דלג לתוכן
קצת קשה לי להגדיר את השאלה ואולי זה מרוב שהיא פשוטה
אני נימצא בישיבה גדולה נחשבת כישיבה טובה ואיני מצליח להתקדם
יש לי מעמד לא גבוה בעיני חברי ובכל מה שיש לישיבה אני מרגיש ששום דבר איני מקבל
חושב כל הזמן האם עלי לנסות משהו אחר : לימודים אקדמיה , עבודה
מוטרד מזה מאוד
אשמח למתן עזרה
שלום לך בחור יקר
קראתי את שאלתך והזדהיתי עם הכאב שבין השורות.
אתה מרגיש תקוע ולא מתקדם.
דבר ראשון שברצוני לומר: כמה יפה וחשוב שאתה קם ומתנער, ואומר 'אי אפשר להמשיך כך'. אנשים רבים לא מסוגלים לעצור ממרוצת החיים ולחשוב על עצמם… אתה עשית את זה ויישר כוחך! זה כבר שלב חשוב בדרך לפתרון – ההכרה בכך שאנחנו רוצים שינוי.
כשאני מנסה להכנס לעובי הקורה, ברצוני להדגיש שבסה"כ עומדות מול עיניי שורות ספורות שכתבת, אז ניקח בחשבון שחסרים לי נתונים רבים כדי להבין את התמונה לאמיתה. אז אנא קבל בהבנה את מה שאכתוב להלן, גם אם יש בדברים חלקים שאינם רלוונטיים לך כלל, אני פשוט מנסה 'לירות' לכל הכיוונים.
ובכן, כתבת שאינך מצליח להתקדם. מהי התקדמות בעיניך? האם הכוונה שאינך לומד ומעביר את הזמן, או שאף שאתה לומד, אתה לא מתקדם בלימוד?
כשנמצאים בתוך מסגרת מסוימת ובאים לדון אם ישנה התקדמות או לא, הרי שהדבר תלוי מה מלכתחילה אנו מצפים שיקרה באותה מסגרת. במסגרת ישיבתית שאין בה מבחנים ויעדים כמו השגת תואר, קשה להגדיר מהי התקדמות ומה נקרא מצב סביר. באוניברסיטה וכדומה, הרי שאם עמדת בדרישות ועברת את המבחנים, זו התקדמות. אם לא, אז לא. בישיבה אין את כל זה, ובכן אם בכל זאת אתה מרגיש שאינך מתקדם, יתכן ובאמת אתה מרגיש שאתה לא לומד או כמעט לא לומד, או שבאמת אתה לומד אלא שעדיין אינך חש התקדמות אישית.
ובכן, המחשבה שעולה בלבך לנסות משהו אחר, כגון אקדמיה או עבודה, מובנת. זה נראה כמו עולם אחר שבו הכל עשוי להסתדר. ישנו חשש בעזיבת הישיבה מפני ההשלכות האישיות והרוחניות. לא סתם מקובל אצלנו להקדיש את ימי הבחרות ללימוד בישיבה. זה מטביע בבוגר הישיבה חותם ותוכן שלא ניתן לשחזר אותו באופן אחר. לכן בדרך כלל מומלץ להמתין עד אחרי החתונה, ובשנות הבחרות להתאמץ ולהשאר בעולם הישיבות. בסוף יש גם את השיקול של מה מקובל בחברה שלנו, ומה נחשב הנהגה חריגה, וכל זה הוא שיקול שצריך לעשות.
אך מלבד זאת, צריך לדעת מה הסיבה שעוצרת אותך מלהצליח בישיבה, ומאן לימא לן שלא יתעורר אותו קושי וימנע את ההצלחה במסגרות אחרות. הרי בכל מקום יש דרישות, ולרוב נזקקים לעבודה יומיומית אפורה, ונדרשת התמדה והתמסרות. ואם בישיבה אינך מצליח, אולי יש לכך סיבה אשר תחזור ותתעורר גם במסגרת אחרת. זו מציאות שכיחה מאד, בחורים שחשבו שאם יעברו למסגרת אחרת, יצליחו, ולא כך היה.
מהמקום שלי כיועץ באופן אנונימי, שאינו מכיר כלל את הסיפור האישי שלך, אני מנסה להצביע על כיוונים שונים, ואתה תעשה את השיקול שלך בהתאמה למציאותך.
