איך להגיע אל תוך הנער/ה בגיל ההתבגרות שפתאום משום מקום טוען שאמא שלו עושה הפליות בין האחים איך אני אמורה להגיב ולטפל בנושא ולמה תמיד אני רואה את עצמי (אמא)משתקפת בהן רואה את מה שעברתי בנסיון שהם עוברות כיום תודה רבה
דלג לתוכן
איך להגיע אל תוך הנער/ה בגיל ההתבגרות שפתאום משום מקום טוען שאמא שלו עושה הפליות בין האחים איך אני אמורה להגיב ולטפל בנושא ולמה תמיד אני רואה את עצמי (אמא)משתקפת בהן רואה את מה שעברתי בנסיון שהם עוברות כיום תודה רבה
אמא יקרה,
שאלתך כנה ורגישה, ומעסיקה לעניות דעתי את אימהות רבות ברחבי התבל, במיוחד את האימהות היהודיות….ובפרט את אלה שמודעות ואולי מנסות להילחם ברגשות טבעיים, של העדפה כזו או אחרת בחיק המשפחה.
אשריך, שאת עסוקה במחשבות לטיוב יחסיך עם בני ביתך.
אשריך שאת הוגה בקול את שאלתך, כי בזכותך אני תקוה, יבוא מזור להוגים בה.
שאלתך מעסיקה אותי, העסיקה את אמא שלי ואפילו סבתא שלי דיברה עליה…
אני זוכרת שסבתא שלי ע"ה סיפרה לי על בנה בכורה שלמד באנגליה בנערותו בגאווה גדולה, ובפומבי, והפליגה בשבח הצלחתו בלימודים, בהוראה, ובכל משלח ידו, ולא היה אכפת לה שבתה ובנה האחרים מקשיבים לשיחה ושומעים יותר מקורטוב של גאווה, נחת רוח, אהבה עצומה וגעגועים שאולי שייכים רק לו.
ברבות השנים, למדנו להרגיש לא נוח עם העובדות, המחשבות והרגשות הטבעיים.
מסתבר שככל שאנחנו מודעים יותר כהורים ל"כללים" ונורמות אנחנו נעשים טבעיים פחות, וחרדים ומיוסרים יותר. כנראה שסבתא שלי, הרגישה שרגש הגאווה והנחת הטבעי שלה מותר להתבטאות בנוכחות ילדיה ובכלל.
הסיפור הנ"ל נועד רק כדי לרכך את רגשות האשם והחשש אמא יקרה.
כמובן שאת ואני ורוב האימהות היינו רוצות להרגיש את אותם הרגשות כלפי כל ילדינו, היינו רוצות להתנהג באותו אופן עם כל הילדים, אלא שהחיים מציגים תמונה אחרת, ומה שאנחנו עושות כנראה נכון יותר.
בחיים האמתיים, כל ילד הוא עולם ומלואו, וכל ילד זקוק לתקשורת ודיאלוג המתאים במיוחד עבורו. בחיי משפחה משתתפים מערכות יחסים הכרוכים בכל כך הרבה קרבה וריחוק, שנאה ואהבה, עוצמות רגשיות, כעס ואכזבה לצד תחושות שייכות, ביטחון והזדהות.
חברים ובני זוג בוחרים; משפחה היא לכל החיים, הורים ואחים הם לכל החיים ….
בוודאי כבר התוודעת למציאות המגדירה את שוויון הזכויות, כנתינת וסיפוק הצרכים בהתאם לצורכי האדם הייחודיים לו. יחס שווה אין פרושו נתינה דומה וזהה, אלא, נתינה שיש בה מחשבה על האדם, שלוקחת בחשבון את הרגשות שלו, הייחודיות שלו.
ילד אחד יתלהב מאוד לקבל שיר שכתבה לו אמו ליום הולדתו והשני ישמח במתנה פיזית מתוקה.
לעיתים ילדנו מפרשים פעולות שאנחנו עושים בתום או אולי אפילו במחשבה והתבוננות, כהעדפה. השאלה האמתית האם אכן הייתה העדפה בפעולה?
ואם אכן קיימת העדפה, האם זו בהכרח שגיאה?
האם ייסורי המצפון הם הדרך לנווט בחינוך?
אי לכך, טוענת פרופ' רחל לוי שיף כי התופעה הזו הידועה בשם "תסמונת הילד המועדף"
לדבריה: "התחושה של ההעדפה, היא בלתי רצונית. וכמו שבני אדם מתחברים לאנשים מסוימים כך הורים מתחברים לילד מסוים על פני ילדים אחרים. אמנם יהיו הורים, שבגלוי יעדיפו ילד אחד על אחיו והוא ייהנה מזכויות ופריבילגיות לרוב, אבל רוב ההורים ינסו להסתיר את היחס המועדף, לו זוכה האח, ולהתנער מרגשותיהם בנוגע לילד המועדף"….."ילד שמגשים את ציפיות ההורים ממנו, ילד שמתנהג יפה, ילד בעל הישגים, ילד שמזכיר לנו את עצמנו – כזה שמתהדר בתכונות אופי ותחביבים כמו שלנו, יהפוך לרוב למועדף. אבל בניגוד למה שנהוג לחשוב, דווקא ילד חלש או מוגבל שנשקיע בו יותר לא יהיה המועדף. אמנם רוב תשומת הלב תינתן לו בשל העובדה שהוא בעל צרכים מיוחדים, אבל צריך להפריד בין אהבה להשקעה", מסבירה לוי-שיף.
