתבונן על עצמך בפרספקטיבה מעט רחבה יותר ולהבין האם אתה רוצה ללכת לצעד נוסף, או שאתה מרגיש כי לא בשלה השעה.
לך עקב בצד אגודל, ותתחיל עם דברים שמדברים אל הלב ואל הרגש.
שמעתי מהרבנית דינה ויינברג ע"ה שהייתה אישה דגולה וצדיקה, שהמליצה לאנשים שגיששו האם להתקרב ליהדות, להתחיל עם "לבוש של בגדים חגיגיים בשבת".
היא הסבירה שהצעד הזה בשבת, מעניק הרגשה של שייכות ומתיקות בשבת, ויכול לסייע בהטמעה של הרגלים של שמירת שבת.
ממליץ לך בחום להתחיל עם מצווה זו, או מצווה אחרת שתוכל לבצע מתוך נעימות וחיבור.
תוכל אולי ללמוד קצת על מצוות ציצית ועל כך שהיא מהווה לנו תזכורת להיותינו יהודים בני ה', ולהתחיל עם מצווה זו.
תחליט מה שמתאים לך, רק חשוב שיהיה משהו קל וידידותי, שמדבר ללב ולנשמה.
המלצה נוספת שאוכל לתת לך הוא לחפש לך רב שישמש לך כמנטור בתהליך.
כניסה לעולם היהדות כרוכה במורכבויות, שיהיה חכם להשתמש בעצותיו של מי שמכיר היטב את התחום.
אך גם כאן יכול להסתתר מוקש.
לא כל מי שנראה דמות רבנית הוא אכן אדם גדול, ולא כל מי שזקנו לבן, מעשיו צחים כשלג.
בנוסף, אפילו מי שהוא אכן רב גדול, לא בהכרח יכול לשמש כמנטור לאדם שרוצה להכיר את אור היהדות.
הרב צריך שיהיה לו היכרות גם עם העולם שממנו אתה מגיע ועם האתגרים הייחודיים שלך.
לכן החיפוש של רב, צריך שייעשה בתבונה באחריות. היזהר מאוד מרבנים שיש סביבם חוזרים בשאלה רבים, לפעמים זה לא סימן מבשר טובות…
כמובן שלא תמיד, אך חשוב לשמור על זהירות.
וכמובן, במידה ואתה מעוניין שנסייע לך במציאת מנטור רוחני, אנא פנה אלינו ונשתדל לסייע לך.
מאחל לך הצלחה גדולה מאוד בכל אשר תפנה, וברכת הדרך חמה.
באהבה.
דניאל אברהם.
דלג לתוכן
