The Butterfly Button
האמונה שלי קורסת!

שאלה מקטגוריה:

היי, אני רווק חרדי בן 39 שסובל כבר 20 שנה מהתמודדות בנפש בעיקר מדיכאון וחוסר שינה כרוני
ולאחרונה אני מרגיש שהאמונה שלי בה’ מתחילה להתערער, האמונה שהוא טוב, ושאכפת לו מה שקורה, ושהוא יכול או רוצה לשנות, ושתפילה עוזרת בכלל.
למה הוא לא עוזר לי? האם הוא קיים בכלל? האם אכפת לו מה שקורה איתנו ? האם נגזר עליי כל הגלגול הזה לסבול?
מה לא עשיתי בכוחותיי הדלים, ניסיתי ללכת לצדיקים, חיים, וכאלו שכבר אינם. התפללתי מעמקי ליבי, בכיתי את נפשי בתחינות, עשיתי סגולות, אמרתי תהילים בדמעות, ניסיתי להתחזק באמונה וכמובן הלכתי לרופאים וניסיתי את כל התרופות וכו’ וכו’ ושום דבר לא עזר לי לשנות את מצבי הבסיסי.
אני מיואש וחסר אונים !!! ואני מרגיש שלאף אחד לא אכפת וזה ח”ו יכול להימשך כך…לא רוצה אפ’ לחשוב עד מתי אבל אתם יכולים להבין
הרופאים לא יודעים איך לעזור לי והכל נראה מייאש. זה נראה שיש תורה ומצוות ועזרה לאנשים רגילים וכו’, ולמתמודדי נפש יש דין אחר ותורה אחרת ושולחן ערוך אחר ושם ה’ לא תמיד נראה ולא תמיד עוזר!!
אני כותב את זה בצער גדול שא”א בכלל להסביר ובזעם כבוש על ההנהגה העליונה כביכול אין רחמים!!
אני יודע שכולנו (כל בני האדם) מתמודדים אבל ההתמודדות בנפש היא שונה ועוצמתית פי אלף ואתה גם צריך להתמודד עם הדברים הרגילים בנוסף לזה, ומי מדבר על שידוך בכלל שאתה נאבק על ההישרדות שלך כל יום מחדש
הלוואי שתוכלו לעזור לי במשהו

תשובה:

שלום רב לך יקירי.

ראשית נא קבל את התנצלותי הכנה על האיחור הרב, לא רק העומס האישי שלי גרם לעיכוב גם הרצון שלי לדייק את התשובה ושהיא תתקבל על דעתך גרם לכך.

שאלתך מעוררת כאב רב. אתה מתאר שנים רבות של התמודדויות שנוגעת בכמה מישורים, אתה מביע כאב נפשי עמוק, התמודדות עם בדידות וערעור האמונה. אך בכל זאת שיגרת שאלה ל’אקשיבה’, משמע הנך עוד מאמין בטוב, בעצמך, בחייך ומעוניין אתה באור התקווה.

המקום ממנו אתה פונה כעת בוודאי לא קל ופשוט ואני רוצה לקוות שעד שהכיווני חשיבה שלי יגיעו אליך אתה תהיה במקום של גמישות לבחון זוויות נוספות שאני יציע להביט על הדברים ואולי אף יראו בעיניך קצת שונה.

אני מבקש תחילה להפנות זרקור לזעקה שלך הנוגעת מאוד ללב על האמונה שלך בה’ ועל הקשר שלך עם בורא עולם.

מדבריך עולה כי הקשר שלך עם ה’ הוא חלק ממי שאתה ואולי אף השורשים שמהם צמחת. אך טבעי הוא שהאמונה תתערער במהלך השנים ולא תמיד היא באותה עוצמה. וניסיון כזה בחייך כפי שאתה מתאר בוודאי טבעי שתשאל את עצמך שאלות שכאלה, אני מקווה בשבילך כשאתה מפנה את הכאב הזה גם כלפי בורא עולם בכבודו ובעצמו.

