שלום וברכה
אפתח דווקא מהסוף, אין מה לבקש סליחה. אנחנו נמצאים כאן בשביל כל שאלה שרק תהיה!!!
ובמיוחד שאלה כמו שאת שואלת. שהיא שאלה מרגשת וחשובה מאד. אני רוצה להגדיר את השאלה, אני חושב שיש כאן שתי שאלות שלא בהכרח כרוכות זו בזו.
ולפני זה אקדים. הקדמה קצרה.
כשמדברים על חרדיות, חשוב מאד להבחין בין שני מושגים. יש מושג של החרדיות מבחינה דתית. ויש את מושג החרדיות כחברה. כלומר אם מדברים על מושג החרדיות מבחינת חוזק הדת, ולא מבחינה חברתית, המושג להיות חרדי, זה להיות חרד מה’ יתברך. לשמור תורה ומצוות בדקדוק, ולהיות חרד מה’. לא לחפש קולות מכל הבא ליד, ולשמור כמה שיותר על מסגרת טהורה מכל דבר שנוגד תורה ויראת שמים. זו חרדיות שלא קשורה למושג חברתי. נקרא לזה מכאן והלאה בהמשך התשובה להיות ירא שמים. יראת שמים היא לא בהכרח תלוית מגזר. והיא בדרך כלל מותאמת אישית, יש אנשים שיהיו יראי שמים דווקא במגזר אחד, והאחרים מתאימים יותר למגזר אחר, שם יהיה להם יותר קל להגיע לפסגה של יראת השמים המותאמת להם לפי אופיים-לפי הרקע שלהם. הם יהיו חרדים-יראי שמים במקום המתאים להם, הם יגיעו לפסגה של יראת השמים שלהם, בקהילה-במגזר המתאים להם. עד כאן מושג החרדיות במובן הדתי.
ויש חרדיות במובן החברתי של המילה. שזו חברה, שבחרו לקיים קהילה שמציעה את האפשרות הקלה ביותר להיות ירא שמים, חברה שמציבה גדרות מאד ברורים. מסתגרת כמה שיותר מפני אחרים, בכדי למסד את החברה הזו, יש גם קוד לבוש שמסייע לקיים את החברה הזו.
לא בהכרח שכל מי שחרדי במובן החברתי הוא ירא שמים, ולא בהכרח שמי שלא חרדי במובן החברתי הוא לא ירא שמים. אני מכיר אנשים יראי שמים שלא משתייכים לחברה החרדית, ואני מכיר אנשים שאינם יראי שמים שמשתייכים לחברה החרדית.
אבל בהחלט קל יותר להיות ירא שמים במסגרת החברה החרדית שמציעה קהילה שבה אפשר להסתגר ולהיות מוגן יותר מפני חוסר יראת שמים. החברה החרדית רק מציעה את האפשרות להיות ירא שמים יותר בקלות. וכחרדי אני גם חושב שהקהילה שבה יש יותר יראי שמים הם בני הקהילה החרדית [מסופקני אם כאלו שאינם חרדים יחלקו על הנתון הזה, הם רק יחלקו על הדרך החרדית מסיבות אחרות שאין כאן המקום להאריך בהם. כחרדי שמאמין בדרך שבה אני הולך, אני בהחלט חושב שהדרך הנכונה לקיים חברה שיש בה יותר יראי שמים, ושיותר קל בה להיות ירא שמים זו החברה החרדית].
אחרי ההקדמה הזו, אני הייתי מעמיד את השאלה שלך כשתי שאלות נפרדות. שאלה אחת חברתית, האם הייתי מציע לחוזר בתשובה להשתייך לחברה החרדית או לא. זו שאלה חברתית, שנכון שכרוך בה גם מעט ענין דתי, כי על פי ההנחה שהנחתי בתחילת דבריי, יותר קל להיות ירא שמים בחברה החרדית, וממילא אם ברצונו של חוזר בתשובה לבטח את היראת שמים שלו אולי נכון שיהיה חלק מהחברה החרדית. אך בסופו של דבר זו שאלה שעיקרה חברתית, גם אם יש בה ענין ערכי.