אז ראשית אני חייב לנסות ולאתגר את הנחתך שאינך מתקדם, ואולי אתה לא מעריך מספיק את מה שאתה כן עושה (וכתוצאה מכך נוצר מעגל של חוסר סיפוק אשר מוציא את החשק ממה שכן ביכולתך לעשות). ושוב צריך לזכור שבישיבה אין מדד מוגדר להצלחה, ולימוד תורה הוא אכן נושא מופשט ורוחני שאינו נמדד בדוקא בסרגל כזה או אחר.
הנה מכתב מפורסם שכתב בעל הקהילות יעקב לתלמיד ישיבה (קרינא דאיגרתא ג): "תלמידים צעירים טועים הרבה בדמיונם, בחשבם שאינם מצליחים ואינם עולים, כי ההצלחה לעליה האמיתית אינה ניכרת לעין התלמיד. כל דף גמרא שלומד ומבינו היא הצלחה, כל תוספות שהבינו היא הצלחה…"
וכעת אעבור לאפשרות שאתה פשוט מרגיש שאינך לומד, ו'מעביר את הזמן'. יש לא מעט בחורים שזה מה שהם עושים בישיבה. חלקם הגדול מודע לכך ובכל זאת אינם חושבים לעבור למסגרת מסוג אחר, מכמה סיבות: כי הם רוצים את השמירה שקיימת ב'תיבת נח' הישיבתית, או שאין להם רצון לעשות משהו שונה מהחברה הכללית, או כי באמת הם מתעצלים וכדומה.
אז עלינו להתבונן מה באמת הסיבה שאתה לא מנצל את הזמן ללימוד? (אם אכן זה כך)
יכולות להיות כל מיני סיבות, חלקן יותר קשות לפתרון וחלקן פחות קשות.
יתכן ויש לך קושי לימודי, כגון בעיית קשב וריכוז, או קושי בהבנה ובשפשוף בלימוד, אולי לא קיבלת מספיק הדרכה בשנים הקודמות. לדברים אלה יש פתרונות.
יתכן ויש לך קושי בתחום הרגשי, שמונע ממך להשתלב בחברה ולהרגיש שייך, וממילא גם ההשקעה בלימוד כבר לא קלה, כי אם בין כך לא יהיה לי מעמד, מופחתת המוטיבציה. אולי אתה סובל מחוסר בבטחון העצמי וכיו"ב. אם אכן ישנו בלבול רגשי וכדומה, מומלץ לגשת לטיפול אצל אדם מקצועי ובעל נסיון שיכול לעזור לך לשים את האצבע על הבעיה ועל הפתרון.
ואולי אין כאן בכלל בעיה 'קלינית' אלא פשוט צורת הלימוד שאתה עסוק בה כעת, אינה מתאימה לסגנונך. אולי אתה טיפוס יותר עיוני ואינך משקיע בכיוון העיוני כיאות. ואולי אתה טיפוס יותר בקיאותי, ואתה לא משקיע בכיוון הזה. אולי אתה אוהב ללמוד נושאים מגוונים, כמו פרשת שבוע או מחשבה, וחשוב שתקדיש לכך זמן כדי למלא לך את הנפש. אולי כדאי שתנסה להשקיע בכתיבה ובסיכומים, זה דבר שנותן הרבה סיפוק וטעם בלימוד.
חשוב לא להתייאש אלא לחפש ולהתאמץ למצוא פתרון.
האם יש בישיבה איזו דמות מהצוות שאתה מחובר אליה? אם לא, מדוע לא? בכל מקום יש מגוון של אנשי צוות, וגם אם לא כולם לפי טעמך, מן הסתם חלקם או לפחות אחד, יש לך אפשרות להתחבר אליו. קירבה לתלמיד חכם או איש מוסרי, היא דבר גדול מאד שיכול לסדר לך את הראש, וגם באופן כללי לתת לך תחושת התקדמות, כשאתה יונק מאותה אישיות.
לפעמים צריך להעיז ולבקש ללמוד חברותא עם בחור טוב, או בחור מבוגר, אפילו יום אחד בשבוע, וכך להתחבר למושגים גבוהים.
אפשר להאריך בהצעות ובדוגמאות, ובכל מקרה, תשועה ברוב יועץ.
הנני חותם מעין הפתיחה
בהערכה אליך על כך שאינך מסכים "למרוח" את עצמך
אלא אתה דורש התקדמות!
נפלא שכך!
מקווה שכתבתי דברים שרלוונטיים לך
בהצלחה רבה
ישי
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