מחקר שערך אתר netmums.com לפני כמה שנים, גילה כי אחת מכל שש אימהות שענו על שאלות המחקר, ציינה כי יש לה ילד מועדף. מתוך 1000 הורים שהשתתפו במחקר, 20% הודו כי יש להם ילד מועדף.
אחרי שהבנו כי הנושא נחקר ויש ממצאים המתארים את קיומו, קל יותר להיכנס לעובי הקורה ולבחון עם עצמו, מה לעשות? כיצד להתגבר על העדפה, אם בכלל?
לרובנו מהדהד קול ממרחקים הקורא לנו לזהירות מפני אפליה כדברי הפסוקים "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים: וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" יש אומרים בעבור כמה זוזים ששינה יעקב בן כתונות בניו לכתונת יוסף ירדו ישראל למצרים… כמובן שידוע לנו שזו הייתה גזירת ה' הירידה למצרים, אבל היא נסובה דרך האירועים סביב קנאת האחים ביוסף.
פרשת יוסף אומרים חז"ל מלמדת אותנו פרק בהורות. למרות שיעקב מסר ליוסף את תורתו שלמד בשם ועבר, למרות שהאהבה הייתה מודגשת בדרכים רוחניות, יש להימנע ממנה, באופן שהיא תגרום לקנאת אחים.
אמא יקרה, זכות הייתה לי לאחרונה להשיא את בתי השנייה.
בתוך ים האושר וההודאה לה', מצאתי את עצמי פעם ביום בוחנת ובודקת את עצמי, ועונה לעצמי על שאלות מהסוג: האם אני מתייחסת לבתי זו כפי שהתייחסתי לאחותה שקדמה לה בנישואין? האם אני מעניקה אותם מתנות לחתנים? ועוד ועוד…
עודני מתייסרת דבר יום ביומו מצאה אותי בתי הצעירה בייסוריי, וטענה: אמא על מה את חושבת? מדוע את לא מאמינה בעצמך? את צריכה לדעת שעשית כל מה שאת יכולה למען כל אחת מאתנו בגשמיות וברוחניות במחשבה ובמעשה!
רווחה באה אל ליבי. לקבל כאלו מילים מבלי לשאול בקול.
מצד שני, דרך האירוע הבנתי, כי הרגשות שלנו האימהות, הם מוחשיים ושקופים.
כשאנחנו חשות שלא בנוח, כשאנחנו חשות מפלות, או מתייסרות על הספק אפליה, הילדים שלנו לעיתים קוראים את מפת המחשבות.
מחד, זה טוב שילדים ידעו שאמא מתייסרת במחשבות כדי לתת לכל אחד מהם את מקסימום כוחותיה בגוף ובנפש. מאידך, אולי זה יוביל אותם למחוזות הרצון הבלתי מתמלא? יוביל אותם לבקש עוד ועוד ולהאמין שבקשותיהם הם צרכים חיוניים, ואז תשתבש המערכת והמחזוריות הטבעית הבריאה של קבלה נתינה הורים ילדים.
לא כדאי להגיע למצב שילדנו "יסחטו" מאתנו את רצונותיהם, ויאמינו שהם צרכים.
כי אז-
צורך ורצון או תאווה ואהבה יתבלבלו בבלילה וישבשו את המנגנון הבריא של צרכי הילדים ….
אי לכך אמא, אני עונה לך כאמא.
כן, לעיתים אנחנו חושת צורך לתעדף.
כן, לעיתים יש לנו רגשות עזים כלפי אחד מילדנו וקול בתוכנו קורא לנו להעצים אותו, כעת, ובכל כוחנו.
כן, לעיתים שאר הילדים מפרשים את מעשנו בשטחיות, ומגיבים בקנאה.
כן, יש לנו כוח לשאת את התחושות שלנו ולבחון ולהתבונן בהם במבט אמתי.
כן, יש לנו זיכרונות ילדות שבהם היינו מועדפים, או פחות, וזה נעים או צורב בתודעתנו.
אז מהו המצפן?
המצפן הוא אמון בנו בכוחנו, כשליחים של הקב"ה לגדל את ילדנו, ואמונה שלנו ביכולת וברצון שלנו למלא שליחתנו באופן אופטימלי, ולגדל ילדים לאהבת ה' ויראתו בזה העולם.
הבית הוא מגרש האימונים של החיים החברתיים, גם אם כשלנו, בהתנהגות באופן מקומי, הכישלון עשוי להפוך להצלחה, כאשר הילד יתרגם את משמעותו לחיו האישים שמחוץ לבית.
כל הפעולות, הרגשות והמשאבים שאנו משקיעים, הם פעולות הכשרה, תשתית ובניה ליעד הגדול, לגדל לחיים, לעצמאות וכמובן מתוך תורה מצוות ומעשים טובים.
זה אולי משפט שחוק ובנאלי, אבל העוצמה של החיים על מורכבותם וזוהרם תמונה בתוכו.
מאחלת לך הרבה הצלחה בתקופה החשובה הזו
תקוה
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