אך יש שאלה נוספת, קשה יותר, שאני חושב שהיא עיקר השאלה שבה עלינו להתמקד בכדי לברר את מה שאת רוצה לברר, והשאלה הזו היא שאלה דתית ולא חברתית. השאלה היא האם הייתי מציע לחוזר בתשובה להתחזק ביראת שמים בהליך מהיר, או שמא הייתי מציע לו ללכת בהדרגה? האם הייתי מציע לו לעזוב את הכל, לעזוב את העבודה ללכת ללמוד בכולל, או שמא הייתי אומר לו שימשיך לעבוד בעבודה שהוא עבד קודם? האם הייתי מציע לו לגדל פאות גדולות ולעשות מעשים שמחזקים את הזהות הדתית שלו מבחינה חיצונית, או שמא לתת לזמן לעשות את שלו, ולא לעשות מעשים קיצוניים, ולהמשיך ללכת בלבוש לא חרדי?
אולי זה נשמע משונה, למה לא?
מה הספק?
ברור שמי שרוצה להתחזק נכון לומר לו להתחזק, ולהשפיע עליו לעשות כל שינוי אפשרי בכדי להתחזק, מה הספק בכלל?
ובכן, כאן בדיוק ישנו ענין חשוב לדבר עליו. ענין לא פשוט בכלל אבל צריך להיות מודע לו ולדבר עליו בבירור.
כל חוזר בתשובה בתחילת דרכו נמצא בסערה גדולה, יש שיקראו לזה שהוא “נמצא באורות”, זה טבעי, זה קורה בגלל כמה סיבות, ההתרגשות מפני הערכים המיוחדים החדשים שהוא נכסף אליהם, הסערה שהוא עובר, גורמת לרצון לכבוש את היעד. הוא גילה יעד חדש והוא רוצה לכבוש אותו, בסערה במהירות, הוא רוצה כמה שיותר מהר להיות גדול הדור. אם לא החזירו אותו בתשובה נכון הוא גם עסוק הרבה בעבר שלו והוא רוצה לכפר על העבר וממילא לעשות מעשים קיצוניים שכביכול ימחקו את העבר. וגם עוד דבר, מרגישים יותר בטוח כשעושים מעשים קיצוניים. מרגישים שכבר עברו את הגשר, נמצאים במקום הבטוח בו רצו להיות. כמובן שגם הרצון להיות “שייך”-שייך לחברה הדתית החרדית, מוביל את האדם לעשות מעשים קיצוניים שהוא ירגיש ממש שייך לאיפה שהוא רוצה להיות שייך.
כל זה תהליך מאד טבעי שכמעט כל בעל תשובה עובר. הוא מובן, הרצון להשתייך למשהו בטוח. הנפש הסוערת, הרגשות המיוחדים, כל אלו מובילים את האדם לעשות פעולות קיצוניות.
אלא שלצערי בהמשך הדרך יש עליות וירידות ברגשות הללו. ולצערי אם לא הולכים בדרך בטוחה עם ליווי נכון, יכולים אחרי הרבה שנים למצוא את עצמם בדרך הפוכה, בדרך בה הם מחפשים איך לרדת. הם כבר שינו את הלבוש, לפעמים הם כבר לבשו שטריימל, הם כבר גידלו פאות ארוכות, ואחרי שהאורות מכובים, או אפילו לא ממש מכובים רק מעומעמים מעט, מתגעגעים ללבוש הקודם, לתסרוקות, ולא רק להם, מתגעגעים לעולם שלם השאירו מאחור, לתרבות, להנאות, להווי של חיים שנשאר מאחור. ואחרי שעלו על העץ קשה לרדת ממנו, ואז מתגלים כל מיני עיוותים, בדרך אל הירידה מן העץ… אני מתאר מקרים כואבים מאד שאני מכיר, לא אחד ולא שנים.
