The Butterfly Button
הבן שלי רוצה סמארטפון

שאלה מקטגוריה:

האם לקנות סמארטפון

שלום,
בני בן 13 וחצי לומד בישיבה תיכונית
לישיבה אין להגיע עם פלאפונים – ואם כן אז רק ניידים כשרים.
הבן מספר שלכולם יש פלאפונים אחרים (לא כשרים יכול להיות מוגנים או לא)
גם הוא רוצה . אנחנו ההורים יודעים מפורשות מה הנזק שיכול להיגרם ומביעים את התנגדותנו הנחרצת ברכישה של נייד כזה לבן.
הוא מבחינתו מרגיש חריג סוג של למה לכולם יש ורק לי אין – עושה המון פרצופים של תשעה באב וכו..
השאלה היא איך מתמודדים?
איך אני מצליחה להביא אותו לתובנה שזה הרס?

תשובה:

שלום לך,

מעטות השאלות שיזכו לכל כך הרבה הנהוני הסכמה כמו השאלה הזאת. איזה הורה איננו עומד בפני דילמה מעין זו? הילד רוצה דבר מה וההורה סבור שהדבר מיותר או מזיק ואיננו נענה לדרישותיו של הילד. זה יכול להיות ממתק בסופרמרקט, ילקוט חדש עם הדפס של ניקי, וזה יכול גם להיות דברים חמורים בהרבה כמו למשל יציאה לטיול חסר אחריות עם חברים או צריכת אלכוהול. הילד מתמרמר, חש מקופח לעומת החברים שלו, פותח בפרצופים של תשעה באב, עובר להפגנות ושביתות, ומקנח בהתפרצות זעם. ומה יעשה ההורה המיוסר? האם הוא יהיה ההורה הרע היחיד בבית הספר? כיצד יוכל להישאר אדיש מול צערו של הילד האהוב? ומי יודע איזו שריטה תישאר בנפשו הרכה, ואלו תוצאות קשות וארוכות טווח יהיו לנזק נפשי כזה? ואולי הוא עוד ישנא אותנו בגלל מה שעוללנו לו?

מהפתיחה הזו אעבור ברשותך היישר לשאלה האחרונה שלך: "איך אני מצליחה להביא אותו לתובנה שזה הרס?". התשובה פשוטה בתכלית. השאלה איננה רלוונטית. את לא חייבת לגרום לו להבין.

אינני יודע באיזו נקודה בנתיב של החיים המודרניים איבדנו את האומץ לחנך. תמיד עדיף לזכות בשיתוף פעולה מצד הילד, להסביר, לשכנע ולהגיע לידי הבנה והסכמה, אבל זה בשום אופן לא מהווה תנאי סף ומחסום בפני ההורה מלעשות את תפקידו הטבעי ביותר – להדריך, לכוון, לשמור, לחנך ולהציב גבולות. כאשר הקב"ה העניק לנו את הילדים שלנו הוא סמך עלינו שנדע מה טוב עבורם ונדאג להם בדרך שאנו מבינים. אל לנו למעול באמון הזה. את האמא, את יודעת טוב מכל אחד אחר מה טוב עבור הילד שלך, ואת הסמכות העליונה בעניין הזה. אנו אוהבים לראות את ילדינו תמיד שמחים ומחייכים, אבל מדובר בשאיפה בלתי ריאלית שחוסמת אותנו לא פעם מלעשות את הדבר הנכון. עד היום אני תמה מה חשבה עלי בתי באותו יום בו היא פתחה את הסנטר ואני החזקתי בה בכוח בזמן שהזריקו לה את זריקת ההרדמה ותפרו את החתך. זה מעניין, אבל לחלוטין לא רלוונטי. זה מה שהייתי צריך לעשות.

האם את בטוחה שהמצאות הסמארטפון בידי בנך יגרום לו נזק? נשמע כמו שאלה מטופשת, אבל היא חשובה מאד מאחר ומידת הביטחון שלך תקרין גם כאשר את מדברת על הנושא עם בנך. בכל בית קיימים גבולות ברורים לחלוטין שאין צורך אפילו לדבר עליהם. בבית אחד זה יהיה סידור מיטה בבוקר, בבית אחר אוכלים גם את הקשה של הלחם ובבית שלישי אף אחד לא יעלה על דעתו לקום משולחן השבת. לא מדברים על זה, לא מתעסקים בזה, זה לא דורש הסבר ולא פתוח לדיון. זה פשוט ככה. מובן מאליו. ככל שהדבר ברור יותר להורים, כך הוא יהיה ברור גם לילדים. ערכי עם עצמך את הבירור הזה. אולי תמצאי שזה לא כל כך נורא, או שאפשר להגיע לפשרה. זו איננה החלטה שלי ולא של אף אחד אחר. זו החלטה שלך.

אבל אני מתרשם שדעתך נחרצת לגבי מידת הנזק הטמון בסמארטפון. זה לא דומה מבחינתך לילד שרוצה ממתק בסופרמרקט, או לילדה שמתחננת לילקוט עם הדפס של ניקי. מדובר בילד שמבקש מכשיר שישפיע להערכתך לרעה על עתידו. אז נשמי נשימה עמוקה, זקפי את ראשך ושנני לעצמך עשר פעמים, מאה פעמים, אלף פעמים, שוב ושוב: "אני האמא של הילד הזה, אני אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר בעולם ומופקדת על בטחונו ועל עתידו. אני רב החובל שעליו הוטל לנווט את הספינה ואין לי שום כוונה לנטוש את משמרתי בגלל פרצוף חמוץ".