על פי כמה מהפוסקים מצוות עשה מהתורה של תפילה היא רק כאשר מתעוררת אצל האדם בקשת צרכים פנימית אותו הוא זועק לבעל הרחמים, יתכן אולי שכאשר יהודי עומד בתפילה מתוך הרגל וחוזר על מילות הסידור לא בהכרח הוא נמצא באינטראקציה עם השם אך כאשר בוקעת מהלב זעקה זו היא תפילה!

אין לי ספק שהקב”ה כואב את כאבך כמאמר הפ’ “עמו אנוכי בצרה” והזעקה הפנימית מתוך הלב השבור שלך היא תפלה מהודרת לכל השיטות ובוודאי גם תענה בסופו של דבר.

מעבר להיותך יהודי בעל אמונה אני רוצה גם להציע הסתכלות אל החלק של מצוות הביטחון. הרי באמונה אנחנו מאמינים כי בורא עולם עושה את הטוב עבורנו, אך מצות הביטחון היא שונה. ביטחון משמע שאתה בטוח שמגיע לך את הטוב ביותר ופה אני מבקש להתייחס לשאלתך האם נגזר עליך כל הגלגול הזה לסבול? התשובה היא כי מידת הביטחון בשונה ממידת האמונה אומרת לך כי עליך לבטוח בה’ כי מגיע לך את הטוב ביותר. לרע ולכאב יש גבול הטוב הוא אינסופי וברגע אחד יכול הכל להתהפך לטובה ממש.

לסבל שלך בוודאי יש משמעות רבה, הוא לא סתם ח”ו, יתכן שהוא מוציא ממך כוחות נסתרים ומכשיר אותך למלא תפקיד עתידי שברגע זה אנחנו עדיין לא מזהים אותו, מה שברור שבינתיים לזעוק לשמיים אתה יכול.

“לב שבור משמע לב פועם”, לב שמרגיש כאב זה לב שלא מוותר, לצערי פגשתי בחיים אנשים שכבר הפסיקו לכאוב את כאבם, אתה לא מוכן לוותר!

אתה נמצא במצב שאתה לא מוכן להסכים ולקבל את הדיכאון וכאן יש פתח משמעותי, שמעתי פעם פרוש נפלא על הפסוק בחומש שמות כאשר הקב”ה החל את תהליך גאולת ישראל ממצרים התורה כותבת בלשון של “והוצאתי אתכם תחת סבלות מצרים”, בפשט הפשוט ניתן להבין שהקב”ה כביכול יוציא אותנו מהסבל שמצרים מעבידים אותנו אך הפרוש ברובד הפנימי אומר שהקב”ה כביכול אומר אני יוציא אתכם מהסבלנות שיש לכם למצרים, כלומר שאתם תרצו לאבד את הסבלנות שיש לכם לסבל שמצרים מעבידים אתכם.

אתה איבדת את הסבלנות לסבל שלך והזעקה שלך עם האמונה שיודעת עליות ומורדות תתחבר לביטחון שמגיע לך הטוב ביותר, אין ביהדות מקור להיוולד למציאות של סבל סתם כך, בוודאי ה’ סומך עליך ומייעד לך עבודה ייחודית. אתה תצמח מהכאב והרגישות שאתה מפתח עוד יכולה להכשיר אותך להיות משמעותי עבור האחר.

אתה כותב שאתה מרגיש כי לאף אחד לא אכפת ממך ואני רוצה להעמיד אותך על טעותך. ראשית נגעת לי מאד ללב והלוואי ויכולתי ללחוץ לך יד ולחבק אותך. חבר טוב ויקר ששיתפתי אותו בשאלה הכואבת שלך הציע מיד כי הוא מאד ישמח לקבוע איתך חברותא פנים מול פנים (אזור אשדוד) או בטלפון. במידה ואתה מעונין אשמח לקשר ביניכם.

אני רוצה לגעת בזווית נוספת, כל אדם בחיים וגם זה שמרגיש מאושר כדאי לו שישאל את עצמו: לשם מה אני חי? האם אני חי בשביל להיות מאושר? לכל אדם יש דבר שהוא חי עבורו, האחד בשביל העונג, השני בשביל הכבוד, האחר בשביל לרצות אחרים וכו’, כל אלו הם סיבות לא נכונות, סיבות שנתונות לתנודתיות מתמדת ולכן גם לא יציבות ותלויות בגורמים שונים, אולי נגדיר את המשמעות לחיים שכאלו התלויים בדבר כפי שחז”ל אומרים שאהבה התלויה בדבר סופה להתבטל.

אך היהדות מלמדת אותנו שהמרכז האמיתי לחיים זה לחיות חיים של משמעות, חיים שממלאים את רצון הבורא, במילים פשוטות יותר למה אני קיים? כי הבוס צריך אותי! המדרש רבה מסכם את העניין במילה אחת “נתאווה הקב”ה להיות לו דירה בתחתונים” כלומר הוא זה שזקוק לכל הסיפור הזה שנקרא עולם יחד עם כל המכאובים, היסורים והתאוות של כל המין האנושי והעולם השפל הזה אליו נשלחנו.

אלו חיים בהם המצפן שמנווט את הדרך הוא השליחות שלנו והוא הממלא את תפקיד המנהיג ולא הרצון האנוכי להעצמת קיומי האישי. בחיים כאלו, כפי שהאושר הוא לא מרכז הקיום, כך הסבל, גם הוא איננו העדר הקיום ואיננו תכלית הרע. גם לסבל ישנה משמעות. גם לסבל יש תפקיד בחייך.

לפני כמה שנים זכיתי לעבור מסע טיפולי עם בחור נפלא שחזר בתשובה ול”ע חלה במחלה נדירה ממנה סבל ייסורים פיזיים ונפשיים עזים מאוד ממש ללא הפוגה, טובי הרופאים ניסו עליו כל דבר אפשרי אך ללא יכולת ממשית לסייע לו, כמובן שהוא חווה משבר מאוד עמוק גם בחלק הרוחני לאחר שעשה צעד כל כך נועז של עזיבת העולם החומרי כנגד כל משפחתו וחבריו והתקשה מאוד להכיל את הכאבים עד שהגיע למצב של ניסיונות לפגוע בעצמו.

באחד המפגשים הרגשתי כי יש הקלה משמעותית באופן שהוא מקבל את המציאות הקשה, כשבדקתי איתו לעומק מה גורם לו להתחזק ולשמור על עצמו הוא ענה לי, כי הגיע להבנה שלאלוקים יש עניין בתוך כל הסבל והכאב שלו אז החליט ‘לפרגן’ לו את זה מכל הלב, הוא הסביר כי הרי לבורא עולם אין כל בעיה להסיר ממנו כל כאב ולדאוג לו לנפש חסינה ועל הדרך לסדר לו שידוך, אלא מה שהקב”ה מצפה ממנו זה מסלול שונה, כך שפשוט הוא החליט לנסות פחות לחשוב על עצמו ולמלא את עצמו בתובנה שהוא מסייע לבורא עולם ונותן לו את מבוקשו, אני עד לכך שבהמשך הדרך החלה הטבה משמעותית ובלתי מוסברת ע”פ חוקי הטבע.

אתה מגדיר את עצמך כסובל “מדיכאון”, יתכן ולא אתה קבעת את האבחנה הזאת אך בל תשכח כי לא אתה מהותך כל כולך בדיכאון, תהיה זהיר מלהגדיר את עצמך בהגדרה רפואית כזו או אחרת, אלא חלק מאישיות רבת פנים שבך לדעתם של כמה גורמים מתמודד עם הפרעה שנקראת דיכאון. אנא ממך, אל תיתן לחלק הצבוע בדיכאון, לצבוע את כולך בו. תזכיר לעצמך יש לך חלקים רבים אחרים לגמרי בחייך.

אתה כותב כי הרופאים לא יודעים איך לעזור לך: החלק שבנפש לו הרופאים מנסים לעזור בעזרת תרופות הוא חלק מזערי בתהליך ובמסע שהינך עובר. החלקים הנוספים והמשמעותיים אף יותר מהטיפול התרופתי הם אותם חלקים וצדדים בחייך עליהם אתה בכלל לא כותב, כמו אומנות, חברה, תחביבים או פנאי וכו’.

ככל שתגדיל ותעניק תשומת לב לחלקים נוספים בחייך, כך תרחיב את היכולות שלך בעוד שטחים שאולי זנחת בדרך. יתכן כי חיזוק לחלקים האחרים שתאיר ותעורר בך, יתנו גם פרופורציה לחלק הדיכאוני והכואב שאתה מתאר.

אתה שואל האם למתמודדים בבריאות הנפש יש תורה אחרת? התשובה היא לא! זאת התורה לא תהא מוחלפת. התורה שווה לכולם. לקב”ה יש נחת מעצם היותך כפי שהורים מאושרים בבנם עוד לפני שהוא מספק להם השיגים כלשהם, לכן, תנסה לשמוח בעצם היותך נושא נשמה יהודית גם כשקשה לך עם המחויבויות להם אתה נדרש.

התורה אומרת ומדגישה וחי בהם ולא שימות בהם. כאן יש מקום למצוא רב שמבין את ההתמודדויות שלך ולהתייעץ עימו על מה מצופה ממך במצבך העכשווי מבחינת שולחן ערוך וכיצד עליך לגייס כוחות ובהדרגתיות להוסיף עוד ועוד.

לא כתבת על התנסות בטיפול פסיכולוגי, אני מניח שהייתה לך איזשהי אינטראקציה טיפולית במהלך החיים אך גם אם לא חשת כי נעזרת בו אני מציע לשוב ולנסות, לפעמים לוקח זמן לאתר את האדם הנכון ואת השיטה היותר מתאימה ומדויקת עבורך, שווה ומומלץ לחפש מטפל מתאים, במידה ותרצה תוכל לפנות ל’אקשיבה’ וינסו להתאים לך איש מקצוע.

לסיום אני מבקש לקחת את היכולת שלך לעשות עבור האחר כפי שאפשרת לנו לפרסם את התשובה כדי שגם אחרים יוכלו ללמוד מהקושי שלך ולהציע לך לעסוק בפעולות ועשיה שייטיבו עם האחרים, האושר האמיתי בחיים מתגלה כאשר אנחנו מפנים מעצמינו עבור הזולת, אני מציע לך להתנדב במקום בו תוכל להביא את עצמך לידי ביטוי ותהיה משמעותי עבור מישהו אחר.

מאחל שתזכה לאור ושמחה כל ימי חייך.

אברימי

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

6 תגובות

  1. מרגש!השאלה וגם התשובה..
    חבר יקר, אל תתייאש..אכן,העולם מלא סבל אבל מנסיון, אם מרפים וסומכים על השם שזה לטובה זה עובר לאט לאט..אל תלחם עם עצמך..תנשום עמוק..הכל בסדר.
    בעז”ה הכל יעבור!!אמן

  2. שאלה נוגעת ללב ועוסקת בשאלה הכי גדולה של החיים-יסורים ומשמעות.
    הלואי שבקרוב תבשר פה בשורות טובות.
    השבוע התארס אלון פז-בחור נכה ומונשם שנפגע קשות מתאונה לפני כמה שנים. אותי זה עודד מאוד, שגם כשהמצב נראה לא פשוט, הקב”ה מחזיק אותנו שלא נתפרק עד שהישועה תגיע.
    תחזיק מעמד בשביל כולנו!