את התהליך של החזרה בתשובה, צריך לעשות במתינות, בהדרגה, והעיקר, לא לתת לרגשות הסוערים להוביל, לא לתת לאורות הפרוז’קטור שלא יכולים להיות קיימים משך שנים רבות, לקבוע מציאות שאי אפשר לסגת ממנה. שגורמים לקפוץ בסולם לדרגות שהאדם לא מסוגל אליהם.
צריך לעמוד על דרגה שלא צריך בשביל לעמוד עליה להחזיק חזק כי היא לא יציבה מספיק, לעמוד על מדרגה שאין ממנה פחד גבהים. לעמוד במקום יציב שמתאים לאדם העומד עליה.
זה קשה מאד להרגיע בן אדם מלהתחזק, הוא רוצה להתחזק ביראת שמים ואומרים לו לא, זו תחושה רעה, זה גם מפחיד קצת, כי המייעץ יכול לחשוש שמא בגללי האדם יהיה פחות ירא שמים. אך על האדם לראות למרחקים. ולתת עצות שיגרמו לאדם להחזיק מעמד, מבחינה דתית ונפשית.
הדברים האלו שאני כותב כעת כתובים מניסיון וגם שמעתי אותם מגדולי תורה שמכירים את עולם התשובה, הדברים לא יובנו למי שלא מתעסק עם עולם התשובה. אבל מי שמתעסק עם עולם התשובה יזדהה עם כל מילה שכתובה כאן.
ובכן, נכון להתקדם, זה חשוב, כל אדם צריך להתקדם בעבודת ה’. אך צריך לעשות את זה באופן מאוזן ונכון, ולא להיות מובל על ידי רגשות סוערים שלא מחזיקים מעמד.
את כותבת למשל שאת מוכנה לעבור מקום מגורים. זה יכול להיות נהדר, אבל זה יכול להיות גם ניסיון קשה שאין כמותו. וכי כל כך פשוט לשמוט את הקרקע מתחת הרגלים? מעבר דירה לאזור לא מוכר לחברה לא מוכרת, איך ילדייך יגיבו? איך בעלך יגיב? איך את תגיבי?
צריך לחשוב איך הנפש שלנו תגיב לשינויים.
העזיבה המוחלטת של העבר נראית לכאורה הדבר הנכון ביותר לעשות, אבל צריך לדעת שכל עזיבה של העבר שומטת את הקרקע היציבה תחת הרגלים. וצריך לחשוב הרבה לפני שעושים אותה. בעלי תשובה רבים עזבו מקצועות שעבדו בהם, עזבו מקום מגורים, ניתקו קשרים משפחתיים, ואחר זמן מה הרגישו כעלה נידף ברוח ללא משען ומשענה.
זה העיקר, זו השאלה העיקרית שאני רואה כאן. השאלה של ההשתייכות לחברה החרדית, היא שאלה קטנה יותר, נראה לי שאחר שעושים את הדרך באופן מתון אחרי שעושים את הצעדים באופן בטוח בליווי של רב שמתעסק בחזרה בתשובה ויודע לייעץ נכון, השאלה של ההשתייכות המגזרית פחות רלוונטית. נכון אמנם שלצערי בחברה החרדית פחות מקבלים בעלי תשובה, אבל מי שהלך נכון בליווי נכון, ועשה מה שנכון לו לעשות, מצא את עצמו מאושר בחברה המתאימה לו, גם אם יש אי אלו קשיים. יש כיום מספיק בעלי תשובה חרדים והסבל מהמיתוג כבעלי תשובה לא בטוח יפריע לו. ואם זה נכון לו מבחינה אישית, אם הוא במצב שנכון לו להיות חרדי, לא יתכן שהוא לא יהיה חרדי בגלל המיתוג השלילי כביכול שהוא יחווה.
חשוב לומר, שהמתכון ליראת שמים, הדרך הבטוחה להעמדת דורות ישרים מבורכים בביטחה, לא נמצא בשום מקום. אין מגזר שיכול להבטיח המשכיות של צאצאים שהולכים בדרך התורה והמצוות, לצערנו בכל מגזר יש נפילות, גם אם יש מגזר שיש בו יותר ויש שיש פחות, בסופו של דבר הכל תלוי בסייעתא דשמיא, אבל במה שתלוי ביד האדם, זו הדרך הנכונה והמתאימה לו בה הוא הולך. יש אנשים ששמו את יהבם בהשתייכות למגזר מסוים, הם היו בטוחים שאם הם יהיו חסידים הם יהיו לבטח יראי שמים יותר וכך גם צאצאיהם, ויש היו בטוחים שאם הם ישתייכו לזרם הליטאי זה יבטח אותם. כשבמשך השנים לפעמים התברר שכיון שהם נמצאים במסלול שלא מתאים להם, הם עצמם התרופפו ביראת שמים, ואם לא הם, צאצאיהם לא התאימו ונפלו.
יש הרבה הרים, וכל אחד צריך להגיע לפסגת ההר, אך לא כל אחד צריך להגיע ללאותה פסגה. הפסגה הגבוהה-הדרגה הגבוהה ביראת שמים היא “חליפה לפי מידה” היא צריכה להיות תאומת את המצב של כל אחד, אני מכיר אנשים יראי שמים גדולים בכל מגזר, והמחשבה צריכה להיות פחות השתייכותית-מגזרית, אלא יותר מותאמת לפי המצב בו האדם נמצא. את בהחלט כותבת על רצונך להשתייך לציבור החרדי מחמת שלשם את מרגישה שנפשך מובילה אותך, יתכן וזה נכון ויתכן ששם מקומך, אבל אני מציע שבשביל שתתאימי את עצמך באופן בטוח יותר למקום אליו את מתאימה, שתעשי תהליך של חיפוש מתוך הדרכה של רב מלווה, שיוביל אותכם ביחד בעצה ובתבונה, וכך לאט לאט תוכלי למצוא את המקום המתאים לך ביותר, ואחר כך ממילא בלי הרבה מחשבות תצאי את עצמך במגזר הנכון אליו את מתאימה.
לענ”ד כעת השאלה העיקרית היא השאלה הראשונה את השאלה השנייה של ההשתייכות המגזרית אם היא תהיה עוד קיימת אחר הליווי המודרך, תוכלי לדבר איתנו או עם הרב שתימצאו. אני מבין שאינכם משתייכים לקהילה מסוימת, ואין לכם רב מלווה, שמייעץ לכם בדרככם, ובכן, אני חושב שזה הדבר הראשון שכדאי לכם לעשות, למצוא אישיות רבנית שמלווה חוזרים בתשובה, למצוא קהילה כזו שאתם משתייכים אליה, זה יקל עליכם בשאלות הרבות שבאות לפתחו של כל אדם דתי, וכל שכן שמגיעות לפתחו של אדם שסולל לעצמו את הדרך לבד.
אם תכתבו לי את אזור מגוריכם אוכל לייעץ לכם על דמות רבנית או אפילו קהילה מתאימה שתוכלו להיות עמהם בקשר שתוכלו ללכת בדרך בטוחה, במסילה העולה, להתחזקות רוחנית כרצונכם הטהור.
בברכה מרובה
שלמה
sh4101199@gmail.com
דלג לתוכן
תגובה אחת
הי רציתי לומר כבעלת תשובה שמנסה להתחבר לזרם החרדי כבר למעלה מ14 שנים זה הקושי והעוול הכי גדול שעברתי בחיים התחתנתי עם חרדי מבית, מה שעוד יותר מגדיל את הקושי שלי להמשיך ולנסות להשתלב מה שאף פעם לא יילך
כבר המון זמן בהצלחה