שלום איש יקר,
מכתבך נוגע ללב. אתה מתאר בצורה מעוררת התפעלות את תגובתך הכל-כך אנושית, הכל כך אבהית, והכל כך אכפתית למה שקרה לבנך, וקשה להתעלם מהתחושה שעם אבא כזה – הבן נמצא בידיים טובות ונכונות.
אתחיל מהסוף: אני לא חושב שהילד צריך לעבור בית ספר. עדיף לנסות להעביר אותו כיתה באותו בית ספר. וכמו כן, לא הייתי לוקח אותו לפסיכולוג.
וכעת לתשובה בהרחבה: ילדים לפעמים עושים שטויות. לא מתוך ידע ולא מתוך כוונה להתעסק עם תחומים מיניים. הם פשוט חוקרים את גופם בגיל הזה, והשובבים שבהם, אלה נטולי הרסן והעכבות, יבדקו אותו גם בפרהסיה. אני לא הייתי מגדיר את מה שעשו לילד שלך כפגיעה מינית! עשו מעשה מאד לא יפה ומאד לא מחונך, אך לא פגעו לו בתודעה המינית שלו. לא לימדו אותו שגופו הפקר, וכי הוא יכול להתענג או לענג אחרים בגופו. כאלה דברים לא קרו כאן ב"ה. פנייה לפסיכולוג עלולה להעלות את העניין לסדר היום בתודעתו של הילד, ולגרום לו להרהר במשמעות הדברים. הנח לזה! הפגיעה כאן היא קצת פיזית, מעט יותר רגשית, אך לא מינית! אני מניח שהם בחרו בילד שלך כי הוא נתפס בעיניהם כחלש וכאחד שאפשר לעשות לו דברים כאלה, וכאן העבודה שלכם כהורים, ושל צוות בית הספר, היא לחזק את ביטחונו עצמי, את ההערכה העצמית שלו, ואת מעמדו בכיתה. צוות בית הספר אמון על הדברים האלה. דבר אתם והפעל אותם בהקשר זה. אתם כהורים יכולים להראות לו בכל מיני פעולות שהוא עושה בבית, עד כמה הוא חכם ויודע לחשוב על פרטים, ועד כמה הוא לוקח אחריות ומארגן דברים, ועד כמה הוא חזק וגיבור, וכן הלאה על זו הדרך. כדאי גם לעודד אותו להזמין חברים אחרים הביתה, ובכך לשפר את מעמדו החברתי בכיתה. אם אתם נוכחים שילדים לא מגיעים אליו, דברו עם הוריהם בטלפון, ותזמו מפגשים כאלה.
אם לילד יש חברים, אפילו אחד או שניים, מאד לא בריא להעביר אותו בית ספר. וכי אנו יודעים שבבית ספר אחר הוא ישדר חוזק וירכוש מעמד? הנסיעות למקום החדש, ההרגלים והתנהגות הצוות, כמו גם סגנון הילדים, יחייבו את הילד למאמץ גדול מידי של הסתגלות, ולא בטוח שיש לו את הכוחות לכך. אם אין לו חברים, וניסיונותיכם 'ליצור' לו חברים עלו בתוהו, אולי כדאי, בחשיבה משותפת עם צוות בית הספר, לבדוק את האופציה של הכיתה המקבילה בתוך אותו בית הספר. אך שוב, הייתי ממצה את האפשרויות בתוך הכיתה ולא ממהר להסיק מסקנות ממעשי שובבות של ילדים בכיתה ב'.
לסיום, אני קורא שוב את מכתבך, ורואה בו לא מעט נקודות חוזק, כאלה שגורמים לי לחשוב שהילד נמצא בידיים טובות ונכונות: אתה כותב 'אשתי היקרה' וזה נהדר! כי ילד שגדל בבית בו בני הזוג מעריכים זה את זו, גדל באווירה משפחתית תומכת וחשובה מאין כמותה מבחינה התפתחותית. אתה כותב גם שאתה מקפיד לשוחח עם הילדים וכי אתה מכיר את הילד, ואם היה משהו היית יודע על כך. ואני חושב לעצמי שהלוואי וכל האבות יהיו כה מודעים למה שקורה עם הילדים שלהם! אתה אב טוב ואכפתי, ובדורנו אתה מצרך נדיר…!
ממליץ לך להחזיק בבית את הספר 'מוטב להיזהר ולא להצטער' של ניתאי מלמד, ולהקריא ממנו לילדים. כך הם ילמדו שגופם איננו רשות הרבים, וכי אי אפשר ואסור לעשות מעשים כאלה. המודעות שלהם לגבי הסכנות הקימות ברחוב תעלה, והם יהיו יותר ערניים בהקשר זה.
בברכה רבה
נתי
[email protected]