  3. בס”ד
    היה לי קשה מאוד לקרוא פשוט רק בכיתי
    אני משתפת במה שעזר לי לצאת מחרדה מאוד לא פשוטה ,[כולל תרופות וטיפול נפשי } שפחות עזרו לי , זה העזרה לזולת ,פשוט הטוב שבנתינה לאחר בהתנדבות {בית כנסת,בית קשיש ,בית חולים ועוד } יש בה כוח רפוי ראיתי שגם בתשובה כתב לך הרב כיוון לשם כדאי לנסות ,ועוד משהו קטן אתה יכול לעזור לעצמך יש בך כנפי רוח כנפי נשרים אבירים ,בורא עולם נתן לך תדרוש אותם (הרב קוק)
    מתפללים שבע”ה תבשר לנו בשורות טובות
    אין עוד מלבדו הרבה אהבה והצלחה

  4. תודה לכל המגיבים/ות
    אני מתחזק מהתגובות והאכפתיות שלכם.
    שנבשר כולנו בשורות טובות.

  5. התשובה שלך גרמה לי להסתכל על מה שאני עוברת מזווית אחרת. רק רציתי לומר תודה לך🙏🏻

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

תמיד פחדתי להשתגע... יש לי סיכוי?
קצת אספר על עצמי בקצרה כרקע לתהיות והשאלות המורכבות שיש לי אני בת 21 למדתי בבית ספר חרדי חסידי שהיה יותר חזק מהבית שלי. מגיל 14 זוכרת את עצמי עם חרדות ופחדים בעיקר מלהתעלף( משהו שחלף לי עם הזמן והתגברתי עליו למרות שהייתי באותה תקופה פוחדת ממנו ברמה לא מוסברת)...
אמונה, חוסר ביטחון וסוף העולם
אני אישה בשנות הארבעים נשואה ואמא. תמיד הייתי דתיה וב- 3 שנים האחרונות התחזקתי יותר יחד עם בעלי. לפני כשנתיים הייתי צריכה לעבור ניתוח גדול, ובעלי לקח על עצמו כיפה. ואני בהחלטה פזיזה של הרגע, לקחתי על עצמי כיסוי ראש! זה משהו שבחיים לא חשבתי שאקפיד כי המראה החיצוני והטיפוח...
מאז שהתאזנתי אני פחות צדיק
לפני שלש שנים כשהתחלתי ישיבה גדולה הייתי בתקופה מאד לא מאוזנת בחיים שלי לילות בלי שנה סטרס גדול לחץ בעבודת השם בתפילה ובלימוד. היה נורא קשה המון לחץ ובילבול, מאז התאזנתי עשיתי תהליך עם עצמי ונרגעתי אבל מה שאני מרגיש שעבודת השם שלי כבר פחות טובה מאז שנרגעתי התפילות פחות...
בשביל מה הסבל בעולם הזה?
יש לי כמה שאלות באמונה שמתעוררות לי בתקופה האחרונה והחלטתי להעלות אותם כאן. תודה מראש על האפשרות לשאול ולקבל מענה, זו באמת זכות אדירה! אני אישה חרדית שחונכה בבית מאמין מאד, במוסדות מהשורה הראשונה ואני בהחלט מרגישה שהאמונה הבסיסית מושרשת בי כמו שצריך. אבל משהו בה התערער לי לאחרונה ב-2...
עוברת ליד החיים ולא מצליחה להרגיש באמת
אני בחורה בת כמעט 26, רווקה. השאלה שלי כללית, יכול להיות קשורה לזה שאני רווקה, למרות שזה לא בטוח.תגידו אתם:) קצת רקע לפני הצגת השאלה: יש לי תואר ועבודה מעניינת מאוד, לרוב עם הרבה סיפוק. אני מוקפת בחברה ב”ה ויש לי הזכות להמשיך וללמוד תוך כדי עוד דברים שאני אוהבת...
יש סוף לטיפול רגשי? אפשר לצאת מהקושי?
בתור אחד שעבר הרבה טיפולים רגשיים ותמיד זה סייע לתקופה מוגבלת מאוד עד לגל הבא אני רוצה פשוט לדעת האם יש לזה סוף? האם יש דרך לצאת מזה אי-פעם? לקבל כלים להתמודדות יעילה יותר אחת ולתמיד? או שזה פשוט משהו כרוני שילווה אותי עד זיבולא בתרייתא – על כל המעלות...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן