שלום לך,

אפשר לחלוטין להבין את השאלה שלך. אנו כחברה, מערכת החינוך, ההורים, הסביבה, כולם מדגישים את חשיבות לימוד התורה כערך עליון ומעודדים אנשים להקדיש את חייהם ללימוד תורה, וכאן אתה שואל מה עליך לעשות כאשר נטיות לבך מושכות אותך גם לכיוונים אחרים. אם לא היית מסוגל ללמוד היה לך כנראה קל יותר, אך דווקא העובדה שאתה מסוגל ואוהב ללמוד מגבירה את הקונפליקט שאתה מצייר באופן בהיר כל כך.

לימוד תורה הוא אכן מצווה ששקולה כנגד כל המצוות ומהווה ערך עליון. במשך כל הדורות נשא עם ישראל את לומדי התורה על כפיים וראה בהם את מבחר בניו. ועדיין, בתוך האידיאולוגיה חיים בני אדם, ובני אדם נבראו שונים זה מזה ביכולות, בכוחות הנפש ובנטיות הלב. אי אפשר ולא נכון עבור אדם להתעלם ממבנה האישיות שלו ומנטיות ליבו. ניסיון לכופף אדם בכוח על מנת להתאים לתבנית מסוימת, גם אם זו תבנית אידיאלית ומושלמת, עלול להסתיים בעיוות צורה ובשבר. אפשר שגם על זה אפשר להחיל את הדרכת התורה של "וחי בהם".

מעבר לכך שהתורה היא תורת חיים, ישנו היבט נוסף. חז"ל דרשו על הפסוק "כבד את ה' מהונך", שהכוונה לא רק לכבד את ה' בממון בו הוא חנן אותנו, אלא "במה שחננך", כלומר בכל תכונה ומידה שהקב"ה נטע בנו, עלינו למצוא את הדרך לנצל אותה להרבות טוב וכבוד שמיים בעולם. קראתי פעם ראיון עם חנניה צ'ולק, מייסד ארגון החסד העצום עזר מציון, בו הוא מספר שלאחר שהקים וניהל את עזר מציון כמה שנים, חשקה נפשו לשוב לספסלי בית המדרש והוא הלך להתייעץ עם הרב שך בעניין. הרב שך ענה לו "אני אוהב לשמוע אותך כשאתה מדבר דברים ענייניים. אם אתה מדבר שטויות, תברח מכאן מהר…" הרב שך הבין היטב שאדם שהקב"ה חנן אותו באהבת אדם, ביכולת ארגונית ובהבנת צרכי הציבור, חייב לנצל את הכישורים הללו באופן מיטבי, ואם לא יעשה כך, הרי הוא מועל בתפקידו.

ברמה העקרונית אם כן, אין לדעתי בעיה להתנדב במד"א ואין בכך משום ביטול תורה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהצלת נפשות.

אולם החיים בעולם הזה אינם תמיד פשוטים וברורים, וכאשר ניגשים לקבל החלטות חשובות יש לקחת בחשבון את מכלול השיקולים שחלקם קשורים לא רק לגופו של עניין, לכאן ולעכשיו, אלא למה שעשוי להתגלגל כתוצאה מכך. לפעמים אדם נמצא במהלך מסוים בחייו ועליו להזהר מצעדים שעלולים להסיט אותו מהדרך בה הוא צועד אל עבר דרכים אחרות, גם אם הדרך האחרת גם היא טובה וראויה. אינני מכיר אותך, את שאיפותיך, את המקום בו אתה עומד מבחינה רוחנית ואת המסגרת בה אתה נמצא, וקשה לי להעריך כיצד ההתנדבות שאתה מדבר עליה עלולה להשפיע. אם למשל אתה לומד בישיבה ומכוון את כוחותיך ואת משאת נפשך ללימוד תורה באיכות ובכמות, יתכן שהתעסקות בנושא אחר עלולה לתפוס נפח משמעותי מתשומת הלב שלך על חשבון החתירה וההתכווננות לעבר מטרותיך העיקריות. אי אפשר להתעלם גם מהחשיפה התרבותית הכרוכה בהתנדבות במד"א (גם כאשר זו נעשית בחברת גברים). שוב אינני מכיר אותך על מנת להעריך אם יש מקום לחשש מחשיפה כזו. דבר אחד ברור לי – אם מישהו חושב שהוא לא יושפע מדברים שהוא עושה ומחברה בה הוא שוהה, אז שיחשוב שוב. עוד לא נולד האדם שאיננו מושפע מכך.

אז לגופו של עניין אינני רואה בעיה להתנדב במד"א, ועדיין צריך להתיישב היטב בעניין, להסתכל על הדברים במבט כולל, להבין את ההשלכות האפשריות, ורק אז לקבל החלטה. כאשר יש לי התלבטויות מסוג זה, אני משתף בהם אנשים שמכירים אותי ושאני מעריך את תבונתם ואת שיקול הדעת שלהם, ובדרך כלל הם מאירים זוויות שלא חשבתי עליהם קודם. הצעתי לך לעשות כך במקרה הזה.

אני מאחל לך שהרצון לעשות טוב ימשיך להוביל אותך בחייך, ושתמצא את הדרך הנכונה עבורך, דרך שתביא אותך למקום הטוב אליו אתה שואף.

בברכה,

גרשון