והילד? יתאכזב מעט, יחמיץ פנים, אבל בתוך תוכו יחוש ביטחון ושלווה כאשר הוא חש ויודע שיש מי שיושב ליד ההגה, שיש מי שלוקח עליו אחריות. שום שריטה לא תגרם לו, הוא לא ישנא אתכם, והוא גם לא יהיה כזה אומלל. לא ראינו שילדים שהוריהם מתירים להם הכול ללא גבולות מעריכים מאוחר יותר את הוריהם או אוהבים אותם יותר. כנראה דווקא להיפך.

קיימי שיחה עם הילד והסבירי לו את הנזק הפוטנציאלי שיש בסמארטפון, את העובדה שאתם אוהבים אותו מדי מכדי לאפשר לו להזיק לעצמו ושזה לא פתוח לדיון. בתים שונים מתנהלים באופנים שונים ועם כללים שונים, אצל חברים שלו יש אולי כללים אחרים, אבל אלה הכללים בבית שלכם. הילד גם ילמד שיעור חשוב לחיים שלא תמיד עושים דברים רק בגלל שכולם עושים אותם. קראתי כתבה לאחרונה על הורים ב-80 בתי ספר חילוניים שרכשו במרוכז עבור ילדיהם מאות מכשירי טלפון פשוטים שיחליפו את הסמארטפונים לאחר שהבינו את הנזק שאלה גורמים. אז אתם מקדימים את זמנכם ונמצאים במקום בו כולם יהיו בעוד כמה שנים.

האם הוא ישתכנע? אולי כן, אולי לא, אבל זה לא משנה. היי בטוחה בעצמך. את אמא נפלאה שמבקשת את הטוב ביותר עבור בנה, ואת לא תתני לשום דבר לעצור אותך, אפילו לא לרצון הטבעי והיפה שלך לראות את ילדך מחייך ולמנוע ממנו עגמת נפש.

בסופו של דבר שניכם תצאו גבוהים יותר מהתהליך הזה.

המון הצלחה,

גרשון

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

זו בעיה שאין לנו קו חינוכי ברור בבית?
אני קרובה לגיל 40, נשואה כמעט 20 שנה, ברוך ה' עם חמישה ילדים. לאחרונה, אנחנו מתמודדים עם אתגרים מול הבת השנייה, המתבגרת. אצל הבן הבכור גיל ההתבגרות עבר יחסית חלק, ברוך ה'. בנוסף להנחיית הורים, התייעצתי גם עם חברה. בשיחה האחרונה בינינו, היא ממש "יצאה" עליי: היא שאלה איך אני...
איך לעזור לבן שלי -בחור בישיבה קטנה
בני בן ה16 בישיבה, בחור בינוני, סנדוויץ בין שני אחים "מוצלחים". בתקופה האחרונה מאוד חסר חשק-אמנם קם לתפילה מעצמו והולך (אני חושב) לישי"ק (שעור ג) אבל נראה קצת עצוב. מאוד מתענג מטיולים (מארגן ומוצלח בזה). איך אני ממשיך ולאן אני פונה. אציין שסוג הישיבה היא כזאת שאינני רוצה לערב אותה...
איזה אבא אני אם אין לי סבלנות לתינוק שלי
רציתי לשאול אני מתמודד עם בעיה שאני לא מבין את השורש שלה וזה מסתכל אותי, ואשמח מניסיונכם לעזרה. אני נשוי ויש לי אישה טובה ב"ה וגם נולד לנו תינוק ראשון לפני חצי שנה אבל אני לא נהנה ממנו אני מרגיש שאני לא מספיק אוהב אותו ולא דואג לו ואין לי...
לחוצה ממה שהמשפחה המורחבת יחשבו עלינו
אני בת 36 אמא ל5 בנות מגיל 2 ועד 12 מגיעה מבית חסידי לפני כמה שנים עזבנו אני ובעלי את עיר מגורי מילדות ועברנו לעיר מעט מרוחקת ואת בנותי הכנסנו למוסדות שלא קשורים לחסידות ממנה ההגענו מאז אני מרגישה שיש לי מין פחד להיפגש עם אחיותי החסידיות יותר שאני מתביישת...
אובדי עצות עם בת ה9 שלנו
לאחרונה יש לנו התמודדות לא פשוטה עם ביתנו בת ה9 זה מתחיל בחוסר חשק ללכת לבית הספר וממשיך באי עשיית שיעורים ובחודשים האחרונים גם לא עושה את העבודות בכיתה יש לציין שבשנה שעברה הייתה מצויינת ורק בשנה הזאת חלה הדרדרות בלימודים גם בהתנהגות בבית המצב לא פשוט כאשר כל דבר...
התמודדות עם ילד בן 18
יש לי ילד בעוד שבוע בן 18 ילד בעיית קשב וריכוז יחד מדהים ילד שעזר,כיבד,אהב מקשיב והכל פתאום בשנה האחרונה התחבר לילדים לא משהו וניגרר הולך עם בנות ואין לי מושג מה עושים מדבר בחוצפה אלינו כהורים מתחצף זורק את המשפט "אני בן 18" אני יכול לעשות מה שאני רוצה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן